קול רינה וישועה באהלי אנ"ש והשלוחים, עם הופעת הספר החדש, "תורת מנחם-התוועדויות" כרך ס"ה, לקראת יום הבהיר כ"ח סיון, בו באו "איש וביתו" כ"ק אדמו"ר זי"ע והרבנית הצדקנית ע"ה לחצי כדור התחתון (בשנת ה'תש"א), הכולל שמונה מאמרי דא"ח, וכל שיחות הקודש שנאמרו בהתוועדויות קיץ ה'תשל"א.

הכרך הרביעי של שנת ה'תשל"א, נפתח בהתוועדות ש"פ בלק, שבעה עשר בתמוז (צום נדחה), וממשיך עד התוועדות ש"פ נצבים, כולל הברכה לאנ"ש של ערב ראש השנה ה'תשל"ב והמברק שנשלח בו ביום לכל מרחבי תבל. בתחילת הספר מפתח תוכן מפורט של כל מאמר וכל שיחה, ובסוף הספר מפתחות מפורטים על כל ארבעת הכרכים של שנת ה'תשל"א: מפתח ענינים ונושאים ע"פ סדר הא"ב; מפתח פסוקים ומאמרי חז"ל; מפתח ביאורים בפירוש רש"י על התורה; מפתח ביאורים בפרקי אבות; מפתח ביאורים באגרת התשובה; מפתח ביאורים בליקוטי לוי יצחק.

בהתוועדות האחרונה של שנת ה'תשל"א (ש"פ נצבים, כ"ח אלול), נתן הרבי יחס מיוחד לאנ"ש והאורחים שעלו מרוסיה, יצאו מעמק הבכא והגיעו לחצרות קדשנו לקראת חודש תשרי ה'תשל"ב. ובין הדברים אמר: "בהמשך למדובר על דבר מעלת אחינו בני ישראל תושבי המדינה ההיא, שזה נרמז גם בלקו"ת בפרשתנו, הרי ידוע שהמעשה הוא העיקר, ולכן, ההוראה מכל הנ"ל היא, שצריכים להוסיף בלימוד התורה וקיום המצוות בהידור וכו'. והגם שכבר התחילו בכל זה, הרי לטוב אין שיעור, ולכן צריכים להוסיף בזה עוד ועוד, עד למעלה ממדידה והגבלה. והעסק בזה צריך להיות מתוך אותו הרגש שהי' אצלם בהיותם מאחורי מסך הברזל, ובלשון הכתוב: "צמאה לך נפשי גו' כן בקודש חזיתיך", ופירש הבעש"ט הלואי בקודש חזיתיך כו', שיהי' זה מתוך צמאון ומס"נ כו' כמו שהיה שם".

בשלב זה, למרבה ההפתעה, החל הרבי לחזור על תוכן שיחה זו בשפה הרוסית, באמרו כהקדמה "וכדי להתחיל בזה ולמסור את הדברים גם לאלו שאינם מבינים אידיש – הנה "אני המתחיל". ואחר כך אמר שיחה קצרה בשפה הרוסית עבור הנשים, ותוכנה שענין זה שייך גם להן. הרבי נתן 'משקה' לכל העולים מרוסיה, קודם שיחה זו התחיל לנגן הניגון "ניעט ניעט ניקאווא", ובסיומה ניגן הרבי בעצמו את הניגון "צמאה לך נפשי".

מעטרים את הספר בתחילתו ארבעה עמודי פקסימליא עם כתב ידו הקדושה של הרבי, עלי הגהה על ההתוועדות הפותחת של הספר, ש"פ בלק י"ז תמוז (כקביעות שנה זו), שהגיה הרבי במיוחד עבור ה'חזרה' מעל גלי האתר.

בעמוד הרביעי והאחרון, ניתן לראות קטע שלם שנוסף בכתי"ק, בו כותב הרבי בחריפות רבה על גזירת 'מיהו יהודי', וז"ל: "כיון שהולכת ונמשכת רחמנא ליצלן הנפקת תעודות לגוים גמורים שהם יהודים, ומי יודע מה ילד יום. וה' ירחם על שארית עמו, ויבטלו חטאינו, ובמילא יבטל המסובב – גלינו מארצנו, ויהפכו ימים אלו לששון ולשמחה".

