משלחת צעירי חב"ד עם פצועי צה"ל לאוסטרליה - יומן מסע מרתק

משלחת צעירי חב"ד עם מצויני צה"ל לאוסטרליה/ יומן מסע מרתק
יומן מסע מאת: הרב  יוסי סברדלוב - צעירי חב"ד
(תורגם מאנגלית)

ההמראה – יום ראשון

עומדות לי דמעות של התרגשות בעיניים כשאני מתאר את ההתחלה המדהימה מהנסיעה המיוחדת של משלחת צעירי חב"ד עם 10 חיילים מצויני צה"ל שנפצעו במלחמה בדרכם לטיול של "פעם בחיים" לטייל באוסטרליה ולהתארח בקהילה של השליח הרב יעקב בארבר ממלבורן.

עזבנו את ישראל ביום ראשון בערב ו' בתמוז, כשבקבוצה כלולים חיילים שנפצעו רק לאחרונה במבצע עופרת יצוקה בעזה, חלקם סיימו רק כעת את תכנית השיקום שלהם, וחלקם היו צריכים לקבל אישור מיוחד מהצוות הרפואי כדי לצאת למסע.

בהתחשב בכל זה, לא ראיתי מימי אנשים אמיצים כחיילים אלו - וכמה שמחים הם! החיוכים על פניהם כשהתאספנו בשדה התעופה מחממים את הלב ונותנים השראה.

כשהם הגיעו לשדה התעופה הפתענו אותם עם "פינוק" מיוחד. הם נפגשו עם נציגים בכירים של חברת התעופה אל על שליוו אותנו לצ'ק אין של המחלקה הראשונה, שם פינקו אותם כפי שבהחלט מגיע להם עם אוכל ומשקאות טעימים.

משם הם לוו למטוס וגם שם ציפתה להם "הפתעה" כשהמראנו שמענו במערכת הכריזה ברכת ברוכים הבאים למשלחת צעירי חב"ד עם החיילים בדרכם לאוסטרליה, מחיאות הכפיים ותרועות הנוסעים הדהדו במטוס ובהחלט נתנו את הטון לנסיעה העתידית.

בקשנו רשות מיוחדת מהטייסים לאפשר לחיילים להיכנס לתא הטייס והם התרגשו מהביקור של הגיבורים האלו. כל שעה עוד שני חיילים הותרו לראות מקרוב וללמוד על הטסת מטוס ג'מבו.

אנו רוצים להביע תודה לחברת אל על, על הכבוד והיקר שהם העניקו לקבוצתנו, ואני רוצה להוסיף כי באופן אישי היה זה טיסה מיוחדת עם גיבוריי ישראל עבורי ועבור כל מי שבטיסה זו.

חייל היום שלי: איזי אזגוואי בן 20 עשה עליה מארצות הברית והתנדב לשרת ביחידת חרוב המתמחה בלחימה בשטח בנוי. איזי יחד עם חיילים מפלוגתו שהו באוהל בגבול עזה והמתינו לקבל את האות לכניסה ללחימה בעזה. בזמן זה, טיל קאסם פגע באוהל ואיזי איבד את ידו הימנית, הוא סובל מכאבי "פנטום" עזים, ועובר סדרת ניתוחים להרגעת בכאבים. אנו מצדיעים לאיזי ולכל חברי פלוגתו האמיצים על האומץ והמסירות לארץ ישראל ועם ישראל. 

נחיתה באוסטרליה – יום שלישי

לאחר כשלושים שעות טיסה, נחתנו! המסע של צעירי חב"ד לאוסטרליה עם 10 חיילים ישראליים פצועים החלה באמת!

למרות שעת הבוקר המאוד מוקדמת קיבלו את פנינו בשדה התעופה של סידני מספר משפחות מהקהילה האוסטרלית היהודית יחד עם הרב יצחק בארבר (אחיו של הרב יעקב בארבר).

הייתי מאוד שמח לו יכולתם לראות מקרוב את הפרצופים של החיילים והמשפחות כשהם נפגשו (בתקווה שחלק מהצילומים המצו"ב יתנו לכם תמונה טובה של המצב!) למרות שהם גרים במרחק אלפי מיילים, היה ברור מהרגע הראשון שהחיילים והקהילה רחוקים מלהיות זרים אחד לשני. דבר המראה שוב שעם ישראל באמת אחד.

