מערכת COL
|
יום י"ג חשוון ה׳תשע״ב
10.11.2011
גדול הרבנים הספרדים והקשר המדהים עם הרבי ● מרתק
ראש הישיבה שהיה נמנה על ידידיה ואוהביה הגדולים ביותר של תנועת חב"ד, ודבק בעוז ובהערצה מופלאה ברבינו הגדול ● השבוע מלאו 20 שנה, להסתלקותו של ראש ישיבות פורת-יוסף, מנהיגה הדגול של יהדות המזרח בימינו ואחד מגדולי מרביצי התורה שבדור, הגאון רבי יהודה צדקה זצוק"ל ● באדיבות 'כפר חב"ד' לסיפור המלאכך אמר עליו הרבי: "יש לו זכות גדולה שהעמיד הרבה תלמידים, וקיים במשך שנים רבות את הוראת המשנה: והעמידו תלמידים הרבה" >>>
למעלה: מכתב שכתב לרבי, למטה: באירוע חב"די (צילומים: שבועון 'כפר חב"ד')
'כפר חב"ד'
עשרים שנה מלאו השבוע, י"ב חשון, להסתלקותו של ראש ישיבות פורת-יוסף, מנהיגה הדגול של יהדות המזרח בימינו ואחד מיוחד מגדולי מרביצי התורה שבדור, הגאון הצדיק רבי יהודה צדקה זצוק"ל.
ראש הישיבה הנערץ זצוק"ל היה אילן מפואר, שעיקריו ושורשיו בבבל של מעלה ונופו פארותיו ופירותיו המשובחים בירושלים דדהבא.
הלוויית הענק של ראש הישיבה, שכמעט ולא היתה דוגמתה בירושלים, כאשר כל הרחובות מלכי ישראל, מאה שערים, בית ישראל ושמואל הנביא עד לבית החיים בסנהדריה, מלאו בו זמנית המוני המונים ברצף אחד, ביטאה את הכאב העמוק והצער הגדול שפטירתו של הצדיק האהוב השרתה על המוני בית ישראל.
"הלא תדעו – בלשון עתיד – כי שר וגדול נפל היום בישראל", קרא אחד הספדנים. לאמור: היעדרו של הגאון הצדיק הזה עוד יורגש היטב בימים שיבואו, וכמה קלעו דבריו הכואבים לאמת. כמה חסרה דמותו העילאית של ראש ישיבת פורת-יוסף, המעודד והמדרבן, המעורר והמלהיב, איש האמת, עמוד התפילה, וסמל הרבצת התורה במסירות נפש.
איש האמת
ראש הישיבה זצ"ל שבשחר ימיו התאבק בעפר רגליהם של ענקי התורה והיראה של בבל, גילם באישיותו המיוחדת את דמותו של החכם הבבלי בדורות שלפנינו, שהיוותה מזיגה נפלאה של חריפות שכלית עם תמימות זכה וטהורה, מוח ותבונה עמוקה עם לב רגש ונפש הומייה וסוערת. עיסוק בלתי נלאה בעיון התורה ושקידה נמרצת בכל חלקיה, יחד עם נכונות מתמדת להפריש מן הזמן היקר כל-כך למען הרבצת התורה והפצת החינוך הטהור ועמידה בתוקף על משמר קדשי ישראל.
ראש הישיבה זצ"ל, שגזע קודש מחצבתו, בהיותו בן אחותו של שר צבא ה' הגה"ק רבינו יוסף חיים מבבל, בעל ה"רב פעלים" זי"ע, ונכדו של הגה"ק רבי צדקה חוצין זי"ע בעל ה"צדקה ומשפט", נטר את מורשתם הגדולה, ופיאר את שושלת הזהב באישיותו המיוחדת, בתורתו ועבודתו את ה'; עמידתו לפני קונו, כשהוא משתפך בצקון לחש בעבודה שבלב זו תפילה; זריזותו וזהירותו המופלגת ושמחת המצווה שלו; ענוותנותו הגדולה ויראתו הצרופה שקדמה לחכמתו; צניעות הליכותיו, כשמסתיר מעיני הבריות, גם הקרובים לו ביותר, את עובדת עסקו בתורת הנסתר, בקביעות, לילה לילה; קבלת כל אדם בסבר פנים יפות ומאירות, ועוד כיוצא באלו, תכונות יקרות וסגולות נפלאות, שעיצבו את דמותו הייחודית רבת האשכולות, שזכתה להוקרה והערצה גדולה כל-כך בקרב כל שכבות הציבור.
