מערכת COL
|
יום ד' סיון ה׳תשע״ה
22.05.2015
אל תפספסו: יומנים מרתקים משבועות אצל הרבי
באדיבות הספר 'יום יום עם הרבי' מאת ר' מנחם זיגלבוים, אנו מתכבדים להגיש יומנים מרתקים מחגי שבועות אצל הרבי. מרתק ומיוחד שבועות אצל הרבי
תשי"א – יום שני
"יש יהודי אחד ששמו..." (ואמר שמו הק')
תשי"א: יומן שיחות קודש. אליהו גרוס. יואל כהן. תורת מנחם
ליל יום ב' דחג השבועות
אחר הסעודה בדירת כ"ק אדמו״ר הריי״ץ, נכנס כ״ק אדמו"ר שליט״א לבית המדרש. כשראה שם כמה בחורים שאל אותם: ״מדוע אתם נראים כך עצובים?׳׳ ולרב שמואל לוויטין אמר: ׳׳הבחורים נראים עצובים, מן הסתם יתוועדו (בכדי לשמחם)". לרב בנציון שמטוב אמר: ״התלמידים נראים לא כל כך שמחים, צריכים לראות כיצד לעשותן שמחים, כעת אני הולך ללוות את אמי לביתה, כבר אחזור וארצה לראות מה פעלתם".
לאחר חצי שעה שב כ״ק אדמו"ר שליט׳׳א ונכנס ישר לבית-המדרש. הרב אליהו יאכיל סימפסון ביקש שישב להתוועד, וענה כ׳׳ק אדמו"ר שליט׳׳א: "הכנתי למחר, אם אתוועד היום לא יהיה לי מה לומר מחר" ואמר הרב סימפסון: "לרבי ודאי יש די והותר".
אחר-כך אמר הנ׳׳ל על אחד הנוכחים ״הוא לא רוצה להתוועד או לעשות שמח", ואמר כ׳׳ק אדמו"ר שליט"א: "כזה דבר לא אומרים על יהודי אפילו בדרך צחות; נו, אני
אתוועד עד 12 בלילה – עשר דקות".
הרב בנציון שמטוב רצה לעמוד בהתוועדות ולא לשבת, ואמר לו כ׳׳ק אדמו׳׳ר שליט׳׳א: ׳׳שב בלי קונצים...", ולקחו בידו הק׳ והושיבו לידו, ונשאר לאחוז בידו.
יום ב' של חג השבועות
בהתוועדות הורה לתמים יואל כהן לומר לחיים ג׳ פעמים: בפעם הראשונה לא אמר כלום, בפעם השניה אמר ״נעם פאר דעם טאטן, ער זאל זיין א בעל פרנסה" – קח עבור אביך שיהיה בעל פרנסה״, ובפעם השלישית אמר לתמימים שעמדו לידו : ״אז ער וועט נעמען וועט ער געדיינקען" - כשיקח 'לחיים' אזי הוא יזכור השיחות קודם והמאמר.
במהלך ההתוועדות פנה הרבי לא' המסובים ואמר לו: כיון שהגיעו לכאן שתי אניות עם יהודים, עליכם לדעת ששתי האניות נמסרו לרשותכם, כדי שתשתדלו ליצור קשר עם יהודים אלה, לדבר עמהם אודות עניני יהדות, ולקרב אותם ליהדות.
והוסיף: באם הנכם מתביישים – תאמרו את הדברים בשמי: אמרו להם שיש יהודי אחד ששמו (הרבי אמר את שמו הק'), שאינו מדבר אנגלית רהוטה, ומדבר במבטא נורא, כך שמבינים את דבריו רק למחצה או לרביע, ומדבר דברים כאלה שאינם מתאימים להמקובל באמריקא. יכולים אתם לדבר בשמי, ויפעלו הדברים פעולתם.
קרוב לסיומה של ההתוועדות אמר אד"ש:
כשהרבי מעניק ברכה – בודאי שתתקיים בפועל, ואף על פי כן, חיזוק ותוספת-כח בזה לא יכול להזיק. ובכלל, ברכתו של יהודי לא יכולה להזיק . ולכן, (אמר בבכי) ברצוני לבקש שכל הרוצה יברך שהברכות שהרבי ברך אותי, יתקיימו בפועל.
כל הקהל הכריז - בהתרגשות גדולה - "אמן".
בעת ברכת הזימון אמר ברשות... - אחר ברכת המזון התחילו לנגן "כי בשמחה" ואמר אד״ש "אני עדיין לא הולך..."
תשי"ב - יום שישי
מאמר פתאומי לפנות בוקר
תשי"ב: יומן ר' אליהו גרוס. מכתב ר' יואל כהן
בשעה 4:15 (עלות השחר) בא אד"ש ממקוה ונכנס לחדר שני הקטן ואח״כ לבית המדרש ופשט מעילו וביקש שינגנו ניגון והתחיל מאמר. בשעה 5:40 הלך לביתו.
מוסיף ומתאר הרה"ח ר' יואל כהן:
בליל החג אחרי הסעודה באו כולם לבית הכנסת לומר 'תיקון' (כ"ק אדמו"ר הריי"צ אמר כמה פעמים אודות מעלת אמירת אותיות התורה דוקא בליל שבועות, ויצוה לומר 'תיקון', ולכן אומרים פה כולם 'תיקון', לא לומדים דא"ח וכדומה כי אם אומרים 'תיקון').
אחרי שגמרו לומר 'תיקון', הנה אז אחדים למדו, ואחרים המשיכו לשהות ב-770, עד לפנות בוקר, אז הלכו כולם לטבול במקווה, לדאבוני גם אני הייתי בין אלו, פתאום בא כ"ק אדמו"ר שליט"א לבית המדרש [בשעה 4:15] עם המעיל מפרחים (בבית המדרש נשארו כ-15 איש), ושאל: וואו איז דער עולם? (היכן הקהל) וענו שכולם במקווה. אחר כך שאל, יואל איז אויך אין מקווה? (יואל כהן גם במקווה?) וענה לו אחד בחיוב, ואמר כ"ק שליט"א אַה!
כ"ק שליט"א פשט את מעילו וישב על מקומו וציוה לנגן והחל לומר מאמר ד"ה חמשה קניינים, והוא המשך למאמר שאמר בשבת.
בנתיים שלחו מהר שליח למקווה לומר שכ"ק שליט"א נכנס, אני פגשתי את השליח כשעמדתי כבר על יד הדלת לילך חזרה, כששמעתי זה מובן שרצתי כמו משוגע לבית המדרש, באתי לבית המדרש ואני רואה שכ"ק שליט"א אומר חסידות וישנם רק כג' מנינים, כי בנתיים באו עוד כמה אנשים מהמקווה, בכל זאת כשכ"ק שליט"א גמר את המאמר ישבנו לחזור את המאמר, החזרה היתה טובה מאוד, אחרי התפילה חזרתי את המאמר לפני כל הקהל שלא היו בעת המאמר, כן גם קודם קבלת שבת.
תשט"ו – יום שישי
"פחד נורא אחז בנו כמו במעמד הר סיני"
תשט"ו: יומן שיחות קודש
כ״ק אדמו"ר שליט׳׳א נכנס לאולם בשעה 3.10 ואמר מאמר ד׳׳ה ״להבין ענין מתן תורה״. ארך 40 דקות.
במכתבו של אחד התמימים נכתב:
"מה אומר לך, המאמר שאומר לפנות בוקר כל שנה בליל חג השבועות הוא מראות אלוקים שלא מעלמא דין, ואנחנו מצפים לזה בכיליון עיניים יותר מכל השנה. גם השנה, כמו תמיד, ההרגשה היא כמו שזה מעמד הר סיני ממש. נזכר אני במאמר שאמר בשנה שעברה, פניו להבים, ובאמצע אמר 'מה להלן באימה ביראה ברתת ובזיע, אף כאן באימה ביראה ברתת ובזיע', וכשאמר מילים אלו היה נדמה לי שהשולחן והכיסא והמפה מתחילים פתאום להתנועע לכמה שניות כמו רעידת אדמה. בתחילה חשבתי שרק העיניים שלי מתעתעות בי, אבל לאחר המאמר שמעתי מכולם שראו אותו דבר, ונפל פחד ממש, ויהי לפלא"...
