מערכת COL | יום כ"ב ניסן ה׳תשס״ז 10.04.2007

ילדים ב-COL: פרשת שמיני

כמידי שבוע, מפרסם COL מגזין שבועי לילדים: 'בשביל הילדים'. במגזין: פרשת השבוע מעובדת לילדים, סיפורים חסידי, מבט לגאולה, תשבצים ועוד  המגזין המלא
ילדים ב-COL: פרשת שמיני

המגזין מתפרסם באדיבות 'תורתך שעשועי' – השבועון לילדי ישראל
בהוצאת המרכז חינוכי חסידותי של צעירי-חב"ד.
להצטרפות למשפחת המנויים, טל: 02-5000770, פקס: 02-5001770
toratcha@chabad.org.il

 

השבוע היהודי

פָּרָשַׁת שְׁמִינִי

"מַהִי הַבְּהֵמָה הַזּוֹ אֲשֶׁר לְפָנַי, הַאִם הִיא טְהוֹרָה אוֹ טְמֵאָה?". אֶת הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת, לֹא צְרִיכִים לִשְׁאֹל רַק הַשּׁוֹחֲטִים וּבַעֲלֵי הָאִטְלִיזִים. זוֹהִי שְׁאֵלָה שֶׁכָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ צָרִיךְ לִשְׁאֹל אֶת עַצְמוֹ, כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בְּיוֹם.

עַל אֵיזוֹ 'בְּהֵמָה' אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים? לֹא, אֵין לָהּ אַרְבַּע רַגְלַיִם וְגַם לֹא זָנָב. הַ'בְּהֵמָה' הַזֹּאת הִיא כָּל מַעֲשֵׂי הַחֻלִּין שֶׁלָּנוּ, הַצַּד הַגַּשְׁמִי שֶׁבְּחַיֵּינוּ. הַאִם הַחַיִּים הַחָמְרִיִּים שֶׁלָּנוּ הֵם טְהוֹרִים?

אֶת הַתְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת, נוּכַל לִבְדֹּק בְּאֶמְצָעוּת הַ'סִּימָנִים'. סִימָנֵי הַ'מַּפְרִיסָה פַּרְסָה' וּ'מַעֲלַת גֵּרָה', יַעַזְרוּ לָנוּ גַּם לִבְדֹּק אֶת טִיב חַיֵּי הַחֻלִּין שֶׁלָּנוּ.

 

חַיִּימְקֶ'ה מְאֻשָּׁר, הַהֲכָנוֹת לְבַּר-הַמִּצְוָה שֶׁלּוֹ נִכְנְסוּ לְהִלּוּךְ גָּבוֹהַּ. אִמָּא שׁוֹקֶדֶת עַל רְשִׁימָה אֲרֻכָּה וּמְסַמֶּנֶת V לְיַד כָּל מַטָּלָה שֶׁבֻּצְּעָה. חַיִּימְקֶ'ה עַצְמוֹ מְעֹרָב בְּכָל פְּרָטֵי הַפְּרָטִים שֶׁל הַהֲכָנוֹת. יֵשׁ לוֹ דֵּעָה מְגֻבֶּשֶׁת לְגַבֵּי הַמּוּזִיקָה שֶׁתִּשָּׁמַע, וּלְגַבֵּי סוּג הַכּוֹבַע שֶׁעָלָיו לִקְנוֹת... בְּאַחַת הַפְּעָמִים בָּהֶן אַבָּא רָאָה אוֹתוֹ רָכוּן עַל הָרְשִׁימָה וּמְעַיֵּן בָּהּ בְּהִתְעַמְּקוּת רַבָּה, לָקַח אַבָּא עֵט, וְהוֹסִיף שְׁתֵּי מִלִּים לְיַד הַסָּעִיף "נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת". אַבָּא רָשַׁם: "בַּעֲלוֹת פַּרְסָה".

חַיִּימְקֶ'ה נִדְהָם. מָה זֶה נַעֲלַיִם עִם פַּרְסָה? הַאִם אֲנִי חָלִילָה בְּהֵמָה מַפְרִיסַת פַּרְסָה?

"כֵּן" – עוֹנֶה לוֹ אַבָּא – "כָּךְ אַתָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת. עָלֶיךָ לְהַכְנִיס מְחִיצָה, הַפְרָדָה, בֵּין הָרַגְלַיִם שֶׁלְּךָ (הַהִתְעַסְּקוּת בְּעִנְיְנֵי חֻלִּין) לְבֵין הָאֲדָמָה, הָאָרֶץ. עָלֶיךָ לְהִזָּהֵר שֶׁהָ'אַרְצִיּוּת' לֹא תִּכְבֹּשׁ אוֹתְךָ חָלִילָה, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה כְּמוֹ אוֹתָן חַיּוֹת חַסְרוֹת פַּרְסָה שֶׁרַגְלֵיהֶן מֻנָּחוֹת צָמוּד אֶל הָאָרֶץ".

