וחכמי חלם מתגרדים עד עצם היום הזה ● הערט א'מעשה
הערט א'מעשה / יוסף יצחק קמינצקי
בימי תפארתה של העיר חלם קרה אסון ובית המרחץ היחיד שהיה בעיר עלה באש. לתקן את הישן היה בלתי אפשרי, מכיוון שהאש כילתה את המבנה הרעוע עד תום, החליטו החכמים לבנות בית מרחץ חדיש ומודרני. אבל כסף מנין? עברו ימים, עברו שבועות, ופתרון לבעיה לא נראה באופק. הכינים והטפילים למיניהם לא המתינו זמן רב, הם קנו שביתה על גופם של אנשי חלם שהחלו להתגרד במרץ רב (מ'האט זיך גיקראצט און גיקראצט). הגרדת החמירה מיום ליום. לקח להם לחלמאים ימים רבים עד שקלטו את הקשר בין שריפת בית המרחץ לגרדת שתקפה אותם.
כאשר עלתה שוועת המתגרדים עד לב השמים, התאספו "החכמים" לטכס עצה. לאחר דיונים קדחתניים החליטו לשלוח את ז' טובי העיר לצאת למגבית חרום בקרב קהילות ישראל. מצוקתם של אנשי חלם נגעה ללבם של אחיהם בני ישראל בכל אתר ואתר, והם פתחו את ידם ולבם והרימו תרומה נכבדה למען מטרה כה נעלית.
עברו מספר שבועות ובידי ז' טובי העיר נאסף סכום נכבד שהיה בו כדי לבנות את בית המרחץ. הם הודיעו במברק לאנשי העיר: "עשינו את זה!". שמחו אנשי חלם למשמע הבשורה הטובה, שהנה עוד מעט יבוא הקץ על הגירוד המטריד. בחלם החלו ההכנות לחגיגות "קבלת פנים" לחברי המשלחת.
לפני שחזרו לעירם עם הכסף הרב שבאמתחתם, ישבו ז' טובי העיר והתלבטו כיצד יעבירו את הכסף לחלם, כי הרי הדרכים בסביבות העיר חלם היו בחזקת סכנה - שודדי דרכים היו תוקפים את עוברי הדרכים וגוזלים את כספם. חשבו "ושברו את ראשם", עד שאחד "החכמים" העלה רעיון גאוני: "אנחנו נעלה על הר גבוה, נזרוק את שטרות הכסף לעבר ענני השמים ההולכים לכיוון העיר חלם ותוך כמה ימים יביאו העננים את הכסף לחלם וישועה תבוא לעיר". קיבלו החכמים את עצת חברם, תרו אחרי הר גבוה וכשראו שעננים מתקרבים זרקו את השטרות השמימה...
בשמחה וטוב לבב יצאו חברי המשלחת בדרכם חזרה לחלם. כאשר הגיעו לעיר הם התקבלו כגיבורים. ערכו לכבודם קבלת פנים רבתי, בה נטלו חלק כל תושבי העיר. בסיום האירוע שאל ראש העיר: "והיכן הכסף שאספתם?". "הוא יגיע בימים הקרובים עם העננים!", ענה ראש המשלחת. שמחו אנשי חלם והמתינו בצפייה דרוכה ובתקווה גדולה.
עברו ימים, עברו שבועות, והעננים, משום מה, התמהמהו בדרכם, והגירוד הולך ומתגבר...