תשכ"ז – יום חמישי
כשהרבי יחליט להגיע לכותל המערבי
תשכ"ז: מיומנו של הרב אלתר בנימין יהודה לייב ברנשטיין. המלך במסבו
בסעודת ליל החג בבית כ"ק אדמו"ר הריי"צ, שאל ר' זלמן יפה, היות ועתה קיימת אפשרות ללכת לכותל המערבי [בעקבות כיבוש הכותל המערבי בחודש אייר ש.ז.], ומלונדון יסעו יהודים רבים, ואם יסע כ"ק אדמו"ר שליט"א – יסעו עשרת אלפי יהודים כו'. וענה לו הרבי "מה פתאום עשרת אלפים? כשיבוא משיח – יסעו הרבה יותר".
בשעה 3 לפנות בוקר ירד כ"ק אד"ש ואמר מאמר ד"ה צאינה וראינה כ-40 דקות ואחר כך הלך.
בסעודת יום החג אמר הרבי, "כיון שזהו חג השבועות – יש לדבר הרי בנגלה, כיון שנמצא כאן רב, אולי ידבר הוא בנגלה". וענה הרב אליהו יאכיל סימפסון, שהוא אינו יכול לדבר לפני הרבי. הרבי הגיב "דיברו בפני גדולים ממני, בפני כ"ק מו"ח אדמו"ר ובפני כ"ק אדמו"ר נ"ע", ואמר הרב סימפסון שבפני הרביים דיברו חסידות ולא נגלה, ואמר הרבי "לכל הפחות אימרו קושיא בנגלה".
אחר ברכת המזון, באמצע ברכה אחרונה, הגיע ר' זלמן דוכמן, הרבי פנה אליו ואמר לו, "אימרו 'לחיים' לפני שיסיימו ברכה אחרונה". אחר כך הוסיף, "אימרו משהו בנגלה". ר' זלמן אמר שהוא יהודי פשוט ולא יודע כל כך, ואמר לו הרבי "לכל הפחות תספרו מעשה שיש בו נגלה".
תש"מ – יום רביעי
לראשונה – ילדים באים לעשרת הדברות
תש"מ: יחי המלך
כשנכנס כ"ק אד"ש לתפלת ערבית בליל החג, ניגנו הקהל "וביום שמחתכם" וכשהגיע למקומו פנה לעבר הקהל ומחא כפיו הק' בחוזק זמן מה.
לתפילת שחרית, למרות הגשם הכבד שירד הגיעו מאות ילדים קטנים בהתאם להוראת כ"ק אד"ש. בקריאת עשרת הדברות הביט הרבי מפעם לפעם על הבעל קורא והילדים.
בשעה 5:20 שב כ"ק אד"ש מביתו, באותה שעה התקיימה ב-770 מסיבה לילדים וכשנכנס הרבי, ניגנו הילדים ורמז בידו הק' להגביר השירה.
בשעה שש בערב יצא הרבי ללוות את ההולכים לתהלוכה, ורוב הזמן מחא כפיו הק' לילדים ששרו מאַרש נפוליון או "ואנחנו עמך". כשנעלמו מהאופק אחרוני ההולכים שב כ"ק אד"ש לחדרו הק'.
הנס בעשרת הדברות
ידועה הוראתו של הרבי להביא ילדים ותינוקות - אפילו בני יומם - לשמוע את עשרת הדיברות בבית הכנסת, וזאת על יסוד המדרש כי 'בנינו ערבים בעדנו', ועל כן, ראוי שישמעו אף הם את עשרת הדברות.
באחת השנים, אצל אחד החסידים בשכונת קראון הייטס, נולדה ילדה, אלא שיומיים לאחר מכן נתגלו אצלה סיבוכים בריאותיים, ומצבה הבריאותי היה קשה. התינוקת הייתה בסכנת חיים.
האב בחרדתו המתין לרבי בפתח גן-עדן-התחתון. היה זה בערב חג השבועות. כשהרבי יצא מחדרו הק', ניגש האב וביקש ברכה וישועה. הורה לו הרבי להביאה לשמוע את עשרת הדיברות בבית הכנסת.
חיש מהר חזר האב לבית הרפואה, וביקש מהרופאים להוציא את הילדה לבית הכנסת. הרופאים הנדהמים החלו לצעוק עליו כי הוא הורג את הילדה, וכי אסור לטלטלה. גם בני משפחתו נזעקו ומחו כנגדו, אך הוא סירב לשמוע את דבריהם. בטוח היה בדבריו של הרבי.
ואכן, מיד לאחר סיום קריאת עשרת הדברות בבית הכנסת של הרבי, החל מצבה להשתפר וחזרה לאיתנה בדרך נס.
תשמ"ח – יום ראשון
תשמ"ח: יומן הקהל
ליל התקדש החג. תפילת ערבית מתקיימת במחיצת הרבי שליט״א. היא מתחילה עם כניסתו לבית הכנסת בשירת ״ושמחת בחגך״ וגם במהלכה, כאשר הש״ץ משלב ניגון שמח זה או אחר, הוא זוכה לעידוד של הרבי שליט״א והקהל כולו מצטרף.
לאחר התפילה פונה כ״ק אדמו״ר שליט״א לעבר הקהל ומברך את הציבור תוך הנפת ידו הק׳ בעוז, והקהל עונה בקול כאיש אחד: ״גוט יום טוב!״.
הפסקה לא ארוכה לסעודת החג, ושוב נוהרים לבימ״ד ל״'תיקון' ליל שבועות״. משעה לשעה הולך המקום ומתמלא בעוד ועוד יהודים. מכל הגילים. בסוגים שונים של לבושים הכל עוסקים באמירת ה״'תיקון'״. רק היום בצהריים הפליא הרבי בחשיבות אמירת ה״'תיקון'״ ומנין תרי״ג המצוות על-ידי כל אחד ואחד מישראל גם מי ש״לא ידע מאי קאמר״, כשהוא מדגיש כי דווקא זה ״'תיקון'״ ליל שבועות, בהחלט לא כפי שעלולים יודעי תורה לחשוב כי כדאי אולי, להעמיק בדברי חסידות נשגבים כמו ״המשך״ המאמרים המפורסם משנת תרע״ב.
קשה לבטא זאת במלים, אבל ההרגשה קיימת, ההרגשה כי לא הרחק, ממש כאן באותו בניין, נמצא הרבי שליט״א ועובד את עבודת הק׳ הנשגבה שלו... המחשבה על כך, המבט על רוב העם, כן ירבו, שמביא להדרת מלך, כל אלו יוצרים כאן אווירה מיוחדת, שכדי לחוש אותה צריך פשוט להיות כאן.
לתפילת שחרית גדל מספר הנוכחים, פי כמה. הסיבה לכך היא כמובן, התינוקות הרבים החל מבני ימים אחדים, שמקיימים את הוראת כ״ק אדמו״ר שליט״א ובאו להאזין לקריאת עשרת הדיברות...
לקראת הרגע המיוחל משתררת דממה בהיכל בית הכנסת על אלפי הנוכחים בו. כ״ק אדמו״ר שליט״א קם ממקום מושבו, פונה במבטו לעבר בימת הקריאה ובעיניו הק׳ סוקר את הקהל על הזאטוטים הרכים.
