מערכת COL
|
יום י"ב כסלו ה׳תשע״ה
04.12.2014
איך נפלו גיבורים: אחרי מיטתה של הגב' גיטה גנזבורג ע"ה
לפני כשלושה שבועות, כאשר דיברתי אתה - ורק לזכר השיחה הזו, מתחיל לבי להלום בחזקה - שאלתי אותה: "גיטה, מה שלומך?" ואז ענה לי קול חלש וחרישי: "עדיין לא התאוששתי מהאשפוז". זו לא הייתה גיטה. לאחר שיחה קצרה זו לא יכולתי להירדם בלילה... ● אחרי מיטתה של הגב' גיטה גנזבורג, מאת בת אחותה, תבדלחט"א הגב' שרה טייכמן ● באדיבות 'משפחה חסידית' הגב' גיטה גנזבורג
כתבה: בת אחותה, שרה טייכמן
"איך נפלו גיבורים?" גיטה הגבוהה, הנאה, החזקה, החכמה, המורה, המחנכת, טובת הלב, החסידית והמקושרת, המיוחדת מדורי דורות, המסורה, מכניסת האורחים, ועוד ועוד... "איך נפלו גיבורים?"
גיטה הייתה בתם של החסיד הידוע ר' רפאל-נחמן כהן, המוכר בכינוי 'פאלע', ומרת רבקה, בתו של הרב דוידסון. הם הגיעו מרוסיה לארצנו וגרו ברמת-גן. גיטה למדה אצל הרב שצ'רנסקי בבית-יעקב בתל-אביב ואחר כך התקבלה שם כמורה.
היא הייתה מורה מצוינת ומחנכת מעולה, וגם אהובה מאוד על כל תלמידות בית הספר. זכיתי ללמוד אצלה שנה אחת ואני יכולה להעיד כמה הצליחה בהוראה, וכיצד הצליחה בחוכמתה וברגישותה לגרום שלא אסבול בבית הספר, כאחייניתה, כך שלא תהיה קשוחה מדי כלפיי, ומאידך גיסא, שלא תפלה אותי לטובה.
לאחר תקופה שבה שימשה כמורה בבית-יעקב, שם למדו בנות מבתים טובים, מסלתה ומשמנה של היהדות החרדית בתל-אביב, ממשפחות חסידי גור ועוד חסידויות, יצא הרבי בקריאה לפתוח את בתי הספר חב"ד של ה'רשת', וביניהם נפתח גם בית הספר ביפו. גיטה עזבה את משרתה הכבודה והמסודרת ויצאה בשליחות ליפו, ללמד ילדים מבתים שאינם שומרי תורה וגם אינם הגונים, בלשון המעטה, וזאת ללא משכורת בשנים הראשונות וללא תנאים, וכך לימדה שם במסירות רבה ובהצלחה נפלאה.
כעבור תקופה יצא בעלה הרב איצ'קה לצפון, לפתוח בית-ספר חב"ד בתענך. לאורך כל השבוע שהה בתענך והגיע הביתה לשבתות בלבד, וגיטה נשארה לבד עם שלושה ילדים קטנים. היא סיפרה לי פעם שבלילות לא יכלה להירדם מפחד, אבל לא סיפרה זאת לבעלה ובשבת הייתה ישנה ברוגע, ללא מורא, בלי להסביר לו מדוע. כעבור שנה יצאו כל בני המשפחה לתענך לגור שם. כאשר התבסס שם בית הספר, יצאו לנצרת-עילית, להקים בית-ספר חדש, וכמו בתענך, הרב איצ'קה היה המנהל, וגיטה - מורה. אולם בתקופה זו כבר גדלו בנותיהם ונזקקו למוסדות לימוד מתאימים, לכן השאירו אותן בכפר חב"ד, ורק בשבתות הן שהו עם הוריהן. בתם הקטנה פרדי התגוררה אצלנו. גם בחולון הם פתחו בית-ספר, כשהוא המנהל והיא מורה.
