שלמה מן

בכל אחד מסניפי קה"ת בארץ הקודש וברחבי העולם, כמו גם בחנויות הספרים והיודאיקה המובחרות בריכוזי אנ"ש ניתן לראות בימים אלה אנשים נכנסים ומבקשים את "הספר החדש". למוכרים אין ספק על מה הם מדברים. על הכרך החדש של "תורת מנחם". מאז התפשטה הבשורה כי ספר חדש עם דברי תורתו של הרבי יצא לאור עולם, אצים רצים כולם לרכוש זאת עבורם, או לקיים בזה בהידור חסידי מובהק "ומשלוח מנות איש לרעהו" בחג הפורים הקרב ובא.

בכרך החדש - חלק שלישי של שנת ה'תשל"א, נדפסו י"ב מאמרי דא"ח, שיחות קודש והתוועדויות, החל מש"פ צו [בהשגחה פרטית מתאים לפרשת שבוע זה] ועד לחג הגאולה י"ב תמוז.

כרך ס"ד, הוא בעצם הספר ה-107 במספר בסדרה הגדולה והמקיפה "תורת מנחם – התוועדויות", במסגרתה יוצאת לאור תורתו של הרבי במילואה בלשון הקודש, בידי מכון ההו"ל של 'ועד הנחות בלה"ק', שם עמלים הכותבים העורכים והמגיהים זה קרוב לארבעים שנה, בהוצאה לאור אחראית ומסודרת של תורת הרבי.

●

כדי לתת טעימה על קצה המזלג לאלו שעוד לא הספיקו להביא אל ביתם "אורה זו תורה", ליקטנו כמה פנינים מתוך 450 עמודים גדושים בדברי תורתו הקדושה של הרבי:

א. השגחה פרטית

בהתוועדות הראשונה המופיעה בכרך החדש, התוועדות ש"פ צו, ביאר הרבי פירש"י על הפרשה, וכך נפתחה השיחה:

"בפרשת השבוע יש פירוש רש"י שהמפרשים האחרונים מרעישים ("מיט א גאנצן טומל און א שטורעם") שאינו מובן כלל, ועד שיש אומרים שפירוש רש"י זה לא היה ולא נברא! רש"י מעולם לא כתבו, אלא תלמיד של רש"י רשמו על הגליון, והמעתיק הכניסו בפירוש רש"י.

"בקאפיטל ז' פסוק ב' נאמר: "במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם", ובפירוש רש"י: "ישחטו" – "ריבה לנו שחיטות הרבה, לפי שמצינו אשם בציבור, נאמר ישחטו, רבים, ותלאו בעולה, להביא עולת ציבור לצפון". ושואלים על זה: איך יכול רש"י לומר "שמצינו אשם בציבור" – היפך גמרא מפורשת במסכת תמורה "אשם ביחיד איתיה, בציבור ליתיה"?!

בהמשך ההתוועדות, קודם שהרבי השיב על הקושיות וכו' הקדים ואמר:

"ברצוני לספר אודות ענין של השגחה פרטית: בעת חתונתי שנערכה בוורשה, הגיע גם רבה של לובלין ר' מאיר שפירא, וגם נתן לי מתנה בתור "דורון דרשה" את ספרו שו"ת אור המאיר שנדפס אז (כפי שנהגו כמה ליתן ספרים בתור "דורון דרשה").

"בעת החתונה וה"שבע ברכות", רצה כ"ק מו"ח אדמו"ר שאדבר עמו בלימוד, ואני השתמטתי, כדרכי. אבל כיון שכ"ק מו"ח אדמו"ר חיבבו ביותר וכו', עיינתי אז בספרו, וראיתי שבין התשובות יש גם תשובה לא' שתמה על פירוש רש"י זה, שהוא נגד ש"ס מפורש כו'. [וכאן הוסיף הרבי בבת שחוק] ובמילא, אין לחשוד בי שהנני בקי בכל ספרי השו"ת של האחרונים... ראיתי אז תשובה זו, ונשאר הדבר בזכרוני".

ב. גזירת הגיוס

כזכור, באותה שנה, קיים הרבי התוועדות פתאומית בחמשה עשר בשבט שלא כדרך הרגיל, לאחר שחזר מהאהל הק' (נדפס בתורת מנחם כרך ס"ג), ובה עורר על דבר "כיבוש העולם על ידי לימוד התורה".

