רבקה ערנטרוי

משכן של רוח, רעש, אש וקול דממה דקה....

בשל שיא הגבורה ותנועת ה"רצוא", שפיעמה בתוכם - עלו נדב ואביהוא בסערה השמימה. הם לא ידעו מהי תנועה של שוב!

בא אחריהם פינחס בעוצמת הגבורה של יצחק אבינו (יצחק בגימטריה פינחס. (יצחק 10+90+8+100=208 פינחס-80+10+50+8+60=208 ) וזינק עלי מחרפי ה' ועצר את המגפה מהעם ברומח שהיכה בזמרי נשיא ישראל וכזבי המדינית שהוקיעו את שמו הקדוש של ה' במעשה המעוות'.

הוא זכה בכתר כהונה בשל היותו רודף שלום ונשמתו נתגלגלה באליהו במידה של חסד ו"שוב" לשמש תיקון לנשמות נדב ואביהוא, כשהוא מגיע לבריתות להעיד במרומים על רוח של מסירות וגבורה של מקיימי מצוות המילה.

הרוח הנועזת של פינחס צלחה באליהו והוא התעמת עם נביאי הבעל בכרמל. וכשגבר עליהם והוכיח לכל את מהותה של האמת האלוקית - השליך את נביאי הבעל נטולי רוח אלי נחל קישון...
ואז ביקשה איזבל אשת אחאב המלך, לדלוק אחריו ולגאול את נקמת הדם. הוא נמלט אל באר שבע, שוטט אל המדבר, ונרדם תחת שיח הרותם...

מלאך ה' העירו והניח לפניו צלוחית של מים ועוגת רצפים הנאפית בתנור של גחלים בוערים, הטמונים בתחתית התנור... (רצפה - עוגת רצפים)

הוא התהלך 40 יום עד שהגיע להר חורב ונחבא בתוכי המערה. וגם כאן השיגה אותו יד ה' וציותה עליו לצאת מן המערה ולעמוד איתן... מאוזן ויציב בעוצמה וחסינות של הר עלי ההר. "צא ועמדת בהר" (שם) וראה במחזה הנבואה:

"והנה ה' עובר ורוח חזקה וגדול מפרק הרים ומשבר סלעים... ואחרי הרוח רעש... ואחרי הרעש... אש... ואחרי האש... קול דממה דקה..." (שם)

החזון הזה, הוא חזון חיינו והוא מאיר ומעורר בנו תחושה עזה לצאת מן המערה ולצלוח את נתיבות החיים באיזון... ביד רמה ולהעמד מבוצרים על ההר. - זוהי התנהלות לאור הזרקורים הזורים את זיוום מתוככי נקודת הנשמה - בעבודת הלב שבתפילה!.

אליהו השליך מעליו את האדרת והוריש עימה את עוצמת הנבואה אל אלישע...

והאישה הגדולה - החשובה זיהתה את זיקי הקודש שזרחו מתוכו, כשעבר על פניה... והיא הזמינה אותו והציעה לו עליית קיר קטנה, מיטה, שולחן כיסא ומנורה...

היא הציבה ציונים... סימני דרך לעולם כיצד לבנות משכן ר"ת : "מיטה", "שולחן", "כסא", נר (מנורה). - "נעשה נא עליית קיר קטנה ונשים לו שם מיטה ושולחן וכסא ומנורה" (מלכים ב' ד י')

הכיצד?

1)עז כנמר - רוח - קיר ומיטה- נשמה שנתת בי טהורה היא עד לברוך שאמר...

להתבונן מתוכי קירות ליבנו ולפנות אל הקיר שבונה את תחומינו... להתעלות... לנער ולפנות כל חציצה... (סור מרע) לפרק כל סיג ולשבר בדיל ולקשט את המדור ברהיטים נאים ובמנורה... (עשה טוב).

ובעודנו מתרווחים עלי "המיטה", ודוחקים מעמנו פולמוסים מלאים של פילוסופיה מייגעת ותורת השכלה מלאה... כל כולנו חשים את הזרימה של החיים השוקקים בתוכי עורקינו ואנו קוראים "אשרינו מה טוב חלקנו"!

להניח לרוח (הגדולה והחזקה) העזה הנשאבת מתוכי נקודת המורשת שלנו לפרק הרים החוסמים את משעולינו... לשבר את סלעי הטרשים המטרפדים את מסילותינו... ולקרוא מתוך אושר של מה יפה ירושתנו "אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא.... זוהי נשמה שמקננת בה נקודת היהדות והיא מנשימה את ה"רוח" הנועזת שבנו... כוחות מסירות הנפש שלנו... את הגבורה הנועזת שחולשת מעבר לכל השכלה ותבונה של החכמה של לעומת זה. זוהי דעת מעוצבת שאינה ניתנת לערעור לעולם.

