מאת בנימין ווייס, כתב COL בפילדלפיה

דודו פישר לא השתנה. גם לאחר עשרות שנות שירה בפסטיבלים, מחזות בתיאטרון, הופעות ענק ומופעי שירה בפני שועי עולם הוא דבק ב"מאמע לשון", ממשיך לגור בעיר הולדתו פתח-תקווה ושומר בזכרונו את ההוראה הקצרה של הרבי שנאמרה עליו בשעת משבר.

הוא הגיע לפילדלפיה בחודש האחרון כאורח האמנותי באירוע שציין 15 שנה לפעילות בית-חב"ד באזור בוקס-קאונטי של השליח הרב יהודה שם-טוב. פישר לא מיהר להיכנס ל'קסקפה' בנוי בסגנון אולמות הקונצרט האוסטרים לבני האצולה עם מספר כיסאות מצומצם. רק לאחר הצגתו כ'סנסציה היהודית המזמרת' הוא יצא מכניסה אחורית, בעמידה בוטחת ובחולצת טי-שירט שחורה מזמר לתוך מיקרופון אלחוטי.

לסבתו הייתה השפעה רבה של חייו. היא ביקשה ממנו שבכל הופעה ישיר לפחות שיר אחד ביידיש – "השפה שאנו הולכים לאבד". וכעת, לפני השיר "זיידי", פישר מקדים לומר "חב"ד ממלאת היום את תפקיד הסבא עבור דור הזקנים שנאבד בשואה וחב"ד גם מלמדת את הדור שלנו להיות הזקנים".

הקשר בין הסבתא, לשירה ולחב"ד עמוקה יותר מדברי הקדמה לשיר. בשנת תרצ"ב הסבתא כרעה ללדת בריגא, לטביה. הלידה הסתבכה, הדיאגנוזה הייתה שלילית והרופא שקל לצדד בהפלה, חלילה. היא מיהרה לרבי הריי"צ ששהה בעיר וביקשה ברכה שהכל ילך כשורה.

הרבי בירך שהאשה תלד ל"לעבעדיק געזונט קינד" (ילד שמח ובריא). כשהאחות חזרה לבית הרפואה, האשה ילדה בת בריאה ושלימה. הם קראו לה מרים שלימים התחתנה עם מיכאל פישר והולידה את דודו הקטן שנהנה להגיד בהופעות של חב"ד "אני כאן בזכות הרבי. אם לא חב"ד, אני לא הייתי כאן הלילה".

חב"ד זה 'דה בעסט'

כאורח קבוע של מוסדות חב"ד בעולם – בתי-חב"ד בארה"ב, קהילות בברית המועצות לשעבר, מוסדות חינוך ורווחה כמו 'בית רבקה' בניו-יורק או 'כולל חב"ד' – פישר שופע מחמאות. "שאלתי פעם חבר עשיר מאיפה יש לו כל-כך הרבה כסף. ההוא ענה לי: אני קונה נדל"ן ליד כל בית-חב"ד חדש שנפתח", הוא אמר פעם.

"חב"ד הם המפיקים הכי גדולים בעם היהודי", הוא אומר בראיון ל-COL בתום ההופעה בפילדלפיה. בין שתייה והחלפת חולצה בחדר צדדי, כשאשתו אורזת את התיק הקטן שהביאו, הוא מספר ש"אני עובד איתם (עם חב"ד) המון ואני יכול להגיד לך שהם יודעים לעשות הכל 'דה בעסט'. הכי טוב שאפשר. ההדפסה, האולמות, הסאונד והאוכל. הכל עד הסוף".

ומהמקצועיות של שלוחי חב"ד בתחום הארגוני-חומרי, פישר מגיע למסקנה שהוא אמר בעבר לעיתונות: חב"ד "חוללו את המהפכה הגדולה ביותר בעולם היהודי מאז שבית המקדש חרב ומאז יצאנו לגלות".

"הם שינוי את מפת האידישקייט. את העולם היהודי. אני זוכר שלפני 20 שנה היה סיוט לנסוע להופעה לאוסטרליה. הייתי צריך לקחת איתי געפילטע פיש מסריח ולדאוג לתפילות. היום בטלפון אחד אני יודע שיש מניין, אוכל כשר וקהילה".

הוא זוכר במיוחד את ההופעה שלו ביקטרינבורג ברוסיה בפני קהל אלפים או המפגשים האקראיים שלו עם אנשי חב"ד. "אני לא יודע איפה הם למדו לעבוד כך ואיך נעשו הכי מקצועים. תשמע, אלו ילדים שהרבי שלח אותם לחור ואמר להם תקימו קהילה. פגשתי את הרב של קפריסין (זאב רסקין) בנמל התעופה JFK בניו-יורק. שאלתי אותו מה הוא עושה שם ומספר כי 5 אלף ישראלים באים בקיץ וצריך לתת להם אידישקייט".