תפילת מנחה מתקיימת בשעה מוקדמת יחסית, שכן יש לצעוד ב״תהלוכה״ המסורתית. זו השורה הענקית של המוני החסידים, אברכים צעירים ובחורים לצד מבוגרים ואפילו זקני החסידים, הצועדת לעבר כל השכונות שמסביב, שם יתפזר הקהל הגדול ובקבוצות קטנות יפנה אל בתי-כנסת רבים ב׳פלטבוש׳ וב׳בורו-פארק׳ ויביא ליושביהם משמחת החג החסידית המקורית, במידת הצורך, ומשהו, לפחות, ממעיינותיה האינסופיים של החסידות לחג השבועות על שלל הנושאים הקשורים אליו. דגש מיוחד ישימו המבקרים על מסירת הוראותיו של כ״ק אדמו״ר שליט״א בעת האחרונה - הפעם בנושא ״יום הולדת״.
היציאה לדרך קשורה באירוע מיוחד שמעורר התרגשות בכל מי שמשתתף בו. הקהל נעמד בשורה ״אינסופית״ שראשה מול הפתח הראשי של ״770״, והכל ממתינים לצאת הרבי שליט״א. כאשר הוא מופיע בפתח, ניתנת הפקודה ופוצחים בשירת ׳מארש נפוליון' המפורסם. הצבא יוצא לדרך והרבי שליט״א מלווה אותו במבט עיניו הק׳ ובידיו הקדושות שכל תנועה שלהן אומרת חיזוק ועידוד.
כשעה וחצי נמשכת ההליכה מ׳קראון-הייטס׳ ל׳בורו פארק׳ ואת כולה הולכים בלי להתחשב בתנאי מזג האוויר, מתוך שמחה. אלה משוחחים בנעימות בדברי תורה. אחרים, ״שלוחים״ הפעילים בערי השדה, ילמד איש מרעהו דרכים ועצות איך להצליח יותר, קבוצה של בחורים הולכת סביב אחד מזקני החסידים ומתבשמת מסיפוריו ואמרותיו, וכך חולפת הדרך כמעט בלי שירגישו בטורח הדרך...
תשנ"ב – יום שני
לראשונה מאז ז"ך אדר - הרבי נראה לקהל החסידים
תשנ"ב: יומן נפלאות בכל
ליל יום ב' דחג השבועות
השעה קרובה לחצות הלילה. רוח נושבת בחוצות ברוקלין ומפיגה את החום הכבד ששרר בצהריים ומזג האויר נעים. הרבה יהודים טובים בניו יורק כבר סיימו מזמן את סעודת יום טוב ומסתבר שלא מעט מהם כבר עלו על משכבם. אבל מול בית חיינו הולך ומתאסף קהל שגדל מרגע לרגע.
אלו הם השבים מה"תהלוכה", איש מהם לא ממהר הביתה לסעוד סעודת יו"ט ולחלוץ את עצמותיו, אלא כולם חוזרים ונאספים ב-770 , בציפיה שנזכה שכ"ק אדמו"ר שליט"א ייצא לקבל את פניהם כמנהגו הק' מידי שנה (ועד שאשתקד אף זכינו לשיחת קודש מיוחדת בשעה זו בליל אחש"פ ובליל ב' דחג השבועות).
כזכור, גם בליל אחרון של פסח השנה איש מההולכים ל"תהלוכה" לא תיאר לעצמו, מן הסתם, שהוא עתיד לראות את פני הק', ובכל זאת, אחרי ה"תהלוכה" חזרו כולם ונאספו ליד 770 אל מול חלונות חדרו של כ"ק אדמו"ר שליט"א, ולמרות הכל שרו ניגוני שמחה ואפילו יצאו בריקוד.
גם הלילה נאספו ההולכים, כאמור, ליד 770 (וכן קהל גדול של אנ"ש, אנשים, נשים וטף). גם הפעם אף אחד לא בא מתוך ידיעה ברורה שהוא עומד לראות את פני הק'. תמיד קיימת התקוה האיתנה כי ברגע מסוים יתרחש הנס והרפואה השלימה תבוא בבת אחת, אבל מעבר לזה הרי אף אחד לא ידע בבירור מה עתיד להתרחש כאן הלילה.
נכון שמאז יום השבת היו שמועות שונות בכיוון זה, אבל על שמועות כאלו ושכמותן כבר אמר מי שאמר כי הן שייכות לסוג של מידע שאף אחד לא יכול לאשר... ועם זאת, הרצון הטבעי של כל חסיד באשר הוא לראות את כ"ק אדמו"ר שליט"א, מעלה כל העת מחשבה: ואולי כן... אולי בכל זאת יתרחש הלא-יאומן...
כבר מהשעה 10:00 תפסו הראשונים את מקומותיהם לחזות, אם וכאשר יתאפשר, בפניו הק' של כ"ק אדמו"ר שליט"א, אמנם כולם האמינו שאם הדבר יקרה – זה יהיה רק דרך החלון. בשלב מסוים יצא הריל"ג ואמר שאינו מבין כלל מדוע מחכים, אבל מאוחר יותר אמר שיראה לפי המצב ואם יהיה זמן מתאים וכו', הוא יציע לכ"ק אדמו"ר שליט"א ולא יותר (אך כאמור – רוב הקהל שהגיע אח"כ לא ידע מכך, והתפרנס רק משמועות והשערות שאולי... חלק גדול לא האמין שזה יהיה; רק לחשוב על ההיסטריה וה"בלאגן" בלשון המעטה...).
איך שיהיה, הציבור שנאסף מול 770 אחרי התהלוכה, ההולכים לתהלוכה, וגם אלו שמסיבה זו או אחרת לא הלכו – לא עשה זאת בגלל השמועות הללו שכאמור באמת לא היו מבוססות. הם באו להכריז "הננו", עשינו את השליחות, ועתה, רבונו של עולם, עשה את התלוי בך ושלח רפואה שלימה לכ"ק אדמו"ר שליט"א, והתייצבו כחיילים במסדר צבאי ופצחו בשירי לכת שנועדו לרומם את הנפש ולהעלות את מצב הרוח עד כמה שרק אפשר במצב בו אנו נתונים כעת.
מפי השמועה נודע אחר כך כי כששמע כ"ק אדמו"ר שליט"א את שירת החוזרים מהתהלוכה (בהיותו בחדרו הק'), ניכרה על פניו הק' שמחה וקורת רוח.
השירה הזו נמשכה משך זמן מסוים ומי שהביט מן הצד יכול היה לסווג את הציבור לכמה סוגים – אלו שמשום מה בטוחים היו ללא ספק שהדבר אכן עומד להתרחש והשקיעו את כל הכוחות, פשוטו כמשמעו, כדי לתפוס לעצמם מקום קרוב ככל האפשר, ואחרים שעמדו מסביב לראות איך ייפול דבר. מעבר לכביש התאסף קהל לא קטן של נשים ובנות וגם בלבן תקוה. אולי...
חלפו עוד כמה דקות, ובסביבות השעה 11:30 בלילה נראתה מכיוון המזכירות תכונה מסוימת. תחילה נפתחה הדלת הראשית של 770 , והמזכיר הרב יהודה קרינסקי נראה כסוקר מה נעשה בחוץ, ומי שרצה פירש את המבט שלו כמבשר שמשהו עומד לקרות.
זקני ונכבדי החסידים החלו לתפוס מקומות סמוכים ככל האפשר מול הפתח, ואחרי מספר דקות נוספות יצא ר' דוד שי' ראַסקין, יו"ר צא"ח ומארגן ה"תהלוכה", ובפיו בקשה-הודעה לפנות את המקום שבין המדרגה האחרונה והכניסה לתוך 770 ובתוך כך אמר כלפי הדוחפים והנדחפים כי "עד שלא ירדו לגמרי מהמדרגות ולא יהיה סדר, הרבי שליט"א לא ייצא..."
כעת גם הספקנים כבר הבינו שהפעם זה רציני, שהרי "מכלל לאו אתה שומע הן".
