קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|







פלישה באישון לילה: כל השלבים שהביאו להקמת כפר חב״ד
(יום שני, ח' אייר תשע''ב)
בלילה חשוך בחודש אייר פלשה קבוצה גדולה של עולים חסידי חב״ד, והתיישבה בבתים הנטושים ב׳ספריא׳ ● מדוע היה צורך לפלוש, מי ארגן את הפלישה, ועל מה היתה המחלוקת הגדולה עם תנועת ה׳מזרחי׳ ● חשיפה ראשונה של כל השלבים שהביאו להקמת כפר חב״ד, מהיוזמה הראשונית ועד לעלייה על הקרקע ● סיפורן של 5 שנים שתחילתו במכתב עלום שם וסופו בחגיגה הגדולה של חנוכת הכפר● מרתק  לסיפור המלא

מנחם רבינוביץ', שבועון כפר חב"ד

בימים אלו יצא הספר 'עבד אברהם אנכי' ובו שזורים תולדות חייו של הרב אליעזר קרסיק, רב קהילת חב"ד בתל אביב ויו"ר אגו"ח עם התפתחות חב"ד בארץ הקודש מהקמת ישיבת חב"ד בתל אביב ועד הקמת כפר חב"ד, תומכי תמימים המרכזית ורשת אוהלי יוסף יצחק. את הספר הוציאו בני משפחת גורארי', אשכנזי וחיטריק צאצאי הרב קרסיק, והמחבר הוא הסופר והחוקר ר' שניאור זלמן ברגר.

בשבועון 'כפר חב"ד' גיליון פרשת אחרי-קדושים, פורסם פרק מתוך הספר החושף כיצד הוקם כפר חב"ד באישון לילה ואת כל האירועים שקדמו לכך.

בתור מענה כללי על הצעתם לייסד מושבה.. בארץ הקדושה… הנני להשיבם אשר בכלל הנני מסכים להצעה זו בשביל אלו מפליטי אנ״ש שרצונם בכך"

חמש שנים לפני העלייה המסיבית של חסידי הב״ד  שנמלטו מרוסיה – כתב יו״ר אגודת־חסיד חב״ד באה״ק, הרב אליעזר קרסיק ע״ה, מכתב בעילום שם שפורסם בכ״ח סיון תש״ד לכלל אנ״ש ונשלח על ידו גם אל אדמו״ר מוהריי״צ, ובמרכזו ההצעה להקים משק או קריה חב״דית. כך כתב באגרתו:

״אפשר להשיג כספים בתנאי ריבית נמוכה רק אם הערבים המה כדבעי. היו יכולים לחשוב אודות לעשות איזה עסק גדול, או בית חרושת גדול, וגם לחשוב אודות בנייני דירות בשביל.חברינו, בערים ובכ
 
"אין ספק שאם היינו מאורגנים שהיינו יכולים לקבל תמיכות גדולות מהמוסדות הגדולים מחוץ לארץ, ואדמו״ר שליט״א היה יכול לעזור לנו הרבה בזה. כי בכלל אירגונים מקבלים פה תמיכות גדולות בפרט אירגון שלנו".

כעבור חודשים מספר, בכ״ט אדר תש"ה, כתב הרב קרסיק אל הרבי הריי״צ שבארץ הקודש ישנם עשיריות מחסידי חב״ד, אולם משום שהם מפוזרים זעיר כאן וזעיר שם, אין כוחם יפה, ויכולת השפעתם רופפת היא וחלשה. הכדאי והרצוי הוא, שוטח הרב קרסיק את הרהורי לבו בפני אדמו׳׳ר הריי״צ, להקים קרן חב״דית שמטרתה תהיה לסייע בסידור בוגרי ישיבות חב״ד בארץ הקודש, כשהמימון לקרן יגיע ממגביות שייערכו במקביל, הן בארץ והן בארצות־ הברית.

כמו כן יש צורך לעבד תוכנית מפורטת מאופני הבניינים של בתי חרושת ומשקים וכדומה שיתאימו לסידור את כל הנצרכים מאנ״ש. אך לכל לראש, מציע הרב קרסיק, יש צורך ברכישת שטח קרקע שיתאים להתיישבות של מאות משפחות, ומקום זה יהיה מרכז למוסדות הרוחניים כמו ישיבה וגם בנייני בתי חרושת ראשונים.