נקראו שוב אנשי חלם לאסיפה דחופה כדי לדון כיצד ניתן לזרז את העננים להביא את הכסף שנמסר להם עבור בית המרחץ, כי איש לא חשש שמא העננים גזלו, חלילה, את הכספים שנמסרו להם, כי איזה שימוש יכולים הם לעשות בכסף בשעה שהם נמצאים ברקיע... ראש חכמי חלם הציע הצעה שהתקבלה על דעת כל המשתתפים. וכה אמר ראש הקהל: "אמנם ז' טובי העיר זרקו את השטרות הרבים כלפי שמיא והעננים לקחו אותו על מנת להביאם לחלם, אבל הרי יתכן מאד שהעננים תעו בדרכם והם מסתובבים ברקיע ומחפשים את חלם. אנחנו חייבים לעשות מעשה כדי להראות להם את הדרך לחלם. וכיצד נעשה זאת? עלה במוחי ראיון נפלא, אנחנו נפרום את כריות הנוצות שבבתינו, נעיף את הנוצות לעבר השמים כדי שהם יקבלו את פני העננים המשוטטים בשמים ואינם מוצאים את דרכם. כאשר הנוצות יפגשו את ענני הכסף הם יראו להם את דרך המלך לחלם... וישועתנו קרובה לבוא...
ואמנם למחרת היום התאספו כל יושבי חלם כשכריותיהם בידיהם, עלו להר שניצב סמוך לעיר והעיפו את הנוצות אל על, לקדם את פני העננים...
והסיפור מסיים ואומר: שמאז ועד היום הזה ממש, אין יותר כרים וכריות בחלם וגם...אנשי חלם ממשיכים להתגרד עד עצם היום הזה...
בשבועות האחרונים, משום מה, צץ ועלה הסיפור הזה בראשי מספר פעמים, והדבר גרם לי למבוכה רבה, וכי מדוע עולה בראשי סיפור אווילי זה פעם אחר פעם, עד "שנפל לי האסימון"...
בדקתי את עצמי וגיליתי שהסיפור נוחת עליי מידי יום כאשר אני עובר בכיכר החדשה והמפוארת שהוקמה לאחרונה בכפרנו. (זאת אותה כיכר שבגיליון הקודם נערך אודותיה סקר שכולם הללו ושבחו אותה עד למאד). במשך יותר מחצי שנה עבדו במקום עשרות פועלים עם כלים כבדים, הרסו, חפרו ובנו. חשבתי שבונים שם בונקר תת-קרקעי שיכול לאכסן את הנשק הגרעיני של ישראל, ולבסוף יצאה כיכר "מדהימה" שאין ממנה פניה ימינה, אין אפשרות להמשיך ישר, וכל הנכנס ברכבו לכיכר נוסע בה כמי שאחזו הבלבול. (הייתי עד, ולא פעם אחת, שנהגים שהגיעו מכיוון צא"ח "חתכו" לתוך הכיכר וגרמו לכמעט תאונה).
כל זה הוא כאין ואפס לעומת דבר מדהים יותר מהכיכר עצמה, והיא המדרכה אדירת הממדים, מבית משפחת טייכמן עד פינת הרחוב, שרוחבה הוא עשרת מונים מרוחבה של הגלות...
כפי שנודע לי הסכימו חכמי העדה, פה אחד, לקרוא לכיכר המופלאה "כיכר חלם", כי הרי נסללה ונבנתה ע"י צאצאי החלמאים. אבל עדיין מתקיימים דיונים קדחתניים כיצד אפשר לנצל את המדרכה האדירה לרווחת הציבור. יש המציעים להקים עליה אולם שמחות, יש המציעים להקים בה רחבת ריקודים. אך הצעות אלו ירדו מן הפרק בגלל התנגדות תקיפה של השכנים, החוששים למנוחתם. בשל התנגדות זו היו שהציעו להקים שם "בית אבות" עבור זקני הכפר, שאינם מרעישים יתר על המידה.
ואני הקטן מציע לעשות במדרכה שימוש יעיל וחשוב בהרבה מההצעות דלעיל, שגם לא יפריע לשכנים: לרכז במקום את כל אנשי חלם הממשיכים להתגרד עד ימים אלה. ובד בבד עם הגירוד (הקראצעריי) ימשיכו להביט השמימה לצפות שהעננים יביאו סוף-סוף את הכסף עבור בית המרחץ... ואולי בהזדמנות זו יתקנו את הכיכר, שיהיה ניתן להגיע ממנה לכל קצווי כפר חב"ד...
אפריילאכן פורים.
מאפשרים לכם לקבל
