מערכת COL
|
יום י"ט תשרי ה׳תשס״ט
18.10.2008
סיפורו של הכוורן החב"די שניצח את המחלה
בעיתון 'שעה טובה' התפרסמה כתבה על ר' שלמה ריבקין שקים בפאתי כפר חב"ד את מרכז המבקרים הראשון "מאחורי הדבש". בכתבה מספר ר' שלמה על התמודדתו לפני כשנתיים עם ה"מחלה" האיומה שקטעה את שגרת החיים המתוקה והעמוסה ■ "בשבועיים הראשונים שידעו שיש גידול, אך לא ידעו היכן הוא - ההרגשה שלי היתה עילאית ומיוחדת. חשתי את חיי נתונים בכף היד, כל רגע יקר מאד. לאחר אותם שבועיים בלתי נשכחים ידעו להצביע במדויק על מוקד המחלה", הוא משחזר לסיפור המלא
אסתר אור
בפאתי כפר חב"ד, סמוך מאד לתחנת הרכבת, מנהלים שלמה ושושי ריבקין ממלכת דבורים של ממש.
אי אפשר שלא לטבוע באוירת הדבש המתוק במתחם 'מאחורי הדבש'. כשאני מגיעה למקום, אני ממתינה לשלמה ושושי על הספסלים הקטנים שבפינת הישיבה. המקום מטופח מאד ומקושט באופן מקצועי. אני מעלה חוויות עם אחת המדריכות הממתינה לקבוצת הילדים, שתצא מצפיה בהצגה לכיוון הפעילויות, על זכרונותיי מאז הגעתי לביקור באתר בעודי ילדה קטנה.
כששלמה ושושי מתפנים לארחנו עם כיבוד קל בניחוח דבש אני מבקשת טעימה מחלת הדבש המקורית הזכורה לי מהטיול הנוסטלגי במקום. "את עיתונאית?" - מבררת הגננת של קבוצת הילדים מרמת אפעל - "תרשמי שאין כמו המקום הזה בעולם". ולמרות כוונותי שלא לתת לכתבה אופן פרסומי כלשהו, אלא לשמוע את סיפורם של שלמה ושושי, אני רושמת את דבריה של הגננת שנראים כנים מאד.
"מה הילדים מהגן הלא דתי, עושים במקום הזה?!" - אני מתפלאה, ומחווה על הקירות המעוטרים בפסוקים, ותמונות ילדים חובשי כיפה.
"תתפלאי" - אומרת לי שושי - "אבל הגננת הזו שאותה ראית, מגיעה לכאן עם ילדי הגן, כבר 12 שנים ברציפות".
"ובכל זאת" - אני מקשה שוב - "הרי המקום הוא 'משלנו'".
"נכון מאד" - מאשר שלמה - "ההתנהלות והתכנים הינם בעלי אופי חרדי מובהק, ועם כל זאת, הגנים והמוסדות הלא דתיים, ממשיכים להגיע, כי הפעילות חוויתית ומעשירה, והעובדה כי בדבש המתוק טמונים ערכים של אמונה ומדות, אינה מפריעה להם. להיפך, אנו משתדלים להקנות להם מושגים יהודיים, ולהוציא אותם עם כמה שיותר ערכים ומידות. עצם הרעיון שמגיעים לכאן קבוצות של גני ילדים, בתי ספר ומוסדות חילונייים ונוכחים במקום חרדי, שהוא נקי, מטופח, מאובזר, והעיקר - מלא תוכן מחכים וחוויתי, כבר גורמת לקידוש ה'".
ההסעות של ילדי הגן הגיעו לאתר בטרם נהנו הילדים בטרמפולינות ובמשחקי הג'ימבורי. שמעתי את אחד ההורים מתרעם באזני הגננת, מדוע אי אפשר להתעכב עוד מעט, כדי שהילדים יהנו. תשובתה של הגננת היתה "ג'ימבורי, יש בכל מקום, אבל מה שהילדים קיבלו פה, אין באף מקום". לאחר שצהלות הילדים התרחקו עם האוטובוס לכיוון רמת אפעל, נשאבו שלמה ושושי אל ראשית ימי 'מאחורי הדבש', לימים אפופי ניחוח התחלתי ומתוק.
הדבוראי החסידי
את מקצוע הכוורנות או בשמו העכשוי 'דבוראות', ירש שלמה מחותנו ר' משה שניאורסון. ר' משה נולד בירושלים בשנת תרצ"ה, בילדותו למד תורה מתוך הדחק, ובגלל קשיי הכלכלה עברה המשפחה לכפר הרוא"ה, שם קנה אביו של ר' משה - ר' ישראל יוסף - משק חקלאי ממנו התפרנס. בשנת תשט"ו נפטר ר' ישראל יוסף, והוא בן 47 בלבד. בנו ר' משה - אביה של שושי וחותנו של שלמה, שהיה אז בן עשרים בלבד, נטל על עצמו את עול הפרנסה, והמשיך בעבודת החקלאות.
בשנת תשי"ח כתב לו הרבי מליובאוויטש זצ"ל, במענה לשאלה שהפנה אליו: "בשאלתו אודות הסתדרותו בעתיד אם במשק אשר בכפר או באופן אחר, מכמה טעמים נראית לי הסברא שיסתדר במשק. ומה שכתב שההסתדרות כזו סותרת האפשריות לימוד התורה, מובן שאין הענין כן, כיון שגם חקלאים ובעלי משק נתחייבו בלימוד התורה. דווקא בתקופתנו דרוש להרבות מספר לומדי תורה העוסקים במקצועות אלו כדי לשרש הדעה הכוזבת שהרוצים לעסוק במשק וכו' פטורים על ידי זה מכמה ענייני התורה והמצווה. ומובן שדוגמא חיה בזה מועילה יותר מכמה דברי תעמולה והתעוררות. וזכות הרבים מסייעת את העוסק בזה".
