מערכת COL
|
יום כ"ז אדר ה׳תשע״ה
18.03.2015
לרפא את הפצעים ולהתרכז בעשייה ● דעה
את מערכת הבחירות צריך להשאיר מאחורינו. פני העם בימי הבחירות אינן הפנים האמיתיות שלנו. הקרב על המנדטים גורם לפעילי המפלגות להילחם על כל קול כאילו אין מחר. אבל בתוכנו פנימה כולנו מרגישים חיבור ואחדות. הדבר נבחן לא אחת, כאשר העם כולו התלכד כאיש אחד בלב אחד ● המאמר השבועי מאת הרב מנחם ברוד המתפרסם ב"שיחת השבוע" למאמר המלא
(צילום אילוסטרציה: הרצל קוסאשוילי, COL)
הרב מנחם ברוד
מדברים הרבה על המחיר הכלכלי של מערכות הבחירות התכופות אצלנו, אבל יש מחיר כבד לא פחות – מחיר השנאה וליבוי היצרים. למרבה הצער לא הצלחנו לבסס מערכת ערכים נאותה בדבר ניהול מערכת בחירות עניינית, מכובדת, שבה יש מקום לחילוקי דעות אבל אין מקום להכפשות ולזריעת ריב ומדון.
אנחנו מסיימים את מערכת הבחירות הזאת פצועים וחבולים. הפוליטיקאים – שתקפו את יריביהם במילים הבוטות ביותר - יתחבקו זה עם זה במזנון הכנסת, ולעיתים אף ירקחו יחד את העימות הבא, שיוסיף אהדה לכל אחד ואחד מן הצדדים בקרב מחנהו. כי כזאת היא הפוליטיקה – מעל הדוכן צועקים ומתלהמים, ואילו במסדרונות קורצים ומתחבקים. אבל אנחנו, הציבור, נישאר עם השסעים שמערכת הבחירות הזאת פערה בתוכנו.
אין ויכוח אמיתי
זה הזמן לעסוק בריפוי הפצעים ובהגברת האחדות. במקורות היהדות מדברים הרבה על כוחה של האחדות ועל סכנת הפילוג. אהבת ישראל היא הכלי לברכת השם. כאשר אבינו שבשמים רואה שבניו מלוכדים ומאוחדים, הוא שוכן בתוכם ומעניק להם את שפע הברכה וההצלחה. פירוד הלבבות פוגם בברכה האלוקית, ופותח פתח למקטרגים.
את מערכת הבחירות צריך להשאיר מאחורינו. פני העם בימי הבחירות אינן הפנים האמיתיות שלנו. הקרב על המנדטים גורם לפעילי המפלגות להילחם על כל קול כאילו אין מחר. אבל בתוכנו פנימה כולנו מרגישים חיבור ואחדות. הדבר נבחן לא אחת, כאשר העם כולו התלכד כאיש אחד בלב אחד.
יש סוגיות שבהן קיימת מחלוקת, אבל רוב העניינים שעלו במערכת הבחירות אינם קשורים להשקפות עולם ולאמונות ודעות. הכול רוצים להוריד את יוקר המחיה, לאפשר דיור בר-השגה, לצמצם את העוני, לשפר את מערכת הבריאות, לקדם את הפריפריה. אם כן, יש כאן כר נרחב לשיתוף פעולה ולהירתמות של כל הכוחות למען המטרות המשותפות.
גם בסוגיה המדינית מתנהל ויכוח של ססמאות, אבל אין הוא קיים במציאות. אולי יש מעטים שעדיין סבורים כי מסירת יהודה ושומרון וירושלים לערבים תביא שלום עלינו. רוב הציבור מביט במתרחש בשנים האחרונות במזרח התיכון והוא מבין שמהלך כזה יביא את האסלאם הקיצוני לפאתי תל-אביב, ירושלים, נתניה ועפולה. אם כן, למה אנחנו מוסיפים לריב ולהתווכח בשעה שהמציאות מוכיחה שכרגע אין בסיס לכל הדיונים האלה?
תהליך עקר
שימו לב מה קורה כאן: כמעט חמישים שנה אנחנו מתקוטטים בינינו בסוגיה המדינית. אין-ספור משאבים הושקעו בזירה הזאת. היא גוזלת את מירב הזמן ותשומת הלב של הקברניטים. בכל פעם מציעים לנו להציג תכנית ויתורים חדשה. כל הניסיונות לקדם מהלכים כאלה הסתיימו במפח נפש ובהגברת הטרור ושפיכות הדמים. במקום שקט ושלום, התהליך המדיני הביא עלינו רק דם ודמעות. אולי הגיע הזמן להתמקד באתגרים האחרים של העם בישראל?
