כשראש הישיבה אומר "לא התקבל", איך מתמודדים? ● מיוחד

עונת הרישום לישיבות בעיצומה, התלמידים והוריהם נרגשים וממתינים לחריצת הדין: התקבל לישיבה, או לא התקבל? ● איך כדאי להחליט לאיזו ישיבה לשלוח את הילד, ואיך יכולים להסביר לילד שקיבל תשובה שלילית? ● הרב שחר שאער איש חינוך, מחבר הספר 'נחנך ונצליח', מספק 'טיפים' להורים המתמודדים לראשונה עם השאלות, ומדריך אותם שלב אחר שלב בדרך העולה לישיבה הראשונה ● מגזין שישי הולכים לישיבה

'תמימים' (למצולמים אין קשר לכתבה)

ראיין: משה בן-חיים

בימים אלו מתחילים מבחני הכניסה לישיבות. הילדים – שהופכים לבחורים צעירים, ממתינים בקוצר-רוח, כמו גם ההורים. האם יתקבל ל"ישיבה המוצלחת"? לאן כדאי לשלוח, לישיבה הקרובה יותר, או המתאימה יותר? הרב שחר שאער מספק 'טיפים להורים' שמתמודדים לראשונה עם התחושה האישית הלא-קלה, ומדריך אותם שלב אחר שלב.

(אילוסטרציה: שמוליק סופר)

איך בוחרים את הישיבה המתאימה ביותר עבור הילד?

הרב שחר שאער: דבר ראשון, הכי חשוב להתייעץ עם האנשים שמבינים בתחום.
היום בכל ת"ת יש מורה אחראי, יועץ או מנהל שמרכז את כל נושא ההכוונה לישיבות. אפשר ורצוי גם לקבל חוות דעת מהורים שכבר עברו את התהליך הזה.

פעמים רבות, הורה שלמד בישיבה מסויימת והיה מרוצה שם, זה גם שיקול דעת שקיים. סוג של מסורתיות. כמובן שיש הורים המעונינים לשלוח לישיבה עם קו חינוכי או חסידי מסויים.

האם נכון לבחון ישיבה דרך בוגרי הישיבה?

אפשר, אבל זה לא מדד ברור. אי אפשר להשוות בין תלמידים כי לכל תלמיד יש צרכים שונים, ולא כל מה שמתאים לאחד מתאים גם לשני, לא בלמידה ולא בדמות הבוגר. אצלינו בליובאוויטש רוצים לראות בוגרים מקושרים לרבי.

מה עוד מנחה את התלמידים בבחירת ישיבה?

יש אצל התלמידים סוג של 'לחץ חברתי' להיכן החברים הלכו. זה חשוב בשביל ההרגשה של התלמיד, לא תמיד זה נכון מבחינת היכולות שלו. תפקידנו כהורים לסייע לילד באיתור מניעי הבחירה של הישיבה.

איך ההורים יכולים להכיר את הישיבות?

ראשית חשוב להתייעץ. יש מקומות בהם מקובל "יום הכרות" בו ההורים והתלמידים מגיעים להתרשמות. יש מושג של 'שבת ישיבה' לכיתה ח', ומעבר להתרשמות הבלתי-אמצעית של הבחור, זו הזדמנות לראש הישיבה לראות איך התלמידים מתנהגים. קורה גם שהתלמידים לפעמים אומרים 'לא מתאים לנו'. חשוב לראות איפה הילד מתחבר מבחינה אישית.

מה עושים כשהילד רוצה ללכת לישיבה מסויימת, וההורים חושבים אחרת?

לפעמים יש קונפליקטים בין ההורים לילדים. הקונפליקט גדול, משום שאם הילד ילך להיכן שההורים רצו ולא היכן ש'ליבו חפץ', ובהמשך הוא לא יסתדר בישיבה, יהיה לו על מה להטיל את הכשלון, ולמה לא טוב לו, במקום להתמודד. ומאידך, לא תמיד יש לילד שיקולים לטווח ארוך וראיה כוללת מה טוב באמת עבורו.

(אילוסטרציה: חיים טויטו. למצולמים אין קשר לכתבה)

מה באמת צריך להיות, טוב לילד, או טוב להורים?

