מדיניות הקיצוב חוזרת: לכל אדם יוקצו 2.5 מ"ק לחודש
מאת הדר חורש
תעריפי המים צפויים לעלות בחודש הבא בשיעורים העשויים להגיע ל־70% למשפחה - כך מזהיר משה אבנון, מרכז תחום מים וביוב במרכז השלטון המקומי. רשות המים, האחראית לקביעת תעריפי המים, אמורה להתכנס בסוף החודש כדי לקבל החלטה על התעריפים החדשים. במסגרת ההכרזה על שינוי שיטת התעריפים, טענה הרשות כי בעקבות הרפורמה צפויים חשבונות המים לעלות ב־10%־ 20% בלבד.
תעריף המים הבסיסי (תעריף א(' יוזל לכ־3.5 שקלים למ"ק לעומת 4.17 שק־לים היום. עם זאת, תקוצץ כמות המים בתעריף הבסיסי מ־8 קוב למשפחה ל־2.5 לאדם. על הרשות המקומית יהיה לבצע סקר שוטף ולבדוק את מספר הנפשות בכל בית. התעריף לחריגה מהמכסה יהיה כפול בממוצע מהתעריף למכסה. תעריף ב' לחריגה מהמכסה עומד כיום על 4.5 שקלים למ"ק, 12.5% מעל המחיר הרגיל.
בין היתר מתכוונת רשות המים להכליל בתעריפים החדשים היטל קבוע לפיתוח משק המים. גורמים במשק המים אומרים כי ההחלטה על העלאת התעריפים אינה קשורה בבצורת הממושכת. במרכז השלטון המקומי נערכים למאבק בהעלאת התעריפים, בנימוק שאין הצדקה להעלאה כה חדה של מחירי המים. על־פי הרפורמה המתוכננת, יבוטל התעריף הארצי האחיד למים. המדינה תחולק לתאגידי מים שיספקו מים לרשויות מקומיות. מחיר המים בכל מקום ייקבע על־פי תעריף שייקבע על ידי התאגיד המקומי, שחייב לכסות את הוצאות התפעול שלו.
אפליה חמורה
אבנון אומר שהרפורמה תיצור 132 תעריפים שונים למים לצרכן, ותגרום לאפליה חמורה במחירי המים: תושבי הפריפריה, שמחירי הולכת המים אליהם גבוהים, ישלמו מחירים גבוהים, בעוד שתושבי המרכז ישלמו מחירים נוחים יחסית. מתחשיבי מרכז השלטון המקומי עולה שמחיר המים בכפרי הגליל ינוע בין 6.8 שק־לים לקוב בתעריף הבסיסי ל־9.6 שקלים למ"ק בתעריף הגבוה - כפול מהתעריפים שישולמו בנתניה למשל.
התוכנית מעוררת ביקורת רבה בקרב הרשויות המקומיות. שלשום הוצגה עמדת הרשויות ליו"ר ועדת הכספים אבישי ברו וורמן, שהבטיח לבדוק את הפרשה. על פי החוק מוסמכת רשות המים לקבוע את תעריפי המים ללא צורך באישור הכנסת או רשות מפקחת כלשהי. ברשות המים נחושים לאשר את התוכנית בכינוס מועצת רשות המים שיתקיים בסוף החודש. "אנחנו עובדים בשקיפות מלאה ומקיימים דיונים עם כל המעורבים. ההחלטה תתחשב בניירות העמדה שהתקבלו," אמר בתגובה דובר רשות המים.
התוכנית החדשה היא רק חלק מרפורמה כוללת, שנועדה לעודד חיסכון והתייעלות במערכת אספקת המים. במסגרת תוכנית הקיצוב שמתכוונת הרשות ליזום נוכח הבצורת תקוצץ ההקצבה השנתית למים לחקלאות ב־100 מיליון מ"ק לפחות.
המשמעות: ייבוש מטעים בצפון הארץ ובמרכזה ונזקים לחקלאות הנאמדים ב־300 מיליון שקל. אולם את הגזירה הזו הצרכן כמעט לא ירגיש. את מה שלא נגדל כאן אפשר יהיה לייבא מחו"ל ובמחירים סבירים.
האיסור הגורף על השקיית גנים ציבוריים וגינות פרטיות, לעומת זאת, יורגש הרבה יותר. לא ברור כיצד ניתן לאכוף את האיסור על השקיית הגינות הפרטיות. ראש הרשות למים, אורי שני, מקווה שמבצע הסברה מתאים יעשה את העבודה. בכל מקרה קיץ ארוך, יבש וצהוב צפוי בפארק. "הדשא יצהיב אבל לא ימות. בחוב רף הוא יוריק מחדש," מנחם שני.