הרב קרסיק ממשיך וכותב לרבי ומפרט הטעמים להצעתו:
״א) אין אצלנו עדיין די כוחות אנושיים להתפשט בהרבה מקומות.
׳׳ב) בריכוז של כוחותינו במקום מיוחד נהיה חופשיים מהשפעות וגורמי חוץ.
׳׳ג) כשנתרכז במקום אחד נחזק איש את רעהו.
״ד) באופן כזה יוקטן באופן ניכר התקציב הכספי, ראשית מפני הריכוז, ושנית מפני הוזלת הקרקע הנצרכת לזה (כי ברכישת מקום בלתי מיושב עדיין, יעלה הקרקע לשליש ולרביע מהמחירים שבמקום מיושב).
״ה) בזה התבלט באופן ניכר אופני הפעולות שלנו בפנים הארץ ובחוץ לארץ״.
את מכתבו מסיים הרב קרסיק, כי התנאי הראשון המובן מאליו להקמת הישוב החב״די הלזה הוא הסכמתו של הרבי.

לא עברו אלא שבועות ספורים מאז כתב הרב קרסיק את מכתבו לרבי, וגרמניה הנאצית הוכנעה על ידי בנות הברית. עם תום המלחמה, נפתחה הזדמנות פלאים בפני החסידים שנותרו מאחורי סריג ובריח קולקטיבי, מאחורי מסך הברזל. מרבית חסידי חב״ד תושבי ברית המועצות, הצליחו להבריח את הגבול בבריחה הידועה דרך העיר לבוב ולהגיע למדינות מערב אירופה, שם שוכנו באורח זמני במחנות העקורים. ההברחה התבצעה בחודשי הקיץ של שנת תש״ו, ונמשכו בחודשי החורף של שנת תש״ז.

הפליטים שקלו אנה פניהם יהיו מועדות, ובינתיים הרב קרסיק החל שוקד בתוכניות קליטת העולים החב״דיים. את הצעתו הראשונה והכי חשובה, שכבר זמן מה תססה במוחו – להקים כפר חקלאי עבור חסידי חב״ד המתעתדים להגיע לארץ הקודש – שטח עתה בפני חברי הקהילה החב״דית בתל־אביב.

בתחילה נתקל הרב קרסיק בתגובה שלילית. איש לא העלה בדעתו שניתן להביא לידי גמר פרויקט כה מורכב. אך הרב קרסיק לא נרתע מהיחס הקריר להצעתו. בעיני רוחו ראה את ידידיו התמימים החסידים, ששתו כוס תרעלה ענקית שהשקום הקומוניסטים עד תומה, ושסבלו סבל רב מהמלחמה העקובה מדם. הוא התחלחל מהמחשבה שהללו יגיעו ארצה, ויעמדו בפני שוקת שבורה מבלי יכולת להתחיל בחיים חסידיים באופן הראוי. הוא לא חסך בדברים ובמאמצי שכנוע עד שהצליח במשימתו. הקהילה החב״דית בתל־אביב נעתרה להצעתו והסכימה להיחלץ חושים להביא להגשמתה.

הרב קרסיק לא התמהמה. הוא נחפז להיפגש עם חשובי העסקנים הדתיים בארץ־ישראל, ודרש את סיועם להגשמת התוכנית. הם הבטיחו לסייע ליוזמה הברוכה.
ה׳יחידות׳ של שזר.

לקראת חודש תשרי תש״ח נסע הרב קרסיק אל הרבי הריי׳׳צ, ואנ״ש בתל־אביב מינוהו לשמש כשליח להציע את ההצעה החשובה בפני הרבי: הקמת כפר עבור חסידי חב״ד בארץ הקודש.

בדרכו אל הרבי הריי״צ, ערך ביקור מקיף בקרב חסידי חב״ד ששהו במחנות הפליטים בפריז ובפראג יש לציין שאת כל הוצאות הביקור והשהייה במקום שילם מכיסו הפרטי.

לאחר שהגיע לניו יורק, כתב לרבי הריי׳׳צ – במכתב מכ״ו אלול תש״ז ־ על מסקנתו מפגישותיו עם הפליטים בדבר ההכרח "לבנות מושבה חב״דית בארץ־ישראל":

"הייתי בפריז, וראיתי שמה הרבה מאנ׳׳ש יחיו ודברתי איתם אודות העתקה לארץ־ישראל. אף שהיו מנגדים לזה, אחדים מפני הטעם שרוצים להיות אצל כ״ק שליט״א ואחדים שמפחדים מארץ־ישראל, אבל הרבה מהם רוצים לעלות לארץ־ישראל אם רק יש אפשרות להסתדר שמה.

"והאמת היא שבארץ־ישראל, ברוחניות אפשר להסתדר על הצד היותר טוב, אם יש רק רצון כי אין שום מונע ומעכב, בחינוך הבנים והבנות וכדומה.

"אבל השאלה של ההסתדרות בגשמיות, היא שאלה חמורה. אף שכל מי שבא לארץ־ישראל מסתדר במשך זמן קצר, מי בעבודה ומי במשק בכפר וכדומה. אבל לאחינו התמימים יחיו שאין להם מלאכה ביד, וגם במשקים אי אפשר להם להתערב שלא במינם – היא שאלה חמורה.