*

גם בשבעה עשר בתמוז וגם בתשעה באב התקיימו התוועדויות, כיון ששני הצומות חלו בשבת קודש ובמילא נדחו ליום ראשון שלאחריו. במהלך שבתות הקיץ הוזכר כמ"פ אודות בין המצרים בקביעות כזו שמורה על חלישות חושך החורבן, כאשר הצומות נדחים מפני ש"ק, וקריאת הפרשה בתורה ואמירת דברי תורה בעת ההתוועדות, הרי תורה אור דוחה החושך. בש"פ בלק – י"ז תמוז, אמר הרבי מאמר ד"ה מזמור לתודה, שהוא המשך למאמר שלפניו. בש"פ דברים - שבת חזון, תשעה באב, אמר הרבי מאמר ד"ה איכה ישבה, שהוגה אחר כך. ושם בתחילתו "ומבאר כ"ק אדמו"ר הצמח צדק (צמח שמו)" ובהערה 2: "צמח (צדק) בגימטריא מנחם (מענדל) חושבני' דהדין כחושבנא דהדין הוא צמח הוא מנחם ודא מסייעא להו כו' (ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד)".

עם פתיחת חודשי הקיץ, בהם נוסעים תלמידי התמימים בשליחות המל"ח ל'מרכז שליחות', הורה הרבי בהתוועדות ש"פ בלק: "ישנו הענין שאודותיו מדובר בחצי שנה האחרונה, החל מחמשה עשר בשבט, שעכשיו הזמן "לכבוש" את העולם על ידי (לימוד ה)תורה. והיינו לפי שעומדים קרוב לגאולה, ורוצים שתהי' בחסד וברחמים ובאופן נעים וטוב, בטוב הנראה והנגלה, הנה גם ההכנות והענינים שממהרים את הגאולה צריכים להיות באופן כזה. ולכן צריכים להתמסר ללימוד התורה, שעל ידי זה פועלים את כל הענינים באופן חלק, ללא יגיעה וקשיים וכו', כנ"ל בנוגע לפעולת ירידת גשמים ע"י אמירת תורה.

ומזה מובן גם בהנוגע לעבודת השלוחים הנ"ל במיוחד, שצריכה להיות באופן שכל עניני השליחות יהיו קשורים עם תורה, שאז תהי' העבודה ללא קשיים וכו'. ולכן יש צורך שיהיו להם מן המוכן כמה ענינים בנגלה וכמה ענינים בחסידות, ובכל מקום בואם – ידברו בענינים אלו: בכל מקום – עניני תורה שמתאימים יותר אליו, עכ"פ ענין אחד בנגלה וענין אחד בחסידות, שהרי בכל מקום צריך להיות פעולה הן בנוגע להנגלה דבני ישראל (והמעשה הוא העיקר), הן בנוגע להפנימיות דבני ישראל. ואם לא נראה ברור איזה ענין מתאים יותר למקום מסויים – יאמרו מן המוכן ובא לידו, וברור הדבר שמכל ענין בתורה יכול כל יהודי בכל מקום להפיק תורה-הוראה השייכת אליו, שהרי כל התורה כולה ניתנה לכאו"א מישראל (אע"פ שבפרט – יש לכל אחד ה"חלק" שלו בתורה).

להצלחה רבה בהשליחות מוכרח שיהיו מן המוכן ענינים בנגלה וענינים בחסידות, ובאופן ד"ושננתם" – שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך וכו' שנאמר אמור לחכמה אחותי את וגו', ו"לשפוך" ("גיסן") עניני התורה בשופי, ובכל מקום ימצאו את הענינים השייכים להם. וכיון ש"שלוחו של אדם כמותו" [והרי יש כמה מדריגות (אופנים) בענין השליחות, ועד לאופן הכי נעלה] שהשליח נעשה המשלח עצמו (ובדרך ממילא מתייחס כח המעשה והעשי' בפועל של השליח – אל המשלח), הרי מובן שיש כח למלא את כל האמור לעיל, ובשמחה ובטוב לבב. ובוודאי יצליחו במילוי השליחות להפיץ תורה ויהדות, כולל גם מעיינות החסידות – עד ל"חוצה". ועי"ז יקרבו ביאת המשיח – שישרפו את כתלי הגלות, ויזכו לאתחלתא דגאולה ולאחרי זה לגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש".