החיילים מיד הכירו את הרגשות הכנים של הערכה ואהבה אמיתית שהמשפחות חשים כלפיהם. זה הוברר להם כשלקחו אותנו משדה התעופה לארוחת בוקר בבית יפהפה על שפת הים השייך לחבר הקהילה. המארח והמארחת כה התרגשו לארח אותנו שהם ממש "עשו שמיניות באוויר" לספק כל מה שאפשר. הם כל הזמן הוציאו עוד ועוד אוכל ובו בזמן שוחחו עם כל חייל אישית והביעו התעניינות גדולה בכל סיפור אינדוידואלי.

כשהודינו להם, הם הסתכלו עלינו ואמרו:"אנו צריכים להודות לכם. על כל מה שעשיתם עבור העם היהודי לא רק בישראל, אלא בכל העולם כולו.

ארוחת בוקר יפהפה, וטעימה זו, הלכנו ישר למרכז המסחרי של העיר סידני ושם כיבדו אותנו בנסיעה ברכבת "מונו-רייל", ו"הליכה בשמים" (סקיי-ווק) מדהים ממגדל המתנשא לגובה עצום אלפי רגל מעל לקו האופק של סידני. היופי של העיר המיוחדת הזו עוצרת נשימה...

אחרי זה אכלנו ארוחת צהריים מאוחרת ב"דארלינג הרבור" ובתחילת הערב טילנו בטיילת המפורסמת של בונדאי. שם ראינו מחזה מפעים של גלי ענק המתנגשים אל החוף ומתגלגלים חזרה אל הים.

ארוחת הערב היה במסעדת "כצי'ס" הטעימה ואז, ממוטטים מהטיסה והיום הארוך של הפעילות, נפלנו למיטות לתוך שינה עמוקה.

יום רביעי: סירות, דגים וריקודים

אני חושב שכולנו ישנו כמו מעולפים וקמנו רעננים ומוכנים ליום החדש. התחלנו עם ארוחת בוקר אצל "גליק'ס" ואח"כ ירדנו למפרץ שבו המתינה לנו יאכטה גדולה. הפלגנו במפרץ וחלפנו על בית האופרה המפורסם של סידני. משם יצאנו עמוק יותר לים ושם החיילים נהנו מפעילות מדהימה במים כולל שייט אתגרי בסירת מנוע, אבובים, קפיצה מהיאכטה ושחיה בלב ים...

כשהבטתי על החיילים הנהנים כ"כ במים, חשבתי על כל ההכנות לאורך חודשים של טיול זה. עכשיו שאנחנו פה ראיתי בבירור שהיה שווה את כל המאמץ שהשקענו בכך, כדי לראות את גיבורי ישראל אלו נהנים כל כך.

הבה אספר לכם מקרה שאני חושב שיגע ללבכם כפי שנגע לליבי. שמואליק, שאיבד את רגלו במלחמה, תומך בזהירות בדוד שבקושי יכול ללכת, ויד ביד הם נכנסו למים ביחד. זה הפנים בי שחלק גדול מטיול זה הוא החיבור הנעשה בין החיילים. הם הגיעו להכרה, שלמרות חומרת פציעותיהם, הם כולם נמצאים בתוך זה ביחד. ושום אתגר לא גדול מדי מכדי לעמוד מולו, כי הם לא לבד.

איזי, שסיפרתי לכם אודותיו אתמול, שאיבד את ידו, עמד מאחורי ההגה של היאכטה והצהיר בקול עליז:"אתה רואה, אין דבר שאיני יכול לעשות, אפילו שיש לי רק יד אחת!" המבט על פניו בשעה שהוא אמר את זה היה מאוד מרגש.

מהיאכטה, הלכנו לאקוואריום ששם היה לנו את העונג הגדול לפגוש את השליח המארח הרב יעקב בארבר שהגיע בטיסה אלינו ממלבורן.

האקווריום הוא מקום יוצא מן הכלל שבו החיילים עברו בתוך תעלה מזכוכית עם כרישים ועוד המון יצורי ים שחים ממש מעל לראשם. זו חוויה מדהימה.

ארוחת ערב היה בבית הנהדר על שפת החוף של חבר קהילה אחר שכיבד אותנו ב"אוסי-ברביקיו" (מנגל אוסטרלי) אותנטי שהחיילים מאוד אהבו.

