מאת: א. תמים

במהלך חודש ימים, קיימנו פעילות נרחבת עם החיילים בגזרות רבות בצפון שבמהלכה נתקלנו בסיפורים רבים, חלקם מרגשים ומצמררים. אך בל נקדים את המאוחר. ביום הראשון למלחמה התארגנו, קבוצת בחורים מהישיבה, ל'מבצע תפילין' באחד הבסיסים בצפון. אז, כבר התחלנו להבין שזה לא יהיה 'עוד מבצע', אלא פשוט מלחמה.

ככל שעברו ונקפו הימים, קבוצת הבחורים שיצאה ל'מבצעים' גדלה וכך גם הפעילות: פתחנו, במקביל ל'מבצע תפילין', במבצע אות בספר-התורה, בחלוקת אלפי תמונות של הרבי, ספרי חת"ת, ספרי תהילים, כמות רבה של שתייה ומזונות לחיילים ועוד. לבחורים הייתה תחושה שהיציאה ל'מבצעים' מצילה חיים כפשוטו וזה מה שהניע את כולנו.

משמעות עמוקה

בכל מקום, ממש כך, התקבלנו על-ידי החיילים והקצינים בשמחה שנתנו הרגשה – טוב שבאתם. באחד הבסיסים, פגשנו חייל שהצענו לו להניח תפילין והוא סירב. "אני לא מאמין", אמר. לאחר מספר רגעים, היה נראה שהתחרט. "תראו, בכל זאת יש לי בכיס תהילים ואני מרגיש חובה להניח"...
                 
כאן, בניגוד ל'מבצע תפילין' שגרתי, כל החיילים מבינים מה המשמעות הפנימית של הנחת תפילין, אמירת תהילים ופעולות רוחניות נוספות. לדוגמה: כשנתנו להם צדקה, הרבה חיילים אמרו: "צדקה תציל ממוות", כשנתנו להם את ספר החת"ת, אמרו: "זה מציל ושומר". כל הדברים הללו, קיבלו משמעות אמיתית.

לא פעם הבחנו בקופת צדקה שהביאו החיילים מביתם והניחו בתוך הטנק, או רכב צבאי אחר. באחד הימים, עבר על-ידינו טנק ומתוכו חייל צעק: "רק אתם, החב"דניקים, עושים עבודת-קודש אמיתית" ואז שלף דף ישן של 'תפילת הדרך' ואמר: "את זה קיבלתי מכם בשירותי בצבא לפני 17 שנה. זה צמוד אלי"...

באחד הבסיסים, הצענו להם להצטרף למניין והם אמרו: "שבועיים לא התפללנו במניין. טוב שבאתם".

לא היה יום, בלי סיפורים מרגשים ששמענו מחיילים; מעשי גבורה של מפקדים; פעילות רוחנית בבסיס ועוד. כשהגענו לבסיס חיל-האוויר ברמת-דוד, אמר לנו אחד הטייסים: "אני כעת מניח את קופת הצדקה בתוך המטוס, איתו אני יוצא לתקיפה בלבנון. אין לי ספק שהפעולה תהיה מושלמת"...

"החת"ת הציל אותנו"

מקרה נוסף, שמענו מפי חייל מפלוגה קרבית שסיפר לנו שהוא היה יחד עם חבריו בתוך הטנק כשלפתע נורו לעברם 3 טילי נ"ט (נגד טילים). "הטילים חדרו לטנק", סיפרו, "והוא החל להתלקח. אנחנו שעטנו לעבר היציאה ויצאנו באורח נס, ללא שום פגע. אין לנו ספק שספר החת"ת שהיה בתוך הטנק הוציא אותנו בריאים ושלמים מהתופת. כעת" הוסיף, "הטנק יצא בכלל מכלל שימוש".

כאמור, מעשי גבורה רבים שמענו כאן, הנה 2 מהם:

באחד הבסיסים, שמענו על 2 חיילים שנכנסו לכפר ערבי יחד עם חבריהם, אך משום-מה, הם צעדו יותר מהר עד שהמפקד כבר חשב שהם מחבלים של החיזבאללה. המפקד צעק למ"ג לירות והוא כבר כיוון את נשקו ואז, מסיבה לא מובנת, הנשק נתקע. בשניות הדרמטיות הללו, הספיקו החיילים לצעוק: "אנחנו משלכם" והמ"ג הוריד את נשקו. החיילים הללו, אותם פגשנו, תלו זאת בזכות ספר התהילים שנשאו בתיקם.


באחד הבסיסים, הצענו להם להצטרף למניין והם אמרו: 'שבועיים לא התפללנו במניין. טוב שבאתם'"

לפני מספר ימים, פעלנו בקרב חיילים מגדוד 'גולני' שספג אבידות רבות במהלך הלחימה בלבנון. כשהגענו, הצביעו לנו מספר חיילים על אחד מחבריהם ואמרו לנו: "זה גיבור". לשאלתנו, הם סיפרו שהוא הציל חיים רבים של חיילים.

"באותו קרב בו נהרגו 8 חיילים", סיפרו, "היו עוד מספר חיילים שנפצעו קשה ולולא תושייתו של אותו חייל שהתעקש וחילץ את כולם תחת אש במהירות – הם לא היו איתנו. הוא היה מתקרב לאחד החיילים הפצועים, יורה לכל הכיוונים, ומחלץ אותו. כך חזר והלך מספר פעמים במסירות-נפש ממש. באותו אירוע, ניסו המחבלים לחטוף את אחד החיילים ששכב פצוע קשה בשטח. הם התחילו לגרור אותו והוא חיסל אותם וחילץ את החייל".

יש לציין, כי גם בימים אלה, לאחר שהישיבה יצאה ל'בין הזמנים', ממשיכים עשרות בחורים לקיים 'מבצעים' בקרב חיילי צה"ל בבסיסים רבים בצפון.