בניין ישיבת חב"ד בצפת בסכנת פינוי? כל הפרטים
סערה: פסק דין של בית המשפט העליון קבע לאחרונה (י' בכסלו תשע"ה) כי בניין ישיבת חב"ד בצפת, (מלון רקפת לשעבר – המאכלס כ-400 בחורי ישיבה) נמכר כדין ע"י יוסף יצחק גוטניק, ודחה את טענות מנהלי הישיבה שהבניין ניתן לה במתנה. בנוסף, חייב ביהמ"ש העליון את הישיבה בצפת בתשלום הוצאות המשפט.
ציטוט מתוך פסק הדין, סעיף 4: "כאמור, אנו סומכים ידינו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולפיכך מורים על דחיית הערעור. המערערת תישא בהוצאות המשיבים 2-1 בסך 30,000 ש"ח ובהוצאות המשיבים 4-3 בסכום זהה."
האם בניין הפנימייה ילקח מהישיבה? כתב COL פנה לאחד ממנהלי הישיבה (שסירב להזדהות בכתבה בשמו) וביקש ממנו תגובה. הנ"ל אמר שהוא מנוע מלהגיב, וציין ש"הקב"ה יעזור לכולנו". הוא הוסיף כי "חלק מהפרסומים בתקשורת מגמתיים, ואין להם קשר למציאות".
לפניכם פסק הדין במלואו:
ע"א 2994/13
בית לוי יצחק ישיבת חב"ד ליובאוויטש
נ ג ד
1. רקפת מפעלי פתוח בע"מ
2. יצחק גפני
3. הרב יוסף יצחק הכהן גוטניק
4. MAMASH LIMITED
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
[02.12.2014]
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט צ' זילברטל
בשם המערער:
עו"ד מרדכי בייץ; אייל אייכל; שחר
כהן
בשם המשיבים 2-1:
עו"ד יורם חגבי; חגי דוד
בשם המשיבים 4-3:
עו"ד ניר רבר
ב' בכסלו התשע"ה (24.11.14)
ניתן היום, י' בכסלו התשע"ה (2.12.2014).
פסק-דין
השופט צ' זילברטל:
1. המערערת טענה בתביעה שהגישה לבית המשפט המחוזי, כי יש לה זיקת בעלות בנכס מקרקעין המצוי בעיר צפת והמשמש אותה מזה שנים כישיבה, בין מכיוון שהנכס (ליתר דיוק - מניות במשיבה 1, היא החברה הרשומה כבעלת הנכס; להלן: החברה) נרכש עבורה בנאמנות ובין מכיוון שהנכס הוקנה לה במתנה. עוד נטען, כי למערערת רשות בלתי הדירה לעשות בנכס שימוש לצורך הישיבה.
בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ע' ברון) דחה את התביעה בקבעו כי לא עלה בידי המערערת להוכיח קיומו של הסכם נאמנות ולא נמצא יסוד לטענה בדבר קיומה של נאמנות משתמעת או קונסטרוקטיבית. עוד נפסק, כי הרשות שניתנה למערערת לעשות בנכס שימוש לצרכי הישיבה אינה בלתי הדירה. המערערת חויבה בתשלום הוצאות בסך 60,000 ש"ח למשיבים 2-1, ובסכום זהה למשיבים 4-3.
2. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש הערעור דנא, בגדרו הוגשה גם בקשה לאפשר למערערת להגיש ראיה חדשה בשלב הערעור. אחת מטענותיה המרכזיות של המערערת בערעורה מתייחסת למהלך שבגדרו נמכרו המניות בחברה למשיבה 4, שלטענתה היה "עסקה סיבובית", במסגרתה לא שולם דבר עבור המניות. נטען, כי, לכל היותר, שילמו המשיבים 4-3 סכום נמוך יחסית (החזר הלוואה שנטלה המערערת ושהיתה מובטחת במשכנתא), כך שהסכמת המערערת לרישום המניות על שם המשיבה 4 בנסיבות אלה "תומכת בעמדת הישיבה לתבנית משפטית של נאמנות לסוגיה". גם הראיה הנוספת שהגשתה התבקשה נועדה לתמוך בטענה זו של המערערת.
3. לאחר עיון בסיכומי הצדדים, בכתב ובעל פה, מסקנתנו היא שאין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא ובמסקנות המשפטיות אליהן הגיע על יסוד קביעות אלה. בתוך כך, בית המשפט נתן אמון מלא בעד מטעם המשיבים 4-3, כשמנגד לא הובאה על ידי המערערת עדות בעלת משקל שבכוחה לתמוך בטענותיה העובדתיות. יתרה מכך, בית המשפט ייחס, ובדין עשה כן, חשיבות לאופן בו המערערת עצמה הציגה את זכויותיה בנכס, כשכבר ידעה על הכוונה למכור את המניות בחברה למשיב 2, ובכלל זה הצעתה לרכוש בעצמה את המניות. מכך הסיק בית המשפט שלא היו למערערת הזכויות להן היא טוענת עתה. גם לא ראינו לנכון להיעתר לבקשה להגיש ראיה בשלב זה, הן מחמת העובדה שניתן היה לבקש להציג ראיה זו, שהיתה כל העת בידי המערערת, במהלך הדיון בבית משפט קמא (למצער בשלב הסיכומים), והן מחמת העובדה שספק אם בכוחה יהיה להביא לשינוי התוצאה. בצד האמור לעיל ראינו לציין, כי העובדה שבפרשה דנא "רב הנסתר על הגלוי" (כפי שציין בית המשפט המחוזי, בפסקה 9 לפסק הדין) רובצת במידה לא מבוטלת לפתחה של המערערת, שגם לשיטתה היא היתה שותפה להסדרים "בעייתיים", בלשון המעטה, נוכח העובדה שהמסמכים לא תמיד שיקפו את העסקה האמיתית. בבואה לתבוע את המשיבים, וכמי שנטל ההוכחה רובץ על שכמו, לא ייפלא כי במצב זה יצאה המערערת כשידה על התחתונה.
4. כאמור, אנו סומכים ידינו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולפיכך מורים על דחיית הערעור. המערערת תישא בהוצאות המשיבים 2-1 בסך 30,000 ש"ח ובהוצאות המשיבים 4-3 בסכום זהה.
ניתן היום, י' בכסלו התשע"ה (2.12.2014).
מאפשרים לכם לקבל
