מערכת COL | יום ו' חשוון ה׳תשע״ח 26.10.2017

האסון הנורא מחייב הסקת מסקנה אישית • בנימין ליפקין

קל להרכין ראש, להזיל דמעה ולבכות את השריפה אשר שרף ה' • קל ואפילו מתבקש לזעוק כלפי שמיא: למה הרעות להם הזה? למה עשה ה' ככה? עד מתי? • האתגר הקשה והתובעני יותר כרוך במאמץ כן, מתבקש, שאין ואי אפשר לחמוק ממנו • בנימין ליפקין בטור בלתי שגרתי בעקבות הטרגדיה הקשה שפקדה את חסידות חב"ד בפטירתה בדמי ימיה של השליחה מרת חנה סגל ע"ה, בהותירה אחריה יתומים רכים • למאמר המלא>>
האסון הנורא מחייב הסקת מסקנה אישית • בנימין ליפקין
ברקע: הרבי בהלווית פעשא־לאה לאפיין הי"ד

בנימין ליפקין

כל מי שלבו פועם ובעורקיו זורם דם ורק נחשף לתמונה המזעזעת שתועדה בלילה שבין רביעי לחמישי השבוע בראשון לציון, לא יכול היה לכלוא את הזעזוע שפקד אותו.

ר' אלי סגל, איש חמודות, שליח הרבי בשכונת נעורים בראשון לציון, נצפה בה צועד אחר מיטת רעייתו, חנה, שנקטפה ממנו ועמו חבוקים, ידיהם מונחות זה על כתפי זה, חמישה ילדים מתוקים מתוך תשעת הצאצאים שנותרו יתומים. תבונתם של הילדים ניכרת בהם משום שהם לא מאובנים או לא מעכלים. הם בוכים ומתייפחים. והלב נקרע לגזרים.

בסוג של חוצפה חב"דית, עזות דקדושה שאין ולא יהיה לה אח ורע, עבר מסע ההלוויה מבית '770' בראשון לציון שאותו הקימה משפחת השלוחים לבית סגל. עצם המיקום הזה של ההלוויה יש בו ניגודיות מוחלטת לתנועת ההצטנפות הטבעית הפוקדת, ל"ע, בני אדם כשאסון כה קשה ניחת עליהם ומטלטל את כל העולם.

התחנה הזו במסע ההלוויה – שהחל בבית חיינו שממנו קדושה לא זזה, נמשך בראשון לציון והסתיים בבית החיים בצפת – מזכירה במידה רבה את הכותרת הבלתי נשכחת שהזדעקה מעלון 'שיחת השבוע': "ממשיכים", בטרם יבש הדיו על מודעות האבל שכיסו את כל כדור הארץ, עת נשבה ארון הקודש ושקעה השמש בצהרים עם הסתלקות כ"ק אבינו רוענו זצוקלל"ה נבג"מ זי"ע, בג' תמוז תשנ"ד.

אף כאן, מסע ההלוויה של השליחה בת ה-40 שבלא עת מתבקשת לישיבה של מעלה בהותירה אחריה יתומים כה רכים, יצא אל דרכו מחזית הבית שעוד יקום ויכון, ויהיה, כלשונו הקדושה השגורה כל כך בפי הרבי, "בית שמגדלים בו תורה, בית שמגדלים בו תפילה, בית שמגדלים בו מעשים טובים". ובין כתליו יוסיף ויישמע הד לקולם הבלתי נתפס של הגדיים הצעירים בקוראם, אל מול עיניו הלחות מדמעות של המון העם המלווה: יתגדל ויתקדש שמיה רבא.

*

דברי הכתוב בקהלת "והחי יתן את לבו" המאומצים דרך קבע לאחר אסון ואובדן, על דרך קביעת חז"ל "אחד מבני חבורה שמת תדאג כל החבורה כולה" – התעצמו שבעתיים, בבחינת "מעשה רב", עת זכינו וראינו ושמענו את הליכותיו בקודש של הרבי, לאחר הסתלקות הרבנית ע"ה, בכ"ב בשבט תשמ"ח.

צערו הגדול של הרבי היה קשה מנשוא. הדבר ניבט ממראהו האיום, מעיניו הקדושות השקועות בחוריהן. אפילו משברי ביטויים שיצאו מפה קודשו. תחת אחד השיחים, בפני אחד המנחמים הרבים שנהרו אל המעון הפרטי ברחוב פרזידנט, שעד אז היה חתום וחסום בפני הכלל, התבטא הרבי בכאב עצור במלים "אשת נעורים" כמו על מנת להמחיש את עוצמת האֵבֶל.

כדרכו בקודש של הרבי, מתוך הצער, הכאב והאובדן קרא לעולם כולו לתעל לתוספת כוח ותעצומות. עוד מוסדות שנשאו את שמה, עוד פעולות ומפעלות שננקטו לזכרה, עוד תינוקות, כחול הים, שנשאו את שמה. זו הדרך שהנחיל לנו הרבי.

יש דבר נוסף שנשמע כמעט תמיד מפיו הקדוש עת אירע אסון קשה וכואב בקרב עדת החסידים. היו פעמים שבהם קישר הרבי באופן ישיר בין האסון שהתרחש לבין העדר אהבת ישראל. וגם אם לא קישר במפורש, מתח הרבי קו בין מה שאירע וזעזע את העדה כולה לבין החובה המוטלת על כל אחד ואחת, מבלי יוצא מן הכלל. חובת אהבת ישראל.

