משפט המס: חובת זהירות של רואה חשבון כלפי לקוחותיו
להורדת הגליון ולהדפסתו: לחצו כאן
חובת זהירות של רואה חשבון כלפי לקוחותיו
חוק מע"מ קובע לעוסק חובת מע"מ בגין עסקאות שנעשו בישראל (מע"מ עסקאות). מאידך, מתיר החוק לקזז את המע"מ ששולם בגין הוצאות שהתווסף עליהם מע"מ, במידה והוצאות אלו בוצעו לצורך ביצוע העסקאות החייבות במע"מ (מע"מ תשומות).
הדוגמא הפשוטה ביותר לכך היא רכישת מלאי על מנת למוכרו, כאשר גם לעלות הרכישה וגם לתמורה מהמכירה התווסף מע"מ. במקרה כזה, יקוזז מע"מ התשומות (המע"מ שהתווסף לעלות הרכישה) ממע"מ העסקאות (זה שהתווסף לתמורה מהמכירה) והמע"מ שישולם על ידי העוסק יהיה רק ההפרש שבין שני הסכומים. עם זאת, ישנן עסקאות שאין תשלום מע"מ בצידן. כאלו הם, למשל, עסקה בה נמכרים ירקות ופירות לא מעובדים או עסקה בה נמכר מוצר לחו"ל (יצוא).
אולם, חוק מע"מ מבחין בין עסקה פטורה ממע"מ לבין עסקה ה"חייבת במע"מ אפס". עסקת הירקות הינה עסקה פטורת מע"מ ועסקת הייצוא הינה עסקה החייבת במע"מ אפס. ההבדל ביניהם מתמקד באפשרות לדרוש ממע"מ החזרים (או לקזזן ממע"מ עסקאות של עסקאות אחרות) בגין הוצאות שהתלווה אליהם גם מע"מ תשומות:
ככל שמדובר בעסקאות פטורות, מע"מ התשומות שהתווסף להוצאות שהוצאו לצורך ביצוען לא יהיה ניתן להחזר או לקיזוז.
אולם אם מדובר בעסקאות החייבות במע"מ אפס, אזי מע"מ התשומות שהתווסף להוצאות שהוצאו לצורך ביצוען, יהיה ניתן להחזר או לקיזוז.
לפני מס' חודשים הובא בפני ביהמ"ש (אלגם גיל סוכנויות נ' דוד ברנד) מקרה בו רו"ח סבר בטעות שעסקאות מסוימות שביצעה החברה הינן עסקאות החייבות במע"מ אפס, כאשר בפועל היו אלו עסקאות פטורות. בשל טעותו, ניכתה החברה את מס התשומות ממע"מ עסקאותיה (שנבע מעסקאות אחרות – חייבות מע"מ). בביקורת מע"מ התברר שמדובר בעסקאות פטורות ולכן לא ניתן היה לקזז את מע"מ התשומות של ההוצאות שהוצאו לשם ביצוען.
רשויות מע"מ הוציאו לחברה שומה לפי מיטב השפיטה, על פיה הם התחייבו בתשלום מע"מ בסך כ-313,000 ₪, אך הסכום הופחת לאחר מו"מ בסיוע עו"ד מומחה מיסים לכ-157,000 ₪. שכר טרחת עו"ד הייתה כ-31,000 ₪.
החברה פנתה לביהמ"ש בתביעה כלפי רואה החשבון שלה, וזה חייב את רואה החשבון לשאת במלוא העלות: 188,000 ₪. בפסק הדין קבעה השופטת שבכל הקשור לסיווג העסקה למע"מ, רו"ח חב בחובת זהירות כלפי לקוחו. כיון שרואה החשבון התרשל בתפקידו, הוא חויב לרפא במלואו את הנזק שנגרם ללקוח.
חובת זהירות של המוסד לביטוח לאומי כלפי מבוטחיו
שתיים מן הקצבאות אותם מעניק המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), בהתאם לחוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק) למבוטחיו הן: קצבת זקנה (כ-1,200 ₪ בחודש) וקצבת נכות כללית (כ-2,000 ₪ בחודש).
את קצבת הזקנה מקבל מי שהגיע לגיל זקנה. את קצבת הנכות מקבל מי שהפך להיות נכה (בתנאים שמופיעים בחוק). הזכאות לקצבת נכות היא עד הגעתו של הנכה לגיל זקנה (כהגדרתו בחוק). בעת הגיעו לגיל זקנה, מפסיק הנכה לקבל קצבת נכות ומתחיל לקבל קצבת זקנה.