 

אָכֵן, יְהוּדִי צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּל הַזְּמַן קְצָת מְרוֹמָם, קְצָת מֵעַל הָ'אָרֶץ'. נִזָּהֵר אִם-כֵּן, לֹא לִשְׁכֹּחַ אֶת הַ'פַּרְסָה'!

 

מַר מְנַשֶּׁה עוֹבֵר לְתֻמּוֹ בָּרְחוֹב, וְהִנֵּה לְפָנָיו סַפָּה מַרְשִׁימָה בְּחַלּוֹן הָרַאֲוָה. פִּתְקִית זוֹהֶרֶת מוֹדִיעָה, כִּי הַסַּפָּה נִמְכֶּרֶת בְּ'מִבְצָע'!

מַר מְנַשֶּׁה מַרְגִּישׁ חֵשֶׁק עַז, לְהִכָּנֵס, לְהִתְרַשֵּׁם, לְשַׁלֵּם, לִקְנוֹת, לִשְׁלֹחַ הַבַּיְתָה וּלְהַפְתִּיעַ אֶת אִשְׁתּוֹ. מַדּוּעַ לֹא? הַסַּפָּה בְּוַדַּאי תּוֹסִיף לַנּוֹחוּת שֶׁל הַבַּיִת...

אַךְ פִּתְאוֹם הוּא נִזְכָּר מָה לָמַד רַק אֶתְמוֹל בַּשִּׁעוּר עִם הָרַב: כְּשֶׁבָּאִים לְהִתְעַסֵּק עִם הַ'בְּהֵמָה', הַחֻלִּין, צָרִיךְ לְ'הַעֲלוֹת גֵּרָה'. צָּרִיךְ 'לִלְעֹס' הֵיטֵב אֶת הַצֹּרֶךְ הָאֲמִתִּי בְּאוֹתוֹ דְּבַר-חֻלִּין וְאֶת הָאֹפֶן הַנָּכוֹן לַעֲסֹק בּוֹ. רַק אַחֲרֵי 'לְעִיסָה' הֲגוּנָה, נִתָּן לָגֶשֶׁת אֶל הַדָּבָר בְּצוּרָה נְכוֹנָה, זַכָּה וּטְהוֹרָה.

 

עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁצָּרִיךְ גַּם 'לְהִתְרוֹמֵם' ('פַּרְסָה') וְגַם לִבְדֹּק הֵיטֵב ('מַעֲלָה גֵּרָה'), כַּאֲשֶׁר הַדְּבָרִים נוֹגְעִים לְהִתְעַסְּקוּת עִם חָמְרִיּוּת הָעוֹלָם. הַאִם יֵשׁ עוֹד מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב לִזְכֹּר?

 

ר' יוֹנָתָן עָמַד בִּפְנֵי הִתְלַבְּטוּת. הַרְחָבָה מוּאֶצֶת שֶׁל עֲסָקָיו, תָּבִיא לוֹ פַּרְנָסָה רְחָבָה יוֹתֵר. אֲבָל כַּנִּרְאֶה, הִיא גַּם תְּאַפְשֵׁר לוֹ פָּחוֹת זְמַן לִתְפִלָּה וְשִׁעוּרֵי תּוֹרָה. הַאִם מֻתָּר וּכְדַאי לוֹ לְהַרְחִיב אֶת הָעֲסָקִים?

בַּצַּר לוֹ, פָּנָה ר' יוֹנָתָן אֶל הָרַבִּי בִּשְׁאֵלָה. הוּא יָדַע בָּרוּר כִּי רַק שָׁם יְקַבֵּל תְּשׁוּבָה מֻסְמֶכֶת, הַמּוֹעִילָה בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת.

 

בְּסִימָנֵי הַטָּהֳרָה שֶׁל הָעוֹף, אֲנַחְנוּ לְמֵדִים שֶׁמֻּכְרָחִים לְהִשָּׁעֵן גַּם-כֵּן עַל עֵדוּת הַ'מָּסוֹרָה'. כִּי הַ'צַּיָּדִים', הֵם יוֹדְעִים מַהוּ כָּל סוּג וּמִין.

כָּךְ גַּם בַּעֲבוֹדַת ה', כַּאֲשֶׁר יְהוּדִי צָרִיךְ לְהִתְעַסֵּק עִם הָ'עוֹלָם', הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לִסְמֹךְ רַק עַל עַצְמוֹ. עָלָיו לְהֵעָזֵר בְּשִׁקּוּל-דַּעְתּוֹ שֶׁל הַ'צַּיָּד' הַמֻּמְחֶה (הַצָּד וּמַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל מִיְּדֵי הַיֵּצֶר). הַ'מָּסוֹרָה' הִיא גַּם הִתְמַסְּרוּת וְהִתְקַשְּׁרוּת אֶל הָרַבִּי, הַמּוֹבִילָה אֶת הַיְּהוּדִי לְהַנְהָגָה נְכוֹנָה וּטְהוֹרָה.