סוגיה זו ניצבת בתקופה זו בפני ההורים. זה לא מה אתם, או הילד רוצים. זה מה טוב לילד ומתאים לו! מה טוב לו מבחינת האישיות שלו. לצערינו קרו מקרים שהורים התעקשו לשלוח דווקא לישיבה שלא מתאימה לילד, ועם פרוטקציה הצליחו בכך. הסוף היה שאחרי תקופה, הילד נכשל ולא עמד בלחצים, וכך הוא מצא עצמו בבית.

לאן כדאי לשלוח, לישיבה הקרובה יותר, או המתאימה יותר? מהם מערכת השיקולים וסדר העדיפויות?

להסתכל על הצרכים של הילד, לא של ההורים, לא של קשרים וחברים. אם הוא מסוגל לעמוד בישיבה בדרישות הלימודיות והאישיות, הוא מתאים. אם באופן אישי אינדבינדואלי הוא לא מתאים -הוא בסוף ישב בבית. המוטו זה הצורך של הילד.

איך מתמודדים עם תשובה שלילית?

כשראש הישיבה אומר "לא התקבל", איך מתמודדים? איך מסבירים לילד?

"סיטואציה בהחלט לא פשוטה. מאוד כואב. מי שלא חווה את זה לא יוכל להבין. אני חושב שצריכה להיות רגישות גדולה מאוד גם מצד הישיבה. הורה רוצה לדעת למה לא. מה הסיבה שהוא לא התקבל? אולי יש עומס על הישיבה, אולי חוסר ביראת שמים? כדאי לתת תשובה אמיתית למה לא.

מצד ההורים: להורים יש סוג של לחץ נפשי איך מודיעים לילד. לפעמים לילד אין כוחות נפש לקבל ידיעה שכזו בלי הכנה מתאימה, וזה יכול להפריע לו הלאה, בהמשך הדרך. לכן, בתהליך ההרשמה הולכים למספר ישיבות ומחליטים יחד עם הילד. "אנו בטוחים שהישיבה אליה תתקבל – היא הכי מתאימה עבורך ושם תצליח". לא לתת לילד את התחושה ש"אם לא התקבלת אוי ואבוי".

להודיע לילד בצורה רגישה: "נכון, מאוד רצינו להתקבל, אבל בסופו של דבר תלמד במקום אחר, ואנו בטוחים ששם תתקדם ותצליח". לא לומר לו: "אם היית משקיע, היית מתקבל", כאילו להפיל עליו את הכישלון. דבר כזה יכול להפריע לו בהמשך הלימוד בישיבה בכלל, ולהעניש אותו פעמיים.

האם על ההורים להישען בעיקר על הרצון שלהם או על הרצון של הילד בבחירת הישיבה?

בהזדמנות זו נחזק נקודה מאוד חשובה שאינך מעלה: "אף אחד לא פטור מאחריות. אני מאמין באחריות משותפת של צוות הת"ת, יחד עם ההורים והישיבות. זה משולש בל-ינתק, שחייב לקחת עצמו באופן אחראי ומובנה. כמנהל ת"ת וגם כשפעלנו במסגרת וועדת החינוך בכפ"ח, עמלנו רבות על הכנה נכונה להורים, ואת הדגשים לקראת המעבר לישיבה. מעבר לכך חייבת שתהיה עבודת הכנה נכונה גם עם הילדים וגם ההורים.

(אילוסטרציה: שמוליק סופר)

שואלים את הילד: על מה אתה מסתכל, על חברים, על חוזק הישיבה, או על מה שמתאים לך באמת? ראיה מפוכחת ועם הרבה אחריות. ההורים צריכים להיזהר שלא לקלקל. הילד יכול להישאר בלי ישיבה אם ההורים שוללים כל ישיבה ורק רוצים ישיבה מסויימת.

להאמין בילד ומה הצורך שלו, זה דבר שהוא חשוב מאוד. בתקופה הזו, הרבה יותר מזמן רגיל יש להתייעץ ולפעול במקצועיות. זו נקודת זמן מאוד קריטית, אם לא עושים את זה בצורה מקצועית יכול להגרם נזק. הת"ת מצידו צריך לפתוח את כל הערוצים להיוועצות משותפת.

לסיום, רציתי להמליץ על סדנה הכנה מיוחדת לישיבות, בת 8 מפגשים בהנחית ר' דובי ברוד. השתתפות של תמים בכיתה ח בסדנה כזו, תתרום באופן שאין לשער בהבנה של התמים את המושג ישיבה ותגדיל את סיכויי ההצלחה של התמים.