אולם, אם הנכה התחיל לקבל קצבת נכות בטרם הגיע לגיל זקנה, הוא יהיה זכאי לקבל – החל מיום הגעתו לגיל זקנה ועד לתום חייו – בנוסף לקצבת הזקנה, גם סכום השווה לפער שבין קצבת הזקנה לבין קצבת הנכות אותה קיבל טרם הגיעו לגיל הזקנה ולמעשה הוא לא ייפגע.
לאחרונה הגיע לבית המשפט מקרה בו עובדת בשם ארנה רוזנוקס (להלן: ארנה) שלקתה מס' חודשים לפני גיל זקנתה באירוע מוחי קשה והגישה למל"ל תביעה לקצבת נכות. ועדה רפואית של המל"ל אכן אישרה את זכאותה, אולם פקידה במל"ל יעצה לה לנצל את ימי המחלה שנצברו לה לאורך שנות עבודתה (כ-150 ימים), לתבוע שכר ממעבידה בגין הימים הללו. כל עוד היא מקבלת דמי מחלה, אינה זכאית לתבוע קצבת נכות ולכן, אמרה לה הפקידה, שלאחר שתסיים לנצל את ימי מחלתה, תגיש שוב תביעה לקצבת נכות והמוסד ידון בבקשתה. ארנה קיבלה את העצה ואכן תבעה את תמורת ימי מחלתה ממעבידה.
בתום ניצול ימי מחלתה, שבה ופנתה למל"ל בתביעה לקבל קצבת נכות. הבעיה הייתה שכאשר היא סיימה לנצל את ימי מחלתה היא כבר עברה את גיל הזקנה. עכשיו - אמרה הפקידה לארנה - כבר עברת את גיל הזקנה, את זכאית לקצבת זקנה בלבד ואינך זכאית לקצבת נכות.
טענתה של ארנה כי היא בחרה לנצל את ימי מחלה רק בעקבות העצה של הפקידה וכי לולא העצה הזו היא הייתה מוותרת על ניצול ימי מחלתה הצבורים והייתה תובעת את קצבת הנכות שהייתה מזכה אותה לקבל בכל חודש למשך כל יתרת חייה סכום של מאות ₪ נוספים, נפלה על אוזניים ערלות. "חוק זה חוק".
בצר לה, פנתה ארנה לבית המשפט ושטחה את טענותיה. תשובתו של המל"ל הייתה: זה לא תפקידי לתת ייעוץ משפטי לאזרחים, היה עליה לקבל ייעוץ משפטי מחוץ לכתלי המל"ל.
בית המשפט קבע כי המל"ל חייב לתת למבוטחים מידע מלא וממצה לגבי זכויותיהם ועל מה שעליהם לעשות כדי לנצלן. המל"ל הוא בעל הידע בקשר לזכויות המבוטחים, כאשר המבוטחים – בדרך כלל – אינם בעלי הידע הנדרש ברמה מספקת כדי שימוצו זכויותיהם, אסור לו להציג מצג מטעה למבוטחיו ולגרום לכך שהם יפעלו בדרך שתסב להם נזק.
במקרה הנוכחי, המל"ל נהג בצורה לא נאותה – הפקידה ידעה שאם ארנה לא תתבע את קצבת הנכות בטרם הגיעה לגיל זקנה, היא לא תוכל לתבוע אלא את קצבת הזקנה. היא ידעה את גילה של ארונה ואת כמות ימי המחלה שעומדים לזכותה. אשר לכן, היא גם ידעה שאם ארנה תשעה לעצתה היא תפסיד סכומי כסף ניכרים לאורך שנות חייה. למרות זאת הציגה מצג מטעה בכך שיעצה לארנה את עצתה ואמרה לה שתשוב ותגיש את התביעה בתום ניצול ימי המחלה כדי שהיא תדון בה מחדש – בכך יש משום הטעיה ומצג שווא.
ביהמ"ש אף קבע שגם לולא ידעה הפקידה את העובדות הללו, לא היה בכך כדי לפטור את המוסד מחובתו למסור למבוטח את כל הנתונים באופן מלא ומדויק.
ביהמ"ש פסק לארנה פיצויים מהמל"ל בשווי ההפרשים שבין קצבת הזקנה לקצבת הנכות למשך 22 שנים מראש תקופת תוחלת החיים הצפויה של ארנה), הפרשים שהסתכמו בכ-132,000 ₪. בנוסף, המל"ל נדרש לשלם את שכ"ט עורך דינה בסך 16,000 ₪ ואת אגרת ביהמ"ש.
ייעוץ ומידע
לעצמאים ולשכירים
אבי קדוש - [email protected] E-Mail:
מאפשרים לכם לקבל