האמת הצרופה היתה נר לרגליו תמיד. סלד מכל עקמימות מחשבה, את אשר היה עם לבבו השמיע ללא חת, לא נשא פנים לאיש. אף כי בשלום ובמישור הלך עם הכול, ובדרכי נועם ואהבה רבה התהלך עם הבריות, התנזר בכל כוחותיו מלהשתייך למסגרת מפלגתית כל שהיא. המסגרת היחידה אותה הכיר היתה הפצת תורה ויראת-שמים ואמונה טהורה בחז"ל ובגדולי ישראל צדיקי האמת שבכל דור.
זכורה לכל זעקתו הכואבת והנוקבת של הגאון רבי יהודה זצ"ל, שהחרידה כל לב, בהספדו על גדול פוסקי הדור מרן הגר"מ פיינשטיין זצוק"ל במעמד מאות אלפי ישראל. כשם שלא יישכח נאומו חוצב הלהבות ב"עצרת ההודאה" הגדולה שנערכה בכיכר "מנורה" בירושלים לאחר מלחמת ששת הימים, וכך כל דרשותיו הבהירות והנלהבות באירועי התורה הגדולים. הדברים שנאמרו מדם לבבו הטהור, הותירו תמיד חותם עמוק בלב כל שומעם.
עוד מהדהדים באוזנינו דבריו הנרגשים חוצבי הלהבות, במעמד הגדול של סיום הרמב"ם הראשון בחול המועד פסח תשמ"ה באולמי "בנייני האומה" בירושלים, בנוכחותם של ראשי אלפי ישראל, כקש"ת הרה"ק בעל ה"לב שמחה" זצוק"ל מגור, ומאות גאוני וגדולי ישראל בראשות רבבות שנתקבצו ובאו לחוג את סיום הרמב"ם, לכבודו של הנשר הגדול זיע"א, ולכבודו של יוזם תקנת הרמב"ם רבינו הגדול והקדוש זי"ע, כי "מאז ימי הרמב"ם לא היה בישראל מעמד של קידוש ה' כזה". גם נאומיו בחגיגות חג הגאולה י"ט כסלו בכפר חב"ד ובאירועי חסידים אחרים ריתקו תמיד את הנוכחים. הצעירים שבקרבנו זוכרים היטב את הופעותיו המרשימות בפני אלפי ילדי ישראל בתהלוכות ל"ג בעומר, או במבחני המצוות, וכהנה וכהנה.
דבקות מופלאה ברבי
הגאון הצדיק רבי יהודה נולד בירושלים ביום ג' שבט שנת עת"ר לאביו החסיד והחכם רבי שאול זצ"ל, ולאמו הצדקת מרת שמחה ז"ל שהיתה בת אחותו של מרן רבינו יוסף חיים זי"ע בעל "בן איש חי". השם יהודה ניתן לו ע"ש סבו הגאון רבי יהודה סומך מבגדד.
הוא היה בחיר התלמידים בישיבת "פורת יוסף", וארבעים שנה יצק מים ע"י רבו הגאון הנודע רבי עזרא עטייה זצ"ל, שראה אותו כיורשו הרוחני. בשנת תרצ"ז כבר החל למסור שיעורים בישיבה ובתש"ל נתמנה לראש הישיבה. זכה להעמיד אלפי תלמידים, שרבים מהם משמשים כראשי ישיבות וגדולי תורה, המפארים את היכלי התורה בארץ הקודש ובתפוצות הגולה.
היה נמנה על ידידיה ואוהביה הגדולים ביותר של תנועת חב"ד, דבק בעוז ובהערצה מופלאה ברבינו הגדול זי"ע, חתימתו מתנוססת על עשרות כרוזים וקריאות קודש, יחד עם גדולי ישראל, שתמכו בימין עוזם בענייניו הקדושים של הרבי זי"ע.