הבה נקשיב לקול העם במערכת הבחירות האחרונה. פחות מעניין אותו המשא ומתן המדיני. חשוב לו הרבה יותר לקדם את החינוך, הבריאות, הדיור, יוקר המחיה, התחבורה וכו'. נתרכז בזה, נשפר את כל הדברים האלה, וייטב לכולנו.
מדברים הרבה על המחיר הכלכלי של מערכות הבחירות התכופות אצלנו, אבל יש מחיר כבד לא פחות – מחיר השנאה וליבוי היצרים. למרבה הצער לא הצלחנו לבסס מערכת ערכים נאותה בדבר ניהול מערכת בחירות עניינית, מכובדת, שבה יש מקום לחילוקי דעות אבל אין מקום להכפשות ולזריעת ריב ומדון.
אנחנו מסיימים את מערכת הבחירות הזאת פצועים וחבולים. הפוליטיקאים – שתקפו את יריביהם במילים הבוטות ביותר - יתחבקו זה עם זה במזנון הכנסת, ולעיתים אף ירקחו יחד את העימות הבא, שיוסיף אהדה לכל אחד ואחד מן הצדדים בקרב מחנהו. כי כזאת היא הפוליטיקה – מעל הדוכן צועקים ומתלהמים, ואילו במסדרונות קורצים ומתחבקים. אבל אנחנו, הציבור, נישאר עם השסעים שמערכת הבחירות הזאת פערה בתוכנו.
אין ויכוח אמיתי
זה הזמן לעסוק בריפוי הפצעים ובהגברת האחדות. במקורות היהדות מדברים הרבה על כוחה של האחדות ועל סכנת הפילוג. אהבת ישראל היא הכלי לברכת השם. כאשר אבינו שבשמים רואה שבניו מלוכדים ומאוחדים, הוא שוכן בתוכם ומעניק להם את שפע הברכה וההצלחה. פירוד הלבבות פוגם בברכה האלוקית, ופותח פתח למקטרגים.
את מערכת הבחירות צריך להשאיר מאחורינו. פני העם בימי הבחירות אינן הפנים האמיתיות שלנו. הקרב על המנדטים גורם לפעילי המפלגות להילחם על כל קול כאילו אין מחר. אבל בתוכנו פנימה כולנו מרגישים חיבור ואחדות. הדבר נבחן לא אחת, כאשר העם כולו התלכד כאיש אחד בלב אחד.
יש סוגיות שבהן קיימת מחלוקת, אבל רוב העניינים שעלו במערכת הבחירות אינם קשורים להשקפות עולם ולאמונות ודעות. הכול רוצים להוריד את יוקר המחיה, לאפשר דיור בר-השגה, לצמצם את העוני, לשפר את מערכת הבריאות, לקדם את הפריפריה. אם כן, יש כאן כר נרחב לשיתוף פעולה ולהירתמות של כל הכוחות למען המטרות המשותפות.
גם בסוגיה המדינית מתנהל ויכוח של ססמאות, אבל אין הוא קיים במציאות. אולי יש מעטים שעדיין סבורים כי מסירת יהודה ושומרון וירושלים לערבים תביא שלום עלינו. רוב הציבור מביט במתרחש בשנים האחרונות במזרח התיכון והוא מבין שמהלך כזה יביא את האסלאם הקיצוני לפאתי תל-אביב, ירושלים, נתניה ועפולה. אם כן, למה אנחנו מוסיפים לריב ולהתווכח בשעה שהמציאות מוכיחה שכרגע אין בסיס לכל הדיונים האלה?
תהליך עקר
שימו לב מה קורה כאן: כמעט חמישים שנה אנחנו מתקוטטים בינינו בסוגיה המדינית. אין-ספור משאבים הושקעו בזירה הזאת. היא גוזלת את מירב הזמן ותשומת הלב של הקברניטים. בכל פעם מציעים לנו להציג תכנית ויתורים חדשה. כל הניסיונות לקדם מהלכים כאלה הסתיימו במפח נפש ובהגברת הטרור ושפיכות הדמים. במקום שקט ושלום, התהליך המדיני הביא עלינו רק דם ודמעות. אולי הגיע הזמן להתמקד באתגרים האחרים של העם בישראל?
הבה נקשיב לקול העם במערכת הבחירות האחרונה. פחות מעניין אותו המשא ומתן המדיני. חשוב לו הרבה יותר לקדם את החינוך, הבריאות, הדיור, יוקר המחיה, התחבורה וכו'. נתרכז בזה, נשפר את כל הדברים האלה, וייטב לכולנו.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
