לפני כחודש קיבל טלפון הזמר החסידי ר' אברהם פריד טלפון בהול מאמא בוכיה שלא הכיר אותה.

היא סיפרה לו בקול חנוק מדמעות שבנה הצעיר על ערש דווי, וביקשה ממנו בכל לשון של בקשה, שיגיע אל מיטת בנה במהירות האפשרית ויקדיש לו כמה שירים שאהב במיוחד.

פריד, שהיה באותה העת בביקור קצרצר בישראל, התפנה מכל עיסוקיו האחרים והתייצב באופן מיידי בבית החולים 'בילינסון' ליד מיטת הבן החולה.

"זה היה מחזה לא קל בכלל. החולה בקושי נשם", נזכר פריד בכאב. "המיטה היתה מוקפת בבני משפחה אוהבים שבכו בלי הפסקה. החולה, שכנראה סבל מכאבים איומים, שכב בעיניים עצומות כשהוא מעורפל ולא מגיב לנעשה סביבו".

פריד התקרב לבן החולה והחל לשיר לו בשקט ובהתרגשות 'שלום עליכם' שוב ושוב. לפתע, תוך כדי שירה, הוא שם לב שאצבעות ידיו של החולה נעות לפי קצב השיר. "זה היה רגע מרטיט. הבנתי שלמרות שהבן כבר תלוי בין שמים לארץ ובקושי מסוגל להבין את הנעשה סביבו, הצלחתי באמצעות השירה לגעת בנשמה שלו. זהו כוח אדיר שיש למוסיקה. לא רציתי להפסיק לשיר", הוא משתף.

לאחר עשרים דקות התעייף החולה ופריד נפרד בחיבוק גדול מבני המשפחה. הוא התכוון לצאת מהחדר, אך חזר בשנית כדי לבקש מהחולה ברכה. "אני מאמין שיהודי שכל כך סובל וכואב הוא זך וטהור ומסוגל לברך, לכן פניתי אליו בבקשה לברכה", הוא מסביר. "בני המשפחה הרימו גבה מהבקשה התמוהה שלי, כי הוא שכב שם כמעט מחוסר הכרה.

אבל למרבה ההפתעה, הוא פתח זוג עיניים גדולות ושאל בשקט: 'שאני אברך אותך?' ואז בכוח המעט שעוד היה לו הוא הניח את היד שלו על הראש שלי, ובירך אותי במילים ברורות ורהוטות שאזכה בחיי לשיר ולשמח עוד יהודים. כל המשפחה פרצה בבכי.

"למחרת אותו בן יקר נפטר ומסתבר שאלו היו מילותיו האחרונות", אומר פריד ומיד מוסיף: "אם עלתה בליבי מחשבה אי פעם לצאת לפנסיה, אז רגעים עוצמתיים שכאלו מבהירים לי, שבעזרת ה', אני כאן ואני ממשיך לשיר".