בספרו "קול יהודה" הוא מביא את דברי הרבי: "עיין בזה ב"לקוטי שיחות" של האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א, שאמר בזה רעיון נפלא, כי ידוע שכל מעשה אבות סימן לבנים, וכל החלום הזה וכל גלות יעקב סימן לבנים, והכוונה כאן, כי ישראל כשילכו בגלות יפחדו מחיות רעות, אלו דעות רעות שמא יתקלקלו מדעות והשקפות רעות, פן יכנסו בראשם דעות מינים ואפיקורסים, שמא ח"ו יתבלבלו דעתם ואז הסכנה על כל הגוף, לכן היה צריך לקחת מאבני המקום אבנים קדושים של בית המקדש להגן עליהם, ואז אם השכל שמור אז אין חשש מחיות רעות, ועם ישראל חי וקיים בקדושתו ובטהרתו",
"ובדרך זו המשיך האדמו"ר שליט"א לבאר את הכתוב בתהילים "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך", אם מוכרח אתה לצאת לעבודה, הזהר יגיע "כפיך" כי תאכל, תשקיע שם רק את הידיים, ולא את הראש. כי הראש צריך להיות שקוע בעבודת ה' ובלימוד התורה, גם כשאתה נמצא בעבודה. ורק את הידיים והכפיים יהיו שם ולא הראש, ולכן יעקב אבינו בידעו את המצב, עשה הגנה להראש בלבד, כי העיקר שם הפחד, ואם הראש שמור אז הכול שמור, עיין שם ותהנה".
בשער הספר "קול יהודה" על התורה ועל מסכתות הש"ס ששיגר בכ"ג אדר ב' תשד"מ אל הרבי, כתב בדברי ההקדשה: "לכבוד מורנו ורבנו מנהיג הרוחני של בית ישראל, כ"ק האדמו"ר מנחם מענדל שניאורסאהן שליט"א. יתן ה' וכת"ר ימשיך מנהיגותו עד בוא משיח צדקנו, ויזכה כת"ר לקבל את פניו, ויחד אתו יזכו כל בית ישראל. הזכרתי דברי קדשו בפרשת ויצא. ביקרא דאורייתא, יהודה ש. צדקה. נא להתפלל עלינו ועל כל המשפחה, ובפרט לכל הנכדים בריאות והצלחה בכל העניינים. יאודה בן שמחה".
כשקיבל מכתב ברכה של הרבי לנישואי אחד מנכדיו (ראה במסגרת) הקריא את ברכת הקודש תחת החופה.
כאשר היה הראשון לציון הגאון רבי מרדכי אליהו זצוק"ל ביחידות אצל הרבי ביום ו' מרחשוון תשנ"ב, ביקש ברכת רפואה שלמה עבור דודו הרב צדקה זצ"ל. הרבי ענה: "יש לו זכות גדולה שהעמיד הרבה תלמידים, וקיים במשך שנים רבות את הוראת המשנה: והעמידו תלמידים הרבה".
במכתב ניחומים ששיגר עם הסתלקות הרבנית נ"ע בשנת תשמ"ח: "כבוד מרן גאון ישראל וקדושו כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א, מזועזעים אנחנו מפטירת הצדקת הרבנית, ויהי רצון שבזכות הרבצת תוה"ק ומפעליו הקדושים והטהורים בכל העולם יזכה לנחמה שלמה".
בכ"ז שבט תשמ"ח בכינוס "הקהל" שנערך ע"י מרכז צעירי אגודת חב"ד במלון "תמיר" בירושלים, בימי ה"שבעה" לרבנית הצדקנית ע"ה, בהשתתפות תשעים רבנים מכל הארץ נתכבד בנאום הנעילה, אותו הוא חתם: "אסיים בברכה ובתפילה: מי יתן וזכותו של אותו צדיק, כבוד קדושת האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א, תשפיע ותערה רוח טהרה על כולנו, שנזכה לעמוד בפרץ ולעמוד על המשמר, ויקוים בנו והייתם לי סגולה, שנהיה כולנו עם קדוש, ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן".
