שידוך משמיים: פרפקציוניזם והקשר לקבלת החלטות
מישאל אלמעלם
פרפקציוניזם שאינו סתגלני (פתולוגי) המוביל ל- התפתחותה של
פרפקציוניזם בהגדרתו: השאיפה למצוינות, על ידי הנעה פנימית להישגים, תוך שימת לב לפרטים הקטנים, התמסרות ועקביות.
החוקרים מצאו הבדל בין שני סוגי פרפקציוניזם:
פרפקציוניזם סתגלני: הנו סטנדרט שאיפות וערכים גבוה שהציב אדם לעצמו, המוביל למימוש עצמי ובעיקר לסיפוק עצמי.
פרפקציוניזם שאינו סתגלני (פתולוגי): סטנדרט שאיפות וערכים גבוה שהציב אדם לעצמו, המוביל לביקורת עצמית, חרדה ופגיעה משמעותית בתפקוד.
שלשה פנים לפרפקציוניזם הפתולוגי:
1. המופנה כלפי עצמי: כאמור, סטנדרט שאיפות וערכים גבוה מעצמי, המוביל לביקורת עצמית, חרדה ופגיעה משמעותית בתפקוד.
2. המופנה כלפי הזולת: תביעה מהזולת להיות מושלם, ציפיות לא ריאליים ממנו וגישה מחמירה כלפיו, המובילה לתפיסה של ערך ודימוי עצמי נמוך ולפגיעה משמעותית בתפקוד ובקשרים הבין אישיים, לפעמים עד כדי ניתוק מוחלט של מערכת יחסים.
3. המכוונת להשיג תחושת שייכות: תביעה מעצמי לשלימות, וציפיות לא ריאליות מעצמי תוך גישה מחמירה כלפי עצמי, שהמוטיבציה לכך היא בכדי לרצות את הזולת ולחוש שייך חברתית, שכן רק אם אהיה מושלם יראו בי בעל ערך.
· הערה: ההתייחסות במאמר זה תהיה לאתלו-פוביה (אתלו- בלתי מושלם/שלם, פוביה –פחד/חרדה), פחד/חרדה מלחוש בלתי מושלם, שהנה התפתחות משבר נפשי בעקבות פרפקציוניזם שאינו סתגלני (פתולוגי).
אתלופוביה- כאמור, מתפתחת בדרך כלל כתוצאה מפרפקציוניזם שאינו סתגלני (פתולוגי). היא מאפיינת בעיקר אנשים שההתמודדות שלהם עם כישלון הנה קיצונית, כשבבסיסה עומדים תפיסה, הבנה ופרשנות מעוותים לסיטואציה הגוררים בעקבותיהם התנהלות והתנהגות לא מותאמת סיטואציה.
בעוד אנשים מתמודדים עם כישלון בתחושת אכזבה, החמצה, פספוס, עצב, המעיבה על תחושת השמחה ברגעי כישלון, אך מפנה את מקומה כאשר הזמן עובר והמחשבות מתאזנות ומוצאות את האיזון הנפשי ועמה באה התובנה שכישלון הוא חלק מחוויות החיים, שכישלון הוא לא מאפיין את מי שאני, בסך הכל לא עברתי, או לא צלחתי את המשימה, ובמצבים טובים יותר גם מתגבשת תפיסה המעצבת מחדש מהו כישלון? והאם נכשלתי בכלל?, מה שמוביל לתפיסה ופרשנות בריאה על מצבי כישלון.
אנשים הסובלים מאתלופוביה, רואים את הכישלון כחלק בלתי נפרד מאישיותם ומפקפקים ביכולותיהם- אני כישלון, טיפש, לא מסוגל, אף פעם לא אצליח. הם אינם מסוגלים לשאת כישלון 'וצובעים' את אישיותם ככישלון צרוב, למרות שהינם בעלי אינטליגנציה קוגניטיבית מעולה.
