מערכת COL
|
יום כ"ב סיון ה׳תשע״ה
09.06.2015
"אנחנו הילדים של בנימין" ● בלוג אישי
אנחנו הילדים של בנימין! אנחנו, אני! ועוד רבים מספור של 'תמימים' בתקופה ההיא. אני זועק פה את הזעקה של רבים-רבים מבני גילי. אילו היה לנו אומץ, היינו - התמימים-האברכים, באים לנחם ואומרים לבני משפחתו: אנחנו הבנים שלו לבלוג המלא
כותב השורות לצידו של הרב בנימין קליין בחדר המזכירות, בימים ההם
מאיר רוחמקין
אם היה לי את האומץ להיכנס לבית משפחת קליין האבלה, לספר, לשמוע ולדמוע... פעמים רבות דאג לנו הרב בנימין קליין ע"ה, אצל הרבי, כמו למשל להתחנן שהבחור לא הבין את התשובה... ושוב השתדל אצל הקודש ללא לאות.
אנחנו הילדים של בנימין! אנחנו, אני! ועוד רבים מספור של 'תמימים' בתקופה ההיא. אני זועק פה את הזעקה של רבים-רבים מבני גילי. אילו היה לנו את תעצומות הנפש, היינו - התמימים-האברכים, באים לנחם את בני המשפחה, ואומרים: אנחנו הבנים שלו.
כולנו קוראים את ההספדים הרשמיים, אך עם כל הכבוד, זה לא 'בנימין' שהכרנו. רק בנימין ידע כמה הוא עזר לנו בכמה פעם שביקשנו... זוהי זעקה אילמת של בני גילי. דעו לכם בני משפחת קליין היקרה: אנו כואבים כבנים יחידים.
כותב השורות משוחח עם הרב קליין בימים ההם בחדר המזכירות
עד לרגע זה, כולנו המומים מהבשורה הקשה על לכתו של המזכיר ע"ה. איך ייתכן שה'צעיר לנצח' הסתלק מאיתנו, כך לפתע פתאום?!
לא כתבתי כאן כלום, אך מצד שני הכל כתוב כאן - ה ז ע ק ה. כל מי שהיה קשור אליו, מרגיש מועקה גדולה משעה שנשמעה הבשורה.
אחרי ג' תמוז תשנ"ד, היום המר והנמהר, המשכנו לראות אותו יוצא ונכנס מחדר המזכירות, וזה נתן לנו תחושה של מעין-המשך וכו', סוג של נחמה שהעניינים ממשיכים... ולו במעט.
עכשיו, גם זה פסק.
כותב השורות משוחח עם הרב קליין בימים ההם בחדר המזכירות
ואסיים באפיזודה ממש קטנה שמלמדת על דמותו הגדולה: פעם אחת הייתי עם בחור שבנימין סידר לו פגישה אצל הרב חדקוב. ממש לפני הפגישה נקרא בנימין אל הקודש. והבחור הנבוך "נתקע" בחדרו הקט של הרב חדקוב. כך במשך מספר דקות עמד מול הרב חדקוב שהחריש.
הבחור התגבר על המבוכה ורמז לרב חדקוב שהוא הבחור שצריך להיפגש איתו... לא אשכח שבנעימות, אך בתקיפות, הרב חדקוב חזר ואמר שוב שוב את המשפט: "אלץ דורך הרב בנימין קליין"... כאומר: הכל חייב "לעבור" באמצעות הרב קליין!
המשפט הזה, סימל עבורו את האמון הגדול שנתנו הרבי ומזכירו המסור הרב חדקוב, ברב קליין.
יהי זכרו ברוך.
אם היה לי את האומץ להיכנס לבית משפחת קליין האבלה, לספר, לשמוע ולדמוע... פעמים רבות דאג לנו הרב בנימין קליין ע"ה, אצל הרבי, כמו למשל להתחנן שהבחור לא הבין את התשובה... ושוב השתדל אצל הקודש ללא לאות.
אנחנו הילדים של בנימין! אנחנו, אני! ועוד רבים מספור של 'תמימים' בתקופה ההיא. אני זועק פה את הזעקה של רבים-רבים מבני גילי. אילו היה לנו את תעצומות הנפש, היינו - התמימים-האברכים, באים לנחם את בני המשפחה, ואומרים: אנחנו הבנים שלו.
כולנו קוראים את ההספדים הרשמיים, אך עם כל הכבוד, זה לא 'בנימין' שהכרנו. רק בנימין ידע כמה הוא עזר לנו בכמה פעם שביקשנו... זוהי זעקה אילמת של בני גילי. דעו לכם בני משפחת קליין היקרה: אנו כואבים כבנים יחידים.
כותב השורות משוחח עם הרב קליין בימים ההם בחדר המזכירות
עד לרגע זה, כולנו המומים מהבשורה הקשה על לכתו של המזכיר ע"ה. איך ייתכן שה'צעיר לנצח' הסתלק מאיתנו, כך לפתע פתאום?!
לא כתבתי כאן כלום, אך מצד שני הכל כתוב כאן - ה ז ע ק ה. כל מי שהיה קשור אליו, מרגיש מועקה גדולה משעה שנשמעה הבשורה.
אחרי ג' תמוז תשנ"ד, היום המר והנמהר, המשכנו לראות אותו יוצא ונכנס מחדר המזכירות, וזה נתן לנו תחושה של מעין-המשך וכו', סוג של נחמה שהעניינים ממשיכים... ולו במעט.
עכשיו, גם זה פסק.
כותב השורות משוחח עם הרב קליין בימים ההם בחדר המזכירות
ואסיים באפיזודה ממש קטנה שמלמדת על דמותו הגדולה: פעם אחת הייתי עם בחור שבנימין סידר לו פגישה אצל הרב חדקוב. ממש לפני הפגישה נקרא בנימין אל הקודש. והבחור הנבוך "נתקע" בחדרו הקט של הרב חדקוב. כך במשך מספר דקות עמד מול הרב חדקוב שהחריש.
הבחור התגבר על המבוכה ורמז לרב חדקוב שהוא הבחור שצריך להיפגש איתו... לא אשכח שבנעימות, אך בתקיפות, הרב חדקוב חזר ואמר שוב שוב את המשפט: "אלץ דורך הרב בנימין קליין"... כאומר: הכל חייב "לעבור" באמצעות הרב קליין!
המשפט הזה, סימל עבורו את האמון הגדול שנתנו הרבי ומזכירו המסור הרב חדקוב, ברב קליין.
יהי זכרו ברוך.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