במהלך 5 הדקות הבאות הועמד מחוץ לפתח שולחן ועליו מפה לבנה, וכעת כבר התחילה ההתרגשות – הנה, עוד רגע קט, יישב כ"ק אדמו"ר שליט"א ליד השולחן הזה... עכשיו, כשהכל כבר מסודר, או-אז החל הבלתי סדר הגדול (כמובן, הדברים נכתבים רק לשם תיאור למען מי שלא נכח, ולא כדי להאשים מישהו). הקהל שעד אותו רגע היה מפוזר על פני כל השטח הסמוך, החל לנוע במהירות ובבהילות כשמגמתו אחת – להיות סמוך ככל האפשר למקום קודש הקודשים.
במהירות רבה נוצרו פירמידות מאולתרות בכל דרך אפשרית, וגם גדרות האבן והברזל של החצר שימשו בלית ברירה כעמדות תצפית.
בהתחלה חשבו כולם שהדלת תיסגר וכ"ק אדמו"ר שליט"א יישב על הכסא האדום וכך יראו אותו, אך לפועל הדלת נשארה פתוחה, וכמה מ"ועד המסדר" נעמדו בצדי המדרגות ליד הפתח (וכן ר' דוד ראַסקין עם נכדו וילד נוסף והחוזר הרב יואל כהן), ועוד עמדו בתוך 770 מבפנים לפתח (ביניהם ר' יוסף יצחק הכהן שי' גוטניק ועוד).
הלחץ והדחיפות הולכים וגוברים, הצפיפות העצומה מגיעה לממדים חסרי תקדים אפילו כאן בליובאוויטש, משהו שמזכיר את מעמד התקיעות או ההקפות.
והנה, אחרי דקה או שתיים של המתנה, בשעה 11:51 , יצא כ"ק אדמו"ר שליט"א, על כסא (המובל ע"י ר' אינגי שי' ביסטריצקי מ"הצלה"), בליווי המזכירים והרופאים, מול הפתח.
כ"ק אדמו"ר שליט"א היה חבוש בכובעו ולבוש בסירטוק, וישב מול השולחן, כפוף מעט, למשך כשלוש דקות. מבטו הק' היה חזק, חודר ועירני, ומיד בתחילה הביט לצד שמאל לעבר נכדו של ר' דוד ראַסקין, והמשיך להביט בעיקר לכיוון זה כשמידי פעם הסיט (רק) את עיניו הק' לצדדים וסקר את כל הקהל, ועל פניו הק' ניכר נחת רוח רבה.
בלי שימת לב מיוחדת היו פניו הק' נראות אפילו רגילות, אף שחדי העין הבחינו כי פניו הק' היו מעט רזות וחוורות – אך זוהרות, וזקנו הק' היה קצת יותר רחב מהרגיל. ונוסף על זה – גם המבט המוכר כל כך (ה"מומחים" הגדירו זאת שזהו כפי שכ"ק אדמו"ר שליט"א בשעת ההתוועדות לפעמים מסתכל ומתבונן ובשעת מעשה מביט על הקהל, ופתאום נעצר ועונה "לחיים" למישהו – כך בערך היה מבטו כשהביט לצדדים), ורק בהיזכר במצב נעשה צביטה בלב...
מי שזכו לראות את המראה התרגשו עד עמקי עצם הנפש. ההתרגשות היתה כל כך גדולה עד שהתגובה לא היתה אחידה ומאורגנת – היו רבים שבלי לחשוב פעמיים בירכו בקול רוטט ונרגש: "ברוך אתה . . מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", הרוב התחילו מיד לשיר בחוזק רב (ועד לצעקה) "אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי", והיו מי שהחלו לשיר "ווי וואָנט משיח נאַו", כשאחרים פשוט צעקו "רבי, רבי"... הצד השווה הוא שכולם נדחפו ונאחזו ונטלו אחד בשני ובגדרות, לזכות לראות ולו רק לשניה אחת ומי לזמן ארוך יותר.
אחר הדקה הראשונה הפנה כ"ק אדמו"ר שליט"א את ראשו הק' מעט הצידה לעבר הריל"ג – ששאל האם ברצונו לסיים, אך לא הגיב. בסיום שאל הריל"ג שוב, והפעם הנהן כ"ק אדמו"ר שליט"א בראשו הק' לחיוב ואז חזר לחדרו הק'.
לפני שנכנס הביט על ר' יואל כהן והנהן לו מעט בראשו הק', וכן הביט שוב לעבר ר' דוד ראַסקין ונכדו.
מפי ד"ר רוזן שי' נודע אחר כך שלאחר שנכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א לחדרו הק' עשה תנועות בראשו הק' אנה ואנה (כששוכב על מטתו), מה שהיה נראה בעיניהם כעידוד להמשך שירת הקהל בחוץ, והיתה ניכרת על פניו הק' שמחה כזאת שמזה זמן רב לא ראה.
הדחיפות שהיו במשך המעמד היו נוראות יותר מראש השנה ושמחת תורה, ורבים מהקהל נשארו בחיים רק בנסי נסים, ופשוט נס שאף אחד לא נזקק להצלה. לאחר מכן נמצאו קרוב למאה כיפות וכמה עשרות משקפיים נשברו וכו', ואי אפשר לתאר מה היה קורה אם כ"ק אדמו"ר שליט"א היה נשאר בחוץ למשך דקה או שתיים נוספות.
כאמור, רק דקות אחדות נמשך המעמד, ובמהלכן כל אחד השתדל לחטוף לפחות מבט של רגע (אף שלמרבה הצער – לא כולם הצליחו). סוף סוף הכל מודים שאין לחסיד תשוקה עזה יותר מאשר לראות את פניו הק' של כ"ק אדמו"ר שליט"א, ולהגשים את השאיפה "רצוננו לראות את מלכנו"...
מובן שאת רחשי הלב אל מול פני הק' לא ניתן לתאר, אבל אין ספק שזה היה בלול מהתרגשות עצומה שהביאה רבים לידי דמעות, ומתחושה של הלם וזעזוע מעצם המפגש הפתאומי... ובאותה שעה עצמה איש לא ניסה להביט בשום דבר. המוח היה שבוי לחלוטין בידי הלב שהיה להר געש של התרגשות למראה כ"ק אדמו"ר שליט"א לראשונה אחרי כשלושה חודשים של ההיעלמות מהקהל בנסיבות שכאלו...
לאחר מכן נמשכו השירה והריקודים מול 770 למשך זמן. הרגשות היו מעורבים – חלק בוכים על שראו את כ"ק אדמו"ר שליט"א במצב כזה ל"ע, וחלק שמחים מזה שזכו לראות את מלכנו ולו לרגע.
מי שנכנס לבית הכנסת כעבור רגעים מספר יכול היה לראות את התמונה הבאה: עשרות רבות של ציבור התמימים ואנ"ש פזורים על פני בית הכנסת. זה לא נרגע עדיין מבכיו, האחר מביע את התרגשותו דוקא בריקוד של שמחה וביטחון על כתף חבירו – "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד", ושלישי מסתובב בקרב הקהל כשבקבוק משקה בידו, והוא מחלק ממנו לכל מאן דבעי באיחולי "לחיים, דער רבי זאָל זיין געזונט – שהרבי יהיה בריא".
אלו שלא ראו מתגודדים סביב מי שכן ראה ומנסים לדלות עוד פרט ועוד פרט...
רק אחרי זמן רב פנו לבתים ולאכסניות לסעודת החג, וגם אחריה פנו רבים בחזרה לבית חיינו ובמשך הלילה נאסף קהל רב להתוועדות חסידית לרגל המאורע המרגש הזה, ועד שעות הבוקר היתה תנועה ערנית של חסידים המתוועדים, לומדים ואומרים תהילים בבית חיינו.
בשעות שחלפו עד סיום החג היה האירוע הזה, מטבע הדברים, במוקד "שיחת היום" בבית חיינו והכל התייחסו לכך כאירוע החשוב ביותר מאז מה שאירע בז"ך אד"ר.
