מאות ציינו 'שלושים' לאיש מעש ותומך שליחות
קשה לגולל 73 שנות חיים בשלוש שעות. במיוחד חיים פוריים כמו שהיה לחסיד ר' מענדל שם-טוב ע"ה. חייו שהחלו ברוסיה הסובייטית והמשיכו בארה"ב, כללו ילדות במסירות-נפש, עסקנות בקראון-הייטס, שליחויות ועסקים במזרח-הרחוק, ואין-ספור יוזמות שיצרו מוסדות וארגונים.
בני משפחה, ידידים ומוקירים התכנסו אמש (חמישי) באוהל גדול ליד בית-העלמין 'מונטיפיורי' בשכונת קווינס בניו-יורק. הערב לציון ה'שלושים' לפטירתו, בי"ג ניסן השנה, הוקדם לו' אייר בשל חג הפסח שביטל את ימי ה'שבעה'.
הנואמים, כל אחד בתורו, ניסו לצייר ולהיזכר בדמותו הייחודית של המנוח. מהזווית האישית, משפחתית, חברתית, חסידית, ארגונית והציבורית. אחד שהיה תקיף בדעה ונעים בהליכותיו. חסיד מקושר ועסקן נמרץ. איש עסקים ותומך מעשי במוסדות קודש.
הנציגות המפתיעה של ארגונים ומוסדות מרכזיים בליובאוויטש באירוע היווה עדות למעורבותו ומעשיו לאורך חייו. היו שם מאגודת-חסידי-חב"ד העולמית, המרכז-לענייני-חינוך, מחנה ישראל, ועד רבני ליובאוויטש הכללי, ישיבת "תומכי תמימים המרכזית 770", צעירי-אגודת-חב"ד המרכזית, מוסד "בית רבקה" ניו-יורק, שכונת קראון-הייטס, כולל-חב"ד, משרד השלוחים, חברת הוידיאו JEM, המכון ללימודי יהדות JLI. אלה לצד שלוחים ממספר מדינות.
הבית האישי שהוקם לשלוחים
את הערב הנחה הרב לוי אזימוב, השליח בניו-ברונזוויק בניו-ג'רזי, הנשוי לנכדת המנוח. "אני מתנצל בפני הנכדים והנוכחים שרוב הדוברים נואמים באידיש ולא באנגלית. זיידע היה תמיד מדבר איתנו באידיש, אם היינו מבינים אותו או לא".
הרב גדליה שם-טוב, מנהל ה"שלוחים אופיס" בניו-יורק, מעיד מיד בתחילת דבריו על הקשר הקרוב ששרר בין הדוד לאחיין. "הייתי יושב איתו כל שבת, ומשוחחים ארוכות בכל מידי עניינים ונושאים איך לעזור לשלוחים. הוא היה קשור לכמעט כל מוסד בשכונת קראון-הייטס. בין אם הוא יזם את הרעיון, דחף להקים, עזר להתקיים או סייע להתפתח".
הוא סיפר על תולדות התפתחותו למה שמוכר עכשיו כמשרד השלוחים - הבית והמרכז המידע עבור שלוחי חב"ד.
"בשנת תשמ"ה, ר' מענדל צעד ברחוב וראה את הרב משה פעלער, שליח הרבי במיניסוטה, עומד ברחוב ומדבר ארוכות מהטלפון הציבורי ליד הרכבת התחתית. ואז הוא החליט לעשות מעשה, והקים את "בית השלוחים" שלימים נהפך לבית "משרד השלוחים".
"הוא דיבר עם המזכיר הרב חמ"א חודקוב ע"ה, וכתב לרבי. ובתוך זמן קצר, אלף שלוחים בעולם קיבלו לידם מפתח אישי לדלת הראשית של "בית השלוחים". אם פעם כאשר שליח היה מגיע לשכונה, הוא היה זורק את המזוודות במזכירות הרבי או בכניסה ל-770. עכשיו היה לשלוחים חדרים נאותים עם מיטות, כיסאות, שולחנות, טלפונים וכדומה.
"באותה תקופה הייתה גם משפט הספרים [שנגנבו מספריית הרבי], והרבי דרש שהשלוחים יתערבו בנושא. את הפגישות והתכנונים שעזרו להשיג "דידן נצח" הם עשו מתוך "בית השלוחים". הם גם הוציאו ספר בשם "נגד כל הסיכויים" שנועד להילחם בפרסומים השליליים שהופיעו על חב"ד והרבי באותה תקופה.