המבצעת של ה'מבצעים'
כך בכל המבצעים שאיצ'קה פעל בהם - ללא גיטה לא היה נעשה דבר. למשל, מבצע ליל הסדר לאלמנות: מי בישל את כל הארוחה לכל האלמנות וילדיהן? - גיטה ואחותה פרידה. עם הזמן התמסד המבצע. כך גם לגבי תערוכות יהדות ענקיות ברחבי העולם: גיטה עמלה עליהן, והכול בצנעה וללא דיבורים, אבל בשכל, ביישוב הדעת ובלי רעש. איצ'קה פתח קייטנות 'גן ישראל' בכפר, ומי הייתה המרכזת, המתכננת את כל התוכנית למאות הבנות, המארגנת את אספות המדריכות ואת כל הפעילות? - גיטה. זכיתי לשמש כמדריכה ולעבוד תחתיה. ובכלל היה לי קשר מיוחד אתה, מאז שאני זוכרת את עצמי. כאחיינית הגדולה שלה, היא הייתה מטפחת אותי, עוד כשגרה ברמת-
גן.
גיטה הייתה מורה נפלאה במשך כל השנים. לדוגמה: היה זה בשנה שלימדה בחולון, בכיתה א'. סבו של אחד התלמידים בא לבקרם בחנוכה ושאל את נכדו: "מה אתם לומדים?" ענה הילד: "אין אנו לומדים מאומה, אנחנו משחקים כל היום". אמר הסב לבתו: "אמרתי לך לא לרשום את הילד לבית-ספר דתי, הרי אינם לומדים שום דבר". ענתה לו הבת: "אבא, תבחן אותו בקריאה, הוא קורא בשטף". ואמנם כך לימדה תמיד גיטה - במשחק ובחוויה, ולא בכדי הציע לה משרד החינוך לשמש כמנחה למורות.
נוסף לזה עסקה בכל המבצעים של בעלה. היא הייתה גם מכניסת אורחים בקנה מידה בלתי-רגיל. כל אחד ואחת הרגישו אצלה 'בבית' והתקבלו בשמחה ובסבר פנים יפות. בחורה אחת שהייתה גרה בירושלים ועבדה בכפר, התגוררה אצלם באש"ל מלא במשך שנה לפחות, בלי שמישהו חשב על תשלום, וזו רק דוגמה אחת מני רבות. לאחר שנים, כשעברו להתגורר בארה"ב, היה ביתה 'בית המלון' של כל בני המשפחה המורחבת אשר היו מגיעים לרבי (בשנים הבאות עבר 'בית המלון' לבתה, נחמה חנין, הממשיכה את דרכה).
תודה מהרבי
בארה"ב החלה לעבוד במכון-חנה, מוסד לבעלות תשובה. היא הייתה אם הבית באופן רשמי, ולמעשה דאגה לבנות גם בגשמיות וגם ברוחניות. יעידו על כך מאות הבנות אשר מנהלות כיום בתים חסידיים, וחלקן אף נשות 'שלוחים' ברחבי העולם - כל בת והסיפור שלה. ספרים עבי כרס אפשר לכתוב על פעילותה עם הבנות במכון-חנה. הרבי היה נוהג לבקר במכון-חנה בלילה הראשון של פסח והיה מעיר הערות. פעם אמר לה: "תודה שאת מחנכת את הבנות שלי".
גיטה דודתי היקרה היא האישה שהערצתי כל ימיי. אישה שראתה רק טוב בכל אחד ואחת. מעולם לא שמעתי מפיה משהו רע על אדם. מעולם! כיצד יכול אדם להגיע לדרגה כזו?!
גיטה ידעה לשמור סוד בלי שנתבקשה. לא היה כל צורך לומר לה "אל תספרי לאף אחד" – זה היה מיותר לחלוטין. ידעתי שהיא לא תאמר מילה ולא תעביר הלאה מה שראתה או שמעה.
