כאשר אנכי בא לכתוב אודות הדמות הענקית – "הרבי מליובאוויטש", מיד חש אנכי בגודל אפסותי ושפלותי. לא אכחד מלומר שפוחד אנכי לבוא בשורות הבאות אודות הרבי... מי הוא בדורנו שיוכל לבוא ו"להסביר" את "גדלותו של הרבי" שהרי דרכיו, אורחותיו ומחשבותיו של הרבי גבהו לאין ערוך מדרכנו וממחשבותינו שלנו...

יום הקדוש – ג' בתמוז

לרגל היום הגדול והקדוש ג' בתמוז, יום הרבי מליובאוויטש אשר ללא ספק ולכל הדעות ביום זה מאירים כל מעשיו הק' ומפעליו האדירים של הרבי. הרבי הענק שלנו שהתעסק בענינים הכי גבוהים העומדים ברומו של עולם מחד, ולאידך, פנה מכל עיסוקיו – בסבלנות ואהבה לאין קץ – כדי לעזור לאיש פרטי או אפי' ילד או ילדה יחידים מבלי הבט על מעמדם ומצבם הרוחני, או על ה"זרם" אליו הם משתייכים... אי לכך לא נבוא בשורות הבאות לדבר "אודות הרבי" (דבר אשר – כנ"ל – שום השגה אין לנו בו).

גם לתאר את מעמדי ההוד להם זכינו וראינו כאשר זכינו ועמדנו ב"גן עדן העליון", כאשר עמדנו "אל מול פני המנורה הטהורה" וחזינו בפלא הדורות – הרבי מליובאוויטש". קשה המלאכה עד מאד וכמעט בלתי ניתן אף למי שחננו הבורא ב"לשונו עט סופר", וכבר אמרו חכמינו ז"ל: "תבנא דליבא לא כתבי אינשי" (= אותיות ורגש הלב לא ניתן לכתוב).

על אף הגעגועים העזים המציפים אותנו שוב ושוב והדמעות החמות מזמן לזמן זה 15 שנה (!) כולל בשעת כתיבת שורות אלו מתוך אהבה רבה ואהבת עולם לרבי האהוב של כולנו – דבר המוכיח יותר מכל אשר ה"גזירה על המת שישכח מן הלב" אינה נאמרת על הרבי מליובאוויטש...

חושב אנכי מה נדרש ממני הק' לכתוב לאהוביי הקוראים בשעה זו ונזכר מיד בפתגמו ומשנתו של הרבי עצמו: "להפוך את הדמעות למעשים".. אי לכך – אחיי ורעיי - במאמר הנוכחי נשתדל לעסוק על "קצה המזלג" במה וכיצד תבע ותובע הרבי מכל אחד מאיתנו כיחיד וכבודד.

לא לנוח

ידוע ומפורסם שהרבי משך למעלה מ 50 שנה רצופות לא קטע אותן ביום אחד של מנוחה. אצל הרבי המושג של "מנוחה" או "דאטשע" – חופשה, כלל וכלל לא הי' קיים גם כשהתקרב לגיל ה 90 (!). אמנם דבר זה שייך למלאך ה' ולא לאנשים כערכנו, אלא ששמץ מכך תבע הרבי מכל אחד ואחד מאתנו. ללא ספק שלאחר שהרבי הטיל על אנשים פשוטים כמונו את התפקיד הענק וההסטורי לעשות כל שביכולתנו להביא את הגאולה לעולם, הרי שתביעה זו – לא לנוח כלל – נעשית כיום תובענית יותר וצעקנית יותר.

הרבי ביקש לקחת מהאנשים את מנוחת הנפש.. את המחשבה הנוראה הזו שאפשר להמשיך ולהיות שאנן ולא לעשות דבר. את המחשבה ש"אפשר לישון בשקט"... בטח יאמר הקורא היקר: נו, זאת תבע הרבי משלוחיו, נאמניו או מרבנים גדולים בעלי שם. אבל איך כל זה שייך אלי? והמענה לכך: הרבי לא פטר אף אדם מעשי', קטנה ככל שתהי'. גם באם אינך רגיל לכך אבל הפשלת שרוול והנחת תפילין למען נשמתך הצמאה ולמען זירוז הגאולה – כבר עשית כאן מעשה נצחי המקשר אותך אם האור האין סופי. ואת – יהודי' יקרה – גם אם עד היום לא הורגלת להדליק נרות שבת – כעת, במעשה של אור קטן אבל חשוב זה, תוכלי להביא את אור הגאולה לעולם. באם – קורא יקר – אינך יהודי אבל קיימת ושמרת אחת משבעת המצוות שהאלוקים העניק לאנושות – התחברת לאורו האין סופי של הבורא והבאת גאולה לעולם.

לזחול, ללכת, לרוץ..

הרבי כמנהיג העם וכאיש האלוקים תובע מכל אחד ואחד. איש לפי דרגתו. איש כפי כחו ואיש לפי יכולתו. בקיצור וסיכום ובמילים פשוטות ניתן לומר זאת כך: הרבי קורא לכל אחד כיחיד: רוץ! אינך יכול לרוץ – לך! אינך יכול ללכת – זחל! העיקר רבותיי: אל תעמדו במקום אחד. תתקדמו!

הרכבת אל הגאולה כבר נוסעת. אל תפספסו אותה. אל תשתמטו מצבא הכנה לגאולה.

חכמנו ז"ל אומרים: "יש לו מנה רוצה מאתיים", כלומר, מטבעו של האדם לאחר שהוא הרוויח את ה 100 $ הראשונים הוא ירוץ ויעשה הכל כדי להגיע ל 200 $. הגיע ל 200, ירוץ ל 400 וכן הלאה. עשרות ואולי מאות פעמים חזר הרבי על משנה זו שהיתה חביבה ושגורה מאד על לשונו הק'. הרבי לימד מכך גם על ה"עסקים" החיוביים והרוחניים. הרבי לא "מיהר" לתת "קומפלימנט" על עשי' טובה, אלא תמיד תבע שוב ושוב לא להסתפק בהישגים שכבר נעשו עד עתה, אלא מיד לגשת או לרוץ ולעשות כפליים מכך..

לקינוח, נסיים את מאמרינו באפיזודה המאלפת הבאה: מסופר על יהודי אחד שנכנס לפגישת "יחידות" עם הרבי. היחידות היתה חווי' רוחנית מדהימה אלא שבסופה אמר הרבי לאותו יהודי (תוכן בלבד): "באם תביט מחר ב"מראה" (של עצמיך) ותמצא שם אדם אחר, או אז אדע שלא "שרפנו" את זמננו לריק"...

"גוט שבת" לכולם..

אף אנו נרשה לומר בצניעות: כולי תקוה שמאמר קצר זה לגליוננו ה 70 – "גוט שבת" – אשר נקרא כך גם לזכרון שניות ההוד הנצחיות, כאשר טרם כניסתו של הרבי לתפילת "קבלת שבת", זכה כותב השורות למבט החודר כליות ולב ולברכת "גוט שבת" מאת הרבי בכבודו ובעצמו – פעל ויפעל על כותב השורות ועליך – קורא יקר – להוסיף לפחות עוד מצוה אחת, עוד מעשה טוב אחד בדרך אל הגאולה, או אז נדע בטוח שכדאי להמשיך עם ה"גוט שבת" הזה ולבשר בו בקרוב אודות היום הגדול – "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים", ונחזה שוב ב"אור פני מלך חיים" אמן ואמן...