 

 

הסיפור השבועי

הַפֶּחָה שֶׁחָזַר בִּתְשׁוּבָה

אַחֲרֵי הַסְּעוּדָה שֶׁהִתְקַיְּמָה בְּבֵית הָרַב, כְּשֶׁאָסְפָה הָרַבָּנִית אֶת הַכֵּלִים מֵהַשֻּׁלְחָן, הִבְחִינָה שֶׁכַּפִּית אַחַת, עֲשׂוּיָה כֶּסֶף טָהוֹר, חֲסֵרָה. הִיא חִפְּשָׂה וּבָדְקָה שׁוּב וָשׁוּב – לַשָּׁוְא. הַמַּסְקָנָה הָיְתָה בִּלְתִּי-נִמְנַעַת: מִישֶׁהוּ גָּנַב אוֹתָהּ.

רַבָּהּ שֶׁל הָעִיר פְרַנְקְפוּרְט, רַבִּי יְשַׁעְיָהוּ הַלֵּוִי הוֹרוֹבִיץ, הַמְּכֻנֶּה 'הַשְּׁלָ''ה הַקָּדוֹשׁ' (עַל-שֵׁם סִפְרוֹ 'שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית'), שֶׁהָיָה גַּם רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה הַמְּקוֹמִית, הִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. הָאֲנָשִׁים שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָנוֹ לֹא הָיוּ אוֹרְחִים-פּוֹרְחִים. הָיְתָה זוֹ קְבוּצָה נִבְחֶרֶת מִתַּלְמִידָיו, שֶׁהָרַב נָהַג לְהַזְמִינָהּ לִסְעֹד עִמּוֹ!

הַחֲשָׁד נָפַל עַל אַחַד הַבַּחוּרִים. הוּא הִתְנַהֵג בְּאוֹתָהּ סְעוּדָה בְּצוּרָה מוּזָרָה, וְהָרַבָּנִית הָיְתָה בְּטוּחָה שֶׁיָּדוֹ הָיְתָה בַּמַּעַל. גַּם בַּעֲלָהּ הָרַב נָטָה לַחְשֹׁד בַּבָּחוּר, וְשָׁלַח אֶחָד מִתַּלְמִידָיו הַנֶּאֱמָנִים לַעֲרֹךְ חִפּוּשׂ חֲשָׁאִי בְּכֵלָיו. וְאָכֵן – אוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה – כַּפִּית-הַכֶּסֶף נִתְגַּלְּתָה בֵּין חֲפָצָיו.

הַבָּחוּר נִקְרָא אֶל הָרַב, וּכְשֶׁהוּא נֶעֱלַב עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתוֹ טָעַן וְחָזַר וְטָעַן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיךְ הִגִּיעָה אֵלָיו הַכַּפִּית. הוּא הָיָה מוּכָן לְהִשָּׁבַע שֶׁלֹּא הוּא הַגַּנָּב.

הַשְּׁלָ''ה הֶחְלִיט לְחַסֵּל אֶת הַפָּרָשָׁה וְהִבְטִיחַ לַתַּלְמִיד לִשְׁמֹר עַל הָעִנְיָן בְּסוֹד. אַךְ 'אָזְנַיִם לַכֹּתֶל'. הַסִּפּוּר נִתְגַּלָּה לְמִסְפַּר בַּחוּרִים, וְהַתַּלְמִיד חָשׁ עַצְמוֹ מְאוֹד שֶׁלֹּא בְּנוֹחַ. יוֹם אֶחָד נֶעֱלַם מֵהַיְּשִׁיבָה.

עָגְמַת-נֶפֶשׁ רַבָּה נִגְרְמָה לָרַב עַל שֶׁהַבָּחוּר נֶאֱלַץ לַעֲזֹב בְּגִין כַּפִּית שֶׁל כֶּסֶף. מִכָּל מָקוֹם, הוּא נֶעֱלַם וְעִקְּבוֹתָיו לֹא נוֹדְעוּ.

חָלְפוּ שָׁנִים רַבּוֹת. הַשְּׁלָ''ה נִתְמַנָּה לְכַהֵן כְּרַבָּהּ שֶׁל הָעִיר פְּרָאג, וּלְעֵת זִקְנָתוֹ הֶחְלִיט לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ-הַקֹּדֶשׁ, וּלְהַגְשִׁים בְּכָךְ אֶת חֲלוֹם חַיָּיו.

לְאַחַר נְסִיעָה אֲרֻכָּה וּמְיַגַּעַת, הִגִּיעַ הָרַב לִנְמַל יָפוֹ. בְּרֶדְתוֹ מֵהָאֳנִיָּה הִשְׁתַּטֵּחַ עַל הָאָרֶץ וְנָשַׁק בְּלַהַט לְאַדְמַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. הוּא קָם עַל רַגְלָיו, וְאָז הִבְחִין שֶׁלְּיָדוֹ נִצָּב אָדָם שֶׁנִּרְאֶה כְּפָקִיד בָּכִיר. מִיָּד הִתְבָּרֵר, שֶׁהָאִישׁ הוּא, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר, הַפֶּחָה שֶׁל יָפוֹ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ.

