בכירי הכותבים בוחרים רגע מתשע"ה ● פרויקט ענק, חלק שלישי

כמידי שנה במרכז התקשורת החב"די - COL: בכירי העיתונאים החב"דיים מסכמים את השנה שחלפה ובוחרים רגע מיוחד שלא יישכחו, רגע ציבורי או אישי ● במהלך היממה הקרובה, נפרסם, כאן באתר, את שלל הטורים המיוחדים ● בחלק השלישי: הרב מנחם ברוד (על רגע של נחת), הרב יהודה צייטלין (על כתבה שניחמה משפחת שאיבדה את בתם), ר' שניאור-זלמן ברגר (על דמעות בבית משפחת מונדשיין) ● מגזין ראש השנה מסכמים את תשע"ה - חלק שלישי

הרב מנחם ברוד, ר' שניאור-זלמן ברגר, הרב יהודה צייטלין

רגע של נחת
מנחם ברוד

הרגע שבחרתי אירע ביום שני השבוע, במהלך הנחת אבן הפינה לבית כנסת חב"ד בשכונת עיר ימים בנתניה. אחרי דברי המכובדים הוקרן סרט המספר על פעילות זוג השלוחים במקום בשבע שנות שליחותם.

עמדתי מאחורי הקהל וצפיתי בסרט, ובאותו רגע ניגש אליי אורון, אחד הפעילים הבולטים בקהילת חב"ד הצעירה שהתפתחה במקום, ואמר לי: "אני מתאר לעצמי איזו נחת יש לך, כאבא, כשאתה רואה את זה".

והוא צדק לגמרי.

כבר שנים אני מעורב בפעילות השלוחים ברחבי הארץ והעולם. הייתי באירועים, התארחתי בשבתות, שמעתי סיפורים, השתתפתי בדיונים ובהתלבטויות. אבל בשבע השנים האחרונות אני רואה את עבודת השלוחים מזווית של אב, שבנו וכלתו יצאו לפתוח בית חב"ד בנקודה חדשה.

אתה רואה את רגעי ההתחלה. הם באים למקום זר, שאין הם מכירים בו איש. אמנם הם לא באו למדבר שממה. פעילות חב"ד בנתניה, בניהול השליח הראשי הרב מנחם וולפא, מתקיימת כבר שנים רבות. אבל בעבור הזוג הצעיר, שנחת בשכונות רמת פולג ועיר ימים, זו כמעט התחלה מאפס.

החגיגה הגדולה בנתניה, השבוע

עובר זמן ונוצר מניין מצומצם לתפילת ליל שבת. הוא מתקיים בביתן מכירות של חברת בנייה. אט-אט המעגל מתרחב. קהל מגוון מתחיל להתקבץ סביב בית הכנסת. כבר יש תפילה גם ביום השבת. המקום נעשה צר מהכיל, ועוברים לקיים את התפילות בגן ילדים בשכונה.

בהדרגה הפעילות מתפתחת. שיעורים, אירועים, פעילויות בבית הספר ובגני הילדים. תושבי השכונה מחברים בצורה בלתי רגילה לזוג השלוחים הצעירים. הם מדברים עליהם כשברק בעיניהם.

ואז נולד הרעיון הנועז לפנות לעירייה ולבקש שטח להקמת בית כנסת גדול ומפואר בשכונה. בעבודה שקטה אך יעילה נוצרת מסה קריטית של לחץ מצד תושבי השכונה, משוכות נשברות, ולבסוף ההקצאה יוצאת לדרך. עכשיו צריך לגייס את הכסף. מיליונים. ושוב, בשקט אך בנחרצות מושגת עוד תרומה ועוד התחייבות, עד שכבר אפשר להכריז על הנחת אבן הפינה.

ואתה עומד עכשיו מול מגרש של חצי דונם בלב השכונה היוקרתית, מוקף במאות מתושבי השכונה, המלאים גאווה על הפנינה שעומדת לקום ליד ביתם. ראשת העיר נושאת דברי ברכה חמים, ומביעה את שמחתה על עוד נקודת אור שקמה בעיר, הפועלת בדרכו של הרבי. רב העיר נושא דברים נלהבים. הרב וולפא מברך את הקהל ומזכה את כולם בתקיעת שופר. ח"כ רזבוזוב מ'יש עתיד' מרגש את הנוכחים כשהוא מספר על עברו, וכיצד גילה את היהדות בעזרת השליח בשכונה. ואז עולה בעל השמחה, הרב שניאור ברוד, מדבר כזקן ורגיל, ומשתף את הקהל בדרך שעבר בית הכנסת עד שזכינו לרגע הגדול.

אז כן, בוודאי, זה רגע של נחת. תחושה שמרחיבה את הלב וגורמת לך להיות גאה ביוצאי חלציך. ואז אתה חושב לעצמך: אם זו תחושת הנחת שיש לך למראה פעולותיו של בן אחד, כמה נחת יש לרבי כשהוא רואה את כל בניו ותלמידיו הולכים בדרכו, מפיצים אור, בונים בניינים, מקימים מוסדות, מקרבים המוני יהודים לה' ולתורתו.
שרק נעשה עוד נחת גם בשנה הבאה, עד הנחת העיקרית – הגאולה שתבוא במהרה בימינו.