דמותו המאירה של ראש הישיבה זצ"ל, חקוקה בליבות המוני בית ישראל, תופשי תורה ואנשי מעשה, וזכרו הטוב לעד. זכה ובנו הגאון המפורסם רבי משה צדקה יבלחט"א ממלא מקומו כראש ישיבת "פורת יוסף" המעטירה, מרביץ תורה ויראה וחביב ונערץ על כל תלמידיו, ומאהיב שם שמים בנעימות הליכותיו, חסידותו וענוותנותו. השי"ת יאריך ימיו ושנותיו, וימי ושנות אחיו הרבנים שליט"א, עד ביאת הגואל.
עשרים שנה מלאו השבוע, י"ב חשון, להסתלקותו של ראש ישיבות פורת-יוסף, מנהיגה הדגול של יהדות המזרח בימינו ואחד מיוחד מגדולי מרביצי התורה שבדור, הגאון הצדיק רבי יהודה צדקה זצוק"ל.
ראש הישיבה הנערץ זצוק"ל היה אילן מפואר, שעיקריו ושורשיו בבבל של מעלה ונופו פארותיו ופירותיו המשובחים בירושלים דדהבא.
הלוויית הענק של ראש הישיבה, שכמעט ולא היתה דוגמתה בירושלים, כאשר כל הרחובות מלכי ישראל, מאה שערים, בית ישראל ושמואל הנביא עד לבית החיים בסנהדריה, מלאו בו זמנית המוני המונים ברצף אחד, ביטאה את הכאב העמוק והצער הגדול שפטירתו של הצדיק האהוב השרתה על המוני בית ישראל.
"הלא תדעו – בלשון עתיד – כי שר וגדול נפל היום בישראל", קרא אחד הספדנים. לאמור: היעדרו של הגאון הצדיק הזה עוד יורגש היטב בימים שיבואו, וכמה קלעו דבריו הכואבים לאמת. כמה חסרה דמותו העילאית של ראש ישיבת פורת-יוסף, המעודד והמדרבן, המעורר והמלהיב, איש האמת, עמוד התפילה, וסמל הרבצת התורה במסירות נפש.
איש האמת
ראש הישיבה זצ"ל שבשחר ימיו התאבק בעפר רגליהם של ענקי התורה והיראה של בבל, גילם באישיותו המיוחדת את דמותו של החכם הבבלי בדורות שלפנינו, שהיוותה מזיגה נפלאה של חריפות שכלית עם תמימות זכה וטהורה, מוח ותבונה עמוקה עם לב רגש ונפש הומייה וסוערת. עיסוק בלתי נלאה בעיון התורה ושקידה נמרצת בכל חלקיה, יחד עם נכונות מתמדת להפריש מן הזמן היקר כל-כך למען הרבצת התורה והפצת החינוך הטהור ועמידה בתוקף על משמר קדשי ישראל.
ראש הישיבה זצ"ל, שגזע קודש מחצבתו, בהיותו בן אחותו של שר צבא ה' הגה"ק רבינו יוסף חיים מבבל, בעל ה"רב פעלים" זי"ע, ונכדו של הגה"ק רבי צדקה חוצין זי"ע בעל ה"צדקה ומשפט", נטר את מורשתם הגדולה, ופיאר את שושלת הזהב באישיותו המיוחדת, בתורתו ועבודתו את ה'; עמידתו לפני קונו, כשהוא משתפך בצקון לחש בעבודה שבלב זו תפילה; זריזותו וזהירותו המופלגת ושמחת המצווה שלו; ענוותנותו הגדולה ויראתו הצרופה שקדמה לחכמתו; צניעות הליכותיו, כשמסתיר מעיני הבריות, גם הקרובים לו ביותר, את עובדת עסקו בתורת הנסתר, בקביעות, לילה לילה; קבלת כל אדם בסבר פנים יפות ומאירות, ועוד כיוצא באלו, תכונות יקרות וסגולות נפלאות, שעיצבו את דמותו הייחודית רבת האשכולות, שזכתה להוקרה והערצה גדולה כל-כך בקרב כל שכבות הציבור.
