ככלות השבעה להסתלקותה, הלב עדיין ממאן להאמין לצמד המילים 'רויטל עליה-השלום', כי הרי רויטל היתה סמל החיים, זו ששפעה חיות ושמחה, זו שגם במצבים הקשים ביותר אהבה את החיים כמו שהם, כמו שגזרה ההשגחה ורצה בורא עולם, זו שהיו ימיה ימים חיים,ימים מלאים בעשיה ברוכה.

רויטל ע"ה היתה בעלת אישיות מובנית, מוצקה ויסודית – אילן חסון שהצמיח ענפים רבים. אצילות ומכובדוּת היו טבועים בה. בטבעה היתה דמות של 'בת מלך', עם כל המשמעות שבה. היתה אשה שכל כולה אומרת כבוד, הנהגותיה אצילות, מילותיה שקולות, מדודות, נעדרות טענות וטרוניות, מבטה רך ומחמם.

תוכה רצוף אהבה

במצוות שבין אדם לחברו היתה משמשת לאות ומופת. היתה מארחת ומטפלת במשפחות מדוכאות וכאובות, כאשר כל מי שבאה במגע עמה היתה מתפעלת ממידת החסד שבה, המשולבת במסירות נפש שאין כמותה.

מעשי החסד של רויטל לוו ברגישות-לב נדירה ומיוחדת, כאילו נשתלו בה חיישנים לצורך זה. כל מי שזכה להיות במחיצתה, בביתה הפתוח לרווחה, היה נמשך אחריה ומוקסם מאישיותה העמוקה, אשר הקרינה אהבת הבריות ללא גבול. אחד הצדדים המאוד מיוחדים בה, היתה פשטותה הנדירה. מעולם לא שידרה התנשאות, כל דיבוריה ושיחותיה שידרו צניעות. אותה ענוות חן השרתה סביבה אוירה טובה, והיא אשר גרמה לחברותיה לחוש נוח בקרבתה, לחוש אהובות ורצויות. גם במצבים הקשים ביותר אשר ידעה, לא ויתרה על קשר תמידי עם ידידותיה הרבות. 'אני רוצה לראות אותך'... היתה תמיד אומרת. כאשר נתקלה בסרוב מתוך רצון שלא להכביד עליה היתה מצווה בחיוך: 'אמרתי לך לבוא אז תבואי'...

תכונותיה הנדירות הן שעמדו לה להשכין שלום, כל אימת שהיה צורך בדבר. כשהתגלעו מחלוקות כלשהן, היה טבעי הדבר שרויטל היא הכתובת ליישר את ההדורים. בחכמה ובתבונה היא הצליחה לקרב את הלבבות, כשהיא משתמשת בכל כושר השכנוע בו נתברכה.

במשך שנים רבות היא נשאה בעול ארגון 'שפרה ופועה', תוך שהיא מסייעת לכל יולדת בסבר פנים יפות, בארגון ארוחות חמות ומזינות בתקופת ההחלמה, בשמירה על הילדים שבבית, בנקיון, ואפילו במתנה יפה לרגל הלידה, והכל בחיוכה הכל-כך מקסים ולבבי.

מושגים של עצלות או דחיית דברים לא היו מוכרים אצלה. בד' אמותיה היתה פעילה לטובת הזולת ולרצון הבורא. היתה נוטלת חלק פעיל ומרכזי בארגון 'נשי ובנות חב"ד' בנתניה, ובייחוד בארגון שיעורי תורה בביתה ובבתים אחרים. ממש בתקופה זו של ימי 'בין המצרים' היתה מקיימת סדרת שיעורים ב'הלכות בית הבחירה', כאשר באופן אישי היתה דואגת תמיד, ואף בימי מחלתה הקשים ל"ע, לארגן מגוון מרצים אורחים בנושא, תוך שהיא טורחת בכל מה שמסביב, הכיבוד, הפרסום וכדומה.

