מישאל אלמלם

ראשית תודה ענקית על שהעליתם את ההרצאה הכל כך חשובה, המרגשת עד דמעות והמעוררת השראה הזו... שמעתי את ההרצאה הזו לפני כשנה  ואני חייב לומר שהזעקה העולה ממנה קורעת לבבות...

ברשותכם בחרתי להתייחס לנקודה משמעותית בעיני בהרצאה זו והיא: הפנייה הנרגשת שהפנה הרב ג'ייקובסון לעבריינים או לאלו שהנם פוטנציאלים של עבריינות פגיעה בילדים...

גשו, לכו בבקשה לקבל עזרה וטיפול למענכם ולמען אלו שחלילה יכולים להיות הקרבנות שלכם...

אז חשוב לי לומר: אותם עבריינים פוטנציאלים הנם לצערנו אותם ילדים, נערים, מבוגרים פגועים בעצמם שללא טיפול מקצועי ויעיל יכולים בקלות להפוך מנפגעים לפוגעים...

ומה בעצם משמעות ההבדל המהותי הזה:

אז עבורנו ההבדל הנו מהותי ותהומי כי זה קרבן וזה תוקפן ואל לנו אפילו לחשוב להקביל בינהם...
אבל: עבור הנפגע זה לא מובן מאליו כלל וכלל..

להיפך: מבחינתו אנחנו אנשים רעים ואטומים שלא רואים אותו כלל וכלל... ומדוע?

משום שעד לרגע שפגע הוא היה הקרבן האומלל, שכולנו התגייסנו עבורו ועשינו כל מה שביכולתנו ויותר מיכולתנו על מנת לסייע ולעזור לו להתגבר על מצוקתו הנפשית רגשית הכל כך עמוקה... ופתאום: ברגע שפגע הוא הפך לתקפן לבן אדם הכי שנוא והכי דחוי בעולם???

והתשובה היא: לצערנו כן...

הסטטוס שבין פוגע לנפגע עבור הנפגע הוא קריטי.

אסור לנו לטעות בזה: ילד, נער מתבגר, מבוגר שהפך מנפגע לפוגע נמצא כעת בסטטוס אחר כעת כל החמלה, ההכלה, האמפתיה, האהבה, השותפות הרגשית, נעלמות להן ברגע אחד ואת מקומן תופסות האשמה, התוקפנות, הסאדיזם, ההתעללות, המניפולטיביות, חוסר ראיית האחר ועוד...
משום שברגע שהפכת מנפגע לפוגע, מקרבן לתוקפן בחרת לשחזר בצורה מעוותת את הפגיעה שלך דרך הזולת שבדיוק כמוך היה חף מפשע וחסר אונים בעת הפגיעה...

ובבחירה זו אתה בעצם ממקום לא מודע הופך את 'חווית' הפגיעה שלך לפגיעה באחרים...

בחירה שברגע אחד הופכת אותך מסטטוס של אדם אנושי שמרגיש, חווה וחש את רגשות הזולת לכזה שאינו רואה את הזולת ולא מסוגל לחבור לרגשותיו, לחוויותיו ותחושותיו...

מצב שלא משאיר סנטימנטים כלפיך וכלפי מצבך עד לאותו רגע שבו הפכת מנפגע לפוגע...

עד לאותו רגע בו הרגשת חווית וחשת את הזולת ממקום של קרבן, וברגע אחד הפסקת להרגיש לחוות ולחוש את הזולת...

ואיך, איך קורה דבר כזה שברגע אחד פתאום אדם הופך מנפגע לפוגע? אז באמת זה לא ממש כך, אולי זה בכלל לא כך... ילד, נער, מבוגר שנפגעו לא הופכים ברגע אחד מנפגעים לפוגעים.
ישנו תהליך בו מבשיל בתוך הנפגע הפוטנציאל הבא של הפוגע...

וכיצד הוא מבשיל?

זוהי נקודת מהות ההבדל בין נפגע לפוגע: כאשר לא נעשה עיבוד רגשי לחוויית הפגיעה בטיפול מסודר ומקצועי, בו מתרחשים שתי נקודות קריטיות בתהליך הטיפול:

1. עיבוד רגשי לחוויה: בה הנפגע חש רגשות אשם ומצפון מכך שנפגע ובמקום להפנות את האשמה כלפי התקפן הוא מפנה אותה כלפי עצמו.

2. נרטיב (סיפור)חדש לפגיעה: בה הנפגע יעבד יחד עם המטפל את הפגיעה וייתן לה פרשנות חדשה משלו דרך התבוננות והרחבת מעגל האפשרויות על מהות הפגיעה ומשמעותה עבורו
* הערה: ישנם סוגים שונים של טיפול בפוסט טראומה: חשיפה ישירה (E.P) ,חשיפה הדרגתית (E.G), ועוד, למעשה: הטיפול הקלאסי משולב תרופתית עם טיפול פסיכותרפויטי.

אזי הנפגע מדחיק, מכחיש את הפגיעה והיא מקבלת פנים חדשות ומעוותות בדמות פגיעה בזולת הנחווית על ידי הנפגע שלא עבר טיפול ועיבד רגשית את הפגיעה שלו 'כשפה תקשורתית' ...
שפה חדשה בה הקשר עם העולם נהיה מעוות...

לכן: הקריאה הנרגשת לנפגעים- לכו גשו לטיפול עבורכם ועבור אלו ושחלילה יכולים להיות הנפגעים שלכם הנה קריטית ומשמעותית למניעת ולהפיכת הנפגע לפוגע...

זוהי מחיצה דקה המפרידה בינכם הנפגעים לבינכם הפוגעים...

לולי טיפול מותאם אתם משחזרים ומנציחים את הדור הבא של הפוגעים שהנם בעצם נפגעים...

תודה שוב על העלאת נושא רגיש אך חשוב מאין כמותו לסדר היום

הכותב הינו פסיכותרפיסט מוסמך, מתמחה בחינוך המיוחד, יועץ חינוכי ומנחה הורים, מטפל בנוער בסיכון ובנשירה סמויה וגלויה ממערכת החינוך חט"ב ותיכון, מטפל בהוסטל לעברייני פגיעה בירושלים, מטפל בפגועי נפש במוסד לבריאות הנפש איתני"ם בהרי ירושלים. מנהל מרכז הדרכה להורים בירושלים.