ההשלכות יהיו: זעם וכעס עצמי שעם הזמן ילך ויחמיר ויופנה כלפי אחרים. הזעם והכעס יהפכו לטינה, הפגיעות הרגשית תלך ותחמיר, מה שעלול להוביל גם לדיכאון.
בהיבט הבין אישי- נמצא בן אדם שהתקשורת הבין אישית שלו נפגעת כתוצאה ממצבו הנפשי-רגשי והפיזיולוגי המתדרדר, הוא יביע חוסר אמון בחברה, יתנתק וימנע מלבוא במגע עם אנשים סביבו, מה שעלול להוביל לבדידות אישית, תוך אישית ובין אישית.
כמו כן: נצפה לקשיים במרחב הזוגי, כאשר באים לקבל החלטה כל כך חשובה בחיים, והאתגר הניצב בפני האדם הבוחר הוא לבחור את בחירת לבו, וכל מה שהוא רואה בעצמו זה כישלון אחד גדול, הוא יתקשה מאוד לפרגן לעצמו וליהנות מבחירה והצעה טובה הבאה לפתחו, בהסבירו לעצמו: "אני לא ראוי להצעה כל כך טובה, מה פתאום שכישלון כמוני יזכה לבחורה כל כך טובה?".
ולהיפך: כאשר תפיסתו את העולם באופן מעוות הנה: "אין בעולם מושלם ממני, איך בכלל חשבו להציע לי בחורה כזו?", אין הוא יכול למצוא את שאהבה נפשו, כי אין בנמצא בחורה כזו.
גורמים נסיבתיים נפוצים לאתלופוביה:
1. חווית הכישלון העצמי של ההורה: הרואה את הילד כחלק ממנו, כלומר- הרחבה של עצמו דרך הילד, מה שמעיד על קווים ומאפיינים נרקיסיסטיים, כך שאם הילד נכשל אז הכישלון שלי, המשליכה על הילד שלא רוצה לאכזב את ההורה מה שיוצר אצלו את הפחד מכישלון.
2. חווית השלימות הדיכוטומית: ההורה שתפיסת עולמו הנה זה או הצלחה או כישלון, החינוך בבית משדר ומעביר מתח ולחץ נפשי, המוצא את הילדים לא מסוגלים לקבל מציאות של פחות ממושלם, לא טוב, לא כמעט טוב, לא טוב מאוד, אלא מושלם.
תסמינים נפשיים-רגשיים נפוצים:
· מחשבות טורדניות סביב הכישלון: עיסוק מוגבר ואובססיבי סביב מצבי כישלון .
· דיסוציאציה: ניתוק רגשי מתחושות, כדי לא לחוות את החרדה מהכישלון.
· תפיסת עולם פאסימית: הכל נועד לכישלון, הרבה לפני הכישלון בפועל.
· ערך ודימוי עצמי נמוך: אני לא שווה, אני טיפש, אין לי סיכוי וכד'.
· תגובה לא מותאמת למצבי כישלון: הגזמת יתר בין התוצאה בפועל לבין המצופה מעצמי, היסטריה, נפילה לדכדוך עד לשקיעה במצבי קיצון בדיכאון.
· שינויים קיצוניים במצבי רוח: התפרצויות זעם, התערבבות של רגשות שונים ותנודות קיצוניות משמחה מוגזמת לעצב מוגזם.
תסמינים פיזיולוגיים אפשריים:
· בחילות, סחרחורות, חוסר תחושה בחלקים שונים בגוף, רעידות בלתי רצוניות, מתח שרירים מוגבר, הפרעות בשינה, חוסר שקט נפשי.
· תסמינים של התקף חרדה: הזעת יתר, דופק מואץ, כאבים בחזה, תחושת מחנק, קוצר נשימה.