רגע השנה שלי
שניאור זלמן ברגר

רגע שלא ישכח ממני מהשנה החולפת. אני יושב בבית הרב יהושע מונדשיין, מול יבלחט"א בניו האבלים ומביט כל העת על המקום בו ישבתי יחד עם החוקר החסידי הגדול, ועיניי דומעות.

הכיצד, האיך קרה הדבר. ואני שואל בקול את בניו כלא מאמין: מה הביא את אביכם לפתוח את כל אוצרותיו, ארכיונו, הכרטסת ובה כל הפרטים שקיבץ אודות חסידים כל ימי חייו, וללא אומר ומילים כדרכו, וללא שאבקש עוד ועוד, הוא הניח על השולחן – מסמכים, אגרות, זכרונות, כרטיסים ובהם פרטים לא ידועים על חסידים, ויחד בררנו את הנדרש לי עבור ספר מחקרי מרתק אודות משפחת חן החב"דית.

אך לפני מספר ימים, חשבתי לעצמי, השמחה היתה כה גדולה, כאשר סוף סוף, לאחר שנות עבודה מפרכות, הספר "אבני חן" הגדוש בחומרים חסידיים אוטנטיים, ורבים מהם נחשפים לראשונה, הגיע לחנות קה"ת בכפר חב"ד. זה היה באחד הימים בשעות אחר הצהרים, ולמחרת כאשר עסקתי בפיזור הילדים למוסדות החינוך, אני מקבל הודעה מידידי הרב יוחנן גורארי', כי גיסו הרב מונדשיין, השיב את נשמתו לבורא עולמים ואני לא ידעתי את נפשי.

זו תורה וזו שכרה? הרי הרב מונדשיין שסייע כה רבות למחקר המקיף שקדם לעריכת הספר, לא יראהו כאשר יוצא לאור?

אך אתנחם שבודאי שם למעלה, ניגש הוא היישר אל חשובי משפחת חן, ובישר להם כי זכות גדולה לו, בסיוע לפרסום פועלם וזיכרונותיהם השלובים בתולדות רבותינו.

הכתבה שהביאה לנחמה
הרב יהודה צייטלין

אם מישהו מחפש דוגמא איך דברי צדיקים קיימים ואינם מוגבלים למרחב גיאוגרפי, או מדודים לתקופת זמן, ואיך כולנו משמשים מבלי משים ככלים בידי ההשגחה העליונה, הנה היא:

בשבועות שלפני ג' תמוז השנה, חנכנו מדור חדש באתר COLlive בשם "ייעוץ נצחי מהרבי" (באנגלית זה יותר קליט), במסגרתו הבאנו מענות וקטעי וידאו על מגוון נושאים שהמשותף לכולם הייתה ההדרכה הברורה השווה ומובנת לכל נפש.

אחד מהם היה כתב יד קודש שנכתב בסיוון תשמ"ח לר' יעקב מאיר וזוגתו דבורה לאה בלוי מירושלים שמספר חודשים קודם לכן איבדו את בנם שמואל, בן הארבע, לא עלינו.

החגיגה המרגשת

הם הפנו שאלה קורעת לב, בעיצומה של שנת האבל: האם ראוי שהם יציינו את יום הולדתו של בנם ע"ה לפי מנהגי יום ההולדת "הניתנים לביצוע". דמעות הם מורידים, קדיש הם אומרים, משניות הם לומדים, אך בנם יקירם היה אמור להיות בן חמש בעוד מספר ימים והחלל בלב גדול וכואב.

בתגובה לשאלתם, הרבי חצה את המילה "האם" - להורות להם שאכן ראוי הדבר, ובהמשך למילים "הניתנים לביצוע", הרבי הוסיף: "נתינות לצדקות (בגימ' שמואל) והתועדות חסידותית. אזכיר על הציון".

כשפרסמנו את המענה, היה זה שבועות אחדים לאחר פטירתה של חיה מושקא שפאלטר ע"ה, שליחה צעירה מלוס אנג'לס שהשפיעה על רבים עם טוב לב ושמחה ב-11 שנות חייה הקצרים. הוריה, הרב מענדי והדסה שפאלטר, שקלו מה עליהם לעשות עם התכנונים לשמחת הבת מצווה שהם התפללו להפוך לסעודת הודייה.

ואז הם קראו את המענה באתר. התוצאה הייתה טקס הכנסת ספר-תורה מרגשת, מהולה בדמעות של שמחה ובכי. האירוע איחד מאות יהודים מכל הגוונים שיצאו ורקדו ברחובות לוס אנג'לס עד ל'הקפות' בישיבת "אור אלחנן חב"ד" בראשות סב הילדה, הגאון הרב עזרא שוחט.

מענה של הרבי למשפחה בירושלים שהתגלגלה למדור חדש באתר חדשות, הביאה נחמה למשפחה בקליפורניה. מבחינתי, זו לא רק זכות אלא שיא מקצועי.

הצטרפו עכשיו לכל החדשות החמות של 'קול חב"ד' בווטסאפ

למקרה שפספסתם

הוסף תגובה

0 תגובות

נצפה באתר

עוד באתר