האם משה רבנו קבור במערת המכפלה?
מרדכי לאנד
בספר התמונה [מיוחס לתנא רבי נחוניא בן הקנה ופירושו למקובל מן הראשונים] כתב שהמלאכים העבירו את משה רבינו למערת המכפלה וז"ל: [מהדורת קארעץ, תמונה ג' אות ר' דף ס': "וה' זוגות נקברו במערה; ג' נגלות וב' נסתרות, הגלוים הם:
אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. והנסתרות הם: אדם וחוה, משה וציפורה".
"ואע"פ שנא' במשה [דברים לד, ו] "ויקבור אותו בגי", זהו למשל. כי הנה פסוק אחר יש בזה שאמר [שם] "ולא ידע איש את קבורתו". [פירוש, וקשה שבתחילה כתוב שקבור ב"גיא", ואח"ז כתוב שלא יודעים היכן קבור? והתשובה:] "אלו ואלו דברי אלהים חיים, - אמת שלא ידע איש את קבורתו, אבל המלאכים יודעים. והראיה, שהכתוב אומר [דברים לב, נב] "כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא" [פירוש, וקשה שהיה צ"ל ושמה לא תהיה וכדו', ומה זה "לא תבוא", אלא:] כלומר, לא תבוא בעצמך אלא יביאך במהרה. וזהו למה, ששם נקבר משה על ידי המלאכים". [פירוש, שאומנם בתחילה נקבר ב"גיא" אולם אח"כ העבירו אותו למערת המכפלה]. ועי"ש עוד, עכ"ל.
ובילקוט ראובני [פר' וזאת הברכה ד"ה ה' זוגות] הביא את דברי ספר התמונה הנ"ל.
וכן כתב בעל "מגלה צפונות" [מגלה צפונות דף קמד ע"ש]: "המלאכים העבירוהו למשה רבנו ע"ה למערת המכפלה, וז"ש "לא ידע איש את קבורתו", אף משה אינו יודע מקום קבורתו, כיון שנקבר מול בית פעור ורואה עצמו במערת המכפלה איננו יודע עיקר מקום קבורתו היכן".
ו"הרוקח" לרבנו אליעזר מגרמייזא, מגדולי הראשונים אומר שאומנם משה רבנו קבור במערת המכפלה, אבל הוא הגיע לשם דרך מנהרה שעברה מקברו בעבר הירדן עד לחברון, וז"ל: "ה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה" [דברים ל"א ב'] ולא דרך מחילות, כי הלך דרך מחילות לאמר לאבות העולם. הנך שוכב עם אבותיך" [דברים לא טז] וכתיב "לא ידע איש את קבורתו", אלא דרך מחילות בא לשם למערת המכפלה, כי מחילה יוצאת מקברו של משה שהלך לקברי אבות, שכתוב [שם] "הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר" - לך אמור: מה שנשבעתי להם - קיימתיה [בפר' ג' דברכות]. "עם אבותיך וקם" - בשרו שילך לקבר אבות כי חלקו עימהן, לכן אחלק לו ברבים.
ובמדרש רבי דוד הנגיד נכד הרמב"ם גם נקט שמשה רבינו קבור במערת המכפלה, והקב"ה בעצמו העבירו לחברון. וז"ל [בתירגום מערבית בראשית עמ' פד]: "...דבר אחר המכפלה: ואמרו רבותינו עליהם השלום למשה רבינו עליו השלום, קברו ה' יתעלה שם, כמו שאמר: "ואקברה את מתי שמה" [בר' כג: יג] שאם תהפך "שמה" יבוא "משה".
והביאו בספר שו"ת ים הגדול [הדפסה התרצא לפ"ג סימן מו] מהג"ר יעקב משה טולידאנו זצ"ל, [שהיה דומ"צ בעיר טאנגיר ואח"כ בבית דין הגדול שבמצרים] כתב בזה"ל: "ראה זה חידוש ראיתי בפירוש עה"ת לרבינו דוד הנגיד נכד הרמב"ם, שחבר בלשון ערבי ונמצא בכתיבת יד ישן פה בעיר מצרים. שכתב בפרשת חיי שרה ע"פ "ואקברה את מתי שמה" [כג, יג], שמשה רבינו נקבר במערת המכפלה בחברון. ורמוז זה במילת שמ"ה אותיות מש"ה", וכו'. ולא ידעתי מהיכן שאב דבריו אלו. ואיך יפרש הכתוב ולא ידע איש את קבורתו, והוא פלא". עכ"ל.