"בכדי להיטיב את מצב התמימים בארץ־ישראל, ובכדי להטיב את מצב הישיבה, ובכדי לתת אפשרות לאחינו התמימים לבוא לארץ־ישראל, צריכים לדעתי להתעניין בבניין מושבה חב״דית. המושבה תתחלק למגרשים לכל אחד מבני הישוב עם דירה מיוחדת וגם שטח קרקע לא גדול בשביל משק בית.

"בזה נוכל לפתור שאלת הדירות שהיא שאלה חמורה בארץ־ישראל, וגם שאלת החיים החברתיים גם כן, כי עניינים הנחוצים ימצא במשקו.

"ובשביל להיטיב את המצב שיוכלו לחיות חיים מעט יותר רחבים צריכים לבנות בתי חרושת כלליים, כאלו שיוכלו בקלות לעבוד שמה ושיהיה לפי כוחם, בזה מובן שצריכים לפרט לפרטים, אבל זה אפשרי
".

גם את הישיבה התל־אביבית, צריך להעביר למושבה העתידית, שכן ההכנסות של המושבה יוכלו לכסות חלק מההוצאות של הישיבה, וכמו כן הדבר יביא לתוספת של תלמידים, מכיוון שלהסתדר בפרנסה בכלי קודש קשה בארץ־ישראל, ותלמידים שילמדו בישיבה שבמושבה ידעו שלאחר שיקימו בית בישראל יוכלו לעבוד בתחום המושבה.

בנוגע לגיוס מימון להקמת הכפר, מציע הרב קרסיק שתי אפשרויות: לקחת מגרשים ותקציב מהשלטונות כמו כל הישובים בארץ־ישראל, ואת השאר לאסוף באמריקה; או לאסוף את הכול באמריקה, ולהימנע מלהסתמך על השלטונות בארץ־ישראל. בקשר לגיוס כספים, דיבר בארצות־הברית עם הרב ניסן טלושקין, שראה את הצעת הרב קרסיק בחיוב, ואמר שנראה לו כי אפשר למצוא בארצות־הברית מי שיגייס כספים עבור מטרה זו.

כשהגיע לניו יורק, נכנסו הרב קרסיק וגיסו הרב משה גורארי׳ ל׳יחידויות' אל הרבי מספר פעמים, במהלכן אמרו לרבי שרבים מאנ״ש צפויים להגיע לארץ הקודש מגרמניה וצרפת. הרבי שמע את דבריהם, ועד ליציאתם מניו יורק, החלטה סופית בנושא טרם ניתנה. אולם תוך זמן קצר הרבי הריי״צ החליט: יש להקים כפר עבור חסידי חב״ד, והחל לפעול למען החלטה זו.

אחת הפעולות הראשונות שעשה הרבי בנושא, היתה שיחה מיוחדת עם מר זלמן שזר – חבר ועד הפועל של ההסתדרות הציונית ועורך עיתון ׳דברי באותם ימים(ולימים נשיא המדינה) – ששהה באותה תקופה בארצות־הברית. הרבי הזמינו ל׳יחידות', ומר שזר, שבא מבית חסידי חב״ד, נענה בחיוב.

ה׳יחידות׳ של מר שזר ארכה זמן רב, ובמהלכה בירר אצלו הרבי הריי״צ את כל האפשרויות להקמת יישוב חב״די בארץ־ישראל.

באחת מרשימותיו מספר הרב קרסיק על אחת הנקודות שהועלתה בשיחה זו: "הוא דיבר עם הרבי מליובאוויטש והבטיח על אחריותו שיניחו לחסידי חב׳׳ד שיתנהגו כפי רצונם כמאז ומקדם ולא יפריעו למעשיהם לשם שמים".

כתוצאה מהשיחות הללו, הגיע הרבי הויי״צ למסקנה שההצעה היא רצינית ואפשרית, והודיע על החלטתו לראשי חב״ד בארץ הקודש. באותם ימים, החסידים ששהו באירופה קיבלו הוראות שונות מהרבי הריי״צ בקשר להסתדרותם בעתיד. חלקם נצטוו להגיע לארצות־הברית, חלק לארץ הקודש, ואחרים קיבלו הוראה להתיישב בצרפת ובמדינות אחרות.