אלטהויז וז'בוטינסקי

בגיל 22 דודו פישר החל ללמוד חזנות אצל שלמה רביץ. הוא ממשיך בתחום עד היום לאחר ששימש כחזן ראשי בבית-הכנסת הגדול בתל-אביב, בדרום-אפריקה וחתם חוזה השנה עם בית-כנסת אורתודוקסי אמיד במרכז מנהטן. בהופעה בפילדלפיה הוא הציג את השיר המבדר החדש "חזן הקהילה".

ברזומה שלו רשום לימוד בישיבת נחלים, שירה בלהקת הרבנות הצבאית ושנתיים לימוד באקדמיה למוסיקה בתל-אביב. נכון להיום הוא הוציא 25 אלבומים וכן סדרת קלטות לילדים בכותרת "בגן של דודו" המוכרים בחוגים הדתיים וכן החרדיים. יש לו שלושה ילדים ומתגורר בפתח-תקווה וכן בניו-יורק.

הוריו מתגוררים בקריית טבעון ופישר מגיע לשם בקביעות לבקרם וכך יצר "קשר אמיץ" עם שליח חב"ד ליישוב, הרב מנשה אלטהויז. "קריית טבעון זה הבית של ההורים שלנו וראיתי את מנשה בשבת האחרונה. הוא עושה עבודת קודש עם גן ילדים ועוד", הוא אומר.

לדעתו, "חב"ד ממלאים פונקציה מאוד חשובה" בחיים ובנוף הישראלי. "הילדים בארץ מקבלים חינוך מטומטם. בן גוריון הוא שדה תעופה. ובתחום הזה חב"ד נותנת את הטון. ואני לא מדבר על עניינים של דתיים או מה זאב ז'בוטינסקי אומר".

פישר לא מסכים עם הסברה שפעילות חב"ד בישראל שונה מבחו"ל. "אני לא רואה הבדל בין הפעולות", הוא אומר, אבל מציין כי הסביבה והתרבות בישראל מקשים על העבודה. "מנשה (אלטהויז) אמר לי שבארץ הרבה יותר קשה. אי-אפשר להתכחש לאנטישמיות שקיימת והשנאה לדת שאי אפשר להסבירה".

לעולם לא בשבת

פישר זכה בפרסומו הגדול כששיחק במחזמר המצליח "עלובי החיים" שהופיע במיטב התיאטרונים בעולם. האיש ותלתליו גלשו בקלילות לדמותו של ז'אן ולז'אן, אסיר לשעבר בכלא הצרפתי שהפך להיות ראש העיר. הוא החל במשחק הגירסה הישראלית של המחזר ועבר להציג בברודוויי ובווסט-אנד בלונדון.

אולם לא הכל הלך לו בקלילות, כמו לדמות ששיחק. "לקח שנתיים עד שברודוויי הסכימו, ואחר-כך ביטלו ואחר-כך האיגוד המקצועי לחץ וביטל", הוא מספר על הלחץ העצום בה היה שרוי בסוף שנות השמונים. "חשבתי שאני מקבל התקפת לב".

"אמא שלי המליצה שאלך לרבי. תמיד ביקשנו ברכות לבעיות בבריאות ופרנסה. זה היה משוגע לדבר איתו על דבר כזה והיה קשה לי עם זה. אפילו לא ידעתי איך להגיע אליו", פישר משחזר. לתמונה נכנס גיסו, אבי אלברך, חזן בבולטימור שמקורב לחסידויות לעלוב וליובאוויטש והסדיר את המפגש המיוחל עם הרבי.

"אמרתי לרבי שזה התפקיד של החיים שלי. והם מציגים בשבת ולא נותנים לשנות. הרבי אמר לי באידיש: האלט זיך שטארק אין אידישקייט ויהיה לך הצלחה". כשפישר נשאל על ההתחזקות שלו ביהדות, כפי שהרבי דרש, הוא עונה 'כפי שצריך': "תמיד יש איפה להתחזק".

"אחרי כמה חודשים הלכתי ועשיתי את המחזר", הוא מספר את ההמשך הידוע הכולל סירוב באומץ לעבוד בשבת – סעיף שהודגש בחוזה שלו עם המפיקים וגרם לקידוש השם בחוגי התרבות והבידור. פישר אף העלה הצגת יחיד באוף-ברודוויי בשם "לעולם לא בשבת".


לכניסה לאתרו של פישר - לחצו כאן