האמת הצרופה היתה נר לרגליו תמיד. סלד מכל עקמימות מחשבה, את אשר היה עם לבבו השמיע ללא חת, לא נשא פנים לאיש. אף כי בשלום ובמישור הלך עם הכול, ובדרכי נועם ואהבה רבה התהלך עם הבריות, התנזר בכל כוחותיו מלהשתייך למסגרת מפלגתית כל שהיא. המסגרת היחידה אותה הכיר היתה הפצת תורה ויראת-שמים ואמונה טהורה בחז"ל ובגדולי ישראל צדיקי האמת שבכל דור.
זכורה לכל זעקתו הכואבת והנוקבת של הגאון רבי יהודה זצ"ל, שהחרידה כל לב, בהספדו על גדול פוסקי הדור מרן הגר"מ פיינשטיין זצוק"ל במעמד מאות אלפי ישראל. כשם שלא יישכח נאומו חוצב הלהבות ב"עצרת ההודאה" הגדולה שנערכה בכיכר "מנורה" בירושלים לאחר מלחמת ששת הימים, וכך כל דרשותיו הבהירות והנלהבות באירועי התורה הגדולים. הדברים שנאמרו מדם לבבו הטהור, הותירו תמיד חותם עמוק בלב כל שומעם.
עוד מהדהדים באוזנינו דבריו הנרגשים חוצבי הלהבות, במעמד הגדול של סיום הרמב"ם הראשון בחול המועד פסח תשמ"ה באולמי "בנייני האומה" בירושלים, בנוכחותם של ראשי אלפי ישראל, כקש"ת הרה"ק בעל ה"לב שמחה" זצוק"ל מגור, ומאות גאוני וגדולי ישראל בראשות רבבות שנתקבצו ובאו לחוג את סיום הרמב"ם, לכבודו של הנשר הגדול זיע"א, ולכבודו של יוזם תקנת הרמב"ם רבינו הגדול והקדוש זי"ע, כי "מאז ימי הרמב"ם לא היה בישראל מעמד של קידוש ה' כזה". גם נאומיו בחגיגות חג הגאולה י"ט כסלו בכפר חב"ד ובאירועי חסידים אחרים ריתקו תמיד את הנוכחים. הצעירים שבקרבנו זוכרים היטב את הופעותיו המרשימות בפני אלפי ילדי ישראל בתהלוכות ל"ג בעומר, או במבחני המצוות, וכהנה וכהנה.
דבקות מופלאה ברבי
הגאון הצדיק רבי יהודה נולד בירושלים ביום ג' שבט שנת עת"ר לאביו החסיד והחכם רבי שאול זצ"ל, ולאמו הצדקת מרת שמחה ז"ל שהיתה בת אחותו של מרן רבינו יוסף חיים זי"ע בעל "בן איש חי". השם יהודה ניתן לו ע"ש סבו הגאון רבי יהודה סומך מבגדד.
הוא היה בחיר התלמידים בישיבת "פורת יוסף", וארבעים שנה יצק מים ע"י רבו הגאון הנודע רבי עזרא עטייה זצ"ל, שראה אותו כיורשו הרוחני. בשנת תרצ"ז כבר החל למסור שיעורים בישיבה ובתש"ל נתמנה לראש הישיבה. זכה להעמיד אלפי תלמידים, שרבים מהם משמשים כראשי ישיבות וגדולי תורה, המפארים את היכלי התורה בארץ הקודש ובתפוצות הגולה.
היה נמנה על ידידיה ואוהביה הגדולים ביותר של תנועת חב"ד, דבק בעוז ובהערצה מופלאה ברבינו הגדול זי"ע, חתימתו מתנוססת על עשרות כרוזים וקריאות קודש, יחד עם גדולי ישראל, שתמכו בימין עוזם בענייניו הקדושים של הרבי זי"ע.