יום רביעי בערב הגיע לסיומו עם תכנית מאוד מרגשת בבית הכנסת של הרב בן ציון מילקי. שדאג לאירוח הקבוצה בסידני, הוא עצמו היה בניו יורק, אך פנה אלינו דרך וידאו אינטרנטי. הוא והרב בארבר שניהם הביעו לחיילים את תודתנו האדירה על הקרבנות שהם הקריבו, בשם הקהילה היהודית באוסטרליה והעם היהודי בכל מקום.

איזי סיפר את הסיפור שלו לחברי הקהילה האוסטרליים. והודה לכולם על האירוח שלהם. הרגשות גאו ולא הייתה עין יבשה בחדר. ואז התחילה המוסיקה וכולם קמו לשיר ולרקוד בחגיגה אדירה של החיים.

חייל היום שלי: מור שקד בן עשרים. הוא והוריו גורשו מגוש קטיף והם גרים בקארוון בניצן יחד עם מפונים רבים אחרים. אביו היה ראש הביטחון האזרחי בגוש קטיף ונלחם נגד מספר פיגועי טרור.

מור שירת בצנחנים במשך מלחמת עופרת יצוקה בעזה, קליעים שנורו מבית פגעו בירך ובכף הרגל, וגרמו לפציעות קשות. הוא רק לאחרונה הצליח לשים את משקלו על הרגל וגם זה רק בעזרת קביים.

כשמור נפצע, הוציאו אותו ברגל על אלונקה מאזור הלחימה. משם הוא נלקח ברכב משוריין לבית חולים בילינסון בפתח תקווה. הוא כבר עבר שני ניתוחים מסובכים ברגל ושנים בירך. והוא רק לאחרונה השתחרר ממחלקת השיקום לאשפוז יום, שלשם הוא הולך שלוש פעמים בשבוע לטיפול מתמשך.

אנו מצדיעים למור ולחבריו האמיצים על האומץ שלהם ומסירותם לישראל ולעם היהודי.

יום חמישי: כלבי ים, דובי קואלה ועוד הרבה יותר...

לאחר שינה עמוקה, מסע צעירי חב"ד עם החיילים פצועים, החל את הבוקר עם ארוחת בוקר בביתם המקסים של משפחה אחרת מהקהילה היהודית בסידני. כל בית ששהינו בו עד היום היה עונג. המשפחות כל כך מאושרות לארח אותנו ומתייחסים אל החיילים כאל הגיבורים שהם באמת.

לאחר ארוחת בוקר, הלכנו לראש גשר ה"הארבור ברידג'" למצפה עוצר- נשימה על העיר. כשהגענו, המעלית לא פעלה. אך חיילינו, למרות פציעותיהם והכאבים הנלווים, התעקשו לעלות את 200 המדרגות! זוהי מידת האמיצות והנחישות של גיבורים אמיצים שלא נותנים לשום דבר להפיל אותם.

מגשר המפרץ הלכנו לבית האופרה של סידני המפורסם ומשם לגן החיות טארונגה שבו כיבדו אותנו בסיור מאחורי הקלעים, פרטי, של איזור כלבי הים. גם בילינו עם דובי הקואלה ובעיקר עם קנגורים.

ארוחת ערב היה ב"כצי'ס" הטעים מאוד ושם סעדנו עם מספר אנשי בטחון צעירים שמאבטחים את בתי הכנסת בסידני.

משם המשכנו לבלות עם קבוצה של רופאים יהודיים צעירים בסידני שמאוחר יותר האזינו עצורי נשימה לסיפורי שניים מהחיילים – מור שקד ושמואל מששה- שסיפרו את סיפוריהם האישיים. יכולת למשש את יראת הכבוד על פני הרופאים בהאזינם למה שעבר על בחורים צעירים אלו בחייהם. הרופאים הביעו את תודתם העמוקה לכל החיילים על ההקרבה האישית עבור ארץ ישראל ועם ישראל.

אחד מחיילינו, מיכאל אמוייב, סיכם בתמציתיות את הרגשות של כולם באומרו: "אני נהנה כל כך במסע זה. אני חש שאני בתוך חלום ואני מקווה שלא אתעורר פתאום והסרט נגמר."