*

קל להרכין ראש, להזיל דמעה ולבכות את השריפה אשר שרף ה'. קל ואפילו מתבקש לזעוק כלפי שמיא: למה הרעות להם הזה? למה עשה ה' ככה? עד מתי? מה פשעם ומה חטאם של תינוקות של בית רבן שלא טעמו טעם חטא. על מה ולמה יצא הקצף על ילד פעוט שנתלש ממיטתו ונאלץ לצעוד אחר מיטת ארונה של אמו. מדוע הושטו באישון לילה, תחת כיפת שחור השמים, סידורים פתוחים לנגד עיני הילדים הרכים הללו ומישהו האיר לעברם בפנס מאולתר – במקום שתהיה זו האם הבוטחת והעליזה שלהם המושיטה להם סידור תפילה או ספר לימוד, לפני או אחרי ארוחת הערב הדשנה שהיא עמלה על הכנתה והושיטה להם אותה.

טבעי ביותר לצלול אל הרגש השואב את כל החושים, את המחשבה, הדיבור והמעשה למחוזות הללו. אבל האתגר הקשה והתובעני יותר כרוך במאמץ כן, מתבקש, שאין ואי אפשר לחמוק ממנו לקיום המצווה שאותה נצטווינו: "ואהבת לרעך כמוך". המצווה שעליה יודע כל ילד המשנן את י"ב הפסוקים לדקלם את דברי רבי עקיבא: "זה כלל גדול בתורה". המצווה שעליה הכריז הרבי "מבצע אהבת ישראל". גם מנקודת מבטו של 'המקושר' הגדול ביותר, שלא יסטה כמלוא נימה מכל אשר יצא מפיו הקדוש של הרבי – מבצע אהבת ישראל אינו פחות חשוב ממבצע תפילין שלכול ברור כי הוא חובת גברא החלה על כל אשר בשם חסיד יכונה.

*

כשמדברים על אהבת ישראל יש לזכור. אחדות איננה אחידות. אם יש אחידות ותמימות דעים בין כולם אין צורך בהטפה או בקריאה לאחדות. אם כולם אחידים וכולם דומים וכולם תומכים באותה דעה ובאותה דרך – אין מקום לקריאה לאחדות כי היא קיימת ממילא. יכולים וצריכים להיות חילוקי דעות. יכולים ואמורים להתברר ולהתלבן דברים, בין אם הם בכבשונו של עולם ובין אם הם בפרטים ובניואנסים. חז"ל קבעו כי מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים. הם לא שללו את עצם החלוקה והמחלוקת בין הדעות השונות. תלמידי בית שמאי ובית הלל אינם פסולים משום שחלקו זה על זה. כיוצא בזה כל שאר התנאים והאמוראים שעל דעותיהם ועל שכמותן נאמר לא אחת כי אלו ואלו לא פחות מדברי אלוקים חיים.

אבל דווקא משום שיש חילוקי דעות, לעתים תהומיים ונוקבים מאוד – החובה מוטלת להסיר את המשטמה, לסלק את הפוגענות, להסיר את העוקצנות ולבטל את היריבות הכרוכה בחילוקי דעות כאלו ואחרים.

כל מי שקורא את הדברים יודע אל נכון כי הם אינם נובטים וצומחים על חלל ריק. נער הייתי וגם בגרתי. נער הייתי עת נשפך בחוצות דמם של בכירי העסקנים שקודם לכן היה כל אחד מהם מוּכָּר כלא אחר משרביטו של מלך. למרות זאת, יכול הנני להעיד בבטחה כי מעולם לא שררה במחננו אווירת חרב איש באחיו כמו זו שוררת כיום.

בראש ובראשונה זה קורה משום שכיום הזה כל בדל של אירוע שמתרחש, כל תזזית, כל התרחשות, אינם נותרים מאחורי הקלעים אלא הם נחלת הכלל. מראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך. אין בנמצא מי שרק רוצה בכך ואינו מעודכן בו-זמנית בכל פיסת רכילות לרבות התיעוד הרשמי והמלא שלה. האישומים המוטחים מכל עבר, המסמכים המונפקים בקצב מסחרר – נחשפים מיידית לקטן ולגדול ללא כל אבחנה. ואם כולם שופטים וכולם פרקליטים וכולם פרשנים, לכולם גם יש דעה מוצקה. ומה תעשה עדת ה', אשר בעוונותינו ומפני חטאינו היא כצאן ללא רועה, אם לא תחטא ותלהג ותשמיץ ותפסול ותקטלג ותרמוס ותהרוס כל חלקה טובה.

*

כ"ף חשוון, יום הולדתו של הרבי הרש"ב נ"ע, קרב ובא.

ניזכר נא בקונטרס "החלצו" שנאמר על ידו, בשתי הזדמנויות שונות, כתוצאה מאירועים, דקים כחוט השערה, שביטאו העדר אהבת ישראל.

ניזכר בחלוקה ההמונית של הקונטרס הזה בידיו הקדושות של הרבי בכ"ף חשוון תשמ"ח ולמחרתו, לבנים מגיל 12 ולבנות מגיל 11. אף אז היה זה כתוצאה ממאורעות שביטאו את הפך אהבת ישראל.

ניזכר וגם ננסה להפנים. כי אם לא עכשיו אימתי.
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.