בספרו "קול יהודה" הוא מביא את דברי הרבי: "עיין בזה ב"לקוטי שיחות" של האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א, שאמר בזה רעיון נפלא, כי ידוע שכל מעשה אבות סימן לבנים, וכל החלום הזה וכל גלות יעקב סימן לבנים, והכוונה כאן, כי ישראל כשילכו בגלות יפחדו מחיות רעות, אלו דעות רעות שמא יתקלקלו מדעות והשקפות רעות, פן יכנסו בראשם דעות מינים ואפיקורסים, שמא ח"ו יתבלבלו דעתם ואז הסכנה על כל הגוף, לכן היה צריך לקחת מאבני המקום אבנים קדושים של בית המקדש להגן עליהם, ואז אם השכל שמור אז אין חשש מחיות רעות, ועם ישראל חי וקיים בקדושתו ובטהרתו",
"ובדרך זו המשיך האדמו"ר שליט"א לבאר את הכתוב בתהילים "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך", אם מוכרח אתה לצאת לעבודה, הזהר יגיע "כפיך" כי תאכל, תשקיע שם רק את הידיים, ולא את הראש. כי הראש צריך להיות שקוע בעבודת ה' ובלימוד התורה, גם כשאתה נמצא בעבודה. ורק את הידיים והכפיים יהיו שם ולא הראש, ולכן יעקב אבינו בידעו את המצב, עשה הגנה להראש בלבד, כי העיקר שם הפחד, ואם הראש שמור אז הכול שמור, עיין שם ותהנה".
בשער הספר "קול יהודה" על התורה ועל מסכתות הש"ס ששיגר בכ"ג אדר ב' תשד"מ אל הרבי, כתב בדברי ההקדשה: "לכבוד מורנו ורבנו מנהיג הרוחני של בית ישראל, כ"ק האדמו"ר מנחם מענדל שניאורסאהן שליט"א. יתן ה' וכת"ר ימשיך מנהיגותו עד בוא משיח צדקנו, ויזכה כת"ר לקבל את פניו, ויחד אתו יזכו כל בית ישראל. הזכרתי דברי קדשו בפרשת ויצא. ביקרא דאורייתא, יהודה ש. צדקה. נא להתפלל עלינו ועל כל המשפחה, ובפרט לכל הנכדים בריאות והצלחה בכל העניינים. יאודה בן שמחה".
כשקיבל מכתב ברכה של הרבי לנישואי אחד מנכדיו (ראה במסגרת) הקריא את ברכת הקודש תחת החופה.
כאשר היה הראשון לציון הגאון רבי מרדכי אליהו זצוק"ל ביחידות אצל הרבי ביום ו' מרחשוון תשנ"ב, ביקש ברכת רפואה שלמה עבור דודו הרב צדקה זצ"ל. הרבי ענה: "יש לו זכות גדולה שהעמיד הרבה תלמידים, וקיים במשך שנים רבות את הוראת המשנה: והעמידו תלמידים הרבה".
במכתב ניחומים ששיגר עם הסתלקות הרבנית נ"ע בשנת תשמ"ח: "כבוד מרן גאון ישראל וקדושו כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א, מזועזעים אנחנו מפטירת הצדקת הרבנית, ויהי רצון שבזכות הרבצת תוה"ק ומפעליו הקדושים והטהורים בכל העולם יזכה לנחמה שלמה".
בכ"ז שבט תשמ"ח בכינוס "הקהל" שנערך ע"י מרכז צעירי אגודת חב"ד במלון "תמיר" בירושלים, בימי ה"שבעה" לרבנית הצדקנית ע"ה, בהשתתפות תשעים רבנים מכל הארץ נתכבד בנאום הנעילה, אותו הוא חתם: "אסיים בברכה ובתפילה: מי יתן וזכותו של אותו צדיק, כבוד קדושת האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א, תשפיע ותערה רוח טהרה על כולנו, שנזכה לעמוד בפרץ ולעמוד על המשמר, ויקוים בנו והייתם לי סגולה, שנהיה כולנו עם קדוש, ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן".
דמותו המאירה של ראש הישיבה זצ"ל, חקוקה בליבות המוני בית ישראל, תופשי תורה ואנשי מעשה, וזכרו הטוב לעד. זכה ובנו הגאון המפורסם רבי משה צדקה יבלחט"א ממלא מקומו כראש ישיבת "פורת יוסף" המעטירה, מרביץ תורה ויראה וחביב ונערץ על כל תלמידיו, ומאהיב שם שמים בנעימות הליכותיו, חסידותו וענוותנותו. השי"ת יאריך ימיו ושנותיו, וימי ושנות אחיו הרבנים שליט"א, עד ביאת הגואל.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