במהלך השנים עקר ר' משה לכפר חב"ד עם עשרים ילדיו כ"י והמשיך שם בעבודת החינוך בה עסק. אך משגברו קשיי הפרנסה (בכל זאת, כדי להיות המפרנס של עשרים צאצאים, נצרכים למזומנים רבים), פנה למשרד החקלאות ולמד את מקצוע הדבוראות. לאחר שפתח את המכוורת, ישב ר' משה בשדה ליד כוורתו וצפה בחיי הדבורים המרתקים ובעולם הדבש הקסום והמופלא.
ר' משה החליט שאת המידע החדש לו, הוא חייב להעביר הלאה. למען יראון וילמדון...
בקומה השלישית בביתו, הוא בנה כוורת שקופה והזמין את האנשים והילדים, לבוא ולצפות בנפלאות הבריאה.
הנהירה לביתו והביקור בכוורת הוו למעשה את גלגולו הקודם של 'מאחורי הדבש'. ומאחר והאנשים טורחים ומגיעים עד הקומה השלישית וצופים במלכה וחבר פעולותיה, שואלים שאלות ומקשים קושיות, לא יכל ר' משה להמשיך בעיסוקיו היומיומיים, ואף לרדות את הדבש לא סיפק זמנו בידו. וכך נסגרה למגינת לב, הכוורת בביתו, בקומה השלישית.
אך לר' משה נותר חלום מתוק. לפתוח מרכז מבקרים איכותי, שבו יוכלו האנשים לקבל מענה לשאלותיהם, ואף להנות ולחוות קצת יותר מאשר כוורת אחת שקופה...
בשנת תשנ"ד החליטה בתו שושי, לממש את חלומו של אביה. היא ושלמה יורים את אבן הפינה למרכז המבקרים המפורסם 'מאחורי הדבש'. כחלק ממגוון הפעילויות שבמקום, ובה צופים הילדים בתצוגה שבה הדבוראי מדגים את עבודתו. ר' משה, בנוסף למכוורות שבבעלותו, ולעיסוקים הרבים שבהם היה שקוע, משמש כשחקן הדבוראי, ובכשרון רב, מנחיל לדור הצעיר את תפקיד הדבוראות.
חזונו הגדול, קורם עור וגידים. האנשים מגיעים ונהנים. האתר מקבל את צביונו כמקום המתאים מכל הבחינות לציבור שומרי תורה ומצוות, ותחת אותה קורת גג מתוקה מתארחים בצוותא חסידים וליטאים בני עדות המזרח ואשכנזים, ילדי העשירון העליון יחד עם ילדי 'סמך' שהגיעו לברר כיצד הגיע הדבש לפרוסת הלחם בה הם נוגסים.
"אנשים שונים, דעות שונות, האם הופרה ההרמוניה והאוירה הטובה?"
שושי ושלמה נקטעים מסיפורם הקולח על יסודות שנבנים, ופונים לתאר את התנהלות יושבי הבית.
"אהבת ישראל היא מידה שצריכה להימצא בכל מקום, בבינונים ובגבוהים" - מחייכת שושי. "אנו מארחים בכבוד את כל סוגי האוכלוסיה, ובאהבת ישראל אמיתית מספקים מענה לרצון כולם. "ישנן דקויות שאנחנו כחרדים נוכל להבין וליישם, מה שבאתר חילוני, לא יבינו בכלל..." - מוסיף שלמה, ואני מבקשת הסבר. "מגיעות לכאן קבוצות רבות. חלקן מבתי ספר ותלמודי תורה, שאינם יודעים את שפת העברית, מאחר ואני דובר את שפת האידיש, אני משמש כמתורגמן. לעיתים מגיעות קבוצות המעונינות לוותר על הסרט הנלווה, המתאר את חיי הדבורים. רק אנשים שומרי תורה ומצוות ידעו להבין ולרדת לדקויות".
שושי צוחקת, ונזכרת בפגישה מרתקת שאירעה להם בראשית הדרך. "זה היה בימי חול המועד העמוסים, האתר היה מלא במשפחות שבאו ליהנות עם ילדיהן. בהצגה ישבו זו לצד זו, אם נתיבותית לצד סבתא חיפאית, ואת מחיאות הכפיים בסיומה של ההצגה החליש המלל הנרגש שיצא מפי שתי הנשים, שהתברר כי לפני כעשרים שנה היתה החיפאית מורה של האמא מנתיבות...".
ממלא מקום
שלמה ושושי נשאבים שוב לאחור אל ימי 'ירח הדבש'.
שלמה שהיה רב'ה בחיידר נתבקש על ידי חותנו לבוא לעבוד ב'מאחורי הדבש'. "אתה תהיה ממלא המקום שלי" - אמר לו ר' משה, לפני שנסע לנופש בים המלח, למספר ימים. אך למגינת לב, בט' בסיון תשס"ב, טבע ר' משה בבריכת המלון, כשהוא בשיא מרצו וכוחותיו, ואת משרת הדבוראי השחקן, הוריש לחתנו. "בתחילה היה קשה מאד" - משחזר שלמה, הייתי רץ בהפסקות לשמש כדבוראי, וחוזר להיות מלמד בזמן השיעורים.
בשנת תשס"ו נקטעה שגרת החיים המתוקה והעמוסה של ר' שלמה, כשהמחלה האיומה פגעה בו בבלוטות הלימפה.
