שאלה: האם יש חובה להזכיר בסעודה ציבורית לברך ברכה אחרונה?

תשובה: בסעודה ציבורית, בקידושים, בשמחות, באזכרות, בהתוועדויות וכדומה, רצוי שאחד המסובים יזכיר לציבור לפני סיום הסעודה לברך ברכה אחרונה. ואם זה ציבור שרגילים להוציאו ידי חובה, רצוי שאדם שנתחייב בברכה יברך בקול רם, וידאג שהנוכחים יאזינו ויענו אמן.

הרבי מליובאוויטש נהג בסיום ההתוועדויות להכריז שכל מי שאכלו כשיעור ודאי יברכו את הברכה שנתחייבו בה. לפעמים הזכיר שברכת 'מעין שלוש' יש לברך בישיבה.

תקדים מעניין לנוהַג זו מצאנו אצל רבנו משה איסרליש (הרמ"א, בעל ה'מפה' על השולחן ערוך, מלפני כ-450 שנה). בזמן שבני קהילתו, קראקוב, אכלו בבתיהם את סעודת פורים היה עובר מחופש בסעודות ומזכיר "להתפלל ערבית בזמנה".

והלוא תפילת ערבית במקורה תיקנוה חז"ל כ'רשות', ורק במרוצת הדורות קיבל אותה עליו עם ישראל עליו כחובה. קל וחומר לברכת הנהנין, שתמיד הייתה 'חובה'.

בימי הבעש"ט כתב הגאון רבי ישעיה פיק-ברלין ש"מצווה על כל אחד מהמסובין להיות כזריז ומזכיר לחברו, טרם ישכח וילך לו".

פעמים שסיים הרבי באמירה לקב"ה, שהגיע הזמן לברך 'ברכה אחרונה' על הגלות...

מקורות: שאלת שלום לשאילתות פ' יתרו ס"ק סו. לב העברי ח"א עמ' ד אות ב (ירושלים תש"נ). תורת מנחם חכ"א עמ' 129. שלחן מנחם ח"א סי' קכה, וש"נ.