על המהלך החשוב של הרב קרסיק, שהביא להקמת כפר חב״ד, ניתן ללמוד מדבריו בנאומו בכינוס ההכתרה של הרבי, בח״י אלול תש״י בישיבת תומכי־ תמימים בלוד:
"לאחרי המלחמה, כשרבים ממחונכי ליובאוויטש עלה בידם לברוח מרוסיה, ובהיותם במחנות, עלה בדעת אגודת־חסידי־חב״ד להשתדל להביאם ארצה, מכמה טעמים: ראשית, כי אנשי חב״ד שנתערו פה בארץ, ראו ונוכחו כי אפשר גם פה בארץ להיות שומר תורה ומצוה, ולחנך את הדור החדש בטהרת הקודש ממש כמו בליובאוויטש, ורק בנו תלוי הדבר…

"שנית, כי ראינו כי הדרך הכי נכונה להסתדר בחיי מנוחה ובחיים טהורים היא ההתיישבות על הקרקע, ועל זה יש תקווה להסתדר רק פה בארץ.

"שלישית, לאחרי כל הגלגולים בגלות ולאחרי כל הצרות שהיו לנו, למה לנו ללכת לעוד מקומות חדשים בגלות, איך שיהיה פה בארץ, אנחנו נמצאים פה בין יהודים…
"מכל אלו הטעמים החלטנו להשתדל להביאם ארצה, וגם היתה לנו פניה עצמית ומותר לגלותה ברבים, כי קיווינו שבזה שיבואו עוד מאחינו, אנחנו פה המועטים גם כן נתחזק על ידם״.

ועד לסידור פליטים

לקראת עליית החסידים לארץ הקודש, ייסד אדמו״ר הריי״צ ועד לסידור פליטים, שהורכב מארבעה מחברי אגודת־חסידי־חב״ד: הרב קרסיק, הרב זיסלין, הרב משה גורארי׳ והרב פנחס אלטהוק. שמו הרשמי של ועד זה היה: "לשכת כ״ק אדמו״ר הרב ר׳ יוסף יצחק שליט״א שניאורסאהן מליובאוויטש. מחלקת עזרה לפליטים וסידורם. סניף ארץ הקודש תבנה ותכונן".

ועד זה פעל במלוא המרץ ובדרכים שונות למען העולים ולמען ייסוד ה״מושבה חב״דית״, על ידי שתדלנות בקרב אישי ציבור.

בי״ט כסלו תש״ט, בהתוועדות המסורתית בבית כנסת חב״ד בתל־אביב, השתתפו כרגיל רבים מבני גזע חב״ד שתפסו מקום נכבד בתרבות העברית במדינה החדשה, ובכלל זה גם מר שזר. חברי הוועד ניצלו הזדמנות זו כדי להידבר עם האורח בעניין הקמת המושבה החב״דית בארץ־ישראל, והוא הזמינם לפגישה מסודרת.

על ההתוועדות והפגישות שנולדו כתוצאה מהשיחה, סיפרו חברי הוועד במכתב מפורט שכתבו בכי טבת אל אדמו״ר הריי״צ:

"ביי׳ט כסלו שנתאספו כל אנ״ש להסעודה במרכז חב״ד, ושגם מר זלמן רובשוב [שזר] הוזמן עוררנו אצלו את השאלה, והוא נענה לה בחמימות רבה, והזמין אותנו לישיבה מיוחדת במשרדו.

"בישיבתנו אתו(הרב זיסלין, הרב קרסיק, הרב פנחס אלטהויז והרב משה גורארי׳) סיפר לנו שכבר פנה בנידון זה להראשים הממונים לחלוקת הקרקעות וסידור ההתיישבות והבטיחו לו להתעניין בזה במיוחד.

"מר שזר אמר לנו שכעת האפשרויות יותר גדולות מכמו בעבר, שקרקעות הקרן הקיימת היו מצומצמים, כעת יש אפשרות גדולה לבחירת מקומות מתאימים. גם בדירות מוכנות, הצריכות רק תיקון, וגם קרקעות מעובדים, אפשר לסדר אותם באופן שיתופי או שלכל אחד יקצו שטח במקום ויעבוד באופן נפרד.

"אפשר לסדר אותם בחקלאות או במשק מעורב, גם אפשר לשתף להמשקים עבודה על מכונות אריגה, טוויה וכדומה".

המקצוע האחרון הוצע מכיוון שרבים מחסידי חב״ד יוצאי ברית המועצות עסקו באריגה וטוויה בביתם, בכדי לא לחלל שבת.

מר שזר הציע לערוך מגבית בארצות־הברית לכיסוי ההוצאות, וכמו כן דיבר על שיכון חסידי חב״ד במושבה ליד צפת או מירון. שזר ביקש לדעת האם אכן תגיע בזמן הקרוב מסה גדולה של חסידים, שהרי באם יגיעו בודדים, איש לא יוכל לעזור להם כקבוצה.
לאחר מכן ביקש להפגישם עם "ראש הראשים" – כך נכתב במכתב ללא פירוט. יכולים אנו לשער כי הכוונה היא או ליו״ר ההסתדרות הציונית, שהוא ראש הראשים של הארגון בו היה חבר שזר, או שמדובר על ראש הממשלה מר בן גוריון.