מסע זה הוא באמת חלום שנתגשם עבור אנשים אמיצים אלו. כל יום עד עתה היה טוב מקודמו ואנו מצפים לכל הימים הבאים. חייל היום שלי: נתנאל מזרחי בן 21 מגבעת זאב. הוא משרת בגדוד 13 של גולני. הם היו בעזה בחיפוש אחר מחבלים היורים טילי קאסם לעבר שדרות. הם התמקמו בבנין ללינת לילה. הבניין נפגע ע"י ארטילריה. נהרגו שלושה חיילים ו-27 נפגעו, ביניהם, נתנאל.

הוא נלקח ברכב משוריין לגבול ומשם בהליקופטר לבילינסון בפ"ת. בדרך הוא איבד הכרה. מיד בהגיעו הוא הוכנס לחדר הניתוחים. 

היות והוא גר ליד ירושלים, הוא הועבר לבי"ח הדסה עין כרם ששם עבר עוד ניתוח כדי להציל את ידו.

ההדף של הפגיעות שהוא ספג גרמו ל-22 חוליות בגבו לזוז וכל גופו מלא רסיסים. הוא מטופל היום באשפוז יום שבה הוא מקבל טיפול פיזיותרפי וכן הידרו-טרפיה עבור גבו. הוא סובל מכאב תמידי ונזקק למקל הליכה.

אך כמו כל חיילינו האחרים, לנתנאל גם חיוך תמיד על פניו. אנו מצדיעים לו ולכל פלוגתו על האומץ והמסירות שלהם.

שבת באוסטרליה / חוויה המשנה חיים

לאחר טיסה קצרה ביום שישי מסידני למלבורן, התארגנו בבתי הקהילה המארחת לקראת שבת. שבת נכנסת ביופי מרהיב שם, יהודים צועדים בזריזות לקראת ההכנות האחרונות לשבת, כך גם אנחנו ועשרת החיילים הפצועים התקבלנו בזרועות פתוחות ע"י הקהילה היהודית של מלבורן.

"היתה זו חוויה ששינתה את חיי......" אמר אחד האורחים בשבתון של דרום קאולפילד בתארו את ליל שבת. מעל 200 אורחים הצטרפו אל הקהילה לתפילת ערבית ולסעודת השבת שלאחריה כדי לבטא את תודתם העמוקה לעשרת החיילים הפצועים שלנו.

הרב יעקב בארבר נשא את אחד החיילים, שמואל מששה, על כתפיו לתוך חדר האוכל, ואחריהם באו כל החיילים, כשכל 200 האורחים עומדים ושרים "הבאנו שלום עליכם" נלהב בקבלת פנים מדהימה.

הרב מנחם קוטנר ואני פתחנו בתודה לקהילה על החום והקבלת פנים האדירה לקבוצה שלנו. הצגתי כל חייל בשמו ובקשתי את כל האורחים יחד לומר "עם ישראל חי" לאחר כל הכרות עם חייל. 

ששה מחיילינו שיתפו את האורחים בחוויה האישית שלהם. לאחר שכל חייל דיבר, כל האורחים חשו שהם שמעו את השיא הקיים המביא השראה. עד שהחייל הבא סיפר את סיפורו ואז, כאחד, כל המאזינים הביעו את הערכתם האדירה והתרגשותם ממה ששמעו וראו, כיצד כל סיפור מביא השראה.

מספר אורחים דיברו אל החיילים, וחלקו עימם מילים חמות של תודה והכרת הטוב ושאלו שאלות שהחיילים בשמחה ענו עליהן.

האווירה הייתה אוירה של אהבת ישראל ואחוות רעים עם זרמים עזים של רגש שהורגשו ע"י כולם. אולם בית הכנסת היה מקושט לתפארת והאוכל היה מעדנים. כפי שאמר אחד החיילים:"זה כמו חתונה!"

החיילים כל הזמן הודו לכולם ושאלו:"עבור מי כל זה? באמת בשבילנו?"

200 האורחים הסתובבו ביניהם ושוחחו עם החיילים, והתקשורת ביניהם הייתה מהנה לכולם. הרבה "לחיים" נאמרו ע"י כולם, כשהרב בארבר מאחל לחיילים חיים ארוכים ומבטא את התקווה הנלהבת שלכולם יהיה את האומץ לחלום ושחלומותיהם יתקיימו.

לאחר שבת יפהפייה והבדלה מרגשת, הלכנו מיד לחוויה אוסטרלית טיפוסית הנקראת "משחק פוטי"(כדור יד/רגל). זהו כדורגל אוסטרלי שדומה לכדורגל אמריקאי חוץ מזה שהשחקנים לא לובשים ביגוד הגנתי.