אמונת תום

פרק מיוחד שזרה רויטל בקבלת ייסוריה באהבה, מתוך עוז אמונתה וצור בטחונה בה' הטוב והמטיב. אמונה זו היא שנסכה בה ובסובבים אותה שלוות נפש וקבלת רצון ה' בדומיה ובאהבה. גדלות רוחה ותוקף אמונתה באו לידי ביטוי, עם פטירתה הטראגית של בתה הילדה השליחה דבורה לאה ז"ל לפני כ-6 שנים (שהשבוע, אגב, חל יום השנה לפטירתה). באותם ימים היא שימשה דוגמה מחנכת באמונתה האיתנה ובראיה הנכונה שלה את החיים ומשמעותם.

דאגתה העצומה ביחד עם בעלה יבלחט"א לחינוך ילדיה שיחיו היו לשם דבר. זאת מבלי לחסוך כל מאמץ לחנכם ולגדלם בדרך התורה והחסידות. המלמדים כמו-גם המורות מעידים על התעניינות יוצאת-דופן מצידה במצב הילדים, התעניינות מחד, ודרישה למצויינות מאידך, כאשר במקביל היא מביעה את תחושת הכרת הטוב בכל דרך אפשרית. אף מילדיה שיחיו היא דרשה תמיד מצויינות בכל התחומים כשהיא משקיעה בכך, ייחד עם בעלה שיחי' כוחות מרובים. נהרה היתה מתפשטת על פניה כל אימת שהילדים היו חוזרים מבית תלמודם. או-אז היתה יושבת בסבלנות אין קץ עם כל אחד ואחת, כשהיא מאזינה לחויותיו מן היום שחלף.

היתה קשורה בלו"נ לרבי נשיא-דורנו, והיתה מצייתת להוראותיו בדייקנות ובאהבה. היתה לה אמונה חזקה בדברי הרבי שאנו דור הגאולה והנה הנה משיח בא, ואין ספק שאף עתה תרקיע שחקים ותפעל רבות לזרוז הגאולה. פעלה רבות בשליחות הרבי נשיא-דורנו בנתניה ביחד עם בעלה המשמש כמנהל גני חב"ד בעיר. כמו כן עשתה ופעלה רבות יחד עם בעלה במושב בית יהושע הסמוך לנתניה, כאשר בני המקום מושפעים לטובה מהדוגמה האישית הברוכה, ותודות לפעלם הרב, אור התורה והמצוות הואר אף ביישוב זה.

"אשה גדולה"

בל"ה שנותיה העפילה רויטל והיתה ל"אישה גדולה". גדולתה לא התבטאה במעשי ראוה מסנוורים ומפוארים, אולם חיי היום-יום שלה היו גדולים, זוהרים. המעשים ה"קטנים" הם שהפכוה ל"אשה גדולה" במלא מובן המילה.

פטירתה של רויטל ע"ה במיטב שנותיה השאירה את משפחתה וידידותיה בהלם מוחלט ובכאב עז. אבל עם הרבה חומר למחשבה, עם צידה לדרך בלימוד אורחות חייה והפקת לקחי נצח להתעלות ושליטה עצמית, לשמחת חיים על פי רצון הבורא, לחכמת חיים משולבת עם תמימות, לצניעות ומאור פנים.

אבדה פארה של המשפחה, הורם נזר תפארתה, אך לא רק של משפחתה הפרטית. בעצם של כל משפחת אנ"ש בנתניה החשים באובדן הגדול. קשה יהיה למלא את החלל הגדול שנפער עם פטירתה.

אין כל ספק שאף כיום היא ממשיכה להשפיע מאור נשמתה הזוהר על כולנו. היא מפילה תחנונים לפני אבינו שבשמים, בראש ובראשונה על בעלה שיבלחט"א הרה"ח ר' יאיר ועל הילדים המתוקים. כפי שהיה עד כה, היא עומדת לצידו, ולצד בני המשפחה כולה, כמו-גם לצד חברותיה, מכרותיה וידידותיה. אף אנו נצרף דמעותינו לנאד דמעותיה, שנזכה במהרה לתחיית המתים ולגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש, אמן!