מערכת COL
|
יום א' אדר ה׳תש״ע
15.02.2010
הפרופ' הבכיר מהאקדמיה לעברית: "חב"ד עזרו לי להחלים"
במשך יותר משנה נלחם פרופ' אילן אלדר, חבר האקדמיה ללשון עברית ואחד המשפיעים בישראל בנושא השפה העברית, במחלת הסרטן - והחלים ● בראיון לעיתון 'ידיעות המפרץ' הוא מספר: "החבר'ה מחב"ד התפללו בשבילי ונתנו לי דולר מהרבי. אז אי אפשר להגיד שההחלמה היא לא גם בזכותם" לסיפור המלא
המחלה והטיפולים בוודאי דרשו ממך לעצור את הכל.
"כן, זה נכון. עברתי השתלה של מח עצם, עצמונית מה שנקרא, וזה אחרי שמטפלים
ברמות גבוהות מאוד של כימותרפיה. הגוף מתנקה אחרי הטיפולים הכימותרפיים, ואז למעשה שואבים את התאים ממח העצם וכעבור שלושה שבועות משתילים אותם בגוף כדי שיתפתחו תאי דם לבנים חדשים. אחרי התהליך הזה, אם הכל בסדר והכל עבר בשלום, החלמת.
"במונחים רפואיים זו אמנם נקראת נסיגה, או הקפאה של המחלה, אבל במונחים של בני אדם רגילים זאת למעשה החלמה. אז אני החלמתי וחזרתי לכתיבה מדעית ואפילו שני ספרים הספקתי לכתוב מאז.
"מבחינת היכולת המדעית והחשיבה האינטלקטואלית, שום דבר לא נפגע, אבל הואיל ואני נוטה להתעייף יותר מהר וקשה לי לשבת בישיבות להתעייף ארוכות, העדפתי לא לחזור לפעילות ברמות של דיקן ודברים מהסוג הזה".
זו בוודאי הייתה שנה קשה מאוד עבורך.
"לי, למשפחה, לכולם היתה שנה קשה. הגעתי לבית החולים כשהמחלה נמצאת
כשלב ארבע. זה שלב מאוד מתקדם והגעתי באיחור בגלל טעות רפואית. הייתי במצב לא טוב. אבל מהרבה בחינות הצלחתי להתמודד יפה עםהמחלה. גם בגלל הטיפול היוצא מן הכלל שקיבלתי ברמב"ם, וגם כמובן בזכות המשפחה התומכת, בעיקר נילי, שכמעט עזבה הכל והיתה איתי 24 שעות".
חשבת על המוות?
"אני מצידי, לא חשבתי פעם אחת על המוות. היום בדיעבד אני חושב שמה שגרם לי לא להגיע לייאוש זה שלא חשבתי על המוות. לא אמרתי לעצמי אף פעם 'הנה, אני הולך למות'. בדיעבד אני חושב שזה עזר לי מאוד להתמודד עם המחלה, להתאושש ממנה וגם להשתקם. זה תהליך מאוד ארוך.
"עכשיו אני מקווה שיהיה בסדר. על אף שלכאורה אני מתבגר, אני מרגיש בכל שנה יותר טוב, כיוון שאני מצליח לחזור לעצמי מבחינה גופנית, ועכשיו ברוך השם הכל בסדר".
ממתי אתה אומר 'ברוך השם'?
(מחייך) "התחלתי להגיד בעזרת השם וברוך השם על אף שמעולם לא אמרתי את זה. אני חילוני גמור, אבל מאז המחלה התחלתי להגיד. כשחליתי, עמדו פה יום אחד במוצקין החבר'ה מחב"ד, נתנו לי שטר דולר של הרבי מילובביץ', בירכו אותי והתפללו בשבילי.
"גם ראש העיר, שהוא חבר קרוב שלי, היה בבית הכנסת וביקש מכל הקהל לומר
ברכה להחלמתי ולבריאותי. אז אי אפשר להגיד שההחלמה היא לא גם בזכותם".
"כן, זה נכון. עברתי השתלה של מח עצם, עצמונית מה שנקרא, וזה אחרי שמטפלים
ברמות גבוהות מאוד של כימותרפיה. הגוף מתנקה אחרי הטיפולים הכימותרפיים, ואז למעשה שואבים את התאים ממח העצם וכעבור שלושה שבועות משתילים אותם בגוף כדי שיתפתחו תאי דם לבנים חדשים. אחרי התהליך הזה, אם הכל בסדר והכל עבר בשלום, החלמת.
"במונחים רפואיים זו אמנם נקראת נסיגה, או הקפאה של המחלה, אבל במונחים של בני אדם רגילים זאת למעשה החלמה. אז אני החלמתי וחזרתי לכתיבה מדעית ואפילו שני ספרים הספקתי לכתוב מאז.
"מבחינת היכולת המדעית והחשיבה האינטלקטואלית, שום דבר לא נפגע, אבל הואיל ואני נוטה להתעייף יותר מהר וקשה לי לשבת בישיבות להתעייף ארוכות, העדפתי לא לחזור לפעילות ברמות של דיקן ודברים מהסוג הזה".
זו בוודאי הייתה שנה קשה מאוד עבורך.
"לי, למשפחה, לכולם היתה שנה קשה. הגעתי לבית החולים כשהמחלה נמצאת
כשלב ארבע. זה שלב מאוד מתקדם והגעתי באיחור בגלל טעות רפואית. הייתי במצב לא טוב. אבל מהרבה בחינות הצלחתי להתמודד יפה עםהמחלה. גם בגלל הטיפול היוצא מן הכלל שקיבלתי ברמב"ם, וגם כמובן בזכות המשפחה התומכת, בעיקר נילי, שכמעט עזבה הכל והיתה איתי 24 שעות".
חשבת על המוות?
"אני מצידי, לא חשבתי פעם אחת על המוות. היום בדיעבד אני חושב שמה שגרם לי לא להגיע לייאוש זה שלא חשבתי על המוות. לא אמרתי לעצמי אף פעם 'הנה, אני הולך למות'. בדיעבד אני חושב שזה עזר לי מאוד להתמודד עם המחלה, להתאושש ממנה וגם להשתקם. זה תהליך מאוד ארוך.
"עכשיו אני מקווה שיהיה בסדר. על אף שלכאורה אני מתבגר, אני מרגיש בכל שנה יותר טוב, כיוון שאני מצליח לחזור לעצמי מבחינה גופנית, ועכשיו ברוך השם הכל בסדר".
ממתי אתה אומר 'ברוך השם'?
(מחייך) "התחלתי להגיד בעזרת השם וברוך השם על אף שמעולם לא אמרתי את זה. אני חילוני גמור, אבל מאז המחלה התחלתי להגיד. כשחליתי, עמדו פה יום אחד במוצקין החבר'ה מחב"ד, נתנו לי שטר דולר של הרבי מילובביץ', בירכו אותי והתפללו בשבילי.
"גם ראש העיר, שהוא חבר קרוב שלי, היה בבית הכנסת וביקש מכל הקהל לומר
ברכה להחלמתי ולבריאותי. אז אי אפשר להגיד שההחלמה היא לא גם בזכותם".
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
