ככל ש-ג' תמוז מתקרב, כולנו לוקחים זמן להתמקד איך להתקרב ולהיות יותר מחוברים אל הרבי גם לאחר 25 שנים... מקדישים זמן כדי ללמוד עוד מאמר או שיחה מוגהת של הרבי, ואחרים יושבים להרהר איך הרבי איתנו יותר מתמיד ... - '' לא עזב ולא יעזוב הרועה את צאן מרעיתו''. אחרי הכל לא רואים את זה בבירור...

כל כך חיוני וחשוב עבור זמננו בתקופת הגלות, זה לדעת ולהרגיש כי הרבי הוא בעצם איתנו בכל מקום שאנחנו יכולים להיות.

עם זאת יש משהו שהרבי עבד ללא לאות כדי להנחיל לנו, אשר אסור להתעלם ממנו ח"ו לא משנה הנסיבות, משהו שהרבי חי ונשם עם כל רמ"ח אבריו.

במשך 44 שנים כ"ק אדמו"ר הנחילו לנו - דחיפות. דחיפות להביא את המשיח. דחיפות שאין זמן לבזבז. דחיפות ש"שכינתא בגלות". בדחיפות, אנחנו לא יכולים להרגיש נוח בגלות. בדחיפות להגיע לכל יהודי.

עם דחיפות זו שהרבי אמר לנו באותו לילה גורלי לפני כ- 28 שנים ב'שיחה הידועה': " טוט אלץ וואס איר קענט און זען אראפבריינגן משיח דא למטה". (עשו כל אשר ביכולתכם להביא את משיח פה למטה")

עם דחיפות זו שהרבי אמר לנו:
'' דער אויבערשטער קאן שוין ניט פארטראגן דעם ליל הגלות און קלאפט ביי יעדער אידן אויפן טיר און בעט זעך מערניט אז '' פתחי לי '' .. מ'דארף ניט ווארפן ווענט און האקן טירן ס'איז גענוג '' פתחי לי כחודו של מחט ''. און דעמאלט זאגט דער אויבערשטער '' כי קרובה ישועתי לבוא '' ..

פורים 5723. האזינו כאן: https://ashreinu.page.link/gXcQ 

עם דחיפות זו שהרבי חי עימה יום-יום, שעה-שעה, ומצפה מאיתנו שנלך בעקבותיה, ולא נשקע בשאננות.

עכשיו, כמעט 25 שנים מאוחר יותר אנחנו צריכים לשאול את עצמנו "איפה היא התחושה של הדחיפות?''

הדחיפות שדברים אינם כפי שהם צריכים להיות, הדחיפות שזו תקופה מטורפת ומשהו לא שגרתי חייב להיעשות, הדחיפות להביא את הרבי בחזרה, הדחיפות לעבוד ולעבוד ולא לישון, הדחיפות שיש לנו אחריות אל הרבי להביא משיח ושאף אחר לא יעשה את זה בשבילנו.

האם עצם היום הזה הוא סתם עוד זמן כדי להיות בהשראת האהבה של הרבי אלינו או איך "הוא בחיים", ובמקרה הטוב להזיל דמעה על הרבי?? לחלופין, האם זה זמן להבין כי שלה כבר 25 שנים ואנחנו עדיין לא זכינו להביא את המשיח בפועל!

ואולי זהו זמן שבו אנו גם רשאים להרגיש קצת לא בנוח, כאשר אנו מבינים כי עד שיגיע המעשה שלנו יחד וישפיע, אנחנו 'תקועים' עמוק בתוך הגלות, מקווים כי נוכל לממש את האחריות שאנו חבים לרבי - להפסיק לישון...

ראה 19 כסלו 5716 https://ashreinu.page.link/LB64


ואולי, לפחות עבור הימים הקרובים הללו עד ג 'תמוז נוכל לקבל על עצמנו לפחות לחיות עם חשיבה כזו. כדי באמת להיות חסידים של הרבי לא רק בלב, אלא גם בימינו, בחיי היום.
ואולי אם נבין את האחריות המוטלת על כתפינו, לקחת את זה כעסק האישי שלנו, נפסיק להיות שקועים כל כך עם הבעיות הקטנוניות (פיסיות או רוחניות), כי אנו מבינים כי יש תמונה הרבה יותר גדולה, לדאוג לה, מלבד הצרכים והרצונות האישיים שלנו.

ואין ספק, אם אנו מתחייבים בחיינו לאחריות זו ולפתוח "פתח כחודו של מחט", אז אנחנו מובטחים כי "קרובה ישועתי לבוא", ועוד לפני ג 'תמוז נוכל לספר לרבי בגלוי "עשיתי שליחותך ..." זה יהיה היום בו אנו נשמע את הרבי אומר "ראו גידולים שגדלנו"!

על מנת להפוך את זה למעשה בפועל, כולנו מכירים את השיחה שבה הרבי אומר:
(פורים 5747. לצפייה כאן https://www.chabad.org/1192676

''יעדער איד זאל וויסן אז דורך זיין איין און איינציקער מעשה ..דיבור און ..מחשבה .. איז דא דער פסק דין אז '' מביא ישועה והצלה לעולם '' .. איז א דבר ברור אז די איין און איינציקע זאך וואס מ 'דארף משלים זיין אז יעדער איד זאל וויסן אז דאס איז זיין עניין פרטי'"

"כל יהודי חייב לדעת, כי על ידי המעשה היחיד שלו, ועל ידי המילה האחת שלו, או על ידי הפעולה היחידה שלו, יכול להביא גאולה אמיתית לעולם כולו!"
https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLSdrU6Ar890ycftZVUJcoq8st2CuSeeT0zQ6hEp1udjhU8w44w/viewform?usp=sf_link

מעל הכל, אפשר לקחת החלטה טובה (עד ג' תמוז ועד בכלל) להציג משהו לרבי שאנו לוקחים על עצמינו, כדי להראות לו שאנו מרגישים לא בנוח במצב הנוכחי הזה.

נ.ב.
אולי הנקודה הנ"ל יכולה להיות מועברת בעיקר דרך הקשבה אל השיחות המוקלטות של הרבי, כשאתה שומע את התשוקה וה'חיות' בקולו של הרבי, מה שהרבי רוצה לספר לנו בצורה ישירה והרבה יותר אותנטית, דרך בחיים.