היינו אורחים של נשיא אחת הנבחרות. הוא הבעלים היחיד היהודי של נבחרת הפוטי. הבולדוגס ניצחו בלא יאמן, 100 נקודות! זה היה רקורד עבור הנבחרת והבעלים שיחסו את הניצחון לשהותנו שם! לאחר המשחק הייתה לנו ההזדמנות לבקר בחדרי המלתחה לפגוש את הנבחרת ולהצטלם. החיילים קיבלו גם טי-שירט של הנבחרת עם חתימת מספר שחקנים שפגשו.

החיילים שלי היום: שניר אזלן ושמואל מששה

שניר אזלן הוא בן 20 מקרית אתא. הוא גם משרת בגדוד 13 של גולני. ונפצע יחד עם חברו הטוב נתנאל מזרחי.

במשך מבצע עופרת יצוקה בעזה, יד ימינו של שניר פשוט נקרע ממנו ונשאר תלוי על בלימה לזרועו. היו הרבה פצועים באותו יום ושניר בהתחלה לא היה נראה כמקרה קריטי. אך הוא ידע כמה חמור מצבו וכשעבר לידו חובש, הוא תפס אותו בידו התקינה. החובש הכיר מיד בחומרת הפציעות של שניר ומיהר לשים לו חוסם עורקים.
שניר פונה ע"י טנק עד לגבול ומשם בהליקופטר לתל השומר. מאז הוא עבר שמונה ניתוחים, והשתלת עצמות ומשטח לידו. ב"ה, הרופאים הצליחו לחבר את ידו חזרה והעצבים פועלים.

הוא עדיין מאושפז בשיקום ועובר פיזיותרפיה מכאיבה וקשה כל יום. כעת עדיין אין לו שימוש מלא של ידו אך לשניר כוח רצון עז לחזור לאיתנו.

אנו מצדיעים לשניר ומגישים את תפילותינו ותקוותינו שאדם צעיר ואמיץ זה יקבל בחזרה שימוש מלא של ידו.

שמואל מששה הוא בן 26 מראשון לציון. שמואל עלה לישראל מאתיופיה ובצבא שימש קצין ביחידת הנדסה קרבית.

בזמן שירותו, ירו על רכבו והוא ספג פגיעה ישירה לרגלו, אשר נקטעה מתחת לברך. פינו את שמואל בהליקופטר לסורוקה בבאר שבע. במשך שבועיים הראשונים לשהותו בסורוקה הוא עבר ארבעה ניתוחים.

שמואל הועבר לאחר מכן לתל השומר שם הוא עבר עוד שמונה ניתוחים. במהלך השיקום, הוא למד להסתובב על פרוטזה. כיום הוא מסוגל ללכת אך עם כאב מתמיד.

שמואל הוא אדם צעיר ופעיל מאוד ונחוש מאוד. לאחר שהוא סיים את שיקומו, הוא רוצה להוכיח, בעיקר לעצמו, שהוא עדיין יכול לתרום מעצמו. אז הוא שב לשרת בצבא בעמדות פיקוד. לפני חודש וחצי הוא השתחרר מהצבא וממשיך עכשיו את לימודיו לקראת תואר. הוא גם עובר טיפולי פיזיותרפיה.

אנו מצדיעים לשמואל על האומץ שלו, על נחישותו ואהבתו ומסירותו לישראל.

יום ראשון – גראד אושן רואד

במשך כל יום ראשון חווינו טיול מהנה לאורך הכביש שלצד האוקיינוס הגדול, כפי שאתם רואים בתמונות המלווות כתבה זו, המקום פשוט מדהים ביופיו, לאורך כל המסלול נחשפנו לנופים מרהיבים המרחיבים את הלב. הפעם עדיף שאתן לתמונות לדבר...

החיילים שלי היום: מיכאל אמוייב ומתן שמיר

מיכאל אמוייב בן 21 מבאר שבע. הוא שרת ביחידת צנחנים מובחרת במלחמה בעזה. היחידה שלו היתה בהתקפת ירי עם מחבלים ומיכאל נפגע ע"י כדור שגרם להרבה נזק בכף היד. הוא עבר כירורגיה קשה ומסובכת.

