בקובץ חידושי תורה שיצא לאור בימים אלו על-ידי ישיבת חב"ד 'חזון אליהו' בתל-אביב, כתב רב מרכז תל-אביב הרב יוסף גערליצקי מאמר תורני חריף, בו הוכיח שאסור לרב בישראל לחתום על תעודת כשרות לעסקים הפתוחים בשבת, לא רק מפני חילול ה' - אלא גם מפני שאוכל המוגש בעסק כזה הינו בהכרח אסור באכילה, ו"תעודת כשרות כזו הינה עדות שקר".

המאמר נכתב בתגובה לחוק שהגיש ח"כ אלעזר שטרן, שאושר בימים אלו על-ידי ועדת השרים לחקיקה, על-פי תחוייב הרבנות הראשית להעניק תעודת כשרות לעסקים הפועלים כרגיל בשבת, כאשר התעודה תתייחס רק לכשרות המזון. במאמרו הוכיח הרב גרליצקי שליט"א שהמזון המוכן במסעדה הפתוחה בשבת הינו אסור באכילה ככל איסורי אכילה. בסיום המאמר מביע הרב את בטחונו שאף רב לא ייכנע לדרישה אנטי-הלכתית זו, והחוק יתבטל מאליו.

-------------------

ביום ט"ז תמוז תשע"ד אישרה לדאבוננו הממשלה ע"י ועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק של ח"כ לחייב את הרבנות הראשית להעניק תעודת כשרות לעסקים(מלונות – מסעדות) הפועלים כרגיל בש"ק, בתנאי שהם שומרים על כשרות המזון לפי הקריטריונים הנדרשים של הרבנות.

הנה, מלבד החילול השם הנורא ואיום, שטמון בכך, שהרי חילול שבת בפרהסיא הרי זה חמור כמו עבודה זרה, כפי שהגמרא (חולין ה,א) אומרת "חוץ מן האומר לנסך את היין ולחלל שבתות בפרהסיא" ובפירוש רש"י "חמירא ליה שבת כעבודת כוכבים דהעובד ע"ג כופר בהקב"ה והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר, שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית". והרי"ז תרתי דסתרי וכחוכא ואיטלולא שרב בישראל יעניק תעודת כשרות למקום שכופרים בהקב"ה ודי למבין.

וראה בשו"ע יו"ד סימן ב הלכה ה: "מומר להכעיס אפילו לדבר אחד או שהוא מומר לע"ז או לחלל שבת בפרהסיא". ובש"ך שם: "וכן אפילו חילל שבת פעם אחת בפרהסיא דינו כמומר לע"ז". ודומה לפסק הרמב"ם בהל'שחיטה פ"ד הי"ד "ישראל משומד לעבירה מן העבירות .. הרי זה שוחט לכתחילה .. ואם היה משומד לעבודה זרה, או מחלל שבת בפרהסיא, הרי הוא כגוי ושחיטתו נבילה".

הנה מלבד זאת, הרי גם עפ"י הלכה בשו"ע אסור בשום אופן לרב להעניק תעודת כשרות (גם אם משמעותה שבתעודה כתוב אך ורק שהאוכל כשר על-פי הלכה עבור הבאים לסעוד שם) לעסק העובד בשבת, וכדלהלן:

ברמב"ם בפרק ו מהלכות שבת הלכה כג, "ישראל שעשה מלאכה בשבת – אם עבר ועשה בזדון אסור לו להנות מאותה מלאכה לעולם .. כיצד, ישראל שבישל בשבת במזיד, למוצאי שבת ייאכל לאחרים, אבל לו לא ייאכל עולמית".

ובשו"ע סימן שיח בהתחלתו נפסק "המבשל בשבת במזיד אסור לו לעולם". ובמגן אברהם שם "משמע ברשב"א סימן קע"א דהקדירה אסורה ג"כ, ולאחרים מותר במוצ"ש מיד". ובט"ז שם מסביר הטעם שמותר לאחרים מיד במוצאי שבת"דלא בעינן בכדי שיעשו אלא במלאכה הנעשית ע"י עכו"ם בשביל ישראל משום דקל בעיניו ויבוא לעשות כן פעם אחרת, אבל דבר שעושה ישראל בידיים ודאי ליכא למיחש דאתי לבשולי בהדיא".