מאוחר יותר נודע כי מארגני התהלוכה התמימים שמואל שי' וינקרט ויעקב שי' קוביטשעק הביעו בדו"ח מוקדם על התהלוכה שנכתב לכ"ק אדמו"ר שליט"א את הבקשה והתקוה שכ"ק אדמו"ר שליט"א יצא לקבל את פני החוזרים מהתהלוכה – והנה אכן זכינו לכך.
"יש יהודי אחד ששמו..." (ואמר שמו הק')
תשי"א: יומן שיחות קודש. אליהו גרוס. יואל כהן. תורת מנחם
ליל יום ב' דחג השבועות
אחר הסעודה בדירת כ"ק אדמו״ר הריי״ץ, נכנס כ״ק אדמו"ר שליט״א לבית המדרש. כשראה שם כמה בחורים שאל אותם: ״מדוע אתם נראים כך עצובים?׳׳ ולרב שמואל לוויטין אמר: ׳׳הבחורים נראים עצובים, מן הסתם יתוועדו (בכדי לשמחם)". לרב בנציון שמטוב אמר: ״התלמידים נראים לא כל כך שמחים, צריכים לראות כיצד לעשותן שמחים, כעת אני הולך ללוות את אמי לביתה, כבר אחזור וארצה לראות מה פעלתם".
לאחר חצי שעה שב כ״ק אדמו"ר שליט׳׳א ונכנס ישר לבית-המדרש. הרב אליהו יאכיל סימפסון ביקש שישב להתוועד, וענה כ׳׳ק אדמו"ר שליט׳׳א: "הכנתי למחר, אם אתוועד היום לא יהיה לי מה לומר מחר" ואמר הרב סימפסון: "לרבי ודאי יש די והותר".
אחר-כך אמר הנ׳׳ל על אחד הנוכחים ״הוא לא רוצה להתוועד או לעשות שמח", ואמר כ׳׳ק אדמו"ר שליט"א: "כזה דבר לא אומרים על יהודי אפילו בדרך צחות; נו, אני
אתוועד עד 12 בלילה – עשר דקות".
הרב בנציון שמטוב רצה לעמוד בהתוועדות ולא לשבת, ואמר לו כ׳׳ק אדמו׳׳ר שליט׳׳א: ׳׳שב בלי קונצים...", ולקחו בידו הק׳ והושיבו לידו, ונשאר לאחוז בידו.
יום ב' של חג השבועות
בהתוועדות הורה לתמים יואל כהן לומר לחיים ג׳ פעמים: בפעם הראשונה לא אמר כלום, בפעם השניה אמר ״נעם פאר דעם טאטן, ער זאל זיין א בעל פרנסה" – קח עבור אביך שיהיה בעל פרנסה״, ובפעם השלישית אמר לתמימים שעמדו לידו : ״אז ער וועט נעמען וועט ער געדיינקען" - כשיקח 'לחיים' אזי הוא יזכור השיחות קודם והמאמר.
במהלך ההתוועדות פנה הרבי לא' המסובים ואמר לו: כיון שהגיעו לכאן שתי אניות עם יהודים, עליכם לדעת ששתי האניות נמסרו לרשותכם, כדי שתשתדלו ליצור קשר עם יהודים אלה, לדבר עמהם אודות עניני יהדות, ולקרב אותם ליהדות.
והוסיף: באם הנכם מתביישים – תאמרו את הדברים בשמי: אמרו להם שיש יהודי אחד ששמו (הרבי אמר את שמו הק'), שאינו מדבר אנגלית רהוטה, ומדבר במבטא נורא, כך שמבינים את דבריו רק למחצה או לרביע, ומדבר דברים כאלה שאינם מתאימים להמקובל באמריקא. יכולים אתם לדבר בשמי, ויפעלו הדברים פעולתם.
קרוב לסיומה של ההתוועדות אמר אד"ש:
כשהרבי מעניק ברכה – בודאי שתתקיים בפועל, ואף על פי כן, חיזוק ותוספת-כח בזה לא יכול להזיק. ובכלל, ברכתו של יהודי לא יכולה להזיק . ולכן, (אמר בבכי) ברצוני לבקש שכל הרוצה יברך שהברכות שהרבי ברך אותי, יתקיימו בפועל.
כל הקהל הכריז - בהתרגשות גדולה - "אמן".
בעת ברכת הזימון אמר ברשות... - אחר ברכת המזון התחילו לנגן "כי בשמחה" ואמר אד״ש "אני עדיין לא הולך..."
תשי"ב - יום שישי
מאמר פתאומי לפנות בוקר
תשי"ב: יומן ר' אליהו גרוס. מכתב ר' יואל כהן
בשעה 4:15 (עלות השחר) בא אד"ש ממקוה ונכנס לחדר שני הקטן ואח״כ לבית המדרש ופשט מעילו וביקש שינגנו ניגון והתחיל מאמר. בשעה 5:40 הלך לביתו.
מוסיף ומתאר הרה"ח ר' יואל כהן:
בליל החג אחרי הסעודה באו כולם לבית הכנסת לומר 'תיקון' (כ"ק אדמו"ר הריי"צ אמר כמה פעמים אודות מעלת אמירת אותיות התורה דוקא בליל שבועות, ויצוה לומר 'תיקון', ולכן אומרים פה כולם 'תיקון', לא לומדים דא"ח וכדומה כי אם אומרים 'תיקון').
אחרי שגמרו לומר 'תיקון', הנה אז אחדים למדו, ואחרים המשיכו לשהות ב-770, עד לפנות בוקר, אז הלכו כולם לטבול במקווה, לדאבוני גם אני הייתי בין אלו, פתאום בא כ"ק אדמו"ר שליט"א לבית המדרש [בשעה 4:15] עם המעיל מפרחים (בבית המדרש נשארו כ-15 איש), ושאל: וואו איז דער עולם? (היכן הקהל) וענו שכולם במקווה. אחר כך שאל, יואל איז אויך אין מקווה? (יואל כהן גם במקווה?) וענה לו אחד בחיוב, ואמר כ"ק שליט"א אַה!
כ"ק שליט"א פשט את מעילו וישב על מקומו וציוה לנגן והחל לומר מאמר ד"ה חמשה קניינים, והוא המשך למאמר שאמר בשבת.
בנתיים שלחו מהר שליח למקווה לומר שכ"ק שליט"א נכנס, אני פגשתי את השליח כשעמדתי כבר על יד הדלת לילך חזרה, כששמעתי זה מובן שרצתי כמו משוגע לבית המדרש, באתי לבית המדרש ואני רואה שכ"ק שליט"א אומר חסידות וישנם רק כג' מנינים, כי בנתיים באו עוד כמה אנשים מהמקווה, בכל זאת כשכ"ק שליט"א גמר את המאמר ישבנו לחזור את המאמר, החזרה היתה טובה מאוד, אחרי התפילה חזרתי את המאמר לפני כל הקהל שלא היו בעת המאמר, כן גם קודם קבלת שבת.
תשט"ו – יום שישי
"פחד נורא אחז בנו כמו במעמד הר סיני"
תשט"ו: יומן שיחות קודש
כ״ק אדמו"ר שליט׳׳א נכנס לאולם בשעה 3.10 ואמר מאמר ד׳׳ה ״להבין ענין מתן תורה״. ארך 40 דקות.
במכתבו של אחד התמימים נכתב:
"מה אומר לך, המאמר שאומר לפנות בוקר כל שנה בליל חג השבועות הוא מראות אלוקים שלא מעלמא דין, ואנחנו מצפים לזה בכיליון עיניים יותר מכל השנה. גם השנה, כמו תמיד, ההרגשה היא כמו שזה מעמד הר סיני ממש. נזכר אני במאמר שאמר בשנה שעברה, פניו להבים, ובאמצע אמר 'מה להלן באימה ביראה ברתת ובזיע, אף כאן באימה ביראה ברתת ובזיע', וכשאמר מילים אלו היה נדמה לי שהשולחן והכיסא והמפה מתחילים פתאום להתנועע לכמה שניות כמו רעידת אדמה. בתחילה חשבתי שרק העיניים שלי מתעתעות בי, אבל לאחר המאמר שמעתי מכולם שראו אותו דבר, ונפל פחד ממש, ויהי לפלא"...