למרות זאת, מיכאל הוא אופטימי ומלא תקווה על חייו ועל עתידו. אנו מצדיעים למיכאל על האומץ שלו ומאחלים לו עתיד זוהר ומצליח.

מתן שמיר בן 21. הוא שירת בבסיס צה"ל בנחל עוז שהוא 50 מטר מהגבול עם עזה.בגלל שהבסיס הוא כה קרוב, אין התראה מוקדמת לנפילת טיל. הטיל הראשון הוא ההתראה שהאחרים בדרך... והחיילים צריכים לרוץ לתפוס מחסה.

בזמן שמתן היה בבסיס, טיל נפל סמוך אליו והוא נפצע קשה בעינו השמאלי. הוא פונה באמבולנס לסורוקה ושם נותח משך חמש שעות.

משם הוא הועבר לתל השומר למחלקת העיניים ושם עבר עוד שני ניתוחים בעיניים. הוא מקבל טיפול יומי ומחכה לו עוד ניתוח בסיום נסיעה זו.

אנו מצדיעים למתן ומלחמתו האמיצה לקבל חזרה את מאור עיניו ולאחל לו את כל הדברים הנפלאים בעתיד.

יום שני, שלישי ורביעי: גשם, זהב ושיחות מקסימות

ביום שני מסע צעירי חב"ד עם מצוייני צה"ל לאוסטרליה פגשו מבול גשמים, אך לא נתנו לו להרטיב להם את ההתלהבות. (אני באמת חושב ששום דבר לא מפיל את הבחורים האלו! יש להם כל כך הרבה נחישות,  והרגשה אדירה של ניצול כל דקה.)

בבוקר יצאנו לטיול בנהר מרכזי במלבורן בסירה מקורה, ואח"כ תפשנו מחסה מהגשם בבילוי בקניון. בערב נהנינו מדינר ממש "דלישס".

יום שלישי בוקר שטוף שמש ובהיר, הלכנו קודם לשוק ויקטוריה כדי שהחיילים (וגם אני) נוכל לקנות מזכרות להביא הביתה למשפחה ולידידים.

לאחר מכך יצאנו לגן חיות ודינר במסעדת קימברלי. לאחר דינר, פגשנו תלמידי אוניברסיטה מקומיים שהוזמנו לשוחח עם החיילים ולשאול אותם את שאלותיהם.

הסטודנטים מהאוניברסיטה נדהמו והתפעלו מהסיפורים של אנשים צעירים אלו, בני גילם, שחיו חיים שונים בתכלית. להיות חייל בקרב, לסבול מפציעות להתמודד עם שיקום והחלמה- חוויות אלו שונות ב-180 מעלות מחיי הנוער האוסטרלי, שדאגתם הראשית עד לאותו זמן הייתה מי ניצח ב"פוטי". הם יצאו מפגישה זו עם פרספקטיבה שונה על החיים.

ביום רביעי החיילים נסעו לעיירה הציורית באלראט, המוזיאון הראשי האוסטרלי בחיק הטבע. באלראט משחזר את עשרת השנים הראשונות לאחר גילוי זהב באוסטרליה ב-1851. אלפי מחפשי מזל בין-לאומיים נסעו לשדות הזהב באוסטרליה (לא מבצע קל בימים אלו) בחיפוש אחר העושר. הביקור פה זה כמו ללכת במנהרת זמן לאחור עם תפאורה ברוח הזמן ואפשרות לחפש זהב לעצמך.

בערב של יום רביעי הוזמנו לדינר יפהפה באירוח הרב זלמן גוטניק ומשפחתו. הרב גוטניק ייצג את אביו הרב יוסף גוטניק שהיה צריך לנסוע לניו יורק לשמחה משפחתית. הורי הגב' גוטניק מר וגב' ניו, היו מארחים יחד עמם לערב מהנה וטעים זה.

מר ניו בא מדור ששרד את השואה והאירוח של חיילי צה"ל היה מאוד מרגש ומשמעותי עבורו.

לאחר הדינר היה לנו דו-שיח סביב השולחן שבו כולם קבלו את ההזדמנות לבטא את רגשותיו אודות הטיול.

מור שקד בחר לדבר אודות המציאות בבית הרפואה וכל הקשיים שלו הנובעים מפציעתו. הוא אמר שהנסיעה אפשרה לו לשכוח מהשיקום הכואב לכמה ימים.