גיטה הייתה אישה חכמה כהוריה, כאחיה הרה"ג הרה"ח ר' יואל כהן, ייבדל לחיים טובים וארוכים, וכאחיותיה. מעולם לא דיברה דברים מיותרים או חסרי חוכמה. שמעתי שהיא הייתה לומדת את הרמב"ם היומי.
גיטה הייתה אישה חזקה עוד מימי ילדותה ברוסיה. גם כאשר נשלח אביה לגלות אורל לשלוש שנים וחצי, גם בתקופת העוני ברמת-גן ובכל הקשיים האחרים בתל-אביב - היא לא נכנעה. הייתה חזקה כאביה, ר' פאלע.
גיטה טובת הלב טיפלה בחמותה כשהייתה במצב סיעודי מוחלט.
גיטה, דודתי היקרה אשר אהבתי, אשר פינקה ועודדה אותי, אשר לקחה אותי לטיולים, לביקורים, לבילויים, ולאן לא... אשר עזרה לי בשנותיי הראשונות בהוראה, עת הייתי צעירה בת 16, ישבה עמי ימים ולילות והדריכה אותי במומחיות ובסבלנות. גיטה אשר עזרה לי גם אחרי הלידות, טיפלה בי ושמחה בבואי אליה עם הבנות. אשר התקשרה תמיד לברך בכל השמחות, ושמיעת קולה הרדיופוני, הרך והטוב, היה אחד התענוגות שלי.
עד אשר... לפני כשלושה שבועות, כאשר דיברתי אתה - ורק לזכר השיחה הזו, מתחיל לבי להלום בחזקה - שאלתי אותה: "גיטה, מה שלומך?" ואז ענה לי קול חלש וחרישי: "עדיין לא התאוששתי מהאשפוז". זו לא הייתה גיטה. לאחר שיחה קצרה זו לא יכולתי להירדם בלילה...
והמצב הידרדר... היא הוזמנה למעלה, אל סבי ואל סבתי, רפאל-נחמן הכהן ורבקה היקרים, אל אמי חסיה פריז ואל דודתי פרידה סגל.
הותירה את אחיה הגה"ח 'החוזר' של הרבי במשך כל השנים - ר' יואל כהן, ואת ילדיה הנפלאים ההולכים בדרכה, הרב יוסף-שמחה גנזבורג, שליח הרבי בטורונטו, קנדה, הגב' נחמה חנין בקראון-הייטס, והגב' פרדי ברוד בכפר-חב"ד.
תנצב"ה.
"איך נפלו גיבורים?" גיטה הגבוהה, הנאה, החזקה, החכמה, המורה, המחנכת, טובת הלב, החסידית והמקושרת, המיוחדת מדורי דורות, המסורה, מכניסת האורחים, ועוד ועוד... "איך נפלו גיבורים?"
גיטה הייתה בתם של החסיד הידוע ר' רפאל-נחמן כהן, המוכר בכינוי 'פאלע', ומרת רבקה, בתו של הרב דוידסון. הם הגיעו מרוסיה לארצנו וגרו ברמת-גן. גיטה למדה אצל הרב שצ'רנסקי בבית-יעקב בתל-אביב ואחר כך התקבלה שם כמורה.
היא הייתה מורה מצוינת ומחנכת מעולה, וגם אהובה מאוד על כל תלמידות בית הספר. זכיתי ללמוד אצלה שנה אחת ואני יכולה להעיד כמה הצליחה בהוראה, וכיצד הצליחה בחוכמתה וברגישותה לגרום שלא אסבול בבית הספר, כאחייניתה, כך שלא תהיה קשוחה מדי כלפיי, ומאידך גיסא, שלא תפלה אותי לטובה.
