מגבלה רפואית? מדריך הלכתי בעניין אכילת מצה, מרור וד' כוסות
דיני אכילת מצה מרור וד' כוסות לחולה וזקן שמתקשים לאכול ולשתות מצה:
אם יש קושי באכילת מצה לזקנים וחולים, יכולים להקל להם שכל כזית יהיה רק 11 גרם (כשיטת הרמב"ם שהכזית שליש ביצה, ראה משנ"ב סי' תפו ס"ק א), - אמנם אם מסוגלים לאכול מעט יותר, יש להם לקחת לכזית הראשון (מוציא מצה) שהוא מדאורייתא, מצה במשקל 17 גרם (לפי הנפסק שכזית דאורייתא מחשבים אותו כחצי ביצה (שוע"ר תפו,א), ולפי החישוב שחישב את מידת הנפח במצה בספר מידות ושיעורי תורה יז, ב. ובתוספת 2 גרם לנשאר בין השניים ולא מצטרף לשיעור).
ואם גם זאת לא מתאפשר להם לאכול, יכולים להסתפק באכילת כזית אחד בלבד בכל ליל הסדר, ובמקרה זה, יאכלו כל התבשילים של סעודת ליל הסדר, בלי נטילת ידים והמוציא, ואחר גמר הסעודה יטלו ידיהם בלי לברך 'על נטילת ידים' (שהרי אוכלים פחות מכביצה, כמבואר בסי' קנח, ב), ויברכו ברכת 'המוציא' וברכת 'על אכילת מצה', ויאכלו את הכזית הזה כאפיקומן הנאכל בסיום הסעודה על השובע, ולא יטעמו אחריו כלום, שישאר טעם המצה-שמורה בפיהם. ויקיימו בכזית זה את מצות אכילת מצה דאורייתא (ראה שוע"ר סי' תפב, ג).
זקן או חולה שאינם יכולים לאכול המצה כדרכה:
מותר להם לפורר המצה (וזה עדיף מלהשרות המצה במים), וניתן לברך על אכילת מצה בצורה זו (ראה שוע"ר תעא, ח ומשנ"ב תסא, בביה"ל ד"ה יוצא).
אם אינו יכול לאכול מצה טחונה או מפוררת, יכול לשתות מעט מים בעת שהמצה בפיו, וע"י כך יקל על בליעת המצה, (אך מי שלא זקוק לכך לא ישתה תוך כדי בליעת המצה, שהרי (מלבד הזהירות משרויה) צריך לאכול הכזית בבת אחת) (שיעורי קנה בושם י,יז).
זקן או חולה שגם באופן זה לא מתאפשרת לו אכילת המצה, יכול לשרות המצה במים פושרים זמן מועט (שלא ילבינו המים ותאבד צורתה). (שוע"ר תסא, יב).
ובמקרה דחק שגם שריה במים לא מספיקה לו, יכול לטבול המצה ביין או בשאר משקאות ולאכלה (שוע"ר תסא,יג). [אבל בריא שאכל מצה ששרויה במשקאות הללו לא יצא ידי חובת מצה שבליל הסדר].
משך האכילה של כזית המצה והמרור צריך להיות לכתחילה בתוך 3-4 דקות, אך לחולה ניתן להקל יותר, עדיף תוך 6/7 דקות אך בשעת הצורך אף תוך 8 או 9 דקות, אך אם אכל הכזית במשך יותר מתשע דקות, לא מצטרפת האכילה ולא יצא יד"ח. (ראה יגדיל תורה (צמח צדק) גליון כח עמ' 18, שו"ת צמח צדק שער המילואים סי' ט ובשוה"ג שם, ושו"ת חת"ס ח"ו סי' טז).
מי שלא מסוגל לאכול כזית שלם של מצה או מרור במשך הזמן המקסימלי הנ"ל, בכל זאת מצוה שיאכל כמה שמסוגל, אך לא יברך בעצמו על אכילה זו אלא ישמע מאחר האוכל כשיעור (ראה שד"ח מע' אכילה ס"ק ד)
חולה הניזון דרך צנטר, גסטרוסטומיה (פֶג PEG), או זונדה רח"ל, לא יוצא ידי חובתו באכילה ושתיה זו, ולכן לא יברך עליהם, אך ישתדל שאדם אחר שמחויב בדבר, ואוכל ושותה יחד עמו, יכוין להוציאו בברכותיו, והחולה יתכוון לצאת ידי חובתו בשמיעת הברכות (ראה שו"ת מנחת יצחק ג, יח).
מרור:
יכול כל אדם (וכ"ש חולה וזקן) לכתחילה לקחת חסה במשקל 19 גרם ולא צריך יותר (שוע"ר תפו,א. וע"פ חישוב של כזית דרבנן בכשליש ביצה ובתוספת כ-2 גרם לבין השניים) ב'חריין' (המכונה חזרת בטעות) משקל הכזית - שוֹנֶה, ואכמ"ל.
מי שיכול לאכול רק כזית מרור אחד, יאכלנו באכילת מרור ולא ישאיר חלק ממנו לכורך (כת"ס או"ח סי' פ"ו).
חולה שאסור לו לאכול חסה וגם אינו מסוגל לאכול ה"חריין" (שמכונה בטעות בעברית בשם חזרת), טוב שילעס איזה ירק מר, ולא יברך על אכילה זו, ואחרי שהרגיש טעם המרירות יכול לפלוט הירק מפיו (שוע"ר סי' תעג, לא).
ד' כוסות:
שיעור רביעית הוא 86 סמ"ק , וצריך לשתות בשלושת הכוסות הראשונות רוב רביעית שזה לכה"פ 45 סמ"ק, אך עדיף למי שמסוגל, שישתה 55 סמ"ק (ראה מידות ושיעורי תורה עמ' טז,יא). ובכוס האחרונה יש לשתות לכתחילה רביעית שלימה.
חולה סוכרת ששותה מיץ ענבים לד' כוסות יכול לחשב זאת בכמות המינימלית כדלקמן: ב100 סמ"ק מיץ ענבים יש כ-70 קלוריות, ולכן יוצא ידי חובתו אם שותה ב 3 כוסות הראשונות רוב רביעית (45 סמ"ק), ורביעית שלמה בכוס האחרונה (90 סמ"ק), נמצא שכמות כל הכוסות ששותה מסתכמת בכ160 קלוריות (מתוך נשמת אברהם, או"ח סי' תעב, להרב פרופ' אברהם-סופר אברהם).
משך שתית הד' כוסות: לכתחילה צריך להיות שמתחילת השתיה ועד סופה לא יעבור יותר מכדי שתית רביעית (משך זמן קצר מאוד), אך בדיעבד ובשעת הדחק שהחולה אינו יכול לשתות הכוס בתוך זמן קצר כזה, יכול לשתות הכוס עד שיעור 'אכילת פרס', ומדידתו בדקות - ראה הרשום לעיל תחת הכותרת: 'משך האכילה של כזית המצה והמרור' (עיין שוע"ר תעב, כ).
חולה שאסור לו מסיבה רפואית לשתות יין ומיץ ענבים, חל עליו איסור להחמיר על עצמו ולשתות. ויכול הוא לקיים ד' כוסות בחמר מדינה. קפה[1] או מיץ פירות טבעי [2]100% נחשבים חמר מדינה[3].
כאשר אינו יכול לשתות כלל ישמע הקידוש וברכת היין בכל הכוסות מאחר, ויכוין לצאת, והמברך יכוון להוציאו.
מאפשרים לכם לקבל