הַפֶּחָה הִסְבִּיר כִּי הוּא נוֹהֵג לְקַדֵּם כָּל אֳנִיָּה שֶׁמַּגִּיעָה לְיָפוֹ. אִם נִמְצָאִים בָּהּ אֲנָשִׁים מְכֻבָּדִים הוּא מַזְמִינָם אֶל בֵּיתוֹ. "לְכָבוֹד יֵחָשֵׁב לִי", סִיֵּם הַפֶּחָה, "אִם כְּבוֹדוֹ יְכַבְּדֵנִי בְּבִקּוּר בְּבֵיתִי".

הָאֵרוּחַ הָיָה לְמוֹפֵת. הַפֶּחָה דָּאַג עֲבוּרוֹ לְמָזוֹן כָּשֵׁר, וְהֶעֱנִיק לוֹ אֶת כָּל הַכָּבוֹד הָרָאוּי. עִם בֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר בִּקֵּשׁ הָרַב לָצֵאת לִירוּשָׁלַיִם, הוֹאִיל הַפֶּחָה לְהַרְאוֹת לוֹ אֶת הַבַּיִת. הוּא הִכְנִיסוֹ לַחֲדַר-אוֹרְחִים גָּדוֹל שֶׁבּוֹ הָיָה מֻצָּג אֹסֶף גָּדוֹל שֶׁל חֲרָבוֹת, פִּגְיוֹנוֹת וּשְׁאָר כְּלֵי-נֶשֶׁק. הַפֶּחָה הִצְבִּיעַ עַל אַחַת הַחֲרָבוֹת, וְהִתְפָּאֵר כִּי זוֹ הַחֶרֶב הַחַדָּה בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם.

בְּתוֹךְ-כָּךְ שָׁלַף אֶת הַחֶרֶב מִתַּעַרָהּ. הָרַב, שֶׁבַּתְּחִלָּה לֹא הֵבִין לְשֵׁם-מָה מַצִּיג הָאִישׁ לְפָנָיו אֶת כְּלֵי-הַנֶּשֶׁק, נֶחְרַד עַכְשָׁו. פְּנֵי הַפֶּחָה, שֶׁהָיוּ שְׁלֵווֹת וִידִידוּתִיּוֹת, הִשְׁתַּנּוּ לְפֶתַע וְנֶהֶפְכוּ לִמְזָרוֹת-אֵימָה. שִׂנְאָה הָיְתָה שְׁפוּכָה עֲלֵיהֶן. בְּעֵינַיִם מְלֵאוֹת זַעַם הִבִּיט בַּשְּׁלָ''ה הַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּצַּב מוּלוֹ. "שְׁעָתְךָ הָאַחֲרוֹנָה הִגִּיעָה", קָרָא לְעֶבְרוֹ. "אֱמֹר אֶת תְּפִלָּתְךָ הָאַחֲרוֹנָה, טֶרֶם אֶכְרֹת אֶת רֹאשְׁךָ בְּחֶרֶב זוֹ!".

הַשְּׁלָ''ה הֵישִׁיר אֶת מַבָּטוֹ לְעֵבֶר הַפֶּחָה, וּלְפֶתַע חָשׁ כִּי זֵעָה קָרָה מְכַסָּה אֶת כָּל גּוּפוֹ. הוּא יָדַע – בְּהֶבְזֵק שֶׁל שְׁנִיָּה – כִּי כְּבָר רָאָה בֶּעָבָר אֶת הָעֵינַיִם הָאֵלֶּה. כֵּן, אֵלֶּה עֵינָיו שֶׁל הַבָּחוּר שֶׁעָזַב אֶת הַיְּשִׁיבָה לְאַחַר שֶׁנֶּחְשַׁד בִּגְנֵבַת הַכַּפִּית. "גָּרַמְתָּ לִי עֶלְבּוֹן עַל לֹא עָוֶל בְּכַפִּי", אָמַר הַפֶּחָה. "בִּגְלָלְךָ נֶאֱלַצְתִּי לַעֲזֹב אֶת הַיְּשִׁיבָה. עַתָּה אֶנְקֹם בְּךָ". הָרַב הַיָּשִׁישׁ נִסָּה לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ, לְסַפֵּר לוֹ כַּמָּה הִצְטַעֵר עַל כָּל הָאֵרוּעַ, אַךְ דְּבָרָיו לֹא עָשׂוּ כָּל רֹשֶׁם עַל בֶּן-שִׂיחוֹ. "שְׁכַב עַל הָאָרֶץ" – צִוָּה עָלָיו בְּגַסּוּת.

