מערכת COL
|
יום ד' שבט ה׳תשע״ו
14.01.2016
בין ענווה להתנשאות ● נקודה משיחה של הרבי
האדם הענו והשפל בעיניו ימצא תמיד את הדרך לתשובה, כי מצד ענוותנותו ושפלותו הרי בכל חשבון נפש שיעשה בקשר למעמדו ומצבו, הוא נוטה להאשים את עצמו. לעומתו, יש באדם המתנשא נטייה טבעית להאשים את הכל אבל רק לא את עצמו ● נקודה משיחה של הרבי לפרשת בא מאת הרב מאיר אליטוב בין ענווה להתנשאות
מאיר אליטוב
מכל מצות הפסח, מהתורה, אנו מקיימים כיום רק את מצות אכילת מצה מכיון שכל מה שקשור למה שמסמלת המצה בעבודת ה' קיים תמיד.
ההבדל שבין חמץ ומצה, הוא שבחמץ טופח הבצק פי כמה מגודלו הראשוני ואילו במצה נשאר הבצק בממדיו המקוריים. בנוסף, המילים חמץ ומצה מורכבות מאותן אותיות אלא שבמצה ישנה ה' במקום ח'.
שני ההבדלים הנ"ל נובעים מאותה נקודה כי החמץ מסמל את הגבהות וההתנשאות ואילו המצה מסמלת את הביטול והענווה.
האדם הענו והשפל בעיניו, ימצא תמיד את הדרך לתשובה, כי מצד ענוותנותו ושפלותו הרי בכל חשבון נפש שיעשה בקשר למעמדו ומצבו, הוא נוטה להאשים את עצמו. לעומתו, יש באדם המתנשא נטייה טבעית להאשים את הכל אבל רק לא את עצמו.
גם בקיום המצות מצאנו שנדרשת ענווה ושפלות, כמו למשל במצות הצדקה בה יכול האדם המתנשא לומר לעצמו שאם ה' נתן לי פרנסה בשפע וברווח ולאחר לא, הרי זה מכיון שלי מגיע ולאחר לא בגלל מעשיו וכו'.
אבל האדם הענו והשפל יודע היטב שכל מה שברשותו הוא מאת ה' וברוב חסדיו ומה שאין ליהודי אחר הוא על דרך משל לבן המלך שאביו הענישו על שסרח והגלה אותו מארמון המלוכה אל מקום קשה שגם במצב זה יאהב המלך מאוד את מי שיסייע לבנו במצבו זה כי כל מטרת העונש היא לחנכו ולא והענישו.
עניין זה נרמז גם בצורת האותיות ח' וה' שבהן נבדלו החמץ והמצה כי האות ח' מסמלת ש"לפתח חטאת רובץ" כלומר המוצא היחידי הוא בכיון מטה. לעומתה הה' הגם שיש לה פתח מלמטה משאירה מקום ליציאה בכיון מעלה. כי האדם שהוא בבחינת חמץ אינו מוצא את הדרך לתשובה משום שתנאי יסודי לתשובה הוא ביטול וענווה ואילו התנשאות והחשבת עצמו מרחיקות את האדם מחשבון נפש נוקב ואמיתי.
תפקידנו הוא להפוך את הח' לה' ולהכניס בכל עניין את הפתח לתשובה ולהסתכלות אמיתית על מצבנו ללא כל משוא פנים לעצמנו.
שבת שלום.
ע"פ לקו"ש חלק א' שיחה א' לפר' בא.
מכל מצות הפסח, מהתורה, אנו מקיימים כיום רק את מצות אכילת מצה מכיון שכל מה שקשור למה שמסמלת המצה בעבודת ה' קיים תמיד.
ההבדל שבין חמץ ומצה, הוא שבחמץ טופח הבצק פי כמה מגודלו הראשוני ואילו במצה נשאר הבצק בממדיו המקוריים. בנוסף, המילים חמץ ומצה מורכבות מאותן אותיות אלא שבמצה ישנה ה' במקום ח'.
שני ההבדלים הנ"ל נובעים מאותה נקודה כי החמץ מסמל את הגבהות וההתנשאות ואילו המצה מסמלת את הביטול והענווה.
האדם הענו והשפל בעיניו, ימצא תמיד את הדרך לתשובה, כי מצד ענוותנותו ושפלותו הרי בכל חשבון נפש שיעשה בקשר למעמדו ומצבו, הוא נוטה להאשים את עצמו. לעומתו, יש באדם המתנשא נטייה טבעית להאשים את הכל אבל רק לא את עצמו.
גם בקיום המצות מצאנו שנדרשת ענווה ושפלות, כמו למשל במצות הצדקה בה יכול האדם המתנשא לומר לעצמו שאם ה' נתן לי פרנסה בשפע וברווח ולאחר לא, הרי זה מכיון שלי מגיע ולאחר לא בגלל מעשיו וכו'.
אבל האדם הענו והשפל יודע היטב שכל מה שברשותו הוא מאת ה' וברוב חסדיו ומה שאין ליהודי אחר הוא על דרך משל לבן המלך שאביו הענישו על שסרח והגלה אותו מארמון המלוכה אל מקום קשה שגם במצב זה יאהב המלך מאוד את מי שיסייע לבנו במצבו זה כי כל מטרת העונש היא לחנכו ולא והענישו.
עניין זה נרמז גם בצורת האותיות ח' וה' שבהן נבדלו החמץ והמצה כי האות ח' מסמלת ש"לפתח חטאת רובץ" כלומר המוצא היחידי הוא בכיון מטה. לעומתה הה' הגם שיש לה פתח מלמטה משאירה מקום ליציאה בכיון מעלה. כי האדם שהוא בבחינת חמץ אינו מוצא את הדרך לתשובה משום שתנאי יסודי לתשובה הוא ביטול וענווה ואילו התנשאות והחשבת עצמו מרחיקות את האדם מחשבון נפש נוקב ואמיתי.
תפקידנו הוא להפוך את הח' לה' ולהכניס בכל עניין את הפתח לתשובה ולהסתכלות אמיתית על מצבנו ללא כל משוא פנים לעצמנו.
שבת שלום.
ע"פ לקו"ש חלק א' שיחה א' לפר' בא.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