ארבעת חברי הוועד דחו את ההצעה, כך הם ממשיכים במכתבם לרבי, מתוך חשש פן החסידים לא יגיעו ארצה בקבוצה גדולה, ואז הדבר לא ייצא לפועל; ולסכם עם אישיות כה חשובה סיכומים שבסופם יתבדה ברוח, זהו צעד לא נבון בעליל.

אולם מר שזר "כפה" עליהם פגישה עם מר הרצפלד. מר אברהם הרצפלד, בתפקידיו השונים, עמד במרכז הפעילות ההתיישבותית בארץ־ישראל ובמוקד הקמתם של ישובים חדשים במשך ארבעים שנה. כחודש לאחר הפגישה, הוא נבחר לחבר כנסת וכיהן כחבר ועדת הכספים.

מר הרצפלד הביע התעניינות בנושא, ודבריו היו כמעט זהים להסבריו של מר שזר. אבל מעניין: הרצפלד לא הזכיר את הצורך במגבית. שינוי נוסף שהסתתר בין דבריו של הרצפלד היה טמון בהצעתו ליישב את החסידים מרוסיה באזור ירושלים, שם כבר מוכן המקום עם בתים ושדות. חברי הוועד הציעו מצידם להקים את המושב באיזור תל־אביב, והרצפלד הגיב שזו הצעה לא מופרכת בכלל. העיקר הוא, כך אמר, שיבואו לכל הפחות חמישים משפחות, ושאחד מכל משפחה מסוגל לעבוד.

לסיכום כותבים חברי הוועד, כי הסיכום העומד על הפרק כרגע הוא הטוב ביותר שאפשר להשיג בתנאים הנוכחיים. לאחר ששטחו את כל השתלשלות העניינים, שואלים הם את פי הרבי לחוות דעתו הקדושה, ושאם התשובה מצד הרבי היא חיובית, צריך לסדר ועד שיהיה אחראי על זה, וכן לסדר מגבית.

בקשות לעזרה

עבודה רבה נכונה לחברי אגודת־חסידי־חב״ד בעקבות העלייה הגדולה של חסידי חב״ד. אך לא רק להם. מיד עם עלייתם, זיהו חברי האגודה בידידיהם הוותיקים שעלו זה־עתה, אנשי חיל ואנשי דעת שיעמדו לצידם בתפקידים החשובים כל כך העומדים על הפרק. הראשון שקיבל תפקיד רוחני כזה, היה הרב הגאון החסיד ר׳ אליעזר הורביץ, בנו של המשפיע החסידי הנודע הרב הגאון החסיד ר' יצחק גורביץ ("איטשע מתמיד"), שמונה על ידי הרב קרסיק כמשגיח בישיבה בתל־אביב.

בחודש טבת תש״ט הגיעו לארץ הקודש שלוש עשרה משפחות חב״דיות, ממחנה עקורים בגרמניה. ועד הפועל של אגודת־חסידי־חב״ד דאגו ליישבם בשטח הנושק לערים רמלה ולוד. התיישבות שהיוותה את אבן היסוד לשיכון החב״די הגדול והתוסס בלוד. חברי ועד הפועל של אגו״ח פנו לרב החסיד בנימין גורודצקי, שהיה אותה עת בפריז, וביקשו ממנו שישתדל אצל הג׳וינט שיתרמו כספים עבור העולים המגיעים ארצה. ההיגיון היה כזה: מאחר שמעתה ואילך, ארגון הגיוינט שהחזיקם בפריז ודאג את דאגתם, מסיר את ידיו מעליהם, אם כן, יהיה זה סביר ביותר ואך טבעי שהארגון יואיל להמשיך לפרוס את חסותו על העקורים לעוד זמן לא רב, כך שתחילת דרכם בארץ הקודש תצלח.

ובתקופה מאוחרת יותר, חברי ועד הפועל של אגו״ח אף שטחו בפני מנהל הג׳וינט באירופה, ד״ר שוורץ, בקשה מיוחדת לקבל עזרה לסיוע בהקמת וביסוס כפר חב״ד.
אולם בפועל, התקציבים מתמהמהים מלבוא, בעוד שמאידך גיסא העולים ממשיכים להגיע. באמצע חודש שבט הגיעו מפריז שלושים משפחות נוספות, שמנו יחדיו כמאה נפשות. בשלב זה, הפנו אותם מטעם הסוכנות למחנות עולים, בעוד חברי ועד הפועל מושיטים להם סיוע בכל המצטרך להם.