וכן החיד"א בספרו "חומת אנך" על התורה [פ' חיי שרה פרק כג פסוק יט] כתב עה"פ: "וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן", בזה"ל: "אל מערת שדה המכפלה, כתב רבינו אליעזר מגרמיזא ז"ל [בעל ספר הרוקח] בכ"י: מ'ערת ש'דה ה'מכפלה ר"ת משה, והמשכיל יבין, עכ"ל. ואפשר לרמוז מ"ש בילקוט ראובני [שם] משם ספר התמונה [שם] דמשה רבינו ע"ה וצפורה נקברו במערת המכפלה אצל אבות העולם, ע"ש. ועפ"ז א"ש ר"ת מ'ערת ש'דה ה'מכפלה – משה. גם "אל משה" שהוא ר"ת מ'ערת ש'דה ה'מכפלה, גימטריא "צפרה" עם הכולל".
"ומשז"ל קרית ארבע זוגות שנקברו שם, היינו בעת פטירתם". [א"ה: לשון הגמ' [סוטה דף יג ע"א] הוא: ממרא קרית הארבע היא חברון [בראשית לה, כז], ואמר רבי יצחק קרית ארבע, ארבע זוגות היו, אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. ע"כ]. אך בזהר הק' [פ' ויחי דף ר"ן ע"ב] אומר דלא קבלה מערתא ב"נ אחרא ע"ש, ואפשר לדחוק קצת". עכ"ל. וראה בסוף המאמר.
וכן בספר "בית יעקב" על הש"ס מהגה"ק חיים יעקב סאפרין האדמו"ר מקאמארנא זצ"ל [מס' שבת דף קנב ע"ב] כתב: "ויש דעה בדברי חכמינו ז"ל שמשה רבינו ע"ה נקבר במערת המכפלה", וכו' עיי"ש.
עדות הרה"ג ר' נתן נטע בריזל שליט"א, [ראש כולל בירושלים] כפי שמסר לי:
היה בירושלים עסקן מאוד מוכר עוד בתקופה שלפני קום המדינה קראו לו ר' דוד פרקוביץ, הוא הגיע מפולניה לפה בשנת תר"פ. שנה או שנתיים אחרי מלחמת ששת הימים אמרתי לו שראיתי בספר התמונה שמשה רבינו וציפורה נקברו במערת המכפלה, ואני מתכונן לנסוע בז' אדר לחברון.
הוא אמר לי שלפני מאה ועשר שנים היה מנהג ידוע בכל ארץ ישראל שבז' אדר היו נוסעים למערת המכפלה, ומה שבזמנינו נהוג לנסוע בז' אדר למירון זה מנהג חדש. והמנהג הזה התחיל מפני שהיה כבר סכנה ולא יכלו לנסוע לחברון [לאחר קום המדינה שחברון היה בשליטת הירדנים] ולכן התחילו לנסוע למירון.
ובאמת הגה"צ המקובל ר' אשר זעליג מרגליות זצ"ל כותב בספרו 'הילולא דרשב"י' שהמנהג לנסוע למירון הוא חדש: "יש יסוד גדול למנהג קדמון שנהגו בצפת ת"ו ביום ז' אדר לסע למירון, וגם אחרון אחרון התחילו לנסוע גם מירושלים רבים תלמידי חכמים חסידים ושלמים ה' עליהם יחיו". ובמקום אחר הוא מרחיב שהוא הוא אשר זכה לארגן ולייסד את המנהג החדש של הנסיעה למירון.
וכן סיפר לי הגר"נ בריזל שהוא היה במערת המכפלה עוד בזמן הבריטים על השבע מדרגות הידועות שנתנו אז לעלות. הסיפור היה כך: הגיע מאמריקה לארץ ישראל הדוד שלי קראו לו הגה"צ ר' משה ליפשיץ זצ"ל [הרב'ה מפילדלפיה], ודרך הקונסול האמריקאי אירגנו שוטרים של המנדט שיבואו איתנו יחד לחברון, והיינו במערת המכפלה על השבע מדרגות הידועות שנתנו אז לעלות. ע"כ דברי הגר"נ בריזל שליט"א.
בלוח שנה דבר בעיתו מאת הרב מרדכי גנוט שליט"א [ז' אדר ב' שנת תש"ס עמוד תרעה] כתב: "יש העולים מירונה להשתטח על ציון רשב"י, שע"פ הקבלה היה ניצוץ מרע"ה. ההצריא"ז מרגליות זצ"ל מיודעי ח"ן, הדרים חברונה למערת המכפלה".
וכן הגה"צ ר' אביש צינוורוט שליט"א אמר לי שעדיף לנסוע לחברון מאשר למירון.
יש לציין כי בחז"ל מובעת דיעה שקברו של משה הוא בעבר הירדן אולם הוא מחובר עם קברי אבות: בספרי כתוב [דברים פיסקא שנז ד"ה (ה) וימת] "מחילה היתה יוצאה מקבורתו של משה לקבורתם של אבות נאמר כאן "וימת שם משה" ונאמר להלן [בראשית מט לא] "שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו". וכן הובא בילקוט שמעוני [וזאת הברכה רמז תתקסה].