דרכי טיפול- על פי עקרונות הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי:
· ביסודה של הגישה ההתנהגותית קוגניטיבית (C.B.T) עומדת התפיסה ולפיה, חשיפה לפגיעה בתפקוד בעקבות החרדה הנה כלי יעיל להפחתתה. החשיפה מתמקדת בתפיסה של האדם את עצמו ומצבו ועל ידי חשיפה אנו מובילים לשינוי תפיסתי, לשינוי בהבנת האירוע ולפרשנות המעוותת שלו.
· חשיפה הדרגתית: הנה מפגש עם החרדה, שבמרכזה עומד עיקרון החשיפה ההדרגתית המוביל את המטופל באופן מבוקר ואחראי למפגש עם הטריגר, הגירוי, המעורר את החרדה.
· חשפיה הדרגתית וממושכת יעילה מאוד במקרי פוסט טראומה (P.T.S.D).
תיאור מקרה:
· הערה: כל המקרים המתוארים הנם בידיעתם ובהסכמתם המפורשת של המטופלים/ות, תוך שינוי פרטים מזהים, ופרטי אירוע שיש בהם בכדי לחשוף מידע אישי וסודי.
יעל (שם בדוי) 28
יעל מספרת: גדלתי בבית שאבא רופא ואמא עו"ד, היא בת ראשונה מבן 6 ילדים. היא סיפרה על בית חם, תומך ואוהב, שלא החסיר ממנה דבר.
לצד זה - מאז שהיא זוכרת את עצמה, הוריה נעדרו מן הבית והפקידו את משמורתם בידי מטפלות שהתחלפו לאורך השנים. הזיכרון הטראומתי הראשון שלה היה כשהייתה בכיתה ה', היא שבה בשמחה מבית הספר מנופפת לאמה במבחן בו קיבלה 85 במיצ"ב הפנימי במתמטיקה. "אמא, תראי" קראה יעל בהתלהבות, "קיבלתי את הציון הטוב ביותר בשכבה". אמא העיפה מבט במבחן, פניה התכווצו ובבת אחת ללא הודעה מוקדמת קרעה את המבחן לגזרים אל מול עיניי.
ברגע הראשון הייתי בהלם מתארת יעל, לא הבנתי מה אמא עושה, אבל מהר מאוד הגיע 'המטח' הבא שלא הותיר לי זמן לחשוב בכלל: "מה זה אמור להיות? איזה בושות, איך יכול להיות? ולפתע ראיתי את אמא בוכה בהיסטריה, "ממש כאילו חרב עליה עולמה" תיארה בפני.
לקח לי זמן להתאושש מהאירוע, אבל מאותו יום חיי השתנו.
לפני כל מבחן נכנסתי לחרדה, המבחנים הפכו לסיוט של חיי, כאשר קיבלתי פחות ממאה כבר לא הבאתי את המבחן לאמא, פשוט קרעתי אותו לגזרים בעצמי!
|לאט, לאט התחלתי לחוש תחושת כישלון, כל מה שעשיתי נראה לי גרוע, התחלתי לחוש קנאה כלפי חברות, אף פעם לא הייתי מרוצה מעצמי, שנאתי את עצמי, התרחקתי מחיי חברה, לאט לאט הסתגרתי בעצמי, חשתי אבודה, הייתי מבלה ימים שלימים במיטה, לא יוצאת מהבית, לא נפגשת עם בני משפחה, התחלתי לאכול רק בחדרי, המעטתי באכילה.
רק לאחר שאיבדתי כ- 20 ק"ג הורי התעוררו, אבל זה היה מאוחר מידי, הם פנו לעזרה, אני סירבתי, עד שאשפזו אותי בכפייה, סבלתי מהפרעת אכילה, כחצי שנה הייתי באשפוז.
משם יצאתי לפנימיה, לא רציתי לשוב הביתה, ויחסי עם אמי נותקו. למזלי בפנימיה מצאתי מדריכה שהפכה לדמות כל כך משמעותית בחיי, משם בעצם התחילה הצמיחה שלי.