קודם חג הפסח, שוב עורר הרבי בנידון זה: "בהמשך להמדובר בהתוועדות דחמשה עשר בשבט, ודפורים, על דבר "כיבוש" כל העולם כולו על ידי הוספה ויגיעה בלימוד התורה וביתר שאת וביתר עז – מהראוי ונכון וטוב אשר בימי חול המועד פסח יוסיף כל אחד ואחד בעסק התורה, הן בלימודו הוא והן בנוגע לזולת: להשתדל עם כל מי שיכול לפעול עליו, שגם הוא יוסיף אומץ בלימודו בימים אלו. ופשיטא שענין הנ"ל שייך במיוחד לתלמידי הישיבות, דגם בשאר הימים הרי "תורתם קבע" היא גם במובן כמות הזמן – עליהם מוטל חיוב מיוחד לנצל את כל ימי חול המועד פסח הבעל"ט להוסיף בלימוד התורה ביתר שאת וביתר עז".

ובסיום ההתוועדות, שהתקיימה בשבת קודש, אמר שמדבר על כך דווקא כעת כשאין אפשרות להקליט את הדברים בסרט הקלטה:

"בהיותי באהל – כדרכי בכל יום ט"ו בחודש, בלי נדר – היתה לי התעוררות ("עס האר מיר געשטופט") לערוך התוועדות (למרות שאף פעם לא נערכה התוועדות ביום זה בימות החול), מבלי לדעת סיבת הדבר; מה עלי לומר, איזה מאמר חסידות וכו'. ומה גם שבדרושי רבותינו נשיאינו אין מאמרים על חמשה עשר בשבט.

"ולאחרי ההתלבטות בדבר, הנה לפועל נערכה התוועדות, ונאמר מאמר חסידות ושיחות (שיחה ועוד שיחה וכו'), ותוכן הדברים היה אודות הצורך "לכבוש" את העולם על ידי לימוד התורה – על יסוד דברי הגמרא ש"אילן" קשור עם תלמידי חכמים.

"ועכשיו רואים את ההשגחה הפרטית שבדבר: בימים אלו נערכה אסיפה גדולה אודות הגזירה שנתעוררה בממשלת ארצות הברית בנוגע לגיוס תלמידי הישיבה לצבא, ות"ל שנתבטלה הגזירה. ובכן, עתה נתבררה סיבת ההתעוררות לעריכת ההתוועדות הנ"ל – שהיתה בבחינת הקדמת רפואה למכה, שעוד לפני הגזירה, "הרעישו" אודות כיבוש העולם ע"י הוספה בלימוד התורה הן בכמות והן באיכות, מתוך תענוג כו', ובזכות זה בטלה הגזירה.

וסיים הרבי (כשבת שחוק נסוכה על פניו הק'): "ובכל אופן, למדתי מזה הוראה – שמכאן ולהבא, כשתהיה התעוררות כזו (אז מ'וועט מיר שטופן"), לא אתלבט אם לערוך התוועדות...".

ג. אנא נסיב מלכא

ביום הבהיר י"א ניסן ה'תשל"א, תחילת שנת השבעים להולדתו, התקיימה התוועדות בין מנחה לערבית. עם פתיחתה הורה הרבי להתלמידים השלוחים שחזרו מאוסטרליה, ולהתלמידים שבאו מארץ הקודש לשנת ה'קבוצה' שיאמרו "לחיים".

אחר כך אמר הרבי את המאמר הידוע ד"ה "ביום עשתי עשר יום", שיצא לאור מוגה לקראת יום הבהיר י"א ניסן ה'תשמ"ט, ובו ביאור בפרטי המשל המובא במדרש, במעלת "היה פיקח אחד לשם, אמר, אנא נסיב מלכא, דכולהו מתחלפין ומלכא אינו מתחלף".