וכן הוא בשו"ע אדמו"ר הזקן שם: "המבשל בשבת או שעשה א' משאר מלאכות במזיד אסור לו ליהנות מאותה מלאכה משום קנס וגם הקדירה שבישל בה אסורה לו לעולם, מפני שהיא בלועה מדבר האסור לו, אבל לאחרים מותר אף התבשיל במוצ"ש מיד ואי"צ להמתין בכדי שיעשו, אף אם בישל עבורם". ומסביר אדה"ז ההבדל בין דין זה לדין נכרי העושה בשביל ישראל, שצריכים להמתין במוצ"ש בכדי שיעשו: "שאם נתיר לו ליהנות במוצש"ק מיד יש לחוש שמא יאמר לו לעשות בשבת כדי שיהיה הדבר מוכן לו במוצש"ק מיד, שאיסור האמירה לנכרי קל בעיני הבריות, ולכן הצריכו להמתין בכדי שיעשו גם לאחרים. אבל אין לחוש כלל שמא יאמר לישראל לעשות לו מלאכה בשבת, בשביל ליהנות ממנה במוצאי שבת מיד, ועוד שהישראל לא ישמע לו שאין אדם חוטא ולא לו (קידושין סג, ב).

והמתבאר,שכל האמור בדין מי שבישל בשביל אחרים בשבת, שמותר לאחרים במוצ"ש, הוא אך ורק במקרה שבו אותם אחרים לא ביקשו ולא רצו שיבשל עבורם בשבת, אלא שלפועל קרה שנתבשל בשבת. שהרי אם המדובר במקרה שרצה או שידע שמבשל עבורו בשבת – לא שייך כלל הטעמים שמתירים למוצש"ק כי "אין לחוש כלל שמא יאמר לישראל לעשות לו מלאכה בשבת", או "שהישראל לא ישמע לו", שהרי אנן סהדי שאמר לישראל וגילה דעתו בפירוש שרוצה שיעשו לו מלאכה בשבת, ובפועל הישראל שמע לו.

והנה אף אחד מהפוסקים לא נחית לפרש ההלכה במזמין אוכל במזיד ולכתחילה בשבת על-ידי שיבשל הישראל עבורו בשבת ויאכלו בשבת – מה יהיה הדין באוכל זה אם מותר למזמין הסעודה לאכלו בשבת או במוצ"ש או לאחר שהמתין בכדי שיעשה. שהרי אותו אדם בדרך כלל לא יבוא לעשות שאלת חכם אם מותר לו לאכול עכשיו בשבת את אותה סעודה ששילם כדי שיכינו עבורו בשבת... אמנם נראה פשוט וברור, שדין האוכל לגבי המזמין הוא בדיוק כמו לגבי המבשל לעצמו, שאסור עליו עולמית וגם הקדירה אסורה, שהרי כל הבישול נעשה עבורו ובציוויו.וכשם שקונסים את הטבח שבישל, כך ודאי יש לקנוס את מי שעבורו ובציוויו נתבשל בשבת,וזיל בתר טעמא (וראה עוד ראי' לזה להלן).

א"כ נראה ברור, שכשיש מסעדה פתוחה ר"ל בש"ק וישראל נכנס ומזמין אוכל (כשר למהדרין!),ומבשלים בשבילו מאכל במקום, הרי בזה שמזמין אוכל ומשלם, הרי לא שייך לומר שיהיה מותר עבורו במוצ"ש או יותר מאוחר – אלא אוכל זה אסור עליו עולמית וגם הקדירה אסורה עליו. ומעתה, גם אם יבוא לאכול באמצע השבוע, הרי מבחינתו אותה קדירה אסורה עליו כמו כל איסורי מאכלות ותערובות שנקבעו בשו"ע.

יתירה מזו י"ל, שגם אם הוא עצמו לא אכל באותה מסעדה בשבת כלל, הרי כאשר נכנס למסעדה ביום חול בידעו שהיא עובדת בשבת, גילה דעתו דניחא לי' באוכל שהכינו בשבת. שהרי בזמננו, ניתן לבשל חלק גדול מהאוכל ולהקפיא בהקפאה עמוקה, ולהגישו טרי ומוכן גם אחרי שבועות וחודשים אחרי הבישול. א"כ כאשר בישלו עבור אחרים בשבת, בישלו עבור כל מי שיאכל במסעדה כל השבוע, וזהו לרצונם של כל אותם אוכלים. הרי שכל אחד ואחד מהאוכלים במסעדה זו כל השבוע הוא באותו הגדר של מי שציוה שיבשלו עבורו בשבת שהוא כמבשל עצמו להיות אסור עליו המאכל עולמית.

ויש להביא ראיה מוכחת לזה מחידושי ר' עקיבא איגר ליו"ד סימן צט סעיף ה, על האמור בשו"ע שם: "אין מבטלין איסור לכתחילה .. עבר וביטלו או שריבה עליו, אם בשוגג מותר, ואם במזיד אסור למבטל עצמו אם הוא שלו, וכן למי שנתבטל בשבילו".וכתב ר"ע איגר "ואם ביטל על הסתם למי שירצה לקנות, הרי הוא כמו שנעשה בשבילם במיוחד ואסור לכולם (תשובת ריב"ש סי' תצא). ונשמע מזה דאף מי שנתבטל עבורו לא ידע מזה", עכ"ל. כלומר, שהעלה מזה ר"ע איגר להלכה, שהקונה דבר בחנות, הרי כל מה שהכין בעל החנות על-מנת שהרוצה יבוא ויקנה – נחשב שהכין בשביל אותו הקונה במיוחד, וחל עליו אותו הקנס של העושה עבור עצמו.