"בהמשך, נרכש בניין והעבודות נמשכו קרוב לעשר שנים, והיה חסר סכום של חצי מיליון דולר להשלים את הבניין. כמו בעסקים, ר' מענדל ע"ה הבין שכשמשקיעים קוצרים פירות - הוא הוציא מיד סכום של 10 אלף דולר (חלק כנדבה, וחלק כהלוואה) וזה גרם לאחרים לפתוח את כיסם ולתרום את נותר הסכום".
הבית האישי שהוקם לשלוחים
ר' מענדל ורעייתו שתחי' היו מאוד מעורבים בנעשה באוהל - מקום קבורתו של הרבי בשכונת קווינס, ר' גדליה סיפר. "בנוסף לעשיית שבתות ליד הציון הק', הוא רכש בכספו בית. הוא אמר לנו בהתבדחות: זה בית הפנסיה שלי. יש קונים בפלורידה ויש קונים בישראל. אני קניתי ליד הרבי".
ר' גדליה המשיך לספר מספר אנדוטות שהיו יקרים לליבו של המנוח:
"זמן קצר לפני פטירתו הוא ובנו ר' כתריאל שיחי' עבדו על רכישת בניין לשכן את פנימיית ילדי השלוחים הלומדים בחדר חב"ד שעל-יד האוהל.
"עוד דבר שהוא התעסק לפני ניסן תשס"ו: הוא ביקש ממשפחת גנייביש הנדיבה ממונטריאול ומחתנו ר' חיים טרייטל שיצטרפו אליו להקים גמ"ח לשלוחים - שיעניק הלוואות לעניינים כמו רפואה וחינוך.
"לפני שבועיים לוויתי ממנו 20 אלף דולר, רק דוגמא בודדת. באמצע ה'שבעה' מישהו ניגש אלי ומספר לי שר' מענדל בעצם לווה ממנו את ה-20 כדי להלוות אותו לי.
"הוא פעם נאם בפני 200 שלוחים והבטיח שהוא יתרום אלפי דולרים להקמת חדרים לילדי השלוחים. הוא הספיק לתת 40 אלף שהקימו ארבעה חדרים שכיום גדלו ומשגשגים.
"לאחרונה, משרד השלוחים החל תוכנית בשם "HomeSchool - PhoneSchool" שהוקם בחסותו ובמימונו של ר' מענדל ע"ה. ילדי השלוחים שאין להם מקום לימוד מתאים בעיר מגורם, עולים על קו הטלפון מידי יום ומצטרפים לשיחת ועידה עם מורים ולומדים גמרא, משניות, שולחן-ערוך וליקוטי-שיחות של הרבי.
"ר' מענדל פעם אמר: אם אתחיל לדבר על הרבי, אתחיל לבכות", ר' גדליה סיים את נאומו בקול נשנק.
משלוח ספרים או המשך התוועדות
חמשת טורי השולחנות באוהל הגדול היו עמוסים במשתתפים ומאכלים. המנחה, מדוכן הנואמים שקדמת האוהל, האיץ בנוכחים ליטול את ידיהם לסעודת המצווה. לבני המשפחה זו הייתה עוד הזדמנות להתאבל על אבידת בעל, אבא וסבא. ועבור המכרים זו הייתה פרידה אחרונה מעמית, תומך ושותף.
במצבה ששוכבת מעל מקום קבורתו, בדרך לציונו של הרבי, חרוט באותיות אילמות נקודות ציון בחייו. החל ממעורבות ברכישת מרכז חב"ד העולמי - בניין 770 איסטרן-פארקוויי ועד לפתיחת ביתו ברחוב לעפרטס לאירוח אדיב לשלוחים ואורחים.
"מענדל היה גוד גאיי", אמר גיסו ר' שמשון סטאק שנשא בפני הקהל ברכת כהנים ונתן מבט אישי-חברותי על המנוח.
"מלבד העובדה שעבדתי איתו, מענדל היה אדיב ואדם מיוחד. אפשר היה ללמוד ממנו הרבה. הוא לא רב עם יהודי אחר וחיפש תמיד לעשות שלום בזמני מלחמה".