זוהי הכרה עמוקה ומושרשת ביתד נאמן... משם שאב פינחס את מידת הקנאות והוא הנחילה לאליהו בכרמל. אח"כ ירש אותה אלישע והנחה אותנו לבנות משכן של תפילה, עבודה שבלב - בה מתפשטת נקודת האמונה לאורך התפילה ומגיעה לגלויה בכל הדרה וגאונה ועד לשיא של התחברות!

2) קל כנשר - שולחן - רעש - פסוקי דזמרה

להתעורר עם בוקר ולהתבונן ב"שולחן" עליו נערכים מיטב המזון. אך בהשכם עם שחר עדיין אינה קיימת התחברות עם הגירוי שבטעם המזון... אך השולחן הנערך בהכנות לקראת... יהיו סוד העונג שלאחר...

להעיר את שאון הרעש ( ואחרי הרוח - רעש - שם)הגדול של אש (אחרי הרעש -אש -שם) הצימאון הכבויה בנבכי נשמותינו והיא תנשא אותנו בקלילות של "נשר" אלי ספירות הקודש של האופנים וחיות הקודש המתנשאים ברעש גדול, היות וכיסופם אינו מתממש. המרחק השורר בינם לשכינה אינו מאפשר למודעות שלהם להשיג באלוקות כפי שהשרפים מסוגלים... והצימאון רב, והם מתנשאים ושואגים...

מהלכים אלה מתגלמים ב"פסוקי דזמרה" - זוהי הערכות בתנועה של היכון בסמל של עריכת שולחן לשלב של התענגות על הטעם שבמזון ובטעם של שכינה...

3) נשר (שרפים) - אש -קריאת שמע - כיסא:

הכיסא נועד לשרת אותנו... להוות מרכבה מתבטלת לפני רוכביה. בקריאת שמע השרפים נשרפים בשל התבטלותם לפני הקב"ה ואינם רועמים כאופני הקודש וחיות המרכבה. היות ותשוקתם מתמלאת ויש להם השגה בשל הקרבה... המודעות הזו והתחושה שורפת אותם. רגש הוא ענין של תחושת העצמי, וביטול ממשי הופך את המציאות לחלק מהאור איתו הוא מתחבר ועימו הוא נכלל. הדבר מתרחש בתפילת העמידה – שמונה עשרה.

3) רץ כצבי - אמת אתה הוא ראשון ואתה אחרון

לצאת מן המערה האפלה בנבכים... להשתחרר מן הכבלים האוחזים בנקודת הנשמה. זוהי הנקודה המופיעה אחרי המילים "מודה אני" והיא מתפשטת ומתרבה ומתעצמת ומתפשטת לאורכה של התפילה - אלי מרחקים המשתרעים עד אין סוף של כלות נפש ובערה. רק אז יתאפשר לנו לגלות שהסוף היא ההתחלה... היא שיא העוצמה והגובה...

שהרי נעוץ תחילתן בסופן... שהרי האורות העצומים ביותר והנשגבים ביותר השתפלו לעולם החומרני עד לאתרים הנמוכים ביותר. וככל שהרמה אדירה יותר ונשגבת יותר היא מסוגלת להשתפל עמוק יותר ולכן מי ששרוי בעומק... בחשכה - אוחז בעוצמות קודש אדירות ביותר בלבוש של תורה ומצוות. כפי שהדבר מתגלם במילות התפילה : "ברום עולם מושבך ומשפטיך וצדקתך עד אפסי ארץ".

4) גבור כארי - תפילת העמידה - מנורה - קול דממה דקה

לצלוח אלי גבהים ולהסתער ולבלוע מרחקים? להתרחב? והרי הדרג הסופי והאחרון עליו חלשנו בעוצמת "העוז" "הקלילות" ו"החיפזון" משיב אותנו חזור... מכווץ אותנו... מצמצם... מבטל אותנו ב"קול דממה דקה" (אחרי האש קול דממה דקה") היות והרגש שחשנו בקריאת שמע מתבטל עתה ונעשה חלק מהתפאורה של עולם של קדושה ומלכות.

הנקודה הזו נכללת עתה באור המנורה וכל גוף וחומר אינו מעלים בעדה עוד על האלוקות המקננת בתוכו, אך הקדושה זורחת ממנו... ועם חלוף התפילה נותרים בו רשמים... אותות... והם מתלווים אליו ומגוננים עליו בהתנהלו במערכות החיים...