לאט, לאט מצאתי עניין ומשמעות בחיים, היא לימדה אותי לאהוב את עצמי ואת מי שאני, הפכתי לתלמידה טובה, המבחנים כבר לא היוו מבחינתי את מה שמסמל אותי, את הערך שלי. השתדלתי לעשות כמיטב יכולתי ונהניתי מכך שעשיתי הכל כדי להצליח וזה בסדר מבחינתי לקבל 70, 80 או כל ציון אחר. מצאתי תחומי עניין מאתגרים שאהבתי וכך הפכתי לחלק משמעותי מבנות הפנימיה, שוב רכשתי חברות, האמון שב לחיי, זו בעצם התקופה המאושרת בחיי.
אני כאן היום כי המדריכה שלי היא זו שהפנתה אותי אליך, כיום אחרי שמצבי השתפר מאוד, התחלתי לחשוב על שידוכים והנה שוב ברגע אחד הוצפתי מחדש בכל תחושות החרדה מכישלון, שוב עלתה לה הדמות הצרובה במוחי הכישלון החרוץ שאני ומי בכלל ירצה אותי?
כך אני מסתובבת 5 שנים, בכל פעם שאני יוצאת לפגישה אני חשה את תחושת החרדה המציפה ומשתקת אותי ומעלה בי את אותם זכרונות כואבים ומתסכלים על כך שאני כישלון ובטוח אין סיכוי שמישהו ירצה אותי.
|ישבתי מרותק ומרוכז בדבריה של יעל, חשתי דקירה בלב, תחושת עצב מילאה את ליבי עליה, על סיפור חיים כל כך מורכב וקשה. אך מצד שני חשתי שמח על התהליך המשמעותי שהיא עברה בחייה בנתה ושיקמה את עצמה.
ניסיתי להציע פרשנות והתערבות משלי:
שמעתי אותך מתארת את החוויה שטלטלה את חייך, את ההשלכות הקשות שבאו בעקבותיה, ואת ההתמודדות הנפלאה שלך עם המציאות הכל כך קשה.
יש כאן תקווה גדולה לשינוי, משום ש- האירוע אמנם קשה וטראומתי, אך עדיין לאור הנסיבות וחווית חיים מטלטלת ורצופת אירועים קשים ומסעירים, את הוכחת לעצמך ולסובבים אותך שיש בך כוחות בלתי רגילים, בכדי להתגבר גם על הקושי במציאת שידוך.
מה שעדיין נותר פתוח בסיפור שלך הינם שלשה דברים הקשורים האחד בשני:
האחד: כילדה בכיתה ה' היית בת 10-11, ילדים החווים חוויה כל כך מטלטלת מדמות כל כך משמעותית כאמא מתפתחים אצלהם תחושות של רגשות אשם ומצפון.
שכן כאשר המבוגר האחראי על שלומי ובטחוני מבקר אותי כנראה שאני זה הלא בסדר.
אין ילד המסוגל לחשוב על הדמויות המשמעותיות בחייו, הוריו היקרים כדמויות פוגעניות ומזיקות, אם אמא הגיבה כך כנראה שאני לא בסדר!
השני: החוויה המטלטלת שלך היא מעצם החשיפה למעשה הזוי מנותק ולא מותאם למציאות. התגובה של אמא שלך טלטלה אותך עמוקות משום שתגובה שכזו לא צפויה, לא הגיונית, אין לה מקום אפילו בדמיון הפרוע שלנו.
החיים נעים ובנויים על רצף של אירועים הגיוניים, כשאנו מצפים ומוצאים קשר בין אירוע לתגובה דרך פרשנות בריאה.
כאשר אירוע נטול היגיון, מנותק מהמציאות ומהדמיון פוגש אותנו הוא גורם לטלטלה עזה בליבנו ומותיר חותם וצלקת עמוקה בנפשנו.
השלישי: החוויה המטלטלת שחווית מאמך יצרה קרע עמוק ביניכן והותירה חלל עמוק בליבכן על העדר הקשר זה שנים.
