ר' שמחה פאלוך רוכן בריכוז על לוח עץ מהגוני ארוך. ידו האחת אוחזת פטיש ובידו השנייה איזמל-נגרים. הוא מכה בפטיש מכות מדוייקות על האיזמל, ומתיז מן העץ שבבים קטנים. הלוח החלק מתעטר אט-אט בזר של עלים יפהפים. בעוד זמן-מה יהיה הלוח המגולף חלק מארון-קודש מפואר, שעתיד להתנשא לגובה של כשמונה מטרים ולהיקבע בכותל המזרח של אחת הישיבות הגדולות בארץ.

ר' שמחה (53), תושב בני-ברק וחסיד גור, הוא נגר-אמן. מאחוריו כשלושים שנות עבודת נגרות, שמחציתן האחרונה מוקדשת אך ורק לייצור כלי קודש אמנותיים, כגון ארונות-קודש, עמודי-תפילה, בימות-קריאה ו'כיסאות של אליהו הנביא'.


אמנות בעץ

אי-אפשר שלא להתפעל מעבודותיו המרהיבות. כשהוא מגלף בעץ, הגולם כמו קם לתחייה. בולי-עץ חלקים וערומים עוטים לפתע מחלצות עם אשכולות גפנים, פרחים ועלים משתרגים, כתרים, לוחות-הברית, מגיני-דוד, סמלי שנים-עשר השבטים ועוד. אפילו וילונות מכווצים הוא מגלף בדייקנות רבה כל-כך, עד שממרחק-מה אפשר לחשוב שזה בד ולא עץ.

יצירותיו של ר' שמחה מפארות בתי-כנסת בעולם כולו. בין השאר, את בית-המדרש של חסידי סאטמר במונסי, את בית-הכנסת של חסידי קרלין בקריית-ספר, ואת בית-מדרשו של האדמו"ר מרחמסטריווקה בירושלים. אפילו בבית-הכנסת שבבניין הפנטגון האמריקני שוכן כבוד ארון-קודש מעשה-ידיו. לפני כשבוע שב מהתקנת ארון-קודש חדש ומפואר, המשלב עץ-אלון עם זכוכית ססגונית, בבית-חב"ד בס'-דייגו שבקליפורניה.


על הפיגום עד 'כל נדרי'

על כותל משרדו שבנגרייה מתנוסס תצלום של ארון-קודש שבנה לבית-הכנסת 'דושינסקי' בירושלים. הוא קובע בלהט כי זה "ארון-הקודש המפואר ביותר הקיים בעולם כולו". על תכנונו ובנייתו עמל כחצי שנה. התקנתו נעשתה בשלבים והסתיימה, בזמנה, בערב יום-הכיפורים. "ירדתי מהפיגום כשהאנשים כבר התחילו להגיע ל'כל נדרי'".

מי שהשפיע מאוד על חייו ועל תהליך היצירה שלו, הוא האדמו"ר הקודם מגור, בעל ה'פני מנחם'. מאחורי אמירה זו מסתתר סיפור חביב ומרגש.

מתנה לאדמו"ר

"אקדים ואציין כי בגור מעולם לא היו 'סטנדרים' לאדמו"רים", מספר ר' שמחה. "בשבת הראשונה של ה'פני מנחם' כאדמו"ר עקבתי אחרי תנועותיו, והבחנתי כי בהגיעו לתפילת שמונה-עשרה הוא מחזיק בידיו את הסידור. החלטתי להכין לו 'סטנדר', כדי להקל עליו. הכנתי את הסטנדר והבאתיו עמי לתפילת מנחה בבית-המדרש. הגנבתי אותו פנימה בחשאי והמתנתי לכניסת הרבי. ברגע שהגיע למקומו ניגשתי והנחתי לפניו את ה'סטנדר'. הוא הניח עליו את סידורו ובכך נקבע חידוש בגור. לו הקדמתי להניחו בכמה שניות, הוא היה מסולק מיד על-ידי הגבאים. בחזרת הש"ץ הניח הרבי את ידו על ה'סטנדר' ונתן בי מבט חודר. היה ברור שהרבי מבקש להודות לי.

"כמה ימים לאחר מכן נכנסתי אל הרבי. בטרם פציתי את פי שאל: 'כמה מגיע לך על ה"סטנדר"?'. 'אני מבקש ברכה', עניתי. ואז אמר לי בערך כך: 'אתה אמן בנשמתך. קח אדם נאמן שינהל את ענייני הכספים בנגרייה, והקדש עצמך ליצירה עצמה'. הוא איחל לי הצלחה. שעיתי לעצתו, וברוך השם גם הצלחה אני רואה".