משבר המים, מודים כעת כל המעורב בים, יכול היה להיחסך מהמדינה אם משרד התשתיות היה מוציא לפועל את החלטות הממשלה להקים מערכת של 5 מתקני התב פלה מבעוד מועד. כך למשל, פרופ' ארנ נון סופר, ראש הקתדרה לגיאואסטרטגיה באוניברסיטת תל אביב, טוען כי "לו תוכנית ההתפלה המינימלית שהוגשה עלב ידי נציבות המים בשנת 2002 היתה יוצאת לפועל, לא היה משבר מים בישראל."
מאשימים את האוצר
עלבפי החלטת ועדת הביקורת של הכנסת, מינתה נשיאת בית המשפט העליון ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת מחדלי ההיערכות. הוועדה, בראשות השופט דן ביין, טרם השלימה את עבודתה, וגם כאשר תמסור את הדוח שהיא אמורה להגיש, ספק רב אם תצביע על האשמים. מקוב רבים לוועדה מדגישים שבכוונת הוועדה להציע דרכים לטיפול במשבר ולמניעת הישנות המשבר בעתיד, ולהימנע ככל האפשר מסימון אשמים.
כל זה אינו מפריע לשורת העדים שהיא מזמנת להצביע איש בתורו על האשם האמיתי לדעתו: ראש רשות המים שני בחר להאשים את משרד האוצר, "בב2002 החליטה המשלה להקים מתקני התפלה בהספק של 400 מיליון מ"ק בשנה. כתוב צאה מהחלטה זו הוקמו 3 מתקני התפלה המספקים כיום 138 מיליון מ"ק בשנה." ואת הפער העצום בין ההחלטה לביב צוע מסביר שני כך: "משרד האוצר התנגד במהלך השנים להתפלה עקב הגידול ברמת הסובסידיות למים וההכבדה על תקציב המדינה. כתוצאה מהתנגדות זו ואחרי גשמי ברכה ירדה ההתפלה המתוב כננת שעליה החליטה ממשלת ישראל לב 230 מיליון מ"ק בלבד במקום לב400 מיליון כפי שהוחלט בעבר."
במשרד האוצר מכחישים שחל שינוי בהחלטות הממשלה, ולטענתו של שני אין סימוכים בדוח החמור של מבקר המדינה בנדון. לעומת זאת, מצביע המבקר על שורת כשלים בניהול התכנון וההקמה של מתקני ההתפלה והעיכובים שנגרמו בעטיים.
פרופ' רפי סמיט, מהאיגוד הישראלי להתפלה, ציין בפני הוועדה את פרשת מקורות כאחת הסיבות לעיכוב: במסגרת המו"מ על צמצום המונופול של החברה הממשלתית על משק המים הוחלט להעב ביר לחברה את הקמתו של אחד ממפעלי ההתפלה. אולם המו"מ הממושך וקצב העב בודה הרגיל של המונופול הממשלתי גרמו לכך שעד היום לא הוקם המתקן. סמיט מאשים שהדחייה בהקמת המתקן נגרמה מניסיון משרד האוצר ללחוץ על ועד העוב בדים כדי שיסכים להפרטת החברה, תוך הפגנת בורות ויהירות.
העיכוב היה מוצדק?
פרופ' אורי שמיר מהטכניון פרס בפני הוועדה רעיון משלו: "אני מציע לוועדה לחקור מיידית את הנעשה (או שלא נעשה) בעניין הגדלת כושר הייצור של מתקב ני ההתפלה הקיימים, שהם המקור הזמין ביותר לתוספת מים בטווח המיידי. ראוי לברר אם העיכוב מוצדק. ואם אינו מוצב דק, מהן הסיבות לעיכוב ומיהם הגורמים המעכבים את המימוש."
בעדות שנתן שמעון טל, נציב המים הקודם, בפני הוועדה, הוא התמקד בפירוט הכישלונות הניהוליים, וכמו רבים מהעדים תיאר התנהלות כושלת במיוחד של משרד האוצר, שפיקח על פרסום המכרזים. "למיטב שיפוטי, עיכב משרד האוצר את פיתוח מתקני ההתפלה," כתב טל לוועדה. "באחת הפגישות במשרד ראש הממשלה הוצגה העמדה שלפיה 'משק המים הלך לסופרמרקט לקנות מזון כשהוא רעב מאוד."'
אנשי האוצר טרם הופיעו בפני הוועדה וספק אם הוועדה תבקש להיכנס לדיון בהאשמות שהטיחו בהם רבים מהב דוברים. מי שהתייצב להגנתם של אנשי משרד האוצר הוא שאול ארלוזורוב, אחד ממומחי המים הבכירים בישראל שהיה בעבר גם נציב המים.
ארלוזורוב טוען שכלל אין צורך בהתפלת מים, וההתמקדות במפעל ההתב פלה הסיחה את הדעת מהתועלת הרבה שאפשר להפיק מחיסכון בשימוש במים וממיחזור מי ביוב. "ההשתלחות בפקיב די האוצר אינה במקומה, לדעתי. האוצר פעל ושיתף פעולה - כל עוד התוכניות שהוגשו היו כלכליות מבחינה לאומית ובעיתוי המתאים.
מאפשרים לכם לקבל