איזי הביע את תודתו על התכנית הנהדרת והמלאה שלא הותירה לו רגע לחשוב על הכאבים והמאבקים הממתינים לו בשובו לישראל.

מיכאל דיבר בשם כולם כשאמר שהוא לא היה בטוח איך תהיה הנסיעה, אך עתה הוא יודע שהוא וחבריו החיילים, וכל האנשים הנהדרים שפגשו ושארחו אותם והיו כה אדיבים כלפיהם, לכולם לב אחד רחב ואוהב.

הרב בארבר, מארגן הנסיעה, התרגש בהקשיבו לחיילים. הוא סיפר כמה הנסיעה הייתה משמעותית עבורו, והוא הבטיח להפוך אותו למאורע שנתי כדי שעוד הרבה חיילי צה"ל יוכלו להגיע לאוסטרליה.

אמרתי לכולם שכשזמני יגיע לעלות לשמים, בעז"ה לאחר 120, אביא את החיוכים היפהפיים של החיילים והמארחים, שזכיתי יחד עם חברי מנחם קוטנר מצעירי חב"ד והרב בארבר להוציא אל הפועל.

החיילים שלי היום: ניסן ניסנוב, דוד סיידוב, לידור איילון

ניסן ניסנוב בן ה-22 מבת ים. שרת בהנדסה קרבית במלחמת לבנון השנייה. משך הלילה האחרון הוא פינה טנק שנתקע בחזית. הוא עמד בראש תור שספג ירי ארטילרי. הוא לבש אפודה קרמית שהציל את רוב גופו, אך פניו וידיו היו חשופות ותפשו את עיקר האש.

פניו נחתכו מאוד ע"י רסיסים ושלוש אצבעות יד ימינו נקטעו. הוא הועבר לטנק אחר שהיה בו חובש ואספקה רפואית אך אז התגברו חלופי האש ולא יכלו לפנותם משך חמש שעות ארוכות. לבסוף הוא הוטס במסוק לרמב"ם.

הוא עבר הרבה ניתוחים להסרת הרסיסים מפניו ולרפא את החתכים הרבים. הוא גם עבר ניתוחים פלסטיים. הוא כמעט איבד את כל ידו אך הנחישות של מפקדו שהתחנן לכירורגים שלא יקטעו אותה, והרצון האמיץ שלו להתרפאות, הותירו אותו עם ידו, אמנם עם שתי אצבעות בלבד.

אנו מצדיעים לניסן ולאומץ הרב שלו לתפקד שוב מול מכשולים רבים. אנו מאחלים לו הרבה הצלחה בהשגת עתיד משמעותי ומצליח.

דוד  סיידוב בן 28 מאריאל. לוחם במשמר הגבול. הם קיבלו התראה חמה על מפגע העומד לחדור מצפון ירושלים למטרת פיגוע התאבדות במרכז העיר.

דוד ושני חיילים אחרים יצאו את הג'יפ שלהם לסקור את הגבול ולזהות חשודים. הם העמידו מחסום בכניסה לעיר, וראו חשוד מתקרב אליהם עם עגלת תינוק המכילה שקית ענקית במושב (ללא תינוק). ממרחק שני מטרים הוא פוצץ את עצמו ע"י חגורת נפץ.

דוד ספג רסיסים לראשו, אחד מהם פגע פגיעה קריטית במוחו בצד ימין וגרם לשיתוק בצידו השמאלי. הוא פונה להדסה עין כרם ושם היה שרוי בחוסר הכרה חודש שלם. והועבר ליחידת שיקום ניורולוגי ברעננה. לאחר שנתיים, נכנס לשיקום יומי בתל השומר.

דוד עבר שלושה ניתוחי ראש קשים ועדיין סובל מהתקפות אפליפטיות. למרות הפגיעה הקשה למוחו והשיתוק בצידו השמאלי, הוא לא סובל מפגיעה שכלית אך דיבורו והליכתו איטיים. דוד ממשיך בטיפולים בתל השומר כיום.

אנו מצדיעים לדוד שהוא צעיר אמיץ במיוחד ושעבר כ"כ הרבה. אנו מאחלים לו כל טוב בחייו ושהוא יוכל להשיג עתיד מזהיר ומצליח.

לידור איילון בן 21 מנתניה. שרת ביחידה ארטילרית מובחרת.

