בחיוך לבבי וכובש, אפילו ביישני ומופנם משהו, וחזות חסידית עבדקנית, מציע הרב בר-אונר לעוברים ושבים לקיים את מצוות תפילין. לתיירים ולמבקרים הגויים הוא מגיש פרוספקט הסבר על שבע מצוות בני נח. מסתבר שדווקא בפנינת החן הזו, אנשים שבדרך כלל מגלים ניכור וריחוק מהיהדות, מושפעים מהאווירה היהודית ההיסטורית של העיר צפת ונענים לבקשתו בחיוב.

מנהג מוזר ולא שגרתי יש לו לרב בר-אונר. לאחר הנחת התפילין, או לפני חליצתם, הוא מבקש מהמניחים להצטלם עימו, בכדי שמאוחר יותר יוכל להכניס את התמונות למאגר תמונות מיוחד שהכין במחשבו. כששאלנו אותו לפשר מנהג זה, הגיב בחיוך. "כמו שבעסקי החנות אני עושה מאזן שנתי, כך גם עם מניחי התפילין", הוא אומר בפשטות. "בכל שנה אשתדל להניח תפילין ליותר אנשים מכפי שהיה בשנה שעברה".

"זה ארבע עשרה שנים מאז נפתחה הגלריה שנמצאת בסמיכות לבית הכנסת ע"ש הרב יוסף קארו. אני לא מתעשר מהגלריה ואפילו לא מתפרנס. אני חי מכספי הפנסיה, ועיקר מחשבתי מתמקדת 'איך לגרום לכמה שיותר יהודים שעוברים בסמטת האמנים להניח תפילין'. לאחרונה הרבה צעירים יהודיים מהעולם מגיעים לצפת במסגרת פרויקט 'תגלית', ורבים מהם נעתרים להצעתי להניח תפילין. לרבים מהם זו הפעם הראשונה. בכל כמה ימים אני מוצא את עצמי חוגג בר מצווה למישהו שמניח תפילין בפעם הראשונה בחייו, ואין סיפוק גדול מלהוציא יהודי מדין 'קרקפתא דלא מנח תפילין'. כבר בשנה הראשונה רכשתי מצלמה דיגיטאלית בה אני מתעד כל מי שהניח תפילין, בכדי שאוכל לדעת בסופו של יום כמה הניחו ולערוך מאזן בסוף כל שנה".

את הכתבה אפשר לסיים בשורות הסיום של כתב אתר האינטרנט 'סקופ' שפגש את הרב בר-אונר במהלך טיול בעיר העתיקה, והחליט לסקור את חייו ואת פעילותו. וכך כתב בסוף סקירתו:

"אברהם בר-אונר אינו כופה על אף אחד שום דבר, אלא, בעזרת הרבה צניעות, חן ופתיחות, מציע ליהודים הזדמנות לחוות - גם אם באופן חד פעמי - את החוויה הרוחנית שמתלווה להנחת תפילין. אבל הצלחתו האמיתית של בר-אונר היא התקשורת האנושית שהוא מייצר בתוך החברה הישראלית השסועה. סביר להניח שרבים שבילו חמש דקות בחייהם בעשיית מצווה דתית עם בר-אונר לא התקרבו לאחר מכן ליהדות באורח חייהם, אבל הם כן הכירו באופן אישי אדם נחמד, חכם, שהוא גם חרדי, וזה כשלעצמו קירוב לבבות".