באותה התוועדות (וכן בהתוועדויות שלאח"ז) הבהיר הרבי שההתעוררות בדבר "כיבוש העולם על ידי לימוד התורה" שייך גם לנשי ובנות ישראל:

"מכיון שנמצאים אנו בזמן ד"ערב גאולה" ממש – ערב (וסמוך) ממש וגאולה ממש (אמיתית ושלימה) – הרי מובן שכל הנ"ל שייך גם לנשי ובנות ישראל: נוסף על זה שיש להן זכות על ידי שישתדלו שתבוא ההוספה האמורה בלימוד התורה של בעליהן ובניהן, זכות שאמרו חז"ל עליה "גדולה הבטחה כו' לנשים יותר מן האנשים" – עליהן להוסיף בהלימוד שלהן עצמן, שהרי "גם הנשים חייבות ללמוד ההלכות הצריכות להן", שבהלכות אלו נכלל, כמובן, לימוד עניני תורת החסידות – מכיון שלימוד זה שייך ומביא לידי מעשה – קיום ששת המצוות [שסימנם "שש ערי מקלט תהיינה לכם"] המנויות באגרת המחבר (שלפני הקדמת) החינוך: להאמין בהשם, שלא להאמין בזולתו, לייחדו, לאהבה אותו, ליראה אותו, שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העיניים – "שחיובן תמידי לא יפסק מעל האדם אפילו רגע בכל ימיו", שמצוות אלו הם באנשים ונשים בשווה".

ד. גזירה שלא היתה כמוה בישראל

בהתוועדות ש"פ שמיני, התעכב הרבי על פירוש רש"י ד"ה "דברו אל בני ישראל", ואודות שתיקתם של אלעזר ואיתמר בני אהרון "לפי שהושוו בדמימה וקיבלו עליהם גזירת המקום באהבה", כשהוא מסביר הגדולה בזה:

"ההנהגה שלא לדבר לפני מי שגדול ממנו, שייכת רק כשנמצאים במעמד ומצב שיכולים לדון בשקלא וטריא ולערוך חשבון כו' ("ווען מ'האלט קאפ"), משא"כ בנידון דידן, כשאירע המאורע ד"בקרובי אקדש" עם אחיהם הגדולים נדב ואביהוא, מאורע שנגע בנפשם וכאב להם וציער אותם ביותר – הרי מובן בפשטות שלא היו שייכים אז לערוך חשבונות כו'; כשיש דבר הכואב ומצער עד שנוגע בנפש – אזי צועקים!...

"ורש"י לא צריך להסביר זאת לבן חמש למקרא, כיון שרואה זאת בנוגע לעצמו, שכאשר נכשל באבן ונחבט, אזי צועק. ולכאורה, האם הצעקה תועיל להפחית את הכאב? – לא! ואעפ"כ, כשכואב לו – אזי צועק! ועל כן צריך לומר, שהסיבה לכך שאלעזר ואיתמר שתקו ולא צעקו היא – לא בגלל החשבון שלא רצו לדבר לפני הגדולים מהם, אלא בגלל ש"קיבלו עליהם גזירת המקום באהבה".

וכאן עבר הרבי לדבר בכאב גדול על הגזירה האיומה "מיהו יהודי":

"ומזה מובן גם בנוגע לאלו ששותקים בשעה שיש גזירה איומה על בני ישראל, כמו הגזירה ד"מיהו יהודי" .. ובכן: מדובר כאן אודות גזירה על כלל ישראל – 13 מיליון יהודים, שרוצים לזרוק ולאבד אותם שיתבוללו רחמנא ליצלן בין 3 מיליארד גויים!

"זוהי גזירה שלא היתה כמוה בישראל – לא היטלר, לא המן, לא פרעה, ולא לבן הארמי, העלו על דעתם לגזור גזירה כזו! ואף על פי כן, לא צועקים ומרעישים על זה, אלא יושבים ושותקים!

ועיי"ש באורך המשך הדברים בחריפות נוראה.

●

כאמור, הספר החדש זמין לרכישה בסניפי הוצאת הספרים קה"ת בארץ הקודש וברחבי העולם, כמו גם בחנויות הספרים והיודאיקה המובחרות בריכוזי אנ"ש ברחבי תבל.

למי שמעוניין להזמין דרך האינטרנט, כולל "משלוח מנות חסידי" עד דלת הבית:

בארץ הקודש – לחצו כאן

בארצות הברית – לחצו כאן