וכן במדרש תנאים [דברים פרק לד פסוק ה] ד"א "וימת שם משה"; יש אומרים מחילה היתה יוצאת מקבורתו שלמשה לקבורתן שלאבות; נאמ' כאן "וימת שם" ולהלן הוא אומר "שמה קברו את אברהם".
נספחות:
נראה לתרץ קושיית החיד"א דלעיל, דהנה כתב הנוסע הנודע רבי בנימין מטודילא [משנת ד' תתקכ"ה בספרו מסעות בנימין אוצר מסעות עמ' 28] "...אם יבוא יהודי שם ויתן שכר לשוער של המערה יפתח לו פתח ברזל שהוא עשוי מימי אבותינו ע"ה וירד אדם למטה במדרגות ונר דלוק בידו וירד למטה במערה אחת ואין שם כלום, וכן השנייה, עד שיבוא אל השלישית והנה שם ששה קברים, קבר אברהם ויצחק ויעקב ושרה ורבקה ולאה זה כנגד זה ועל קבריהם חתומים אותיות חקוקות באבנים. על קבר אברהם חקוק 'זה קבר אברהם' וכו'. ובמערה מדליקין שם עששית אחת בכל יום ויום ובכל לילה ולילה על הקברים. ושם חביות הרבה מלאות עצמות מישראל, שהיו מביאים שם את מתיהם, כל אחד ואחד עצמות אבותיו, והניחום שם עד היום הזה".
וכן מצאו בימנו, בקונטרס "מערת המכפלה שורשי העם היהודי" [מאת נועם ארנון עמ' 9] כותב שיש במערת המכפלה בפנים שתי מערות והם "מלאות כיום כמעט עד מלוא גבהן בעפר, המכסה את הקברים הקדומים. על גבי מילוי העפר נתגלו שברי עצמות וחלקי כלי חרס שונים, שתוארכו לתקופת מלכי יהודה".
ולפי"ז גם לולא ענין זה שמשה רבינו קבור במערת המכפלה, צריך להסביר את כוונת הזוה"ק הנ"ל שאינו כפשוטו, כיון שמצאו שם עצמות.
ואעתיק כאן בס"ד דברי הזוה"ק שהביא החיד"א בסו"ד, וז"ל: "תָּא חֲזֵי, כַּד הֲוָה עָאל יַעֲקֹב בִּמְעַרְתָּא, כָּל רֵיחִין דְּגִנְתָּא דְעֵדֶן אִשְׁתַּכַּח בִּמְעַרְתָּא, וּמְעַרְתָּא סָלְקָא נְהוֹרָא, וּשְׁרַגָּא חַד דָּלִיק. וְכַד עָאלוּ אֲבָהָן לְגַבֵּי דְּיַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, לְאִשְׁתַּכָּחָא עִמֵּיהּ, אִסְתַּלַּק נְהוֹרָא דְּשַׁרְגָּא. כֵּיוָן דְּעָאל יַעֲקֹב בִּמְעַרְתָּא, הַדְרָא שְׁרַגָא לְאַתְרֵיהּ, כְּדֵין אִשְׁתְּלִים מְעַרְתָּא מִכָּל מַה דְּאִצְטְרִיךְ. וְעַד יוֹמֵי עַלְמָא, לָא קַבִּילַת מְעַרְתָּא בַּר נָשׁ אָחֳרָא, וְלָא תְקַבֵּל". עכלה"ק.
ונראה לבאר, דהנה מבואר בזוה"ק שליעקב אע"ה היה כביכול "קבלת פנים" במערה, שנהיה ריח גן עדן, ואור, וכו'. ואפש"ל שכוונת הזוה"ק ש"לָא קַבִּילַת מְעַרְתָּא בַּר נָשׁ אָחֳרָא" הוא שה"קבלת פנים" הזאת היה רק ליעקב אע"ה ולא יהי' למישהו אחר. ואולי ע"ז כתב החיד"א זצ"ל בסו"ד "ואפשר לדחוק קצת".
ויש להקשות דבגמ' בכתובות [דף קיב ע"א] איתא: "רבי זירא כי הוה סליק לארץ ישראל, לא אשכח מברא למעבר, נקט במצרא וקעבר. אמר ליה ההוא צדוקי עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו, אכתי בפזיזותייכו קיימיתו. אמר ליה דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה אנא מי יימר דזכינא לה". ולכאו' יש ראיה מהכא שלא קבור באר"י.
אולם אינו ראייה כ"כ, כי י"ל שהכוונה שלא זכה בעודו בחיים, ואפי' שבסוף נכנס, מ"מ הגמ' [שם דף קיא ע"א] אומרת "אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה".
מאפשרים לכם לקבל