העקיצות
"הרגשתי חולשה גופנית בלתי מובנת וקשה מאד" - מספר שלמה על ימי העוקץ - "כשהתלוננתי לפני הרופא על חולשתי, נטל הלה את שרביט הפסיכולוג, והחל לשאול אותי, האם קשה לי בעבודה או שמא אני מרגיש לא מסופק... חזרתי עם חולשתי כלעומת שבאתי. ודווקא ידיד, שאינו רופא. ייעץ לי לבצע בדיקת דם. התוצאה גילתה שמספר כדוריות הדם הלבנות בדמי, גבוה מאד, מה שמוכיח כי הגוף נלחם בפולש כלשהו".
את השבועיים שלאחר גילוי המלחמה בגופו, מכנה שלמה 'מעניינים'. הרופא אישר את דבר מחלתו, אבל לא ידע להצביע על מקום החולה. "ההרגשה שלי היתה עילאית ומיוחדת" - מתאר שלמה - "חשתי את חיי נתונים בכף היד, כל רגע יקר מאד. לא ידענו היכן נמצא הגידול, אך הידיעה הברורה היתה שהוא ממאיר ואני מתחיל לראות את החיים מהצד האחר שלהם. לאחר אותם שבועיים בלתי נשכחים ידעו להצביע במדויק על מוקד המחלה.
"בסקטורים של המחלה, הסוג שבו חליתי לא היה מן הקשים, והרגיעו אותי שבעזרת טיפול נכון, אבריא בעזרת השם, לחלוטין. הטיפול הנכון התברר כשנה מתישה מאד של הקרנות וכימותרפיה. סוג הגידול כונה 'רך' ולא הצריך ניתוח, אבל הטיפולים לא נחסכו גם הם.
השנה ברובה עברה עלי בחולשה גופנית קשה מאד ולעתים אף בחולשה נפשית. כשהבראתי, נודע לי, כי את סוג הכדורים בו טופלתי, הסירו מהמדפים בשל תופעות הלוואי הקשות שגרמו".
בד בבד, עם השהות המייסרת בבית החולים, המשיך שלמה לערוך גיחות לחיידר ולבימת הדבוראות.
איך הגיבו הילדים על מחלתך?
"המרגש ביותר היה לעקוב אחר תגובותיהם של הילדים בבית. כולם ללא יוצא מן הכלל, ולמרות שוני הגילאים, הגיבו בבגרות מפתיעה. ובתחושת שיתוף פעולה נטלו חלק בכל עזרה שנדרשו, ונשאו בעול, ובמאור פנים. גם תשעה עשר אחיה ואחיותיה של אשתי, לא טמנו ידיהם בקערת הדבש... כשאחד מבני המשפחה שאל פעם להרגשתי, עניתי לו כי 'אני מחפש תשומת לב'."
מה היתה תחושתך האישית?
שלמה מדגיש בנקודה זו, כי כל ענין היחשפותו למחלה, הוא רק כדי לעודד אחרים שעוברים ל"ע מצבים דומים לשלו או חווים התמודדות אחרת. "אני רוצה שכל הכתבה ומטרת הראיון יהיו רק לתועלת" - הוא חוזר ומבקש. ועל שאלתי בקשר לתחושותיו, הוא משיב: "אנשים בבית חולים ובמיוחד במחלקה כאובה זו, מסתכלים על החיים אחרת. ערכם של החיים מוחשי הרבה יותר. בינות לסובבים נופלות המחיצות של הזרות והשונות, שם כולם חיילים בחזית אחת. פתאום המירוץ אחר הדברים החומריים נפסק, ועומדים מול היקר מכל - המלחמה לחיים. זו האוירה בה הייתי נתון. על נושאים הרי גורל מעין אלו, נסובו השיחות. אנשים חיפשו משענת יציבה ואני מצאתי עצמי מחזק ומתחזק, מלמד ולומד. הרגשתי בכל התקופה היתה עילאית ורוחנית, הרגשתי מנותק מכל הדברים הגשמיים החשובים לנו כאנשים, ומחובר לערך החיים היקרים מפז. כשהחלמתי, ערכו הילדים בת"ת מסיבת הודיה מרגשת שחיממה את לבי".
העבודה המאומצת בתלמוד תורה ובאתר המשפחתי, הביאה אותו להחלטה, שהוא חייב לוותר כדי להצליח. כיום, מתמקד ר' שלמה בניהול 'מאחורי הדבש', ובהמשך להוראת חמיו הוא מציג את תפקידו של הדבוראי בפני המבקרים.
אז איך בכלל מייצרים דבש?
לאחר שעברתי בחדרי הפעילויות הצבעוניים, נתקלתי באין ספור דבורים מחייכות התלויות על התקרה, ועקבתי אחר הדבורה בכוורת, כמעט יכולתי לענות את התשובה בעצמי. "ייצור הדבש נחלק לשניים, חיי הדבורים וייצורו של הדבש" - משיבים שלמה ושושי. כבקיאים ומלומדים, קולח ההסבר מפיהם, מלווה בניחוח קל של צוף ופריחה ועטוף בדבש מתוק וטעים. "חיי הדבורים הינם הרמוניה מושלמת בין המלכה, החולשת על צוות של שמונים אלף פועלות. תפקיד המלוכה כולל הטלת ביצים בתוך חלה מדונג בעלת צורות משושים מדויקים, שנבנתה על ידי הפועלות החרוצות. ביום רגיל מטילה המלכה בין אלפיים לשלושת אלפים ביצים. לאחר שלושה ימים בוקעת רימה - תולעת, ההופכת לאחר ששה ימים לגולם, ולאחר תריסר ימים נוספים, יוצאת דבורתנו לחלל העולם.
"הרכה הנולדת, לא נחה ומקבלת פינוק, אלא מתחילה ישר בעבודתה. בתחילה היא מועסקת בתור עוזרת בית ומסייעת בניקוי חלת הדבש. בנוסף לכך, היא מאכילה את הרימות הבוגרות שבגיל שלשה עד ששה ימים, בצוף טעים ומגרה. בגיל תשעה ימים, צומחות לדבורה, שכבר מזמן נטשה מאחוריה את הילדות, בלוטות, שמהן יוצא חומר מיוחד הקרוי 'נוזל מלכות'. בנוזל הלזה היא מאכילה את הרימות הצעירות אשר אורך חייהן נע מגיל אפס עד שלושה ימים. את הטיפול בצעירות, מבצעת הדבורה, כשלושה ימים בלבד, ואז בעת החגיגות להיווסדה תריסר יום בכוורת, מתנוונות בלוטות 'מזון המלכות' ובמקומן מופיעות טבעות מיוחדות שבעזרתן עובדת הדבורה כבנאית. עד גיל עשרים וארבע יום היא מייצרת דונג, ממשיכה את בניית הממלכה, ויוצרת משושים מדויקים להפליא.
בו זמנית לדבורה 'הנ"ל' פועלות בצוותא, בהרמוניה ובחלוקת עבודה הוגנת כל שאר עשרות אלפי חברותיה. הן מנקות, בונות ומאכילות את הדור הבא. לו היה חֶסר, או מריבה משפחתית בענייני עבודה או תנאי מחיה, הכוורת לא היתה יכולה להתקיים. לאחר שנמלאו ימי הדבורה עשרים וארבע ימים תמימים היא מתחילה סוף סוף להוכיח בגרות ואחריות ומביאה לכוורת צוף פרחים. חברותיה מסייעות ביבוש הצוף ואידוי המים וכך הופך הצוף הנמצא בגינתכם לדבש סמיך.
את משושי הדונג המלאים בדבש, מכסות הדבורים בדונג, כדי שהדבש המושקע לא יזלוג. את מלאכת הרדייה עורך הדבוראי כשהוא מוגן במסכה, חליפה וכפפות מיוחדים כדי שהדבורים לא יותירו בו את נחת עוקציהן.
כשהדבוראי רואה כי חלת הדבש מלאה בדבש, הוא מפריח עשן מתחת לכוורת בעזרת מפוח מיוחד. הדבורים כצפוי נסות מפאת הריח. ואת אלו שלא כצפוי, הממשיכות להיאחז בצור מחצבתן, הוא מוציא בעזרת מברשת.
במכונה מיוחדת מסיר הדבוראי את הדונג המכסה את חלת הדבש, במכוורת עובר הדבש סינון ו-ישר לצנצנות שעליהן כתוב 'דבש דבורים טהור'.
מה בקשר למלכת הכוורת?
"כאשר הדבורים מאכילות את הרימה הצעירה ב'מזון מלכות' במקום שלושה ימים ששה ימים, בוקעת מלכה מיוחסת. אבל המלכה הנוכחית אינה מעונינת להוריש את כתרה בעודה בחיים, או לחילופין להתחלק בכתר. אז נוצר קרב עקוב מדם, כאשר בסופו המנצחת מוכתרת למלכה. לעתים, מתה המלכה עולת ימים, ואז בוחרות הדבורים את אחת הרימות. לאחר טקס המלכה קצר, הן מגביהות את שולי התא המשושה, וכבר מסומנת הרימה כמלכותית. בכוונה תחילה הן מאכילות אותה ששה ימים במזון מלכות ובסופו של דבר מגיעה הנסיכה השונה אף במראה מחברותיה, היישר אל הכתר הנכסף ללא כל מאמץ. מתשעה קבין של שיחה שירדו לעולם, נטלו אף הדבורים. בשפתן המיוחדת הן מדווחות זו לזו, על הנעשה בעולם הפרחים, ועל המיקום המיוחד של הצוף הטעים אותו הן שתו הבוקר. התקשורת ביניהן נעשית באמצעות המחושים ובשפת ריקוד הדבורים. בצורת המחול קשת, הספרה שמונה או מעגל, הן מעבירות זו לזו שדרים ותמסורות סודיים".
האם היה שוני בייצור ובכמות הדבש השנה?
אני מובלת אחר כבוד למבנה הסמוך, המשכן את 'מכוורת שניאורסון כפר חב"ד'. לאחר פטירתו של ר' משה נטל בנו את ניהול מכוורת הידועה, כאשר מכל העברים ניבטים בקבוקים וצנצנות עמוסים בנוזל הצהוב. מארזים מתוקים לשנה החדשה ממלאים את אולם המכירה. סמוך למכונה שבראשה מוברג מיכל ענק, מניח פועל צנצנות קטנות המתמלאות בדבש הניגר מן המיכל. עם כל כמות הדבש, הגדולה ביותר שראיתי עד כה, היבול השנה אינו מספק.
הגשמים השנה היו מועטים וכתוצאה מכך גם הפריחה.
"כמות וייצור הדבש חלשים יותר מכל שנה בגלל הפריחה המועטת" - מסבירה שושי. אבל עדיין הדבש מספק טעימה מתוקה לכל אחד ואחד.
כמה מילים לסיום - אני מבקשת בעודי טועמת מחלת דבש טבעית מתוקה.
"התפקיד שלנו הוא לחיות בשיטת הבעש"ט, בכל דבר שיהודי רואה ושומע, הוא צריך ללמוד ממנו הוראה לעבודת השי"ת, כל אחד בדרכו ובהנהגתו שלו. כל העוסקים במדעים חשובים, כמו אסטרונומיה, רפואה ואטום משפשפים עיניהם בהלם, למראה המורכבות והמושלמות שרק בורא העולם יכול ליצור. גם הצפיה בדבורה שהינה חלק קטן בעולם, מעניקה את המימד היפה של 'מה רבו מעשיך ה'' ומחזקת את ראיית כוחו של הקב"ה בכל פרט ופרט.
"שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה", מאחלים השניים, "מלאה בהמון דבש מתוק וללא כל עוקץ".
בפאתי כפר חב"ד, סמוך מאד לתחנת הרכבת, מנהלים שלמה ושושי ריבקין ממלכת דבורים של ממש.
אי אפשר שלא לטבוע באוירת הדבש המתוק במתחם 'מאחורי הדבש'. כשאני מגיעה למקום, אני ממתינה לשלמה ושושי על הספסלים הקטנים שבפינת הישיבה. המקום מטופח מאד ומקושט באופן מקצועי. אני מעלה חוויות עם אחת המדריכות הממתינה לקבוצת הילדים, שתצא מצפיה בהצגה לכיוון הפעילויות, על זכרונותיי מאז הגעתי לביקור באתר בעודי ילדה קטנה.
כששלמה ושושי מתפנים לארחנו עם כיבוד קל בניחוח דבש אני מבקשת טעימה מחלת הדבש המקורית הזכורה לי מהטיול הנוסטלגי במקום. "את עיתונאית?" - מבררת הגננת של קבוצת הילדים מרמת אפעל - "תרשמי שאין כמו המקום הזה בעולם". ולמרות כוונותי שלא לתת לכתבה אופן פרסומי כלשהו, אלא לשמוע את סיפורם של שלמה ושושי, אני רושמת את דבריה של הגננת שנראים כנים מאד.
"מה הילדים מהגן הלא דתי, עושים במקום הזה?!" - אני מתפלאה, ומחווה על הקירות המעוטרים בפסוקים, ותמונות ילדים חובשי כיפה.
"תתפלאי" - אומרת לי שושי - "אבל הגננת הזו שאותה ראית, מגיעה לכאן עם ילדי הגן, כבר 12 שנים ברציפות".
"ובכל זאת" - אני מקשה שוב - "הרי המקום הוא 'משלנו'".
"נכון מאד" - מאשר שלמה - "ההתנהלות והתכנים הינם בעלי אופי חרדי מובהק, ועם כל זאת, הגנים והמוסדות הלא דתיים, ממשיכים להגיע, כי הפעילות חוויתית ומעשירה, והעובדה כי בדבש המתוק טמונים ערכים של אמונה ומדות, אינה מפריעה להם. להיפך, אנו משתדלים להקנות להם מושגים יהודיים, ולהוציא אותם עם כמה שיותר ערכים ומידות. עצם הרעיון שמגיעים לכאן קבוצות של גני ילדים, בתי ספר ומוסדות חילונייים ונוכחים במקום חרדי, שהוא נקי, מטופח, מאובזר, והעיקר - מלא תוכן מחכים וחוויתי, כבר גורמת לקידוש ה'".
ההסעות של ילדי הגן הגיעו לאתר בטרם נהנו הילדים בטרמפולינות ובמשחקי הג'ימבורי. שמעתי את אחד ההורים מתרעם באזני הגננת, מדוע אי אפשר להתעכב עוד מעט, כדי שהילדים יהנו. תשובתה של הגננת היתה "ג'ימבורי, יש בכל מקום, אבל מה שהילדים קיבלו פה, אין באף מקום". לאחר שצהלות הילדים התרחקו עם האוטובוס לכיוון רמת אפעל, נשאבו שלמה ושושי אל ראשית ימי 'מאחורי הדבש', לימים אפופי ניחוח התחלתי ומתוק.
הדבוראי החסידי
את מקצוע הכוורנות או בשמו העכשוי 'דבוראות', ירש שלמה מחותנו ר' משה שניאורסון. ר' משה נולד בירושלים בשנת תרצ"ה, בילדותו למד תורה מתוך הדחק, ובגלל קשיי הכלכלה עברה המשפחה לכפר הרוא"ה, שם קנה אביו של ר' משה - ר' ישראל יוסף - משק חקלאי ממנו התפרנס. בשנת תשט"ו נפטר ר' ישראל יוסף, והוא בן 47 בלבד. בנו ר' משה - אביה של שושי וחותנו של שלמה, שהיה אז בן עשרים בלבד, נטל על עצמו את עול הפרנסה, והמשיך בעבודת החקלאות.
בשנת תשי"ח כתב לו הרבי מליובאוויטש זצ"ל, במענה לשאלה שהפנה אליו: "בשאלתו אודות הסתדרותו בעתיד אם במשק אשר בכפר או באופן אחר, מכמה טעמים נראית לי הסברא שיסתדר במשק. ומה שכתב שההסתדרות כזו סותרת האפשריות לימוד התורה, מובן שאין הענין כן, כיון שגם חקלאים ובעלי משק נתחייבו בלימוד התורה. דווקא בתקופתנו דרוש להרבות מספר לומדי תורה העוסקים במקצועות אלו כדי לשרש הדעה הכוזבת שהרוצים לעסוק במשק וכו' פטורים על ידי זה מכמה ענייני התורה והמצווה. ומובן שדוגמא חיה בזה מועילה יותר מכמה דברי תעמולה והתעוררות. וזכות הרבים מסייעת את העוסק בזה".
במהלך השנים עקר ר' משה לכפר חב"ד עם עשרים ילדיו כ"י והמשיך שם בעבודת החינוך בה עסק. אך משגברו קשיי הפרנסה (בכל זאת, כדי להיות המפרנס של עשרים צאצאים, נצרכים למזומנים רבים), פנה למשרד החקלאות ולמד את מקצוע הדבוראות. לאחר שפתח את המכוורת, ישב ר' משה בשדה ליד כוורתו וצפה בחיי הדבורים המרתקים ובעולם הדבש הקסום והמופלא.
ר' משה החליט שאת המידע החדש לו, הוא חייב להעביר הלאה. למען יראון וילמדון...
בקומה השלישית בביתו, הוא בנה כוורת שקופה והזמין את האנשים והילדים, לבוא ולצפות בנפלאות הבריאה.
הנהירה לביתו והביקור בכוורת הוו למעשה את גלגולו הקודם של 'מאחורי הדבש'. ומאחר והאנשים טורחים ומגיעים עד הקומה השלישית וצופים במלכה וחבר פעולותיה, שואלים שאלות ומקשים קושיות, לא יכל ר' משה להמשיך בעיסוקיו היומיומיים, ואף לרדות את הדבש לא סיפק זמנו בידו. וכך נסגרה למגינת לב, הכוורת בביתו, בקומה השלישית.
אך לר' משה נותר חלום מתוק. לפתוח מרכז מבקרים איכותי, שבו יוכלו האנשים לקבל מענה לשאלותיהם, ואף להנות ולחוות קצת יותר מאשר כוורת אחת שקופה...
בשנת תשנ"ד החליטה בתו שושי, לממש את חלומו של אביה. היא ושלמה יורים את אבן הפינה למרכז המבקרים המפורסם 'מאחורי הדבש'. כחלק ממגוון הפעילויות שבמקום, ובה צופים הילדים בתצוגה שבה הדבוראי מדגים את עבודתו. ר' משה, בנוסף למכוורות שבבעלותו, ולעיסוקים הרבים שבהם היה שקוע, משמש כשחקן הדבוראי, ובכשרון רב, מנחיל לדור הצעיר את תפקיד הדבוראות.
חזונו הגדול, קורם עור וגידים. האנשים מגיעים ונהנים. האתר מקבל את צביונו כמקום המתאים מכל הבחינות לציבור שומרי תורה ומצוות, ותחת אותה קורת גג מתוקה מתארחים בצוותא חסידים וליטאים בני עדות המזרח ואשכנזים, ילדי העשירון העליון יחד עם ילדי 'סמך' שהגיעו לברר כיצד הגיע הדבש לפרוסת הלחם בה הם נוגסים.
"אנשים שונים, דעות שונות, האם הופרה ההרמוניה והאוירה הטובה?"
שושי ושלמה נקטעים מסיפורם הקולח על יסודות שנבנים, ופונים לתאר את התנהלות יושבי הבית.
"אהבת ישראל היא מידה שצריכה להימצא בכל מקום, בבינונים ובגבוהים" - מחייכת שושי. "אנו מארחים בכבוד את כל סוגי האוכלוסיה, ובאהבת ישראל אמיתית מספקים מענה לרצון כולם. "ישנן דקויות שאנחנו כחרדים נוכל להבין וליישם, מה שבאתר חילוני, לא יבינו בכלל..." - מוסיף שלמה, ואני מבקשת הסבר. "מגיעות לכאן קבוצות רבות. חלקן מבתי ספר ותלמודי תורה, שאינם יודעים את שפת העברית, מאחר ואני דובר את שפת האידיש, אני משמש כמתורגמן. לעיתים מגיעות קבוצות המעונינות לוותר על הסרט הנלווה, המתאר את חיי הדבורים. רק אנשים שומרי תורה ומצוות ידעו להבין ולרדת לדקויות".
שושי צוחקת, ונזכרת בפגישה מרתקת שאירעה להם בראשית הדרך. "זה היה בימי חול המועד העמוסים, האתר היה מלא במשפחות שבאו ליהנות עם ילדיהן. בהצגה ישבו זו לצד זו, אם נתיבותית לצד סבתא חיפאית, ואת מחיאות הכפיים בסיומה של ההצגה החליש המלל הנרגש שיצא מפי שתי הנשים, שהתברר כי לפני כעשרים שנה היתה החיפאית מורה של האמא מנתיבות...".
ממלא מקום
שלמה ושושי נשאבים שוב לאחור אל ימי 'ירח הדבש'.
שלמה שהיה רב'ה בחיידר נתבקש על ידי חותנו לבוא לעבוד ב'מאחורי הדבש'. "אתה תהיה ממלא המקום שלי" - אמר לו ר' משה, לפני שנסע לנופש בים המלח, למספר ימים. אך למגינת לב, בט' בסיון תשס"ב, טבע ר' משה בבריכת המלון, כשהוא בשיא מרצו וכוחותיו, ואת משרת הדבוראי השחקן, הוריש לחתנו. "בתחילה היה קשה מאד" - משחזר שלמה, הייתי רץ בהפסקות לשמש כדבוראי, וחוזר להיות מלמד בזמן השיעורים.
בשנת תשס"ו נקטעה שגרת החיים המתוקה והעמוסה של ר' שלמה, כשהמחלה האיומה פגעה בו בבלוטות הלימפה.
העקיצות
"הרגשתי חולשה גופנית בלתי מובנת וקשה מאד" - מספר שלמה על ימי העוקץ - "כשהתלוננתי לפני הרופא על חולשתי, נטל הלה את שרביט הפסיכולוג, והחל לשאול אותי, האם קשה לי בעבודה או שמא אני מרגיש לא מסופק... חזרתי עם חולשתי כלעומת שבאתי. ודווקא ידיד, שאינו רופא. ייעץ לי לבצע בדיקת דם. התוצאה גילתה שמספר כדוריות הדם הלבנות בדמי, גבוה מאד, מה שמוכיח כי הגוף נלחם בפולש כלשהו".
את השבועיים שלאחר גילוי המלחמה בגופו, מכנה שלמה 'מעניינים'. הרופא אישר את דבר מחלתו, אבל לא ידע להצביע על מקום החולה. "ההרגשה שלי היתה עילאית ומיוחדת" - מתאר שלמה - "חשתי את חיי נתונים בכף היד, כל רגע יקר מאד. לא ידענו היכן נמצא הגידול, אך הידיעה הברורה היתה שהוא ממאיר ואני מתחיל לראות את החיים מהצד האחר שלהם. לאחר אותם שבועיים בלתי נשכחים ידעו להצביע במדויק על מוקד המחלה.
"בסקטורים של המחלה, הסוג שבו חליתי לא היה מן הקשים, והרגיעו אותי שבעזרת טיפול נכון, אבריא בעזרת השם, לחלוטין. הטיפול הנכון התברר כשנה מתישה מאד של הקרנות וכימותרפיה. סוג הגידול כונה 'רך' ולא הצריך ניתוח, אבל הטיפולים לא נחסכו גם הם.
השנה ברובה עברה עלי בחולשה גופנית קשה מאד ולעתים אף בחולשה נפשית. כשהבראתי, נודע לי, כי את סוג הכדורים בו טופלתי, הסירו מהמדפים בשל תופעות הלוואי הקשות שגרמו".
בד בבד, עם השהות המייסרת בבית החולים, המשיך שלמה לערוך גיחות לחיידר ולבימת הדבוראות.
איך הגיבו הילדים על מחלתך?
"המרגש ביותר היה לעקוב אחר תגובותיהם של הילדים בבית. כולם ללא יוצא מן הכלל, ולמרות שוני הגילאים, הגיבו בבגרות מפתיעה. ובתחושת שיתוף פעולה נטלו חלק בכל עזרה שנדרשו, ונשאו בעול, ובמאור פנים. גם תשעה עשר אחיה ואחיותיה של אשתי, לא טמנו ידיהם בקערת הדבש... כשאחד מבני המשפחה שאל פעם להרגשתי, עניתי לו כי 'אני מחפש תשומת לב'."
מה היתה תחושתך האישית?
שלמה מדגיש בנקודה זו, כי כל ענין היחשפותו למחלה, הוא רק כדי לעודד אחרים שעוברים ל"ע מצבים דומים לשלו או חווים התמודדות אחרת. "אני רוצה שכל הכתבה ומטרת הראיון יהיו רק לתועלת" - הוא חוזר ומבקש. ועל שאלתי בקשר לתחושותיו, הוא משיב: "אנשים בבית חולים ובמיוחד במחלקה כאובה זו, מסתכלים על החיים אחרת. ערכם של החיים מוחשי הרבה יותר. בינות לסובבים נופלות המחיצות של הזרות והשונות, שם כולם חיילים בחזית אחת. פתאום המירוץ אחר הדברים החומריים נפסק, ועומדים מול היקר מכל - המלחמה לחיים. זו האוירה בה הייתי נתון. על נושאים הרי גורל מעין אלו, נסובו השיחות. אנשים חיפשו משענת יציבה ואני מצאתי עצמי מחזק ומתחזק, מלמד ולומד. הרגשתי בכל התקופה היתה עילאית ורוחנית, הרגשתי מנותק מכל הדברים הגשמיים החשובים לנו כאנשים, ומחובר לערך החיים היקרים מפז. כשהחלמתי, ערכו הילדים בת"ת מסיבת הודיה מרגשת שחיממה את לבי".
העבודה המאומצת בתלמוד תורה ובאתר המשפחתי, הביאה אותו להחלטה, שהוא חייב לוותר כדי להצליח. כיום, מתמקד ר' שלמה בניהול 'מאחורי הדבש', ובהמשך להוראת חמיו הוא מציג את תפקידו של הדבוראי בפני המבקרים.
אז איך בכלל מייצרים דבש?
לאחר שעברתי בחדרי הפעילויות הצבעוניים, נתקלתי באין ספור דבורים מחייכות התלויות על התקרה, ועקבתי אחר הדבורה בכוורת, כמעט יכולתי לענות את התשובה בעצמי. "ייצור הדבש נחלק לשניים, חיי הדבורים וייצורו של הדבש" - משיבים שלמה ושושי. כבקיאים ומלומדים, קולח ההסבר מפיהם, מלווה בניחוח קל של צוף ופריחה ועטוף בדבש מתוק וטעים. "חיי הדבורים הינם הרמוניה מושלמת בין המלכה, החולשת על צוות של שמונים אלף פועלות. תפקיד המלוכה כולל הטלת ביצים בתוך חלה מדונג בעלת צורות משושים מדויקים, שנבנתה על ידי הפועלות החרוצות. ביום רגיל מטילה המלכה בין אלפיים לשלושת אלפים ביצים. לאחר שלושה ימים בוקעת רימה - תולעת, ההופכת לאחר ששה ימים לגולם, ולאחר תריסר ימים נוספים, יוצאת דבורתנו לחלל העולם.