משלוח ספרים או המשך התוועדות
הרב אברהם שם-טוב, יו"ר אגודת-חסידי-חב"ד העולמית והשליח הראשי בפילדלפיה, נשא דברים חמים על אחיו המנוח והדגיש את "התקשרותו העמוקה לרבי".
"מענדל גילם בכל דרכיו מוטו אחד מובהק. לא היה זה בבחינת 'יש מי שגורם נחת-רוח'. הוא לא רצה 'לגרום נחת-רוח'. הוא רצה שלרבי תהיה נחת-רוח. לשם כך הוא פעל והשקיע את כל כולו, אם במישרין ואם במסתרין. הוא היה ה'ידיים והרגליים' של המלחמה שניהל הרבי לשמירת הציביון בשכונות היהודיות של ניו-יורק. הוא ניצב בחוד החנית בשורה של מעשים ושליחויות, ישירות ועקיפות".
הרב משה ניו, שליח חב"ד ומנהל ה'תורה סנטר' במונטריאול, סיפר כי לפני שנתיים הוא הביא קבוצת מקורבים לשבת באוהל. "ר' מענדל התוועד איתם והשפיע עליהם עמוקות. כעבור שבועיים אני מקבל משלוח ספרים של עשרות "היום יום.."
"ר' מענדל טילפן אלי לוודא שקיבלתי את המשלוח והסביר כי אלה מיודעים ליהודים שהוא שבת איתם באוהל. מסתבר כי בשנת תשל"ז הרבי הורה לו פעם "שיהיה המשך" ומאז הוא משתדל שלכל פעולה שלו יהיה המשך. ולכן הספרים הם מבחינתו ההמשך להתוועדות".
הרב ניו הודה כי עדיין לא חילק את כל הספרים וכי יעשה זאת בתקופה הקרובה במסגרת שבתון מיוחד שהוא עורך באוהל עבור מקורביו.
לערב אנ"ש בעבודת השליחות
ר' מענדל ע"ה היה חבר הנהלת צעירי-אגודת-חב"ד המרכזית והקדיש שעות רבות מזמנו לביסוס וטיפוח רשת שלוחי הרבי ובתי-חב"ד במדינת ניו-יורק. בהתוועדות הגיעה נציגות נכבדה: היו"ר הרב דוד רסקין, חברי ההנהלה הרב משה פסח גולדמן, הרב חיים-מאיר ליברמן, הרב שמואל בוטמן והרב כתריאל קסטל.
"מעשיו של הרב שם-טוב דומים לעבודת הכהונה בבית-המקדש. הוא ראה את עצמו בעל עסק ואת השלוחים ככקדושים. אמנם יש עבודות שרק בני כהן ולוי יכולים למלא בבית-המקדש, אך עדיין לבני ישראל מותר להתנדב ולסייע להם", אמר הרב קסטל בתחילת דבריו באנגלית.
"להיות חבר הנהלת צא"ח הוא עשה בהתנדבות, ותאמינו לי שלא מדובר בתפקיד קלה בכלל: לדחוף ולגשר ולפשר".
"ר' מענדל היה נמנע מלדבר בפומבי. אולם בשנה שעברה, בכינוס השנתי של צא"ח בב' אייר, הוא ביקש לשאת "מסר לשלוחים". הוא קרא לערב יותר אנ"ש ובעלי-בתים בבתי-חב"ד. הוא אמר כי פעם היו יודעים שכל בעל עסק עוזר בכל צורה שהוא יכול לבית-חב"ד או מוסד אחר. ומצאתי באגרת-קודש של הרבי משנת תשי"ד סימוכין לעמדה זו. הוא אמר: עם מה שאנחנו עושים היום, תדמיינו כמה גדול יותר נוכל לעזור בעוד עזרה.
"בשעות הבוקר המוקדמות, כשהייתי מגיע למשרדי, היה מחכה לי תא-קולי: "כתריאל, שלום, מענדל". כבר מוקדם בבוקר היו לו רעיונות ומסקנות מהפגישה המאוחרת שקיימנו בלילה שלפני.