הרי מוכח מכאן, שאפילו אם הקונה באמצע השבוע אוכל שנתבשל בשבת אינו יודע כלל שסעודתו התבשלה בשבת באיסור דאורייתא, הרי מכיון שהוא קונה את אותו התבשיל איגלאי מילתא למפרע שבשבילו נתבשל, ובל' רע"א "הרי הוא כמו שנעשה בשבילם במיוחד". ולכן כל אחד ואחד מהקונה במסעדה זו, אם יוגש לו אוכל שנתבשל בשבת הרי זה נחשב שנתבשל עבורו בפרטיות בשבת, והאוכל אסור על כל אחד ואחד מהם עולמית.

וממוצא דברי השו"ע בענין זה ודברי רע"א יש ראיה נוספת לעיקר דברינו – שמה שקנסו חז"ל את העושה איסור שלא יוכל ליהנות ממנו עולמית, הוא לא רק להעושה האיסור בידיים, אלא גם למי שעבורו במיוחד (וכל אחד מהקונים נחשב בגדר שנעשה עבורו במיוחד)נעשה האיסור. ולכן אין זה שייך להא דאין שליחות לדבר עבירה, כיון שאין הדיון כאן במי תלויה העבירה, אלא על מי חל הקנס שלא יוכל ליהנות מהעבירה. ובזה הקונה הוא שוה למי שעשה האיסור עבור "מי שירצה לקנות". כנ"ל לגבי המבטל איסור לכתחילה.

[והנה יש שרצו להשוות בין הנידון בענין כשרות המסעדה הפתוחה בשבת, לבין תשובת הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגר"מ יו"ד סימן נ"ב, שהתיר לתת הכשר למסעדה במקסיקו שמכרה גם בשר כשר וגם (במחלקה נפרדת) קפה עם חלב כשר באותו מקום, כדי למנוע מיהודים אכילת טריפות בעיר הזו. אף שהיה מקום לחשוש שיהיו מהסועדים שאחרי ארוחתם הבשרית יזמינו קפה עם חלב. כמובן שאין זה דומה כלל – שם אין כל בעיה במסעדה ובאוכל שמכרה, אלא כל השאלה לגבי מה שיעשה הסועד, ולכן ברור שניתן להכשיר את המסעדה,ולהעיד לכל מאן דבעי שהאוכל כפי שהוא נמכר כאן הוא כשר. שהרי גם בסופר-מרקט נמכרים גם מוצרים בשריים וגם מוצרים חלביים, ומאי שנא.

אמנם בנדו"ד אין זו שאלה כלל לגבי החשש מה יעשה הסועד, אלא שאלה לגבי האוכל עצמו,והאוכל הנמכר כאן הוא אסור באכילה, לגבי אותו אחד שהזמין אוכל במסעדה בשבת, וקרוב הדבר לומר כנ"ל, שגם כל אחד ואחד הנכנס באמצע השבוע לאכול במסעדה בידעו שיתכן שאוכל זה נתבשל בשבת – הרי האוכל המוגש לו הוא בחשש שאסור עליו ככל מאכל איסור שאסרו חז"ל. ]

המורם מכל הנ"ל, היות שתפקידו של רב בישראל הוא כידוע לפסוק עפ"י 'דבר ה' - זו הלכה' לאמיתתה של תורה - ע"פ שולחן ערוך, ע"כ בודאי:

א. כשם שאף רב לא ייתן הכשר למסעדה שעובדים ומשתחווים בה לעבודה-זרה, גם אם האוכל המוגש שם כשר למהדרין מן המהדרין, כך ודאי שלא ייתן הכשר למסעדה הפתוחה בש"ק,שזהו חילול ה' מאין כמותו.

ב. אסור לכל רב הראוי לשמו להעיד בתעודה לעסק הפתוח בשבת ש"האוכל כאן מותר לאכילה ע"פ הלכה", אף אם באותה תעודה יכתוב מחאה כנגד פתיחת המסעדה בשבת ויכתוב שאסור להיכנס בשבת וכו' וכו';שהרי תעודה זו היא שקר – כי בהחלט אוכל זה אסור לאכילה ע"פ הלכה כנ"ל.

ובודאי חוב קדוש על הממשלה וועדת השרים לענייני חקיקה להוסיף בשמירת שבת בימינו אלה, שזקוקים לרחמי שמים, והרי הובטחנו 'אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות מיד נגאלים' (שבת ק, ב).