*

לצד המשך ההוצאה לאור הסדירה של תורת הרבי: מאמרי דא"ח, שיחות קודש, אגרות קודש, רשימות וכיו"ב, לא פוסקים המאמצים של חברי מערכת ההו"ל בניהולו הנמרץ של הרה"ת ר' חיים שאול ברוק שיחי', לאתר את החלקים החסרים, השיחות והמאמרים שלא נמצאים בדפוס, גם לא בקופיר או בצילום. כאשר המטרה המרכזית היא שלא יאבד ח"ו אות אחת ממה שאמר או כתב הרבי במשך כל השנים, והכל ייצא לאור בדפוס נאה, בצורה מסודרת ואחראית כפי ההוראות וההדרכות להם זכו חברי המערכת במשך השנים.

כך לדוגמא, מהתוועדות ש"פ תצא נשתמרו רק ה'הנחות' מחלקה הראשון של ההתוועדות, עד לאמירת המאמר ד"ה כי תצא למלחמה וגו'. שיחה אחת הוגהה ונדפסה בהוספות ל'לקוטי שיחות'. אולם חלק הארי של הדברים שהשמיע הרבי באותה התוועדות לאחר המאמר, לא היה בנמצא.

בהשגחה פרטית מופלאה, תוך כדי הכנת כרכי שנת ה'תשל"א לדפוס, נמצא 'החלק האבוד' של אותה התוועדות. הבחור התמים אהרן גאלדשטיין שיחי', שישב בשבת תחכמוני בבית חיינו 770, היה מתלמידי התמימים המצויינים והמובחרים, שהקדיש עתותיו להעלות על הכתב את ה'הנחות' מהתוועדויותיו של הרבי, כשהוא משתדל שלא להחסיר דבר מדבריו הק'. כך, לבד ממה שראה ושמע בעת ההתוועדות יחד עם אנ"ש והתמימים, היה יושב שעות מרובות בעת ה'חזרה' לאחר ההתוועדות, ורושם ללא הרף.

לימים, לאחר שהתחתן בשעטומ"צ וזכה להימנות על לגיונו של מלך, לצאת בשליחות הרבי לעיר אן ארבור במישיגן [שם החל מיד בפעילות נמרצת בין חברי הקהילה היהודית ובמיוחד בין הסטודנטים הרבים, פעילות הנושאת פירות ופירי פירות, כאשר עד עצם היום הזה הוא מנהל ביד רמה את בית חב"ד בעיר זה למעלה מארבעים שנה] הגה במוחו רעיון, להגיש לרבי 'מתנה' – את כל ה'הנחות' שרשם משנת ה'תשכ"ז עד שנת ה'תשל"ה!

קורת הרוח העצומה שהתפשטה על פניו הק' של הרבי היתה גלויה. לצורך הכנת הכתבה, שוחחנו עם השליח הר"א גאלדשטיין שיחי', והוא העלה זכרונות מאותה יחידות תוך שהוא משחזר במדויק את מילותיו הקדושות והנצחיות של הרבי. לאחר שהרבי התענין אם עמל על כך בעצמו, ללא עזרה (והוא אישר שאכן כך היה), ובאם ה"חוזר" הראשי הרב יואל כהן שיחי' עבר על ההנחות הללו, אמר הרבי בזה"ל: "אַ גרויסער יישר כח. דאָס איז אַ גוטע זאַך. און מסתמא וועט דאָס בריינגען אַ תועלת". ואח"כ בהמשך היחידות, לאחר הברכות וההוראות בקשר לשליחות, עבורו ועבור רעייתו, חזר הרבי עוה"פ בנוגע לשיחות ואמר: "יישר כח נאָך אַמאָל, און מען זאָל הערן פון אייך בשורות טובות פון איצטער ביז יעמולט, און פון יעמולט און ווייטער".