"הרב ירחמיאל בנימינסון, מנהל הארגון צבאות השם העולמי, סיפר כי כשהרבי הכריז על "שנת הבניין", ר' מענדל ניגש אליו ושאל מה הוא מתכנן לעשות. ר' ירחמיאל ענה שאין שום מחשבות בכיוון של בניין מכיוון שאין כסף. ר' מענדל אמר לו 'בא איתי עכשיו'. הם נכנסו לרכב, ור' מענדל נסע ברחובות השכונה עד שמצא מגרש ריק ועשה 'הנחת אבן-הפינה' לבניין חדש וכתב לרבי. זה שיש היום את המוזיאון הילדים הגדול זה לזכות של ר' מענדל שיום אחד קם והחליט לעשות מעשה. כשהוא הניח את 'אבן-הפינה' אז הוא אמר: אם הבניין לא יהיה פה, אז יהיה במקום אחר'.
"היינו פעם נתונים בצא"ח ללחץ גדול. הייתה כוונה לשלוח שליח חדש לקמפוס באוניברסיטה והיו מקומיים שסירבו. לחצו עלינו משני הצדדים, והיה קשה להגיע למסקנה. ואז ר' מענדל אמר לנו: מה האמת? מה הדבר האמיתי שאנחנו צריכים לעשות. ואז הגענו להחלטה שניתן למקומיים תקופת ניסיון של 6 חודשים ולבסוף המצב הסתדר יותר ממה שתכננו. אני יודע שבלעדיו לא היה לנו את האומץ להסדיר את העניין. כיוון החשיבה שלו היה "מה הדבר הנכון לעשות".
לסיום, ר' כתריאל מציין את המוטו שר' מענדל ע"ה היה חוזר בהקשר פעילות ציבורית: "מי שעובד לבד - הורס. הברכות והזכותים חלים כשעובדים ביחד, היה אומר ודחף שנעבוד ביחד".
געגועים מדרום-אפריקה
בנו בכורו של המנוח, הרב יוסי שם-טוב, השליח בטוסון אריזונה, מכריז על יוזמה מקורית: חלוקת האגרות. במקביל לחלוקת המשניות שנהוג לומר לזכרו של נפטר, המשפחה תחלק בין בניה את כרכי אגרות-הקודש של הרבי שיילמדו עד י"א ניסן תשס"ז. "דבר שיחזק את החיות בשליחות וכן יהיה כתובת במשפחה לדעתו של הרבי על כל נושא שיעלה".
בן נוסף, ר' כתריאל שם-טוב העוסק במסחר ובנוסף ממשיך במעשי החסד, הכריז כי "המשפחה מתחייבת להמשיך במעשי הצדקה והחסד ותמיכה במוסדות שאבינו ע"ה היה מעורב בהן. ואנחנו מגלים מידי יום עוד ועוד כאלה".
הוא הקריא מכתב מרגש שנשלח למשפחה מאת אברך מקראון-הייטס שיצא באחרונה לשליחות לדרום-אפריקה.
"אני בטוח שהימים האחרונים היו מלאים צער ויגון ולבטח שמעתם הרבה מעשיות אודות ואודות פעולותיו. למען האמת, אין לי סיפור מיוחד לספר. אני רק יודע מקרוב כמה היה איכפת לו מהבחורים. הוא ראה אותם ילדי הרבי. הוא עשה שהבחורים ירגישו חשובים והדגיש את הציפיות שיש לרבי מהצעירים".
לסיום, ר' לוי-יצחק זרחי, מנהל חדר חב"ד שעל-יד האוהל, סיפר על ההשקעה והאיכפתיות הרבה שר' מענדל הפגין בהקשר לחיזוק המוסד החינוכי.
"שבוע לפני שהובהל לבית-הרפואה, ר' מענדל אמר לי - אולי בסגנון נבואי - שלא בריא שמוסד יהיה בנוי ותלוי על תורם אחד והתכוון על עצמו. הוא המשיך ושאל אותי עם כמה איש דיברתי בקשר לתמיכה במוסד. עניתי: 40 איש.
"הוא דחף אותי ליצור קשר עם עוד 200 תומכים פוטנציאליים. ושאל-דרש בקול, כמו שהיה נוהג לעשות: "דו הערסט???"
(ומחיצה, איפה שיש גם לא משפחה, ובפרט בד אמות הק לא יזיק)
0
0
0
0
0
0
0
0
מאפשרים לכם לקבל
