בימי חודש אלול, כשהוא יוצא השכם בבוקר לאמירת הסליחות, ובסמטאות בני-ברק נשמעת המיית הפיוטים המוּכרים, נזכר אריק שחר בפעם הראשונה שהצטרף למניין סליחות.

בשלהי שנות ה-80 היה שחר בצמרת המוזיקה הישראלית. השמות שאיתם ניגן אז הם כיום סיפור הצלחה. הוא נסע לארה"ב ו'כבש את אמריקה'. אבל ההשגחה העליונה כיוונה אותו אל צור-מחצבתו. הוא נטש את המוזיקה החילונית, וכיום הוא נשוי, אב לשמונה ילדים, ומחלק את זמנו בין לימודים בישיבה ובין פרנסה ממוזיקה.

סליחות במיאמי

הדרך הייתה ארוכה ורבת תחנות. הוא זוכר, למשל, מסיבה שבה השתתפו כל ה'מי ומי' של תעשיית המוזיקה במיאמי. "נכנסתי עם חבר למסיבה", הוא מספר, "שוטטתי קצת, ופתאום הרגשתי שאיני שייך לשם. תחושת גועל עלתה בתוכי. החלטנו לצאת ולחפש מקום אחר לבלות בו.

"הגענו לקניון גדול. התחלנו לשוטט בין החנויות והמסעדות, ופתאום אני שומע צלילים. ככל שהתקרבנו הם נהפכו להברות מוּכרות: 'חטאנו לפניך, רחם עלינו', בנעימה הספרדית הידועה. זה היה מניין של בעלי עסקים שחזרו בתשובה וייסדו מניין סליחות. נכנסנו פנימה, מישהו שם בידי ספר סליחות, והקשבתי לפיוטים ולדרשת הרב על מהות האדם. התרגשתי".

לא פורטוריקני

אריק אומר שמעולם לא היה 'אנטי', אלא ש"היהדות פשוט לא הייתה קיימת מבחינתי. נולדתי בבית חילוני בקריות, בסביבה חילונית מובהקת, למשפחה אקדמאית. בהיותי כבן תשע עברנו להתגורר בקיבוץ גן-שמואל. קיבלתי חינוך קיבוצי וליהדות לא הייתה בעיניי שום משמעות. גם לא חיפשתי 'רוחניות'. נמשכתי ליציבות ולגשמיות שמסמלת ארצות-הברית".

בארה"ב למד מוזיקה ב-M.I.T., אצל טובי המוזיקאים. כדי לממן את הלימודים עבד בחנות אלקטרוניקה. יום אחד נכנס לחנות גוי והתחיל לדבר איתו בספרדית, בהנחה שהוא פורטוריקני. אריק נעלב, ומיד נכנס לחנות תכשיטים וקנה שרשרת הנושאת מגן-דוד ענק. "עכשיו לא יחשבו שאני פורטוריקני", אמר בליבו.


התרגשות בהנחת תפילין

"חלפו כמה ימים ואל החנות נכנס בחור חב"דניק", הוא מספר. "הבחור הבחין במגן-דוד שלי. 'אתה יהודי?', שאל אותי. 'כן, אני יהודי', עניתי לו. הוא שאל אם ארצה להניח תפילין. התרגשתי עד דמעות. הרגשתי כאילו מחזירים לי משהו שאני מחפש שנים. אחר-כך החלטתי לאכול כשר ובהמשך לא לעבוד בשבת".

הצעד הבא היה סמינר במונסי. הוא תקף את המרצים בשאלות קשות, אך הופתע לשמוע תשובות משכנעות. משם הדרך להתחזקות בשמירת מצוות הייתה סלולה. "בתחילה חשבתי להיפרד מהמוזיקה, אבל רבנים שהתייעצתי איתם אמרו לי שנפש של אמן כמוני אסור לנתק מהמוזיקה, ושעליי להוסיף וליצור". הוא השתתף בהפקת תקליטים מצליחים וגם השיק שני אלבומים משלו, של יצירות ג'ז אינסטרומנטליות. כששואלים אותו מה מייחד את אלבומיו, הוא משיב בבדיחות-הדעת: "תראו לי עוד נגן בלוז שיש לו שמונה ילדים".