אל כוח הפעולה הזה, הצטרף מעבר לים הרב שמואל זלמנוב שנעשה מזכירו של הרבי הריי״צ לענייני פליטים. מתוקף תפקידו עמד הרב זלמנוב בקשר עם ראשי אגו״ח בנושא קליטת העולים, והוא מצידו עשה כל שביכולתו להצטרף למסייעים בכל מילי דאפשר.

מכתבים משוגרים ונענים, דיונים נאספים ומתפזרים, ובינתיים האוניות מפליגות, ועל סיפונן – חסידים על נשיהם וטפם, עולים להתיישב בארץ־ ישראל. מפריז המשיכו להגיע עולים נוספים, ומספר הנפשות שעלו משם כבר הגיע למאתיים. מאליו מובן, כי סדר גודל כזה, מחייב תשומת לב מפורטת והשקעת כוחות נמרצת שאכן הופנו לדאגה עבורם. הטיפול במשפחות מפריז היה עתה בראש סדר עדיפויות של חברי אגודת חב״ד. כל משאביהם הופנו לעברה של מטרה זו, והם עבדו ללא לאות כדי להגיש להם סיוע רב ככל שניתן.

שיריים מהפעילות ומהמאמץ שהושקעו, עודם מצויים בדמותם של חלקיקים מההתכתבויות ומהתיעוד ששרדו מאותה תקופה. כך, למשל, בעיצומו של חג הפורים שיגרו חברי ועד הפועל מברק דחוף אל אדמו״ר הריי״צ בבקשת עזרה לצורכי פסח שזה לשונו:

"רבי י׳ שניאורסאהן
"החמישים משפחות 200 נפש, רובם במחנות עולים ומצבם קשה. לקניית שמורה וצרכי פסח המוכרחים, נחוץ לפחות עשרים לירות למשפחה. הננו מבקשים מאוד להשתדל ולעזור להם טלגרפית בתמיכה ניכרת. נא להבריק תשובה.

זיסלין, גורארי', אלטהויז, אליעזר קרסיק" מספר ימים לאחר מכן, בל אדר תש״ט, שיגר הרב קרסיק מכתב גם אל הנהלת כולל חב״ד בירושלים בבקשה שיגייסו תמיכה לעולים עבור צרכי פסח.

ובאמת, עוד לפני פרום חג הפסח, הגיעו תרומות עבור העולים – מכולל חב״ד, מהרב הרצוג הרב הראשי לישראל, ממה שנאסף במגבית בתוככי אנ״ש, וכן שלושת אלפים דולרים שתרם הנגיד מר שלמה פלמר מארצות־הברית.

סכומים אלו שימשו את חברי הוועד בכדי לסייע לעולים לקראת חג הפסח. כל אחד מהעולים קיבל מצה שמורה וגם סכום כסף להוצאות. מלבד זאת דאגו באגו״ח לחסידי חב״ד במחנות העולים, שיקבלו מאכלים מיוחדים וכלים חדשים עבור חג הפסח, וכן אולמות מיוחדים בהם נערכו סעודות החג.

מיד לאחר חג הפסח החלו בארצות־הברית מאמצי גיוס כספים עבור העולים החדשים שהגיעו לארץ הקודש. סכומי הכסף שנאספו לא הספיקו אפילו לצרכים המינימאליים של העולים. אין הקומץ משביע את הארי. מכתבים בהולים שוגרו אפוא לכל מי שהיה לו קצה חוט לסייע. רבנים, נדיבים, ארגוני חסדי וגורמים ממשלתיים, התבקשו מעומק הלב לסייע לעולים החב״דיים פליטי הזוועות בשואה וברוסיה הקומוניסטית.

מלבד הדאגה בהיבט הכללי הציבורי, הרב קרסיק השקיע את כל כולו גם בסיוע אישי פרטי. הוא קיבל בביתו עולים חדשים, אירחם וסעדם, כל אחד לפי צורכו.

אחד מאלו שקיבלו סיוע אישי כזה היה הרה״ח ר׳ זלמן סודקביץ, שמספר בהתרגשות: "כאשר הגעתי לארץ־ישראל, בשנת תש״ט, קידם את פניי אחי ר׳ משה, שהגיע מספר חודשים לפניי. הוא סיפר לי, בין השאר, שיש בתל־אביב חסיד בעל לב חם, הרב קרסיק, המקבל את העולים החדשים מרוסיה בסבר פנים יפות. זהו הבית הראשון שנכנסים אליו, שם מקבלים כוס תה חם, ואף נהנים מבעל הבית עצה ותושייה. שמעתי להצעה, הגעתי לבית משפחת קרסיק, והרב קרסיק אכן סייע לי רבות, הוא התעניין בפרטיות מרבית, ודאג לצרכי משפחתי".