תשכ"ז – יום חמישי
כשהרבי יחליט להגיע לכותל המערבי
תשכ"ז: מיומנו של הרב אלתר בנימין יהודה לייב ברנשטיין. המלך במסבו
בסעודת ליל החג בבית כ"ק אדמו"ר הריי"צ, שאל ר' זלמן יפה, היות ועתה קיימת אפשרות ללכת לכותל המערבי [בעקבות כיבוש הכותל המערבי בחודש אייר ש.ז.], ומלונדון יסעו יהודים רבים, ואם יסע כ"ק אדמו"ר שליט"א – יסעו עשרת אלפי יהודים כו'. וענה לו הרבי "מה פתאום עשרת אלפים? כשיבוא משיח – יסעו הרבה יותר".
בשעה 3 לפנות בוקר ירד כ"ק אד"ש ואמר מאמר ד"ה צאינה וראינה כ-40 דקות ואחר כך הלך.
בסעודת יום החג אמר הרבי, "כיון שזהו חג השבועות – יש לדבר הרי בנגלה, כיון שנמצא כאן רב, אולי ידבר הוא בנגלה". וענה הרב אליהו יאכיל סימפסון, שהוא אינו יכול לדבר לפני הרבי. הרבי הגיב "דיברו בפני גדולים ממני, בפני כ"ק מו"ח אדמו"ר ובפני כ"ק אדמו"ר נ"ע", ואמר הרב סימפסון שבפני הרביים דיברו חסידות ולא נגלה, ואמר הרבי "לכל הפחות אימרו קושיא בנגלה".
אחר ברכת המזון, באמצע ברכה אחרונה, הגיע ר' זלמן דוכמן, הרבי פנה אליו ואמר לו, "אימרו 'לחיים' לפני שיסיימו ברכה אחרונה". אחר כך הוסיף, "אימרו משהו בנגלה". ר' זלמן אמר שהוא יהודי פשוט ולא יודע כל כך, ואמר לו הרבי "לכל הפחות תספרו מעשה שיש בו נגלה".
תש"מ – יום רביעי
לראשונה – ילדים באים לעשרת הדברות
תש"מ: יחי המלך
כשנכנס כ"ק אד"ש לתפלת ערבית בליל החג, ניגנו הקהל "וביום שמחתכם" וכשהגיע למקומו פנה לעבר הקהל ומחא כפיו הק' בחוזק זמן מה.
לתפילת שחרית, למרות הגשם הכבד שירד הגיעו מאות ילדים קטנים בהתאם להוראת כ"ק אד"ש. בקריאת עשרת הדברות הביט הרבי מפעם לפעם על הבעל קורא והילדים.
בשעה 5:20 שב כ"ק אד"ש מביתו, באותה שעה התקיימה ב-770 מסיבה לילדים וכשנכנס הרבי, ניגנו הילדים ורמז בידו הק' להגביר השירה.
בשעה שש בערב יצא הרבי ללוות את ההולכים לתהלוכה, ורוב הזמן מחא כפיו הק' לילדים ששרו מאַרש נפוליון או "ואנחנו עמך". כשנעלמו מהאופק אחרוני ההולכים שב כ"ק אד"ש לחדרו הק'.
הנס בעשרת הדברות
ידועה הוראתו של הרבי להביא ילדים ותינוקות - אפילו בני יומם - לשמוע את עשרת הדיברות בבית הכנסת, וזאת על יסוד המדרש כי 'בנינו ערבים בעדנו', ועל כן, ראוי שישמעו אף הם את עשרת הדברות.
באחת השנים, אצל אחד החסידים בשכונת קראון הייטס, נולדה ילדה, אלא שיומיים לאחר מכן נתגלו אצלה סיבוכים בריאותיים, ומצבה הבריאותי היה קשה. התינוקת הייתה בסכנת חיים.
האב בחרדתו המתין לרבי בפתח גן-עדן-התחתון. היה זה בערב חג השבועות. כשהרבי יצא מחדרו הק', ניגש האב וביקש ברכה וישועה. הורה לו הרבי להביאה לשמוע את עשרת הדיברות בבית הכנסת.
חיש מהר חזר האב לבית הרפואה, וביקש מהרופאים להוציא את הילדה לבית הכנסת. הרופאים הנדהמים החלו לצעוק עליו כי הוא הורג את הילדה, וכי אסור לטלטלה. גם בני משפחתו נזעקו ומחו כנגדו, אך הוא סירב לשמוע את דבריהם. בטוח היה בדבריו של הרבי.
ואכן, מיד לאחר סיום קריאת עשרת הדברות בבית הכנסת של הרבי, החל מצבה להשתפר וחזרה לאיתנה בדרך נס.
תשמ"ח – יום ראשון
תשמ"ח: יומן הקהל
ליל התקדש החג. תפילת ערבית מתקיימת במחיצת הרבי שליט״א. היא מתחילה עם כניסתו לבית הכנסת בשירת ״ושמחת בחגך״ וגם במהלכה, כאשר הש״ץ משלב ניגון שמח זה או אחר, הוא זוכה לעידוד של הרבי שליט״א והקהל כולו מצטרף.
לאחר התפילה פונה כ״ק אדמו״ר שליט״א לעבר הקהל ומברך את הציבור תוך הנפת ידו הק׳ בעוז, והקהל עונה בקול כאיש אחד: ״גוט יום טוב!״.
הפסקה לא ארוכה לסעודת החג, ושוב נוהרים לבימ״ד ל״'תיקון' ליל שבועות״. משעה לשעה הולך המקום ומתמלא בעוד ועוד יהודים. מכל הגילים. בסוגים שונים של לבושים הכל עוסקים באמירת ה״'תיקון'״. רק היום בצהריים הפליא הרבי בחשיבות אמירת ה״'תיקון'״ ומנין תרי״ג המצוות על-ידי כל אחד ואחד מישראל גם מי ש״לא ידע מאי קאמר״, כשהוא מדגיש כי דווקא זה ״'תיקון'״ ליל שבועות, בהחלט לא כפי שעלולים יודעי תורה לחשוב כי כדאי אולי, להעמיק בדברי חסידות נשגבים כמו ״המשך״ המאמרים המפורסם משנת תרע״ב.
קשה לבטא זאת במלים, אבל ההרגשה קיימת, ההרגשה כי לא הרחק, ממש כאן באותו בניין, נמצא הרבי שליט״א ועובד את עבודת הק׳ הנשגבה שלו... המחשבה על כך, המבט על רוב העם, כן ירבו, שמביא להדרת מלך, כל אלו יוצרים כאן אווירה מיוחדת, שכדי לחוש אותה צריך פשוט להיות כאן.
לתפילת שחרית גדל מספר הנוכחים, פי כמה. הסיבה לכך היא כמובן, התינוקות הרבים החל מבני ימים אחדים, שמקיימים את הוראת כ״ק אדמו״ר שליט״א ובאו להאזין לקריאת עשרת הדיברות...
לקראת הרגע המיוחל משתררת דממה בהיכל בית הכנסת על אלפי הנוכחים בו. כ״ק אדמו״ר שליט״א קם ממקום מושבו, פונה במבטו לעבר בימת הקריאה ובעיניו הק׳ סוקר את הקהל על הזאטוטים הרכים.
תפילת מנחה מתקיימת בשעה מוקדמת יחסית, שכן יש לצעוד ב״תהלוכה״ המסורתית. זו השורה הענקית של המוני החסידים, אברכים צעירים ובחורים לצד מבוגרים ואפילו זקני החסידים, הצועדת לעבר כל השכונות שמסביב, שם יתפזר הקהל הגדול ובקבוצות קטנות יפנה אל בתי-כנסת רבים ב׳פלטבוש׳ וב׳בורו-פארק׳ ויביא ליושביהם משמחת החג החסידית המקורית, במידת הצורך, ומשהו, לפחות, ממעיינותיה האינסופיים של החסידות לחג השבועות על שלל הנושאים הקשורים אליו. דגש מיוחד ישימו המבקרים על מסירת הוראותיו של כ״ק אדמו״ר שליט״א בעת האחרונה - הפעם בנושא ״יום הולדת״.