לאחר תקופה שבה שימשה כמורה בבית-יעקב, שם למדו בנות מבתים טובים, מסלתה ומשמנה של היהדות החרדית בתל-אביב, ממשפחות חסידי גור ועוד חסידויות, יצא הרבי בקריאה לפתוח את בתי הספר חב"ד של ה'רשת', וביניהם נפתח גם בית הספר ביפו. גיטה עזבה את משרתה הכבודה והמסודרת ויצאה בשליחות ליפו, ללמד ילדים מבתים שאינם שומרי תורה וגם אינם הגונים, בלשון המעטה, וזאת ללא משכורת בשנים הראשונות וללא תנאים, וכך לימדה שם במסירות רבה ובהצלחה נפלאה.
כעבור תקופה יצא בעלה הרב איצ'קה לצפון, לפתוח בית-ספר חב"ד בתענך. לאורך כל השבוע שהה בתענך והגיע הביתה לשבתות בלבד, וגיטה נשארה לבד עם שלושה ילדים קטנים. היא סיפרה לי פעם שבלילות לא יכלה להירדם מפחד, אבל לא סיפרה זאת לבעלה ובשבת הייתה ישנה ברוגע, ללא מורא, בלי להסביר לו מדוע. כעבור שנה יצאו כל בני המשפחה לתענך לגור שם. כאשר התבסס שם בית הספר, יצאו לנצרת-עילית, להקים בית-ספר חדש, וכמו בתענך, הרב איצ'קה היה המנהל, וגיטה - מורה. אולם בתקופה זו כבר גדלו בנותיהם ונזקקו למוסדות לימוד מתאימים, לכן השאירו אותן בכפר חב"ד, ורק בשבתות הן שהו עם הוריהן. בתם הקטנה פרדי התגוררה אצלנו. גם בחולון הם פתחו בית-ספר, כשהוא המנהל והיא מורה.
המבצעת של ה'מבצעים'
כך בכל המבצעים שאיצ'קה פעל בהם - ללא גיטה לא היה נעשה דבר. למשל, מבצע ליל הסדר לאלמנות: מי בישל את כל הארוחה לכל האלמנות וילדיהן? - גיטה ואחותה פרידה. עם הזמן התמסד המבצע. כך גם לגבי תערוכות יהדות ענקיות ברחבי העולם: גיטה עמלה עליהן, והכול בצנעה וללא דיבורים, אבל בשכל, ביישוב הדעת ובלי רעש. איצ'קה פתח קייטנות 'גן ישראל' בכפר, ומי הייתה המרכזת, המתכננת את כל התוכנית למאות הבנות, המארגנת את אספות המדריכות ואת כל הפעילות? - גיטה. זכיתי לשמש כמדריכה ולעבוד תחתיה. ובכלל היה לי קשר מיוחד אתה, מאז שאני זוכרת את עצמי. כאחיינית הגדולה שלה, היא הייתה מטפחת אותי, עוד כשגרה ברמת-
גן.
גיטה הייתה מורה נפלאה במשך כל השנים. לדוגמה: היה זה בשנה שלימדה בחולון, בכיתה א'. סבו של אחד התלמידים בא לבקרם בחנוכה ושאל את נכדו: "מה אתם לומדים?" ענה הילד: "אין אנו לומדים מאומה, אנחנו משחקים כל היום". אמר הסב לבתו: "אמרתי לך לא לרשום את הילד לבית-ספר דתי, הרי אינם לומדים שום דבר". ענתה לו הבת: "אבא, תבחן אותו בקריאה, הוא קורא בשטף". ואמנם כך לימדה תמיד גיטה - במשחק ובחוויה, ולא בכדי הציע לה משרד החינוך לשמש כמנחה למורות.
נוסף לזה עסקה בכל המבצעים של בעלה. היא הייתה גם מכניסת אורחים בקנה מידה בלתי-רגיל. כל אחד ואחת הרגישו אצלה 'בבית' והתקבלו בשמחה ובסבר פנים יפות. בחורה אחת שהייתה גרה בירושלים ועבדה בכפר, התגוררה אצלם באש"ל מלא במשך שנה לפחות, בלי שמישהו חשב על תשלום, וזו רק דוגמה אחת מני רבות. לאחר שנים, כשעברו להתגורר בארה"ב, היה ביתה 'בית המלון' של כל בני המשפחה המורחבת אשר היו מגיעים לרבי (בשנים הבאות עבר 'בית המלון' לבתה, נחמה חנין, הממשיכה את דרכה).