במשך מלחמת לבנון השנייה לידור היה בעמק בין שני הרים כשפצצה הועפה אליו. מסוק נשלח לפנותו אך לא יכל לנחות כי ירו עליו. אך הטייס לא הסכים לזנוח את לידור. בסיכון עצמי רב, הוא הנחית את המסוק ופינה את לידור תחת אש.

לידור ספג פגיעה ישירה לגרונו ולכתפו. בבית הרפואה בנהריה היה נראה שלא ישרוד. הוא עבר שלושה ניתוחים שם ונותר לחיות. הוא הועבר לתל השומר עשרה ימים מאוחר יותר.

הוא היה בתל השומר שנה וחצי ובזמן זה הוא עבר 17 ניתוחים. חלק לא יכלו להתבצע בישראל והוא טס לבוסטון לניתוחים אלו. הוא היה שם 7 חודשים. היה מאוד קשה לו ולמשפחתו להיות כה רחוקים מהבית לזמן ארוך כל כך.

היום לידור הוא צעיר שמח ואופטימי שמאוד שמח שנותר בחיים. לפני פציעתו הוא היה אלוף בסקי-מים ורופאו רק עתה התיר לו להתחיל סקי מים שוב. נתניה קרובה לים כך שהוא מתחיל את יומו בסקי במים.

אנו מצדיעים ללידור על האומץ העמוק שלו ועל רוחו האופטימי יוצא הדופן. אנו מאחלים לו עתיד מאוד שמח ומאוד מצליח. 

אנחנו בדרך הביתה!

אנו משלימים את הקטע האחרון של משלחת צעירי חב"ד לאוסטרליה עם עשרה חיילי צה"ל פצועים.

זה הזמן לכמה הרהורים על עשרת הימים שלעולם יעצבו ויצבעו את עתידי כמו את עתיד חיילינו.

תמיד ידעתי שחיילי צה"ל הם אמיצים מעבר לכל דמיון. ובעבודתי יחד עם חברי מנחם קוטנר ממטה צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור נפגשתי אישית עם הרבה מהם.

אך כשביליתי עשרה ימים עם צעירים אלו, נפתחו מוחי וליבי למידה האמיתית של האומץ שלהם, כוח ההישרדות והנחישות של כל אחד מחיילים אלו. הם מאוד צעירים. הם נכנסים לקרב עבור ארץ ישראל ועבור עם ישראל. והרבה מהם סובלים מפציעות מסכנות חיים.

אך הם יוצאים מכל זה עם חיוכים על פניהם, יחס אופטימי ביותר שאינו מאפשר להם ליפול ברוחם, וטוב לב וחוש עמוק של החיוניות של אהבת אחיך היהודי והעולם סביבך.

היית חושב שהם יסבלו מכל מיני תוצאות ממה שעברו. וכן, זה נכון, יש פוסט טראומה, יש כאב ויש סבל במאמציהם להירפא מפציעותיהם.

אך למרות כל זה, הם יוצאים שלמים, מסוגלים להמשיך בחייהם, ולהקדיש את עתידם להיטיב את העולם.

הם בודאי גיבורים במלוא מובן המילה, וארץ ישראל ועם ישראל יכולים וצריכים- להיות כה גאים בהם.

אני רוצה לקחת הזדמנות זו להודות לכל אלה שעזרו להפוך נסיעה זו לנסיעה מדהימה. בראש ובראשונה לרב יעקב בארבר שהיה המארגן וה"רוח מאחורי המפרשים" של הכל מיום הראשון עד לתכנון היום האחרון באוסטרליה. תודה לך!

אני רוצה גם להודות לרב בן ציון מילקי שארח אותנו בסידני יחד עם כל המשפחות המארחות באוסטרליה שבנדיבות ובאהבה פתחו את בתיהם וליבם אלינו, תודה!

אני רוצה להודות לחיילינו גם כן – על חיוכיהם התמידיים.

על האומץ שלהם להמשיך אף שהכאב מנסה לעצור בעדם.

ועבור הענווה העמוקה שלהם שהתגלה כל הזמן כשהם תוהים איך כל כך הרבה אנשים עושים עבורם כל כך הרבה. ואחרון חביב ליו"ר צעירי חב"ד הרב יוסף אהרונוב על הפעילות הנפלאה של מטה צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור בניהולו של ידידי הרב מנחם קוטנר.

תודה לכולם! חסידים איין משפחה.