הַשְּׁלָ''ה עָשָׂה כְּדִבְרֵי הַפֶּחָה, תַּלְמִידוֹ לְשֶׁעָבַר. הוּא עָצַם אֶת עֵינָיו, וְקָרָא בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל"... וְאָז, לְפֶתַע חָשׁ שֶׁמִּישֶׁהוּ מַצְמִיד נְשִׁיקָה קַלָּה עַל מִצְחוֹ. הוּא פָּקַח אֶת עֵינָיו וְרָאָה מוּלוֹ אֶת הַפֶּחָה מְחַיֵּךְ שׁוּב בִּידִידוּת וּבְטוּב-לֵב, מַמָּשׁ כְּשֵׁם שֶׁנָּהַג בַּיּוֹם אֶתְמוֹל.

"רַבִּי", פָּנָה אֵלָיו תּוֹךְ שֶׁהוּא מְסַיֵּעַ לוֹ לָקוּם עַל רַגְלָיו. "רַבִּי, סְלַח-נָא לִי עַל הַפַּחַד וְעַל הַחֲרָדָה שֶׁגָּרַמְתִּי לְךָ. עָשִׂיתִי זֹאת לְטוֹבָתְךָ".

"מֵאָז עָזַבְתִּי אֶת הַיְּשִׁיבָה", הִסְבִּיר הַפֶּחָה, "עָבְרוּ עָלַי דְּבָרִים רַבִּים. הִתְרַחַקְתִּי, כְּפִי שֶׁאַתָּה רוֹאֶה, מֵהָאֲוִירָה שֶׁל הַיְּשִׁיבָה. אַךְ בְּסֵתֶר לִבִּי אֵינֶנִּי יָכוֹל לִשְׁכֹּחַ אֶת הַיָּמִים רְווּיֵי-הָאֹשֶׁר, בָּהֶם שָׁקַדְתִּי עַל הַתּוֹרָה בִּמְחִיצָתְךָ.

"כְּשֶׁרְאִיתִיךָ יוֹרֵד מֵהָאֳנִיָּה, הִתְגַּבַּרְתִּי עַל רִגְשׁוֹתַי וְלֹא גִּלִּיתִי אֶת זֶהוּתִי. בַּלַּיְלָה הִתְהַפַּכְתִּי עַל מִשְׁכָּבִי. רִגְשׁוֹת חֲרָטָה הֵצִיפוּ אֶת לִבִּי. לִבְסוֹף הִגַּעְתִּי לִכְלַל הַחְלָטָה: אִם תֵּאוֹת לְקַחֲתֵנִי עִמְּךָ וּלְהָפְכֵנִי לְבַעַל-תְּשׁוּבָה, אֶעֱזֹב כָּל אֲשֶׁר לִי וְאֵלֵךְ אַחֲרֶיךָ.

"בְּמַחְשָׁבָה זוֹ נִרְדַּמְתִּי, וּבַחֲלוֹמִי – רוֹאֶה אֲנִי שֶׁהַשְּׁלָ''ה הַקָּדוֹשׁ הִגִּיעַ לְאֶרֶץ-הַקֹּדֶשׁ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה. וְרַק רְבָב אֶחָד קְטַנְטַן מֵעִיב עַל שְׁלֵמוּתוֹ: הֶעָווֹן שֶׁבִּגְלָלוֹ נֶעֱלַב פַּעַם אֶחָד מִתַּלְמִידָיו. בַּחֲלוֹמִי הֶרְאוּ לִי גַּם מָה עָלַי לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְהָסִיר כֶּתֶם זֶה לַחֲלוּטִין, וְכָךְ אָמְנָם עָשִׂיתִי".

הַשְּׁלָ''ה חִבֵּק בְּאַהֲבָה וּבְחֹם אֶת תַּלְמִידוֹ לְשֶׁעָבַר: "אִם כָּךְ, הֲרֵי הַחֲרָדָה שֶׁחָרַדְתִּי הָיְתָה כְּדָאִית", אָמַר בְּשִׂמְחָה כְּפוּלָה, עַל הָרְבָב שֶׁתֻּקַּן וְעַל תַּלְמִידוֹ שֶׁשָּׁב אֵלָיו לַמְרוֹת כָּל הַתְּלָאוֹת וּלְאַחַר כָּל הַשָּׁנִים.

אִישׁ לֹא יָדַע לְאָן נֶעֱלַם הַפֶּחָה שֶׁל יָפוֹ. גַּם מִי שֶׁהִבְחִין בִּשְׁנֵי הַנּוֹסְעִים הַיְּהוּדִים הָרוֹכְבִים יְרוּשָׁלַיְמָה לֹא הָיָה מַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁאֶחָד מֵהֶם הוּא הַפֶּחָה הַנִּכְבָּד, שֶׁהֶחְלִיט לָשׁוּב וְלִהְיוֹת יְהוּדִי פָּשׁוּט...

 

 

מבט לגאולה

מַרְגִּישִׁים כְּמוֹ אַחִים

זוֹכְרִים אֶת הָאֲוִירָה הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁהָיְתָה לָנוּ בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר, כְּשֶׁכָּל בְּנֵי הַדּוֹדִים נִפְגְּשׁוּ בְּחַג הַפֶּסַח אֵצֶל סַבָּא וְסַבְתָּא?