הפלישה לספריא

בשלהי חודש אדר תש״ט, נתן הרבי הריי״צ את הסכמתו הסופית לייסוד כפר חב״ד. במכתב לשניים מראשי אגודת־חסידי־חב״ד הרב זיסלין והרב משה גורארי׳ כתב הרבי הריי״צ:

״בתור מענה כללי על הצעתם לייסז מושבה בעד פליטי אנ׳׳ש בארץ הקדושה תבנה ותכונן ובמענה על מכתבו של מו זלמן שי׳ וובאשוו [מו שזו] בעניין זה הנני להשיבם אשר בכלל הנני מסכים להצעה זו בשביל אלו מפליטי אנ״ש שרצונם בכך"

הרבי הריי״צ הורה באותם ימים, שהמקום המועדף להקים עליו את המושבה החב״דית יהיה במרכז הארץ דווקא, מקום ממנו יוכלו החסידים להשפיע על הסביבה כולה.
כעת נבחר מקרב העולים החב״דיים ועד שיפעל למען הקמתה של המושבה. ליושב ראש נבחר הרב זלמן פלדמן, והיו בו חמישה חברים נוספים: ר׳ זלמן סודקביץ, ר׳ דוד חן, ר׳ זלמן ברונשטיין, ר׳ אברהם שמואל גרליק ור' יצחק מאיר גרינברג.

בכוחות משותפים, חדשים גם ישנים, הוועד לסידור פליטים שליד אגו״ח והוועד שנבחר מקרב העולים החדשים – החלה ההתדיינות עם ראשי הסוכנות והג׳וינט בניסיון לממש את הוראת הרבי הריי׳׳צ, ולמצוא יישוב במרכז הארץ שיתאים למגורים ולחקלאות.

תוך כדי דיבור, בעיצומו של המשא ומתן, פנו אנשי ׳המזרחי׳ – יו״ר התנועה מר חזני ומר סטקולובסקי שעסק בנושאי ההתיישבות – והציעו לחסידים שטח מתאים להתיישבות העונה על כל דרישותיהם. אך יש תנאי בדבר, והוא: שהמתיישבים החב׳׳דיים יצטרפו כחברים מן המניין למפלגתם, מפלגת המזרחי. המקום המוצע היה כפר ערבי נטוש בשם ׳ספריא׳ הסמוך לצריפין ולבית דגן, לא רחוק מרמלה.

חברי אגודת־חסידי־חב״ד טענו בתוקף שאסור לקחת את פנקסי המפלגה, כלומר שאין שום מקום למחשבה לקבל את התנאי. הם ניסו בכל כוח השתדלנות האפשרי בסוכנות היהודית, במשרד החקלאות ובמקומות רלוונטיים נוספים לקבל את השטח מבלי שהמתיישבים ייאלצו להיות חברי מפלגה. בינתיים פלשו לשטח של ׳ספריא׳ אנשי המזרחי, שלא בתיאום עם הרשויות המוסמכות והתיישבו בחלק מהבתים. משנעשה מעשה, ראשי אגו״ח החלו לוחצים לקבל שטח חלופי להקמת כפר עבור העולים החב׳׳דיים.

אולם דבר לא התקדם. זמן עבר, ושטח אחר עבור הכפר החב׳׳די לא נראה באופק. החסידים החליטו אף הם לעשות מעשה. הם פשוט התיישבו בחלקו הנטוש של הכפר ׳ספריא׳. היה זה בלילה חשוך באמצע חודש אייר(תש׳׳ט). קבוצה גדולה של עולים חסידי חב׳׳ד, בעזרת אנשי אגודת־חסידי־חב׳׳ד, התיישבו בבתים הנטושים ב׳ספריא׳ שעוד לא נתפסו על ידי אנשי המזרחי.

במקביל לפלישה, עסקו ראשי אגו״ח – יחד עם חתנו של הרבי, הרש״ג, ששהה באותו זמן בארץ לצורך סיוע לעולים – במשא ומתן אינטנסיבי עם ראשי הסוכנות היהודית לקבלת כפר ספריא לידיהם באופן רשמי. המאמצים אכן צלחו, ובכ״ג אייר, ימים ספורים אחרי הפלישה החב״דית המעשית, העניק ראש המחלקה להתיישבות בסוכנות מר לוי אשכול (מי שכיהן לימים כראש הממשלה) את האישור להתיישבות
מאה משפחות חב״דיות בכפר ספריא:

״לכבוד אגודת־חסידי־חב׳׳ד לידי הרב שמריהו גורארי׳ "… הנני מאשר בזה את החלטת המחלקה להתיישבות ליישב עולים חדשים מחסידי חב״ד בכפר
ספריא. מכסת המשפחות שאושרה לעולים אלה – בדרגה הסופית – מאה משפחות".

