מערכת COL
|
יום י' טבת ה׳תשע״ח
28.12.2017
ערבות הדדית: לו סא"ל יאיר קליין (מיל.) היה חסיד סאטמר
מאמר מאת עוה"ד מרדכי ציבין על הערך הגבוה שמייחסת החברה החרדית, לערבות הדדית, בהשוואה לחברה הישראלית • המאמר, שחולל שינוי משמעותי - פורסם לפני 9 שנים באנגלית בארה"ב, ולאחר שחרור רובשקין והחיבוק החם מהציבור היהודי ברחבי ארה"ב, על כל גווניו, המאמר הופך לרלוונטי מתמיד • למאמר המלא
רובשקין ב'קבלת פנים' אצל האדמו"ר מסאטמר, השבוע
הרהורים נוגים בעקבות הימנעות המחלקה המשפטית במשרד החוץ, בראשות עו"ד אהוד קינן, מלסייע לסא"ל יאיר קליין, אשר אתמול הוחלט, סופית, בבית משפט העליון ברוסיה להסגירו לקולומביה. סוגיה אשר תחקר ביסודיות.
מאת עו"ד מרדכי ציבין
לפני כמה שנים, שעה שראש הממשלה לשעבר אריאל שרון היה צריך ללמד זכות על החלטתו לשחרר משביו את אלחנן טננבוים, הוא השתמש, אם אינני טועה, במילים: "רגש יהודי". היתה זו אחת הפעמים הנדירות שנעשה שימוש באלמנט הנשכח הזה, במיוחד כשהדבר נוגע לריבון ולהחלטותיו.
להט המנוסה שהוביל את החברה הישראלית ממצב "קהילה" למצב "מדינה" בראשית שנותיה של המדינה, ממשיך עד עצם היום הזה. הנותר בנו משהו ממאפייניה החיוביים של "קהילה" זו? הקיים עוד בדי.אנ.אי. הישראלי משהו מן החומר הנושן של הערבות ההדדית, זה שהצית את ליבותיהם של אלפי יהודים משך מאות ואלפי שנים?
אני עצמי זכיתי בהזדמנות ללמוד על תפיסת הקהילתיות בשבטי ישראל השונים בדרך מעניינת. כמי שעוסק בשחרור ישראלים הכלואים בחו"ל, הנני מטפל לאחרונה בשתי פרשיות הרות גורל המתרחשות בחו"ל ותופסות את עיקר עיתותיי.
עוה"ד מרדכי ציבין
לפני כחודש וחצי, נתפסו ונכלאו בטוקיו, יפן, שלושה נערים תמימים, חסידי סאטמר שנחשדו בהברחת כדורי אקסטזי למדינה ומשפחותיהם שכרו את שירותיי לשחרורם. פרשה זו תפסה אותי בעיצומם של מאמצים ארוכים להביא לשחרורו של ישראלי אחר, מפורסם הרבה יותר, סא"ל (מיל.) יאיר קליין הנמק בכלאו במוסקבה כשעל ראשו מרחפת סכנת הסגרה לקולומביה, שם הוא מוגדר אויב המשטר וחייו מצויים בסכנה.
והנה, ההבדל הבולט ביותר בין שתי הפרשיות, יש בו כדי ללמד משהו על תפיסת הקהילה בישראל. בעוד לטובת שחרורם של שלושת הנערים מתערב כמעט כל חסיד סאטמר בארץ ובעולם, שלא לומר הממסד הארגוני של החצר, כולל האדמו"ר בעצמו, שמעורב עד צוואר במאמצי השחרור, באמצעות הפעלת כל העולם כמעט, הרי שלטובת קליין האומלל, גיבור קרבות מהולל שהציל אנשים בגופו ואיש אינו מטיל ספק בזכויותיו, כמעט איש אינו נוקף אצבע.
לא הממסד, לא שלטונות צה"ל, לא חבריו מהצבא (להוציא בודדים) וכמובן לא משרד החוץ (שטוען כי "אין לו זכויות יתר"). בין השאר, כתוצאה מהפעילות למען הנערים העצורים, הובאו לתוך תא כלאם מצות וכמובן תפילין. האם גם קליין זכה לחסד זה, שכל יהודי בכל חור בעולם זוכה לו? לא ולא.
קליין הסתבך. זה נכון. זוהי אינה הסתבכותו הראשונה. דרכו העסקית והמקצועית באזרחות היתה דרך חתחתים. אולם הגורל המצפה לו בקולומביה, מדינת ג'ונגל בלתי דמוקרטית, הוא בכל מקרה בלתי מידתי ובלתי ראוי. האם לא מגיע לו שמישהו מטעם המדינה שהריצה אותו בשדות הקרב ינקוף אצבע בעבורו? האם פחות מגיעה לו ההתערבות הזו מלשלושת הנערים החרדים, שכל מי שנראה כמותם, גם אם אינו מכיר אותם אישית, מרגיש קשר אישי חם אליהם ואל סבלם? האמנם אין דבר כזה "קהילה ישראלית"?
כנראה שלא. וההיעדר הזה צריך להדאיג כל ישראלי שמאמין כי הוא חי במדינה חסינה וחזקה שתמשיך להתקיים לנצח. הסיפור הקטן הזה מוכיח כי החברה הישראלית חסרה את הדבק העיקרי שביכולתו ליצור חברה חסינה ובת קיימא. אם אין ערבות הדדית פעילה, קהילתית שמדביקה את כולם – אין שום ערבות לשום דבר.
אשר על כן, אין מנוס מן ההמלצה הבאה לכל ישראלי יוצא צבא: אם במקרה אתה עומד להסתבך בעניין כלשהו שבו תזדקק לעזרה – טוב שתסיר את דרגותיך, אותותיך ועיטוריך ותמכור אותם לכל המרבה במחיר. בכסף שתקבל רכוש לך שטריימל במצב טוב, הוא יהיה אפקטיבי הרבה יותר ובכל מקרה אם הסתבכת, שיחת הטלפון הראשונה שכדאי לך לעשות, היא, לעסקנים של סאטמר. הם הוכיחו עצמם, לא כן?
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