היציאה לדרך קשורה באירוע מיוחד שמעורר התרגשות בכל מי שמשתתף בו. הקהל נעמד בשורה ״אינסופית״ שראשה מול הפתח הראשי של ״770״, והכל ממתינים לצאת הרבי שליט״א. כאשר הוא מופיע בפתח, ניתנת הפקודה ופוצחים בשירת ׳מארש נפוליון' המפורסם. הצבא יוצא לדרך והרבי שליט״א מלווה אותו במבט עיניו הק׳ ובידיו הקדושות שכל תנועה שלהן אומרת חיזוק ועידוד.
כשעה וחצי נמשכת ההליכה מ׳קראון-הייטס׳ ל׳בורו פארק׳ ואת כולה הולכים בלי להתחשב בתנאי מזג האוויר, מתוך שמחה. אלה משוחחים בנעימות בדברי תורה. אחרים, ״שלוחים״ הפעילים בערי השדה, ילמד איש מרעהו דרכים ועצות איך להצליח יותר, קבוצה של בחורים הולכת סביב אחד מזקני החסידים ומתבשמת מסיפוריו ואמרותיו, וכך חולפת הדרך כמעט בלי שירגישו בטורח הדרך...
תשנ"ב – יום שני
לראשונה מאז ז"ך אדר - הרבי נראה לקהל החסידים
תשנ"ב: יומן נפלאות בכל
ליל יום ב' דחג השבועות
השעה קרובה לחצות הלילה. רוח נושבת בחוצות ברוקלין ומפיגה את החום הכבד ששרר בצהריים ומזג האויר נעים. הרבה יהודים טובים בניו יורק כבר סיימו מזמן את סעודת יום טוב ומסתבר שלא מעט מהם כבר עלו על משכבם. אבל מול בית חיינו הולך ומתאסף קהל שגדל מרגע לרגע.
אלו הם השבים מה"תהלוכה", איש מהם לא ממהר הביתה לסעוד סעודת יו"ט ולחלוץ את עצמותיו, אלא כולם חוזרים ונאספים ב-770 , בציפיה שנזכה שכ"ק אדמו"ר שליט"א ייצא לקבל את פניהם כמנהגו הק' מידי שנה (ועד שאשתקד אף זכינו לשיחת קודש מיוחדת בשעה זו בליל אחש"פ ובליל ב' דחג השבועות).
כזכור, גם בליל אחרון של פסח השנה איש מההולכים ל"תהלוכה" לא תיאר לעצמו, מן הסתם, שהוא עתיד לראות את פני הק', ובכל זאת, אחרי ה"תהלוכה" חזרו כולם ונאספו ליד 770 אל מול חלונות חדרו של כ"ק אדמו"ר שליט"א, ולמרות הכל שרו ניגוני שמחה ואפילו יצאו בריקוד.
גם הלילה נאספו ההולכים, כאמור, ליד 770 (וכן קהל גדול של אנ"ש, אנשים, נשים וטף). גם הפעם אף אחד לא בא מתוך ידיעה ברורה שהוא עומד לראות את פני הק'. תמיד קיימת התקוה האיתנה כי ברגע מסוים יתרחש הנס והרפואה השלימה תבוא בבת אחת, אבל מעבר לזה הרי אף אחד לא ידע בבירור מה עתיד להתרחש כאן הלילה.
נכון שמאז יום השבת היו שמועות שונות בכיוון זה, אבל על שמועות כאלו ושכמותן כבר אמר מי שאמר כי הן שייכות לסוג של מידע שאף אחד לא יכול לאשר... ועם זאת, הרצון הטבעי של כל חסיד באשר הוא לראות את כ"ק אדמו"ר שליט"א, מעלה כל העת מחשבה: ואולי כן... אולי בכל זאת יתרחש הלא-יאומן...
כבר מהשעה 10:00 תפסו הראשונים את מקומותיהם לחזות, אם וכאשר יתאפשר, בפניו הק' של כ"ק אדמו"ר שליט"א, אמנם כולם האמינו שאם הדבר יקרה – זה יהיה רק דרך החלון. בשלב מסוים יצא הריל"ג ואמר שאינו מבין כלל מדוע מחכים, אבל מאוחר יותר אמר שיראה לפי המצב ואם יהיה זמן מתאים וכו', הוא יציע לכ"ק אדמו"ר שליט"א ולא יותר (אך כאמור – רוב הקהל שהגיע אח"כ לא ידע מכך, והתפרנס רק משמועות והשערות שאולי... חלק גדול לא האמין שזה יהיה; רק לחשוב על ההיסטריה וה"בלאגן" בלשון המעטה...).
איך שיהיה, הציבור שנאסף מול 770 אחרי התהלוכה, ההולכים לתהלוכה, וגם אלו שמסיבה זו או אחרת לא הלכו – לא עשה זאת בגלל השמועות הללו שכאמור באמת לא היו מבוססות. הם באו להכריז "הננו", עשינו את השליחות, ועתה, רבונו של עולם, עשה את התלוי בך ושלח רפואה שלימה לכ"ק אדמו"ר שליט"א, והתייצבו כחיילים במסדר צבאי ופצחו בשירי לכת שנועדו לרומם את הנפש ולהעלות את מצב הרוח עד כמה שרק אפשר במצב בו אנו נתונים כעת.
מפי השמועה נודע אחר כך כי כששמע כ"ק אדמו"ר שליט"א את שירת החוזרים מהתהלוכה (בהיותו בחדרו הק'), ניכרה על פניו הק' שמחה וקורת רוח.
השירה הזו נמשכה משך זמן מסוים ומי שהביט מן הצד יכול היה לסווג את הציבור לכמה סוגים – אלו שמשום מה בטוחים היו ללא ספק שהדבר אכן עומד להתרחש והשקיעו את כל הכוחות, פשוטו כמשמעו, כדי לתפוס לעצמם מקום קרוב ככל האפשר, ואחרים שעמדו מסביב לראות איך ייפול דבר. מעבר לכביש התאסף קהל לא קטן של נשים ובנות וגם בלבן תקוה. אולי...
חלפו עוד כמה דקות, ובסביבות השעה 11:30 בלילה נראתה מכיוון המזכירות תכונה מסוימת. תחילה נפתחה הדלת הראשית של 770 , והמזכיר הרב יהודה קרינסקי נראה כסוקר מה נעשה בחוץ, ומי שרצה פירש את המבט שלו כמבשר שמשהו עומד לקרות.
זקני ונכבדי החסידים החלו לתפוס מקומות סמוכים ככל האפשר מול הפתח, ואחרי מספר דקות נוספות יצא ר' דוד שי' ראַסקין, יו"ר צא"ח ומארגן ה"תהלוכה", ובפיו בקשה-הודעה לפנות את המקום שבין המדרגה האחרונה והכניסה לתוך 770 ובתוך כך אמר כלפי הדוחפים והנדחפים כי "עד שלא ירדו לגמרי מהמדרגות ולא יהיה סדר, הרבי שליט"א לא ייצא..."
כעת גם הספקנים כבר הבינו שהפעם זה רציני, שהרי "מכלל לאו אתה שומע הן".
במהלך 5 הדקות הבאות הועמד מחוץ לפתח שולחן ועליו מפה לבנה, וכעת כבר התחילה ההתרגשות – הנה, עוד רגע קט, יישב כ"ק אדמו"ר שליט"א ליד השולחן הזה... עכשיו, כשהכל כבר מסודר, או-אז החל הבלתי סדר הגדול (כמובן, הדברים נכתבים רק לשם תיאור למען מי שלא נכח, ולא כדי להאשים מישהו). הקהל שעד אותו רגע היה מפוזר על פני כל השטח הסמוך, החל לנוע במהירות ובבהילות כשמגמתו אחת – להיות סמוך ככל האפשר למקום קודש הקודשים.