בְּדֶרֶךְ כְּלָל כְּשֶׁיְּלָדִים יוֹשְׁבִים עַל הָרִצְפָּה וּמְשַׂחֲקִים, יֵשׁ מֵהֶם שֶׁמְּנַצְּחִים וְיֵשׁ שֶׁמַּפְסִידִים, יֵשׁ זְרִיזִים יוֹתֵר וְיֵשׁ זְרִיזִים פָּחוֹת. אַהֲבָה וְחִבָּה, לֹא מַמָּשׁ זוֹרְמִים בֵּין הַיְּלָדִים. הַתַּחֲרוּת וְהַשֹּׁנִי בֵּין יֶלֶד לְיֶלֶד, גְּדוֹלִים מִדַּי.

אֲבָל, כַּאֲשֶׁר בְּנֵי הַדּוֹדִים, מִתְאַסְּפִים אֵצֶל סַבָּא וְסַבְתָּא וְיוֹשְׁבִים יַחַד עַל הָרִצְפָּה וּמְשַׂחֲקִים, הָאֲוִירָה הִיא אַחֶרֶת לְגַמְרֵי. מַדּוּעַ? כִּי חֵלֶק מִבְּנֵי הַדּוֹדִים מַגִּיעִים מֵחוּץ-לָאָרֶץ, חֵלֶק מַגִּיעִים מִצְּפוֹן הָאָרֶץ וְחֵלֶק מִדְּרוֹמָהּ. הַשִּׂמְחָה עַל הַמִּפְגָּשׁ הַמִּשְׁפַּחְתִּי, הִיא חֲזָקָה וּגְדוֹלָה.

נָכוֹן, מִכֵּיוָן שֶׁעוֹסְקִים בְּמִשְׂחָק, אָז יֵשׁ מְנַצְּחִים וְיֵשׁ מַפְסִידִים, אֲבָל זֶה לֹא מַפְרִיעַ בִּמְאוּמָה לָאַהֲבָה וְלַחִבָּה שֶׁבֵּין הַיְּלָדִים. כִּי הָאֲוִירָה הַמְּרוֹמֶמֶת הִיא אַחֶרֶת לְגַמְרֵי. כֻּלָּם מַרְגִּישִׁים כְּמוֹ אַחִים, כִּי הֲרֵי כֻּלָּם בְּנֵי מִשְׁפָּחָה אַחַת. וְהָרַעַשׁ הַזֶּה לֹא מַשְׁאִיר מָקוֹם לְשׁוּם רֶגֶשׁ שֶׁל קִנְאָה אוֹ תַּחֲרוּת. גַּם הַמַּפְסִיד בַּמִּשְׂחָק יָכוֹל לְהָרִיעַ וְלִשְׂמֹחַ בְּלֵב שָׁלֵם, בְּשִׂמְחַת בֶּן-דּוֹדוֹ הַמְּנַצֵּחַ.

הַרְבֵּה פְּעָמִים אֲנַחְנוּ שׁוֹאֲלִים אֶת עַצְמֵנוּ, אֵיזֶה סוּג שֶׁל קֶשֶׁר יִהְיֶה בֵּין יְהוּדִי לִיהוּדִי, כְּשֶׁהַמָּשִׁיחַ יָבוֹא? כֻּלָּנוּ מְבִינִים שֶׁתִּהְיֶה אָז אַהֲבַת-יִשְׂרָאֵל שְׁלֵמָה, שֶׁתַּקִּיף אֶת כֻּלָּנוּ. אֲבָל אֵיךְ בְּדִיּוּק זֶה יִקְרֶה פִּתְאוֹם? לְאָן יֵעָלְמוּ הַשִּׁנּוּיִים הַגְּדוֹלִים שֶׁבֵּין אֶחָד לַשֵּׁנִי? אֵיךְ פִּתְאוֹם לֹא 'יְדַגְדְּגוּ' אוֹתָנוּ רְגָשׁוֹת כְּמוֹ קִנְאָה, תַּחֲרוּת, גַּאֲוָה...

הַתְּשׁוּבָה הִיא, שֶׁאָז יֵצֵא מִמַּחֲבוֹאוֹ, הַחֵלֶק הָאֱלֹקִי שֶׁבְּכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ. כְּשֶׁנִּסְתַּכֵּל עַל יְהוּדִי אַחֵר, נִרְאָה רַק אֶת הַצְּדָדִים הַטּוֹבִים שֶׁלּוֹ, כִּי נַבְחִין דָּבָר רִאשׁוֹן בַּנְּשָׁמָה הָאֱלֹקִית הַיְּקָרָה וְהַזַּכָּה הַנִּמְצֵאת בּוֹ.