בהתאם לבקשת אגו׳׳ח והרש״ג, התחייב מר אשכול לצייד את התושבים בציוד משקי מתאים תוך מספר שנים, וכמו כן הוקצב סך של 26,000 לירות עבור תושבי הכפר החדש.

המאבק עם ה׳מזרחי׳

את תיאור המאבק עם תנועת המזרחי וההתיישבות החסידית שהתגשמה והפכה לעובדה, כתב הרב קרסיק, בשם אגודת־חסידי־חב״ד, אל הנגיד מר שלמה פלמר – האיש שסייע רבות בהכנות ובמאמצים להתיישבות בכפר חב״ד:

"היתה לנו מלחמה עצומה עם הפועל המזרחי, כי המה רצו שניכנס כחברים בהפועל המזרחי ואזי יעמדו לעזרה בהתיישבות הפליטים, ולאחרי שאמרנו להם לא מעוקצך ולא מדובשך, העמידו לנו מכשולים, על כל שעל.

"הכפר שהעמידו לרשותנו פלשו לתוכו, בטענה שהכפר שלהם הוא, והתחוללה מלחמה בין המזרחי והשמאל, כי המה רצו לבוא לעזרתנו בלי שום קבלת פרס כנגד, וסוף סוף ניצחנו בעזרת הי, וחילקו את הכפר לשניים, ואין אנחנו שייכים כלל וכלל להמזרחי, ואצלנו תהיה מועצה מיוחדת וגם אפילו שם אחר על הכפר״.

החלוקה היתה כך שאנשי המזרחי התיישבו מצד אחד של הכביש, וחב׳׳ד מצידו השני. לאזור בו התיישבו אנשי המזרחי קראו ׳תוחלתי, ולאחר כמה שנים עזבו רוב תושבי תוחלת את המקום, אולם כמה מתושבי תוחלת התעקשו לחיות במעין אוטונומיה בתוככי כפר חב״ד.

הבתים בהם התיישבו העולים, לא היו במצב טוב בלשון המעטה, אבל אגו״ח דאגו שאנשי הסוכנות יתחילו מיד בשיפוץ הבתים. בתחילה התיישבו בכפר ארבעים וחמש משפחות, ואילו שלושים משפחות שהגיעו לאחר חג השבועות התיישבו בכפר בשלב מאוחר יותר, לאחר ששופצו הבתים אליהם היו אמורים להיכנס.

הרה״ח ר׳ איצ׳ה מענדל ליס ע״ה, מזכירו הראשון של כפר חב׳׳ד, שנמנה על הקבוצה השנייה שהתיישבה בכפר, תיאר בזיכרונותיו את ה׳קבלת פנים׳ שציפתה למתיישבים החדשים:

׳׳ לאחר כמה חודשים במעברה, הגענו לכפר ספריא הנטוש. במרכז הכפר היה מגרש גדול, כעין עמק, ובאמצע היתה משאבת מים, ממנה שאבנו מים בראשית התיישבותנו. הכול היה עזוב ונטוש: בתי חימר עלובים, ללא גגות או חלונות. כאן, במקום הזה היינו אמורים להתיישב ולהתארגן למושב עובדים.

"מצאנו קבוצת בתים הראויים למגורים, ובהם שיכנו את כל שבעים המשפחות הראשונות. כל משפחה, קיבלה מהסוכנות היהודית ציוד ראשוני דהיינו מיטות ברזל ומזרונים וסדינים, וכל משפחה סיבבה את עצמה עם סדינים. רק המאושרים בינינו, כמו משפחות גדולות, זכו לקבל אוהל מבד״.

כפר חב״ד נחנך רשמית בחג הגאולה י״ב תמוז תש״ט. באותו יום ערכו ראשי אגודת־חסידי־חב״ד מסיבה גדולה, והרש״ג ע״ה נטל חלק במסיבה.

הקמתו של הכפר היה שלב חשוב ויסודי בהתפתחותה של קהילת חב״ד בישראל, אבל בהחלט לא אחרון. עוד פעולות רבות נחוצות ביותר, זקוקות היו להיעשות, וחברי ועד הפועל של אגו״ח, עשו את כל המאמצים בכדי לקדם את ענייני הכפר. באמצעות ערוץ קשר מיוחד ואינטימי שהתרקם בין כמה מהעסקנים ובהם הרב קרסיק, עם בכירים במוסדות המדינה דוגמת מר שזר, עם מר הרצפלד ועם עוד מידידי חב״ד, הצליחו לפעול גדולות ונצורות למען ענייני לחב״ד בכלל ולכפר חב״ד בפרט.


ארכיון: COL
ארכיון: COL

הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
הערות למערכת
הוספת הערה למערכת
כותרת:

הערה למערכת:




© 2018 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן