ארי אליסון

"בשם החוק, אתם עצורים".

בני הזוג הביטו זה בזה, מבולבלים. מסביבם, המולה באווירה בין-לאומית השוררת בשדה-התעופה בבריסל, בלגיה. מולם, שני שוטרים ממחלקת ההגירה, פניהם חמורות סבר. לרגליהם, שני ילדיהם בני שנתיים ושלוש, בקושי קטינים. כן, גם הם עברו על החוק.

העבירה: שהייה בבלגיה מעבר לשלושת החודשים המותרים לתיירים על פי חוקי המדינה. "לא ידענו", הם ממלמלים בהלם. התוצאה: מעצר בשדה-התעופה עד שיועלו לטיסה הפנויה הבאה לישראל, שהיא, כך התברר, תהיה רק בעוד שבוע. בינתיים, יצטרכו פורעי החוק המסוכנים לשבת בתא אחד עם שאר טיפוסים שליליים כאלה ואחרים. כן, גם הילדים. הם עברו על החוק, לא?

הזוג הישראלי לא ידע את נפשו מרוב פחד, תדהמה וצער. הדמעות שהגירו, התחנונים והעובדה שעשו זאת בתום לב, לא שינו במאום לאנשי הביטחון הבלגים. גם בקשתם להתחשב ביהדותם ולקבל אוכל כשר, נענתה בשלילה. היחס אליהם היה כאל פושעים.

כאן נכנס ארגון 'אלף' לתמונה. "מיד כששמענו על המעצר, דאגנו שיבקר אצלם רב ויביא להם אוכל חם וכשר", מספר הרב לוי קנלסקי, יו"ר הארגון. "במקביל, התחלנו להפעיל את כל הקשרים שלנו כדי למצוא להם מקומות באחת הטיסות הקרובות יותר. ואכן, ברוך ה', לאחר 48 שעות עלתה המשפחה על המטוס ארצה, במקום שתיאלץ להמתין כמה ימים נוספים במעצר".

הסיפור הזה, אומר הרב, היה קצר, והסתיים בטוב, אך רוב המקרים נמשכים הרבה יותר זמן. שנים של ישיבה בכלא, נזקקים שחיים מתוך קושי כלכלי, נכים שנאלצים, יחד עם בני משפחותיהם, לחרוק שיניים ולקום ליום נוסף, חיילים בעת שירותם הצבאי, קשישים בבתי אבות, והרשימה עודנה ארוכה. המשותף לכל אלה: יהודים, אחינו בית ישראל, השוהים בחור נידח אי-שם על אדמת אירופה, שנקלעו למצבי משבר ואין להם למי לפנות. אה, ועוד דבר אחד משותף לכולם: ידו הארוכה של ארגון 'אלף', שהגיעה אליהם.


MP4 לכל יהודי

"לפני קרוב לארבע שנים הגענו, אני ורעייתי, לבריסל לשליחות, והתחלנו בייסוד והקמת הארגון, כשביסודו עמדה הדאגה לאסירים", מתחיל הרב קנלסקי בסיפורו, שהוא גם הסיפור של 'אלף'. "בכל רחבי יבשת אירופה, ארבעים ושבע מדינות, ישנם כשלוש-שלוש וחצי אלף אסירים יהודים, שמצבם הפיזי וגם הרוחני, גרועים ביותר. מלבד התנאים הקשים שהם מנת חלקו של כל היושב מאחורי הסורגים, היהודים סובלים גם מבעיה של חוסר מודעות מוחלט למצבם, כך שעל אוכל כשר, ביקור של רב, ספרים או תשמישי קדושה, לא היה בכלל מה לדבר".

כשאדם נכנס לכלא, בדרך-כלל לתקופה ממושכת, מתפנה זמן רב בסדר יומו, מסביר הרב קלנסקי. אל החלל הבלתי מנוצל ביקש הארגון להיכנס, ובמקביל לסיוע הגשמי באוכל, האזנה או קשר עם המשפחה, לנצל את ההזדמנות ולעורר בלבו את הניצוץ היהודי.

"כל אסיר זכאי לביקור של איש דת, ובדרך כלל גם הוא מעוניין בכך, כיוון שברגע שאישיות חשובה יחסית מבקרת אותו, גם יחס הסוהרים אליו משתנה לטובה", אומר הרב קנלסקי. "בין האסירים היהודים ישנם גם כאלה שמפאת מצבם הרוחני הירוד לא ממש ישנה להם אם יהיה זה ביקור של כומר, אך מבחינתנו כמובן לא היינו רוצים בשום אופן שדבר כזה יקרה. לכן, בכל מצב ובכל זמן, ויעלה כמה כסף שיעלה, נדאג שהאסיר יזכה לביקור של רב. באחת הסדנאות שהעברנו לפני רבנים מכל רחבי אירופה, הסברנו להם עד כמה חשובה השליחות שלהם, ומדוע צריכים לעשות כל מאמץ להגיע לכל אחד ואחד".

הפעילות בבתי-הסוהר רחבה מאוד. ראשית, כאמור, מבקר רב את האסיר, שומע ממנו בקשות מיוחדות, אותן הוא משתדל למלא עד הביקור הבא. גם נושא האוכל הכשר חשוב להרבה, כיוון שבניגוד לשאר האנשים, הם אינם חופשיים לצאת ולקנות משהו בקיוסק ממול. בעתיד הקרוב בעזרת ה', יהיו מטבחים כשרים בבתי-סוהר ברחבי אירופה, מבטיח הרב קנלסקי. עד אז, דואגים מתנדבי הארגון לאספקה קבועה של מנות חמות, כשרות למהדרין.

מחלקה מיוחדת מופקדת על ההתכתבויות, כשאנשים בעלי סבלנות רבה שהוכשרו לכך, יושבים וקוראים את המכתבים ששולחים האסירים, וגם עונים עליהם. "כשיושבים לבד בין הקירות אפשר לאבד את השפיות. מגיעים אלינו אלפי מכתבים, ואף העמדנו מתורגמנים כדי שנוכל לתת מענה לכולם", הוא מספר. "הם יודעים גם לקרוא בין השורות, להבין את מה שעובר על הכותב, ומכתב התשובה יהיה בהתאם. פעם היה לנו אסיר שבפעם הראשונה כתב עמוד אחד, ובמכתב הרביעי הגיע ל-16 עמודים... זו מחלקה מיוחדת ונצרכת מאוד".

אחד האסירים המשוחררים, נזכר הרב, ביקש לתרום סכום כסף גדול לקניית אוכל כשר לאסירים אחרים, וכן להצטרף למחלקת ההתכתבויות. "כשישבתי בפנים, החברים והמשפחה ניתקו כל קשר עמי ורק הארגון דאג לי לאוכל ולחברה", סיפר האסיר. "ובשני התחומים האלה, שחסרו לי כל-כך, אני מעוניין להשתתף עכשיו".

הארגון עוסק גם בהוצאה-לאור, ייחודית לתחומו: חוברות ובהן מושגים יהודיים, שמאפשרות למידה פשוטה ונעימה של אורח החיים היהודי, לצד פתרונות הלכתיים המתאימים למצב המיוחד בו שרויים יהודים אלה, עם אפשרות להציג שאלות מורכבות לרב, 24 שעות ביממה, ולקבל מענה מידי. בנוסף, מצורפים להן מבחנים אמריקאיים אותם שולחים ה'תלמידים' בדואר, עם צ'ופרים למצטיינים... ואם תשאלו מה כבר אפשר לתת לאסיר בין ארבעה קירות, תתפלאו: זיכויים למוצרים שונים בקנטינה של בית הסוהר, ואם החוק המקומי מאפשר, גם תגמולים כספיים. בפורים האחרון למשל, חולקו נגני mp4 ובהם ג'יגה של שירים מכל הסוגים ומגילת אסתר בשני נוסחים.

המעוניינים, יוכלו לקבל גם חומר בנושאים יהודיים אחרים, ולהאזין לו בנגן שברשותם. "עכשיו אנחנו גם בודקים אפשרות להענקת תעודה כלשהי ללומדים, משהו שיישאר להם גם לאחר שישתחררו, ויאפשר להם להתחיל את צעדיהם ביום שאחרי".

בכלל, הדאגה לתקופה שלאחר השחרור, מעסיקה מאוד את ראשי הארגון. "הפשע גובר, המשאבים של הממשלות – לא", משתף אותנו הרב קנלסקי. "ואנחנו, בתור החברה האנושית, נשלם את המחיר. אסירים פליליים יוצאים בסופו של דבר לחופשי, ואין להם שום סיבה לא לחזור למעשיהם הקודמים. אין תקציבים, אין מספיק מודעות ולרשויות יש מספיק בעיות לטפל בהן מאחורי הסורגים. וגם כשכבר קיימת איזו תכנית שיקום, לא כל אחד זכאי לה מבחינת החוק, וחבל".

הוא נזכר במקרה של אסיר שעמד להשתחרר, אך לא יכול היה להצטרף לתכנית השיקום כיוון שלא עמד בקריטריונים... עורך הדין שלו יעץ לו שכשייצא לחופשי, ייכנס לחנות ויגנוב ארגז בקבוקי קולה, ייתפס, ייעצר ואז – על פי חוק יהיה זכאי לתכנית שרצה. זה אבסורד, אנחנו מזדעזעים, והרב קנלסקי מוסיף: "שלא לדבר על אלה שכלל אינם מעוניינים לצאת החוצה. בכלא מובטחות להם מיטה, שלוש ארוחות, חברה ותעסוקה, מה שאין כן מחוץ לסורגים... לא כולם מוצאים את מקומם בעולם החופשי, ומגיע מצב שבתי-הכלא מלאים עד אפס מקום".

הפתרון: בתקופה זו עובדים בארגון על תכנית שיקום מהפכנית, בסגנון הקואוצ'ינג (=אימון אישי), שתיכנס בהדרגה לכל בתי-הכלא ביבשת. בקצרה, מדובר בתפיסה חדשנית על בסיס סוהר-אסיר, בה יברר הכלוא עם עצמו מה יעשה כשייצא, גם אם מדובר בעוד שנים רבות, ויתחיל להתכונן לכך. הוא ילמד מקצוע, ויתכנן את השתלבותו מחדש בחברה. "כולם, יהודים ושאינם, פושעים וכאלה שפעלו בתום לב, זכאים לתשומת לב וליחס אנושי", מסכם הרב קנלסקי, "ובעיקר – לאפשרות לפתוח דף חדש עם שחרורם. בקרוב בעזרת ה', כשתצא התכנית שלנו לפועל, כל זה יתאפשר".

"בנוסף, יזכו האסירים היהודים לצאת עם מטען שלא היה קודם ברשותם, אוצר רוחני שקנו במהלך הישיבה בכלא. מהניסיון שלנו, הניצוץ היהודי שנדלק בלבם לא נכבה אחר כך, ואנו רואים בזה שליחות של ממש, להגיע ללבו של כל יהודי ויהודי, להעיר ולהאיר בו את הנשמה".

3 שנים, 100 אלף איש

זה החל כאמור בסיוע לאסירים בבתי-הכלא, אך מהר מאוד הלכו והתרבו תחומי פעילותו של 'אלף'. היום, יותר משלוש שנים מאז הוקם, לומר על הארגון שהוא 'רחב היקף' זה כמעט מעליב. "בכל יבשת אירופה חיים כשני מיליון יהודים, מתוכם כחצי מיליון אינם מתגוררים או משתייכים לקהילה יהודית. זה כולל גם חיילים, קשישים בבתי-אבות, חולים מאושפזים וכמובן אסירים, וכן משפחות מעוטות יכולת או כאלה שנקלעו למצוקה כלכלית, ואין להם למי לפנות".

הנתונים פרושים לפניו. "במהלך שנות פעילותנו, הגענו לקרוב למאה אלף יהודים כאלה, שמצבם מוגבל או נזקקו לעזרה, לא מצאו אוזן קשבת והיו חסרי אונים. תחומי הפעילות שלנו כוללים סיוע כלכלי, חלוקת מזון, ייעוץ משפטי, ביגוד והנעלה לנזקקים, אספקת תרופות וציוד רפואי, עירוב הרשויות – שגרירים, ממשל מקומי וכדומה, וכמובן – השליחות הרוחנית שלנו, לקרב כל נצרך ולחזק את שורשיו היהודיים".

עד מהרה, הפך 'אלף' לארגון הומניטארי הפרוש בכל רחבי אירופה, שמשרדיו הראשיים שוכנים בבריסל, בלגיה. ולא במקרה. כיום, נחשבת בריסל לבירת אירופה, הפרלמנט והנשיאות האירופאיים ממוקמים בעיר, וכארגון המעוניין לקדם את ענייני היהודים גם מבחינה חוקתית, אין מקום טוב מאשר סמוך למוקדי הכוח. "יש לנו לובי בפרלמנט ובמשרדי הממשלה, ואנו עומדים בקשר הדוק עם הגורמים המשפיעים ועם הוועדה לזכויות אדם של מועצת אירופה.

"הגיע מצב שכל מיני אנשים מגיעים ישירות אלינו, אפילו גורמים רשמיים מפנים את המבקשים לארגון 'אלף'", מעיד הרב קנלסקי. "לא מזמן הכו שיטפונות באוקראינה, וקיבלנו פניות ממשפחות שבתיהן הוצפו ונזקקו לעזרה.

"רוב הפונים אפילו אינם יודעים לספר איך והיכן שמעו עלינו, 'חבר הציע לי', 'מישהו שמע עליכם ואמר לי', כולם מוצאים את דרכם הנה, ואנחו מצדנו עושים את המקסימום כדי לספק מענה לכל בקשה. עד היום", הוא מסכם בסיפוק, "לא השבנו איש ריקם, וכל פנייה קיבלה טיפול אישי ומסור".

איך זה עובד? כל רב קהילה או שליח מחזיק בפנקסו האישי את הטלפונים של המחלקות השונות בארגון, שמצדו, מספק תמיכה כלכלית, כוח אדם, מוצרים ומצרכים. 'נותנים את הכלים', כהגדרת הרב קנלסקי. "כמה פעמים פנינו גם לשגרירויות ישראל במדינות אירופה, שישמרו אצלם את הטלפונים שלנו ויוכלו לשלוח אלינו מקרים. בפועל קיבלנו תשובה ש'אין דרכנו להפנות לארגונים פרטיים', וזה חבל, כי לא פעם אין לישראלים מענה בשגרירות המקומית, והפקיד אינו יודע למי להפנות אותם".

למשל, יהודי המחזיק שני דרכונים, ישראלי וזר, לא זכאי לביקור הקונסול הישראלי אם ייעצר, שלא לדבר על כך שכל בקשה תיתקל בבירוקרטיה הידועה שלהם. במרבית המקרים, כבר יודעות המשפחות למי כדאי לפנות, וניחשתם נכון, אין מדובר דווקא בנציגינו הרשמיים בניכר.

הסיפורים קולחים מפיו בשטף.

הכתבה במלואה מתפרסמת השבוע במגזין של 'כפר חב"ד'