נוּ, וּבְמִפְגָּשׁ שֶׁל נְשָׁמוֹת נְעִימוֹת וּטְהוֹרוֹת, בָּרוּר שֶׁהָאֲוִירָה תִּהְיֶה מְרוֹמֶמֶת וּשְׂמֵחָה, וְרַק אַהֲבָה וְחִבָּה יִזְרְמוּ מִן הָאֶחָד אֶל הַשֵּׁנִי.

פִּתְאוֹם נְגַלֶּה, שֶׁאָנוּ יוֹתֵר מִבְּנֵי דּוֹדִים זֶה לָזֶה, יוֹתֵר מֵאַחִים זֶה לָזֶה, כִּי אָנוּ כֻּלָּנוּ דָּבָר אֶחָד מַמָּשׁ, וְיִהְיֶה לָנוּ כֵּיף, מַמָּשׁ כֵּיף, לְהִתְאַסֵּף יַחַד וְלִהְיוֹת זֶה לְצַד זֶה.

 

 

סיפורי חסידים

כּוֹחָן שֶׁל מִלִּים

אֶחָד מִתּוֹשָׁבֵי הָעִיר מֶזִ'יבּוּז', עִירוֹ שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, הָיָה לוֹ סִכְסוּךְ עִם חֲבֵרוֹ, וּפַעַם, בִּהְיוֹתָם בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת, קָרָא לְעֶבְרוֹ: "הָיִיתִי קוֹרֵעַ אוֹתְךָ כְּדָג".

צִוָּה הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב עַל הַתַּלְמִידִים שֶׁעָמְדוּ בְּסָמוּךְ אֵלָיו לְהַחְזִיק אִישׁ אֶת יַד חֲבֵרוֹ, כְּאִלּוּ בְּמַעְגָּל, וְלַעֲצֹם אֶת עֵינֵיהֶם, וְהוּא עַצְמוֹ הֵנִיחַ אֶת יָדָיו עַל כִּתְפֵי שְׁנֵי הַתַּלְמִידִים שֶׁעָמְדוּ מִיְּמִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. אוֹתוֹ רֶגַע פָּרְצָה זַעֲקַת-אֵימִים מִפִּי הַתַּלְמִידִים: הֵם רָאוּ מַחֲזֶה מְזַעְזֵעַ – אֵיךְ אוֹתוֹ אָדָם קוֹרֵעַ כְּדָג אֶת חֲבֵרוֹ.

הִסְבִּיר הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, שֶׁגַּם מִלָּה שֶׁהָאָדָם אוֹמֵר פּוֹעֶלֶת אֶת פְּעֻלָּתָהּ, אִם לְטוֹב וְאִם לְהֶפֶךְ, אֶלָּא שֶׁזּוֹ פְּעֻלָּה בַּמִּישׁוֹר הָרוּחָנִי, שֶׁאֶפְשָׁר לִרְאוֹתָהּ וּלְהַרְגִּישָׁהּ רַק עַל-יְדֵי חוּשִׁים זַכִּים וְנַעֲלִים.

 

הָעֲיָרָה הַחֲסִידִית

בַּעֲיָרָה אַחַת הָיָה נוֹהֵג הָרַב מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה לִנְסֹעַ מִבֵּיתוֹ אַחֲרֵי חַג הַפֶּסַח לְמִסְפַּר חֳדָשִׁים בְּאוֹמְרוֹ שֶׁאֵין לוֹ דַּי לְצָרְכֵי הַפַּרְנָסָה מִתּוֹשָׁבֶיהָ הָעֲנִיִּים שֶׁל הָעֲיָרָה, לָכֵן עָלָיו לָצֵאת לִמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים כְּדֶרֶךְ הַ"מַּגִּידִים" כְּדֵי לְהַשְׁלִים אֶת הֶחָסֵר לוֹ. הִסְכִּימוּ לְכָךְ הַתּוֹשָׁבִים וְהָרַב הִמְשִׁיךְ בְּמִנְהָג זֶה. אוֹתוֹ רַב הֵקִים "יְשִׁיבָה" בָּעִיר וּמִדֵּי יוֹם לְאַחַר הַלִּמּוּד, הָיָה לוֹמֵד עִם הַבַּחוּרִים מְעַט מוּסָר. כָּךְ נָהַג שָׁנִים רַבּוֹת.

יוֹם אֶחָד, לְאַחַר שֶׁחָזַר מִנְּסִיעָתוֹ, סִפֵּר לַתּוֹשָׁבִים שֶׁעוֹמֵד הוּא לַעֲלוֹת עִם בְּנֵי בֵּיתוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. עָרְכוּ לוֹ הַתּוֹשָׁבִים מְסִבַּת פְּרֵדָה בָּהּ נָכְחוּ כֻּלָּם, וְהָרַב דָּרַשׁ לִפְנֵיהֶם.

