שאלה: אדם שהכניס ספר תורה שלו לבית כנסת, רשאי להעבירו למקום אחר?

תשובה: מצוות עשה על כל אדם מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו (בעקבות זאת יש דיון בשאלה מדוע רוב עם ישראל, ובכלל זה גדולי ישראל, אינם מקיימים מצווה זו בפועל, ובפרט סמוך לזמן חיובם במצוות).

לכן ראוי שהמכניס ספר תורה לבית כנסת, בית מדרש או ישיבה, לא ייתננו להם במתנה, אלא רק ייתן להם רשות להשתמש בו, כדי שיישאר בידו קיום מצווה זו.

יתרה מזו: נהוג כיום לפסוק על-פי גדולי הפוסקים, שגם אם מכניס ספר התורה לא הִתנה ולא אמר כלום, נשאר הספר (וכמו-כן אבזרי הנוי שלו) בבעלותו, והוא רשאי להוציאו משם בכל זמן שירצה, ואין הציבור יכול למנוע בעדו בטענה שיש להם חזקה לקרוא בספר. אפילו כשהתורם הלך לעולמו, עובר הספר לרשות יורשיו, והם רשאים להעבירו לבית כנסת שבאזור מגוריהם, אלא אם כן יש למוסד כתב או הצהרה בפני עדים נאמנים שרצון המכניס שהספר יהיה במוסד זה דווקא. כל זה נכון גם באשר לאישה שתרמה ספר תורה.

עם זה, רצוי לכתוב את הדבר במפורש בהסכם חתום שבין התורם ובין גבאי בית הכנסת או המוסד.

אולם אם התורם לא טיפל בעצמו בכתיבת הספר, אלא שילם לגבאים בעבור הספר, לא יוכל לתבוע מהם את כספו או את הספר.

כל זה בספר תורה, אבל מי שתרם ספרי תנ"ך ותלמוד וכו' מודפסים, אם לא התנה שיישארו בחזקתו, הם נכנסים לרשות בית הכנסת או המוסד, והתורם אינו רשאי להעבירם למוסד אחר.

מקורות: שו"ע יו"ד סי' ער, ברכ"י ורע"א. שלחן מנחם ח"ה, יו"ד סי' קכד, קלא. פסקי תשובות סי' קג ס"ק ל, וש"נ.