מתוך כתבה ב'ידיעות אחרונות'

עלוש הוא מהנדס בכיר בתעשייה האווירית. הוא שמח מאוד לשמוע שארגון התעופה האירופי, ה-EUROCAE, בחר להעניק לו השנה פרס על מפעל חיים. עלוש הוא מומחה עולמי בתחום המל"טים (מטוסים ללא טייס), וכבר יותר מ־12 שנים משמש כיו"ר קבוצת עבודה של עשרות מדינות בתחום מל"טים אזרחיים. הוא כבר זכה בעבר בתארים ובפרסים אבל הפעם, זה היה אחרת. הנה המכתב האישי ששלח לילדיו ולנכדיו בצאת חג הפסח:

"משפחה יקרה, חזרתי לטולוז. כולכם יודעים שגדלתי בעיירה קטנה בצרפת, משפחה יהודית יחידה בין כל המשפחות. עברתי לטולוז ללמוד הנדסה אווירונאוטית, ובה גם התחלתי את הקריירה המקצועית. טולוז היא גם העיר שבה הכרתי את אמכם היקרה קטי, וכאן נולדו ארבעה מהבנים שלנו. כאן פגשנו לראשונה את שליחי חב"ד הרב יוסף ואסתר מטוסוב וכך גילינו את החסידות. כאן התחילה הדרך שלנו לירושלים.

ביום חמישי, שביעי של פסח, חזרתי לטולוז לרגל קבלת פרס מפעל חיים. התפללנו מוקדם, אכלנו סעודה ואמא ואני יצאנו לחצי שעה הליכה דרך גשר pont neuf המפורסם. כמה פעמים נתתי כאן יד לאמא, לפני 45 שנה. כמה פעמים טיילנו ושוחחנו כאן על עתידנו. עברנו ביום חמישי במקום הספציפי שבו שאלתי אותה אם נבנה יחד את ביתנו ונעלה לארץ ישראל.

הגענו לבסוף למקום שבו נערך האירוע החגיגי, שם נאלצנו להסביר למאבטחים למה נעקוף דלתות חשמליות ואמצעים אלקטרוניים בגלל קדושת החג, ואז הגענו לאולם היוקרתי. כולם שם היו באמצע הסעודה. הציעו לנו כוס יין, אבל הסברנו שזה עתה סיימנו ארוחת חג, ושדיני הכשרות של פסח הם מורכבים. והנה הגיע הרגע. יושב ראש הארגון הציג אותי יפה, אמר שאני מהנדס בכיר בתעשייה הישראלית האווירית ושהגעתי מירושלים, קרא לי לבמה לקבל את הפרס וגם רצה לתת לי את המיקרופון כדי לנאום. הסברתי שאדבר בלי שום רמקול, וכך אמרתי:

'אני רוצה לפתוח בתודה לכם על הפרס, וגם על ההבנה שלכם כלפיי. הלילה הוא היום האחרון של החג היהודי, חג הפסח. זו הסיבה שבגללה לא יכולתי להצטרף אליכם קודם לכן וזו הסיבה שבגללה איני יכול להשתמש כעת במיקרופון. יש ברכה שאומרים בחג הזה, והיא מתאימה מאוד לדעתי ברגע הזה: שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אבל הביטוי 'פרס מפעל חיים' נשמע כאילו עכשיו צריך לפרוש ולנוח. 
היום אני עדיין מאוהב בעולם התעופה, ומקווה להמשיך.

משפחה יקרה שלי, הרעיון הראשון שזכיתי לשמוע מהרבי מלובביץ' היה בתשרי תשל"ט. הרבי דיבר על החשיבות שיש בכך שגוי מברך ומשבח יהודי. זה קידוש השם. כך הרגשתי השבוע.

בהזדמנות אחרת שמעתי מהרבי את הרעיון שהקדוש ברוך הוא גורם ליהודי להגיע למקומות שונים בעולם, כדי לפעול ולמלא שליחות בכל מקום כזה. עד היום כשאני נוסע כל כך הרבה בעולם במסגרת עבודתי, אני נזכר במילים האלה, ומשתדל למצוא מטרה פנימית ורוחנית בנסיעה המקצועית.

חשבתי היום גם על הברכה שהרבי נתן לנו ערב העלייה ארצה: 'הצלחה עצומה בכל המשימות שלך'. נזכרתי גם בדברי מורי ורבי הרב עדין שטיינזלץ, שלאורך השנים זכיתי לתרגם לצרפתית כמה מספריו. הוא אמר לי אז: 'אתה תראה, בעתיד אתה עוד תחזור לטולוז, אבל כבן אדם אחר'. חשתי השבוע שהברכה התקיימה. חזרתי לטולוז אחרי כל השנים האלה, אבל הפעם כסבא, יהודי גאה".