בְּעֵת הַמְּסִבָּה אָמַר הָרַב לְתַלְמִידָיו:

עַתָּה אֲגַלֶּה לָכֶם סוֹד. חָסִיד אָנֹכִי! וְכָל נְסִיעוֹתַי אֲשֶׁר נָסַעְתִּי כְּמַגִּיד כִּבְיָכוֹל, הָיוּ נְסִיעוֹת אֶל הָרַבִּי, הַ"צֶּמַח צֶדֶק" מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ, וְהַמּוּסָר הַיּוֹם-יוֹמִי שֶׁלָּמַדְנוּ, לֹא הָיָה מוּסָר אֶלָּא חֲסִידוּת מִסֵּפֶר הַ"תַּנְיָא". בִּשְׁעָתוֹ הוֹרַדְתִּי אֶת הַדַּף הָרִאשׁוֹן מֵהַ"תַּנְיָא" וְאָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַהוּ שֵׁם הַסֵּפֶר אֲשֶׁר מָצָאתִי, אוּלָם בִּגְלַל שֶׁהוּא טוֹב, נִלְמַד מִמֶּנּוּ, וּדְעוּ לָכֶם שֶׁזֶּהוּ סִפְרוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הַזָּקֵן, רַבִּי שְׁנֵיאוֹר-זַלְמָן מִלַּאדִי. וְעַתָּה, לִפְנֵי שֶׁאֶעֱזֹב אֶתְכֶם, מַצִּיעַ אָנֹכִי לָכֶם, סְעוּ לִלְיוּבַּאוִויטְשׁ, אֶל הָרַבִּי. שִׁמְרוּ אֶת הַדָּבָר בְּסוֹד זְמַן-מָה וְאַחַר-כָּךְ עֲשׂוּ כַּעֲצָתִי.

אַחֲרֵי הַמְּסִבָּה נָסַע הָרַב לְאַרְצֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, וְתַלְמִידָיו שָׁמְרוּ עַל דְּבָרָיו בְּסֵתֶר בְּמֶשֶׁךְ כְּשָׁנָה. לְפֶתַע פִּתְאוֹם הֵחֵלּוּ נֶעֱלָמִים אַבְרֵכִים רַבִּים מִבָּתֵּיהֶם. הַלָּלוּ שָׂכְרוּ עֲגָלוֹת וְנָסְעוּ לִלְיוּבַּאוִויטְשׁ. כַּאֲשֶׁר נוֹדַע הַדָּבָר, לְהֵיכָן נָסְעוּ, רָעֲשָׁה הָעִיר.

בְּבוֹאָם חֲזָרָה, לָמְדוּ כְּבָר חֲסִידוּת וְ"תַּנְיָא" בְּגָלוּי, וְלֹא הֻצְרְכוּ לִקְרֹעַ אֶת דַּף שַׁעַר הַסֵּפֶר. הֵם הֵקִימוּ "שְׁטִיבְּל" מִשֶּׁלָּהֶם, מִשּׁוּם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ בְּנֻסָּח אַחֵר.

עַתָּה בָּחֲרוּ לָהֶם גַּם רַב חָסִיד הָיָה זֶה רַבִּי אַהֲרֹן-יַעֲקֹב אֲשֶׁר נַעֲנָה לְבַקָּשָׁתָם, אוּלָם לְשָׁנָה וָחֵצִי בִּלְבַד. בֵּינְתַיִם עֲזָבָם גַּם הַשּׁוֹחֵט, שֶׁמָּצָא מָקוֹם טוֹב יוֹתֵר. חִפְּשׂוּ הַחֲסִידִים גַּם אַחֲרֵי שׁוֹחֵט וּבוֹדֵק חָסִיד. אוּלָם לָזֹאת כְּבָר לֹא הִסְכִּימוּ בַּעֲלֵי הַבָּתִּים, בְּאָמְרָם: גַּם רַב חֲסִידִי וְגַם שׁוֹחֵט וּבוֹדֵק חָסִיד? לֹא וָלֹא! לְכָךְ נִתְנַגֵּד בְּכָל תֹּקֶף.

נָסְעוּ הַחֲסִידִים אֶל הָרַבִּי הַ"צֶּמַח צֶדֶק" וְשָׁאֲלוּ אֶת פִּיו. עָנָה לָהֶם הָרַבִּי: "שׁוֹחֵט וּבוֹדֵק קְחוּ לָכֶם מֵהַחֲסִידִים דַּוְקָא, וְאִלּוּ רַב אֶפְשָׁר לָאו דַּוְקָא חָסִיד...

(מתוך "אוצר סיפורי חב"ד)

 

לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
2 תגובות
1.
כל הכבוד
כ"ב ניסן ה׳תשס״ז
ערכת סיפורים נפלאה המחשה מלאת תוכן
2.
כל מילה פנינה
כ"ג ניסן ה׳תשס״ז
עיבוד הפרשה על פי תורת החסידות מקצועית, מוצלחת ומשרתת את המטרה להטעים את ילדינו מטעמה הטוב של החסידות. ניכרת יד מקצועיתנ פדגוגית בבחירת הסיפורים. חובה שהשבועון יימצא בכל בית יהודי ובפרט חסידי
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.