אח"כ שאלתי – נזכר הרב גאלדשטיין – באיזה מקום להניח את השיחות, והראה בידו הק' ליד השולחן, והנחתי אותם שם, ואמר עוה"פ: "יישר כח, אַ גרויסן דאַנק". ואכן, יש מקום לומר שמילותיו הנבואיות של הרבי באותה 'יחידות' "און מסתמא וועט דאס בריינגען א תועלת", מתגשמות בעת המלאכה הגדולה בהוצאת תורתו של הרבי לאור עולם, המתבצעת על ידי ועד הנחות בלה"ק. בכרכים בהם נדפסים השיחות של השנים הללו, מסתייעים חברי המערכת רבות ב'הנחות' שרשם הרב גאלדשטיין בכתב ידו. ובמיוחד, כמו במקרה דנן, בחלקים מהתוועדות שנמצאים רק ב'הנחה' הנמצאת ברשותו, ועותק ממנה מסר לידיו הק' של הרבי באותה יחידות מופלאה. וזכות הרבים, לומדי תורתו של רבינו בכל העולם כולו, תעמוד לו ולזרעו אחריו.

באמצע ההתוועדות, השמיע הרבי דברי הספד מיוחדים על הגאון הרב ראובן מרגליות, שנלב"ע באותה תקופה: "וכאן המקום להזכיר אודות הרב ראובן מרגליות, שזכה לאריכות ימים, ולפני שבוע (בש"פ שופטים, ז' אלול) נפטר בלא בנים – שהיה בקי נפלא בספר הזהר, וזכה לערוך ציוני מראה מקומות על ספר הזהר, בדוגמת מסורת הש"ס שיש על הגמרא, אבל על ספר הזהר לא היה ענין כזה עד שנערך על ידו, ומובן גודל התועלת שבדבר, ובלשון הידוע: "אזנים לתורה".

הגאון הרב ראובן מרגליות ז"ל, נולד בלבוב בז' כסלו ה'תר"ן, ונלב"ע בתל אביב בז' אלול ה'תשל"א. חיבר למעלה מחמישים ספרים במגוון נושאים תורניים. את חיבורו הראשון 'תולדות אדם' על המהרש"א הוציא כבר בגיל 22 בשנת תער"ב קודם מלחמת העולם הראשונה. בחודש טבת תרצ"ה, לאחר פטירת רעייתו, עלה לארה"ק והתיישב בתל אביב, שם חי עד סוף ימיו. הקים את 'ספריית הרמב"ם' בה שימש כאוצר וספרן ראשי. נלב"ע ללא שהשאיר אחריו צאצאים. הקשר עם הרבי התנהל באמצעות חילופי מכתבים, במשך שנים רבות. הרב מרגליות שהיה בעל זיכרון צילומי, ובקי במרחב עצום של תחומי התורה, כתב וההדיר ספרים רבים. בין השאר ההדיר את 'ספר חסידים', 'מלחמות ה' לבן הרמב"ם, ספר הזוהר עם הערות ניצוצי זהר, שו"ת מן השמים, ספר הבהיר, זהר חדש עם ניצוצי זהר.

כמו רבים מהמו"ל בעולם התורני היהודי, היה שולח לרבי בתדירות את ספריו, ובמכתבי התודה וההערכה הוסיף הרבי מדילי' הערות ושקו"ט על ספריו. ביטויים מיוחדים כלפיו אנו מוצאים באגרת קודש מט"ו סיון תשי"א, בה כותב לו הרבי: "דבר גדול עשה ועושה בניצוציו והערותיו על הזוהר, תיקוני זוהר, הבהיר וזוהר חדש – חכמה יש כאן ומלאכה יש כאן . . וראה ראיתי בפועל ממש גודל התועלת אשר בניצוציו במשך לימודי ועיוני בספרים אלו. וברכת רבים אשר ישתמשו בזהר נצוציו, עליו תבוא".