תודה מהרבי
בארה"ב החלה לעבוד במכון-חנה, מוסד לבעלות תשובה. היא הייתה אם הבית באופן רשמי, ולמעשה דאגה לבנות גם בגשמיות וגם ברוחניות. יעידו על כך מאות הבנות אשר מנהלות כיום בתים חסידיים, וחלקן אף נשות 'שלוחים' ברחבי העולם - כל בת והסיפור שלה. ספרים עבי כרס אפשר לכתוב על פעילותה עם הבנות במכון-חנה. הרבי היה נוהג לבקר במכון-חנה בלילה הראשון של פסח והיה מעיר הערות. פעם אמר לה: "תודה שאת מחנכת את הבנות שלי".
גיטה דודתי היקרה היא האישה שהערצתי כל ימיי. אישה שראתה רק טוב בכל אחד ואחת. מעולם לא שמעתי מפיה משהו רע על אדם. מעולם! כיצד יכול אדם להגיע לדרגה כזו?!
גיטה ידעה לשמור סוד בלי שנתבקשה. לא היה כל צורך לומר לה "אל תספרי לאף אחד" – זה היה מיותר לחלוטין. ידעתי שהיא לא תאמר מילה ולא תעביר הלאה מה שראתה או שמעה.
גיטה הייתה אישה חכמה כהוריה, כאחיה הרה"ג הרה"ח ר' יואל כהן, ייבדל לחיים טובים וארוכים, וכאחיותיה. מעולם לא דיברה דברים מיותרים או חסרי חוכמה. שמעתי שהיא הייתה לומדת את הרמב"ם היומי.
גיטה הייתה אישה חזקה עוד מימי ילדותה ברוסיה. גם כאשר נשלח אביה לגלות אורל לשלוש שנים וחצי, גם בתקופת העוני ברמת-גן ובכל הקשיים האחרים בתל-אביב - היא לא נכנעה. הייתה חזקה כאביה, ר' פאלע.
גיטה טובת הלב טיפלה בחמותה כשהייתה במצב סיעודי מוחלט.
גיטה, דודתי היקרה אשר אהבתי, אשר פינקה ועודדה אותי, אשר לקחה אותי לטיולים, לביקורים, לבילויים, ולאן לא... אשר עזרה לי בשנותיי הראשונות בהוראה, עת הייתי צעירה בת 16, ישבה עמי ימים ולילות והדריכה אותי במומחיות ובסבלנות. גיטה אשר עזרה לי גם אחרי הלידות, טיפלה בי ושמחה בבואי אליה עם הבנות. אשר התקשרה תמיד לברך בכל השמחות, ושמיעת קולה הרדיופוני, הרך והטוב, היה אחד התענוגות שלי.
עד אשר... לפני כשלושה שבועות, כאשר דיברתי אתה - ורק לזכר השיחה הזו, מתחיל לבי להלום בחזקה - שאלתי אותה: "גיטה, מה שלומך?" ואז ענה לי קול חלש וחרישי: "עדיין לא התאוששתי מהאשפוז". זו לא הייתה גיטה. לאחר שיחה קצרה זו לא יכולתי להירדם בלילה...
והמצב הידרדר... היא הוזמנה למעלה, אל סבי ואל סבתי, רפאל-נחמן הכהן ורבקה היקרים, אל אמי חסיה פריז ואל דודתי פרידה סגל.
הותירה את אחיה הגה"ח 'החוזר' של הרבי במשך כל השנים - ר' יואל כהן, ואת ילדיה הנפלאים ההולכים בדרכה, הרב יוסף-שמחה גנזבורג, שליח הרבי בטורונטו, קנדה, הגב' נחמה חנין בקראון-הייטס, והגב' פרדי ברוד בכפר-חב"ד.
תנצב"ה.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