"הרכה הנולדת, לא נחה ומקבלת פינוק, אלא מתחילה ישר בעבודתה. בתחילה היא מועסקת בתור עוזרת בית ומסייעת בניקוי חלת הדבש. בנוסף לכך, היא מאכילה את הרימות הבוגרות שבגיל שלשה עד ששה ימים, בצוף טעים ומגרה. בגיל תשעה ימים, צומחות לדבורה, שכבר מזמן נטשה מאחוריה את הילדות, בלוטות, שמהן יוצא חומר מיוחד הקרוי 'נוזל מלכות'. בנוזל הלזה היא מאכילה את הרימות הצעירות אשר אורך חייהן נע מגיל אפס עד שלושה ימים. את הטיפול בצעירות, מבצעת הדבורה, כשלושה ימים בלבד, ואז בעת החגיגות להיווסדה תריסר יום בכוורת, מתנוונות בלוטות 'מזון המלכות' ובמקומן מופיעות טבעות מיוחדות שבעזרתן עובדת הדבורה כבנאית. עד גיל עשרים וארבע יום היא מייצרת דונג, ממשיכה את בניית הממלכה, ויוצרת משושים מדויקים להפליא.
בו זמנית לדבורה 'הנ"ל' פועלות בצוותא, בהרמוניה ובחלוקת עבודה הוגנת כל שאר עשרות אלפי חברותיה. הן מנקות, בונות ומאכילות את הדור הבא. לו היה חֶסר, או מריבה משפחתית בענייני עבודה או תנאי מחיה, הכוורת לא היתה יכולה להתקיים. לאחר שנמלאו ימי הדבורה עשרים וארבע ימים תמימים היא מתחילה סוף סוף להוכיח בגרות ואחריות ומביאה לכוורת צוף פרחים. חברותיה מסייעות ביבוש הצוף ואידוי המים וכך הופך הצוף הנמצא בגינתכם לדבש סמיך.
את משושי הדונג המלאים בדבש, מכסות הדבורים בדונג, כדי שהדבש המושקע לא יזלוג. את מלאכת הרדייה עורך הדבוראי כשהוא מוגן במסכה, חליפה וכפפות מיוחדים כדי שהדבורים לא יותירו בו את נחת עוקציהן.
כשהדבוראי רואה כי חלת הדבש מלאה בדבש, הוא מפריח עשן מתחת לכוורת בעזרת מפוח מיוחד. הדבורים כצפוי נסות מפאת הריח. ואת אלו שלא כצפוי, הממשיכות להיאחז בצור מחצבתן, הוא מוציא בעזרת מברשת.
במכונה מיוחדת מסיר הדבוראי את הדונג המכסה את חלת הדבש, במכוורת עובר הדבש סינון ו-ישר לצנצנות שעליהן כתוב 'דבש דבורים טהור'.
מה בקשר למלכת הכוורת?
"כאשר הדבורים מאכילות את הרימה הצעירה ב'מזון מלכות' במקום שלושה ימים ששה ימים, בוקעת מלכה מיוחסת. אבל המלכה הנוכחית אינה מעונינת להוריש את כתרה בעודה בחיים, או לחילופין להתחלק בכתר. אז נוצר קרב עקוב מדם, כאשר בסופו המנצחת מוכתרת למלכה. לעתים, מתה המלכה עולת ימים, ואז בוחרות הדבורים את אחת הרימות. לאחר טקס המלכה קצר, הן מגביהות את שולי התא המשושה, וכבר מסומנת הרימה כמלכותית. בכוונה תחילה הן מאכילות אותה ששה ימים במזון מלכות ובסופו של דבר מגיעה הנסיכה השונה אף במראה מחברותיה, היישר אל הכתר הנכסף ללא כל מאמץ. מתשעה קבין של שיחה שירדו לעולם, נטלו אף הדבורים. בשפתן המיוחדת הן מדווחות זו לזו, על הנעשה בעולם הפרחים, ועל המיקום המיוחד של הצוף הטעים אותו הן שתו הבוקר. התקשורת ביניהן נעשית באמצעות המחושים ובשפת ריקוד הדבורים. בצורת המחול קשת, הספרה שמונה או מעגל, הן מעבירות זו לזו שדרים ותמסורות סודיים".
האם היה שוני בייצור ובכמות הדבש השנה?
אני מובלת אחר כבוד למבנה הסמוך, המשכן את 'מכוורת שניאורסון כפר חב"ד'. לאחר פטירתו של ר' משה נטל בנו את ניהול מכוורת הידועה, כאשר מכל העברים ניבטים בקבוקים וצנצנות עמוסים בנוזל הצהוב. מארזים מתוקים לשנה החדשה ממלאים את אולם המכירה. סמוך למכונה שבראשה מוברג מיכל ענק, מניח פועל צנצנות קטנות המתמלאות בדבש הניגר מן המיכל. עם כל כמות הדבש, הגדולה ביותר שראיתי עד כה, היבול השנה אינו מספק.
הגשמים השנה היו מועטים וכתוצאה מכך גם הפריחה.
"כמות וייצור הדבש חלשים יותר מכל שנה בגלל הפריחה המועטת" - מסבירה שושי. אבל עדיין הדבש מספק טעימה מתוקה לכל אחד ואחד.
כמה מילים לסיום - אני מבקשת בעודי טועמת מחלת דבש טבעית מתוקה.
"התפקיד שלנו הוא לחיות בשיטת הבעש"ט, בכל דבר שיהודי רואה ושומע, הוא צריך ללמוד ממנו הוראה לעבודת השי"ת, כל אחד בדרכו ובהנהגתו שלו. כל העוסקים במדעים חשובים, כמו אסטרונומיה, רפואה ואטום משפשפים עיניהם בהלם, למראה המורכבות והמושלמות שרק בורא העולם יכול ליצור. גם הצפיה בדבורה שהינה חלק קטן בעולם, מעניקה את המימד היפה של 'מה רבו מעשיך ה'' ומחזקת את ראיית כוחו של הקב"ה בכל פרט ופרט.
"שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה", מאחלים השניים, "מלאה בהמון דבש מתוק וללא כל עוקץ".
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