חלק מההתכתבות היתה בתחומי המחקר שלו וספריו על הרמב"ם והזהר, תוך שהוא עוסק בהשוואת דבריו של הרמב"ם ויסודות הפסיקה שלו למובא בזהר, וכן בספרו 'שערי זהר' על ספר הזהר המהווה מעין מקבילה ל'מסורת הש"ס' על הש"ס, תוך שהוא מביא למעלה משישים אלף מראי מקומות! מכל ספרות התושבע"פ גמ' ומדרשים וכו' לדברי הקבלה. ספרו הידוע ביותר הוא 'מרגליות הים' על מסכת סנהדרין, שכל כולו אומר חריפות ובקיאות של גאון השולט במכמני התורה כולה ודולה ממנה אבנים טובות ומרגליות. ספר שהפך לספר יסוד לכל לומד מסכת זו, שהיא כידוע מסכת שהיתה חביבה במיוחד על הרבי, ואותה בחר מידי שנה ב'חלוקת הש"ס' הרשמית שע"י מחנה ישראל שהיתה מתבצעת בעת ההתוועדות של חג הגאולה י"ט כסלו, (וכפי שפורסמו תצלומי הכרטיס בעבר).

*

לקראת יום ההילולא הכ"ה, ג' תמוז ה'תשע"ט, מבקשים לציין במוסד ההוצאה לאור הותיק של תורת הרבי בלשון הקודש, כי ניתן להשיג בחנויות קה"ת, בחנויות הספרים המובחרות, ובחנות ההו"ל של לה"ק את הספרים שיצאו לאור בארבעת העשורים האחרונים:

- תורת מנחם התוועדויות, שישים וחמשה כרכים (א'-ס"ה), ה'תש"י – ה'תשל"א.

- תורת מנחם התוועדויות, ארבעים ושלושה כרכים, ה'תשמ"ב – ה'תשנ"ב.

- תורת מנחם מאמרים, ארבעה כרכים על סדר חדשי השנה - מאמרים מוגהים.

- תורת מנחם מאמרים, עשרים ושנים כרכים על סדר השנים, מאמרים מוגהים ובלתי מוגהים, ה'תשי"א-ה'תשל"א, ה'תשל"ח, ה'תשל"ט (י"ל בקרוב).

- תורת מנחם מאמרים – מועדים: יום הבהיר י"ד כסלו; חג הגאולה י"ט-כ"ף כסלו; יום הגדול והקדוש יו"ד שבט, באתי לגני – ב' כרכים; חג הפורים; יום הבהיר י"א ניסן – ב' כרכים; חג השבועות (י"ל בקרוב); חג הגאולה י"ב-י"ג תמוז.

- תורת מנחם הדרנים – על הרמב"ם וש"ס.

- תורת מנחם – מנחם ציון, ב' כרכים.

- תורת מנחם – יין מלכות על הרמב"ם, ג' כרכים.

- תורת מנחם – מעייני הישועה.

- תורת מנחם – תפארת לוי יצחק: בראשית, שמות, ויקרא, במדבר-דברים (י"ל בקרוב).

ונסיים במילות החותם של ה"פתח דבר", על ידי חברי מערכת ההוצאה לאור של "ועד הנחות בלשון הקודש": ויהי רצון שעל ידי "חידוש הישנות" בתורת כ"ק אדמו"ר – ש"כאשר נלמוד תורתו ושיחותיו ונלך בדרך זו הישרה אשר הורנו, הנה "כמים הפנים וכו' ורוח אייתי רוח ואמשיך רוח, ורוחו עומדת בקרבנו ממש .. שגם בזה העולם המעשה, היום לעשותם אשתכח יתיר". ומה עד כאן עומד ומשמש, אף להלן עומד ומשמש. נזכה תיכף ומיד לקיום היעוד "הקיצו ורננו וגו'", ומלכנו נשיאנו בראשם, שישמיענו נפלאות מתורתו, תורתו של משיח – "מנחם שמו", "תורת מנחם" – "תורה חדשה מאתי תצא".