כאשר נעבד את החוויה המטלטלת הזו ואת ההשלכות שהן הותירו בליבך ובנפשך, תוכלי להתגבר על תחושות החרדה המציפות אותך, המשפיעות על יכולת הבחירה שלך ומלוות אותך בתחושה שאת לא ראויה ושאת כישלון.
התהליך עם יעל ארך כשנה וחצי: אתאר בקצרה את עיקרי עקרונות הטיפול כפי שהתרחשו בקליניקה.
בשלב הראשון: התמקדנו בתחושות האשמה והמצפון שליוו אותה, עבדנו על היכולת של יעל להפריד בין מעשיה של אמה שאין להם שום קשר למציאות ולהיגיון, לבין מה שבאמת הייתה יעל תלמידה טובה ומוכשרת.
בשלב השני: העיבוד הרגשי, אל מול חוויות מטלטלות בחיינו כאשר אנו נחשפים להתנהגות למעשים ולאירועים חסרי ונטולי היגיון, אנו צריכים להרחיק אותם מאתנו ולהשאיר את האחריות לחוסר ההיגיון למי שאחראי עליו.
בשלב השלישי: התמקדנו בהיעדר הקשר של יעל עם אמה, ניסחנו ונתנו נרטיב חדש לסיפור שלה. כלומר: סיפור
האירוע מחדש כפי שהתרחש מנקודת מבטה של יעל ולפי הפרשנות החדשה אותו היא תבחר להעניק לאירוע.
משמעות הדבר וההשלכות יהיו: יעל תיטול את הבעלות על הסיפור שלה ובכך תחזיר לידיה את השליטה על רצף האירועים בחייה. מה שיאפשר לה לחוות את האירוע ולתת לו להשפיע עליה כפי שהיא תבחר, מבלי שלאמה תהיה יכולת השפעה להשלכות האירוע על חייה.
פן נוסף ומשמעותי בחלק השלישי היה: האפשרות של יעל למצוא את הדרך לסלוח לאמה על מה שקרה לה, שכאן המטרה היא לאפשר ליעל להתקדם בחייה, מבלי לתת למשקעים הנפשיים כל פעם מחדש לטלטל את חייה, כאשר היא עומדת בצומת דרכים, או בפני שינויים משמעותיים בחייה.
העיקרון המנחה היה "החשיפה ההדרגתית", בתחילה יעל עשתה זאת בחדר הטיפול באמצעות דמיון מודרך, בשלב מאוחר יותר הפגשתי את יעל עם אמה ובכך יעל סגרה מול עצמה ומול אמה את המעגל בחוויה הטראומטית.
תוך כדי הטיפול בשלב מתקדם בו, לאחר שבחנו את התקדמות הטיפול והשפעתו עליה, החלטנו שיעל תנסה שוב לחפש אחר בחיר לבה, התהליך נמשך כחצי שנה, במהלכו יעל חזרה ותיארה את התחושות העולים במפגשים, ניתחנו יחד את המפגשים, את התחושות, הרגשות הפחדים והחרדות ועיבדנו אותם רגשית יחד.
כשלשה חדשים לאחר סיום הטיפול, אני מקבל טלפון מיעל, בו הודיעה שבאה בקשרי השידוכים עם בחיר ליבה.
_________
כותב השורות, ר' מישאל אלמעלם. פסיכותרפיסט מוסמך וחבר באגודה הישראלית הרב תחומית לפסיכותרפיה, אחראי על מערך הנשירה בצפון ירושלים חט"ב וחט"ע מטעם עיריית ירושלים, מנהל מכון להדרכת הורים ולטיפול בנוער בסיכון בירושלים, פסיכותרפיסט לטיפול בנוער עובר חוק למניעת פגיעות בהוסטל בירושלים, ומוסמך בטיפול בפוסט טראומה בייעוץ החינוכי ובחינוך המיוחד.
מאפשרים לכם לקבל