במהירות רבה נוצרו פירמידות מאולתרות בכל דרך אפשרית, וגם גדרות האבן והברזל של החצר שימשו בלית ברירה כעמדות תצפית.
בהתחלה חשבו כולם שהדלת תיסגר וכ"ק אדמו"ר שליט"א יישב על הכסא האדום וכך יראו אותו, אך לפועל הדלת נשארה פתוחה, וכמה מ"ועד המסדר" נעמדו בצדי המדרגות ליד הפתח (וכן ר' דוד ראַסקין עם נכדו וילד נוסף והחוזר הרב יואל כהן), ועוד עמדו בתוך 770 מבפנים לפתח (ביניהם ר' יוסף יצחק הכהן שי' גוטניק ועוד).
הלחץ והדחיפות הולכים וגוברים, הצפיפות העצומה מגיעה לממדים חסרי תקדים אפילו כאן בליובאוויטש, משהו שמזכיר את מעמד התקיעות או ההקפות.
והנה, אחרי דקה או שתיים של המתנה, בשעה 11:51 , יצא כ"ק אדמו"ר שליט"א, על כסא (המובל ע"י ר' אינגי שי' ביסטריצקי מ"הצלה"), בליווי המזכירים והרופאים, מול הפתח.
כ"ק אדמו"ר שליט"א היה חבוש בכובעו ולבוש בסירטוק, וישב מול השולחן, כפוף מעט, למשך כשלוש דקות. מבטו הק' היה חזק, חודר ועירני, ומיד בתחילה הביט לצד שמאל לעבר נכדו של ר' דוד ראַסקין, והמשיך להביט בעיקר לכיוון זה כשמידי פעם הסיט (רק) את עיניו הק' לצדדים וסקר את כל הקהל, ועל פניו הק' ניכר נחת רוח רבה.
בלי שימת לב מיוחדת היו פניו הק' נראות אפילו רגילות, אף שחדי העין הבחינו כי פניו הק' היו מעט רזות וחוורות – אך זוהרות, וזקנו הק' היה קצת יותר רחב מהרגיל. ונוסף על זה – גם המבט המוכר כל כך (ה"מומחים" הגדירו זאת שזהו כפי שכ"ק אדמו"ר שליט"א בשעת ההתוועדות לפעמים מסתכל ומתבונן ובשעת מעשה מביט על הקהל, ופתאום נעצר ועונה "לחיים" למישהו – כך בערך היה מבטו כשהביט לצדדים), ורק בהיזכר במצב נעשה צביטה בלב...
מי שזכו לראות את המראה התרגשו עד עמקי עצם הנפש. ההתרגשות היתה כל כך גדולה עד שהתגובה לא היתה אחידה ומאורגנת – היו רבים שבלי לחשוב פעמיים בירכו בקול רוטט ונרגש: "ברוך אתה . . מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", הרוב התחילו מיד לשיר בחוזק רב (ועד לצעקה) "אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי", והיו מי שהחלו לשיר "ווי וואָנט משיח נאַו", כשאחרים פשוט צעקו "רבי, רבי"... הצד השווה הוא שכולם נדחפו ונאחזו ונטלו אחד בשני ובגדרות, לזכות לראות ולו רק לשניה אחת ומי לזמן ארוך יותר.
אחר הדקה הראשונה הפנה כ"ק אדמו"ר שליט"א את ראשו הק' מעט הצידה לעבר הריל"ג – ששאל האם ברצונו לסיים, אך לא הגיב. בסיום שאל הריל"ג שוב, והפעם הנהן כ"ק אדמו"ר שליט"א בראשו הק' לחיוב ואז חזר לחדרו הק'.
לפני שנכנס הביט על ר' יואל כהן והנהן לו מעט בראשו הק', וכן הביט שוב לעבר ר' דוד ראַסקין ונכדו.
מפי ד"ר רוזן שי' נודע אחר כך שלאחר שנכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א לחדרו הק' עשה תנועות בראשו הק' אנה ואנה (כששוכב על מטתו), מה שהיה נראה בעיניהם כעידוד להמשך שירת הקהל בחוץ, והיתה ניכרת על פניו הק' שמחה כזאת שמזה זמן רב לא ראה.
הדחיפות שהיו במשך המעמד היו נוראות יותר מראש השנה ושמחת תורה, ורבים מהקהל נשארו בחיים רק בנסי נסים, ופשוט נס שאף אחד לא נזקק להצלה. לאחר מכן נמצאו קרוב למאה כיפות וכמה עשרות משקפיים נשברו וכו', ואי אפשר לתאר מה היה קורה אם כ"ק אדמו"ר שליט"א היה נשאר בחוץ למשך דקה או שתיים נוספות.
כאמור, רק דקות אחדות נמשך המעמד, ובמהלכן כל אחד השתדל לחטוף לפחות מבט של רגע (אף שלמרבה הצער – לא כולם הצליחו). סוף סוף הכל מודים שאין לחסיד תשוקה עזה יותר מאשר לראות את פניו הק' של כ"ק אדמו"ר שליט"א, ולהגשים את השאיפה "רצוננו לראות את מלכנו"...
מובן שאת רחשי הלב אל מול פני הק' לא ניתן לתאר, אבל אין ספק שזה היה בלול מהתרגשות עצומה שהביאה רבים לידי דמעות, ומתחושה של הלם וזעזוע מעצם המפגש הפתאומי... ובאותה שעה עצמה איש לא ניסה להביט בשום דבר. המוח היה שבוי לחלוטין בידי הלב שהיה להר געש של התרגשות למראה כ"ק אדמו"ר שליט"א לראשונה אחרי כשלושה חודשים של ההיעלמות מהקהל בנסיבות שכאלו...
לאחר מכן נמשכו השירה והריקודים מול 770 למשך זמן. הרגשות היו מעורבים – חלק בוכים על שראו את כ"ק אדמו"ר שליט"א במצב כזה ל"ע, וחלק שמחים מזה שזכו לראות את מלכנו ולו לרגע.
מי שנכנס לבית הכנסת כעבור רגעים מספר יכול היה לראות את התמונה הבאה: עשרות רבות של ציבור התמימים ואנ"ש פזורים על פני בית הכנסת. זה לא נרגע עדיין מבכיו, האחר מביע את התרגשותו דוקא בריקוד של שמחה וביטחון על כתף חבירו – "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד", ושלישי מסתובב בקרב הקהל כשבקבוק משקה בידו, והוא מחלק ממנו לכל מאן דבעי באיחולי "לחיים, דער רבי זאָל זיין געזונט – שהרבי יהיה בריא".
אלו שלא ראו מתגודדים סביב מי שכן ראה ומנסים לדלות עוד פרט ועוד פרט...
רק אחרי זמן רב פנו לבתים ולאכסניות לסעודת החג, וגם אחריה פנו רבים בחזרה לבית חיינו ובמשך הלילה נאסף קהל רב להתוועדות חסידית לרגל המאורע המרגש הזה, ועד שעות הבוקר היתה תנועה ערנית של חסידים המתוועדים, לומדים ואומרים תהילים בבית חיינו.
בשעות שחלפו עד סיום החג היה האירוע הזה, מטבע הדברים, במוקד "שיחת היום" בבית חיינו והכל התייחסו לכך כאירוע החשוב ביותר מאז מה שאירע בז"ך אד"ר.
מאוחר יותר נודע כי מארגני התהלוכה התמימים שמואל שי' וינקרט ויעקב שי' קוביטשעק הביעו בדו"ח מוקדם על התהלוכה שנכתב לכ"ק אדמו"ר שליט"א את הבקשה והתקוה שכ"ק אדמו"ר שליט"א יצא לקבל את פני החוזרים מהתהלוכה – והנה אכן זכינו לכך.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
