בעקבות משפט החייל: חייבים להסתכן כדי להציל? ● בעין משפט
הרב יהודה ליב נחמנסון - דיין ומו"צ ב'בית מדרש להוראה ומשפט' רחובות
מחבר הספרים 'לב השבת' 'צהר המשפט' 'שו"ת השלוחים' 'דיני איטר' ו'שיקדש עצמו'.
בעקבות סערת הרוחות שהיתה לאחרונה בענין 'משפט החייל שהרג מחבל', האם אני מחוייב להציל יהודי אחר או שעדיף לברוח? ומה הדין כשזה גורם לי להפסד כספי [הוצאות הצלה, משפטים וכדו'] או לצער גופני?
נעסוק כאן בכמה כללים הלכתיים הקשורים לחובת הצלת יהודי מסכנת חיים הנלמדת מן הפסוק "לא תעמוד על דם רעך".
בשולחן ערוך[1] נפסק שהרואה את חבירו במצב של סכנת נפשות (כגון: סכנת טביעה, סכנת פגיעה על ידי תוקף או בעל חיים מסוכן), חייב לעשות כל שלאל ידו כדי להציל את חבירו ממוות, בין בעצמו ובין על ידי הזעקת עזרה.
לסכן עצמו עבור הצלת חבירו
מאידך, אסור לאדם למסור את נפשו למיתה בכדי להציל את חבירו אפילו ממוות בטוח, וכפתגם חז"ל הידוע – חייך וחיי חברך חייך קודמים[2].
בתלמוד ירושלמי כתוב שאם פעולת ההצלה לא תביא על המציל מוות בטוח אלא רק 'ספק מוות' – חייב להציל את חבירו, כי 'ספק מיתה' שלו אינה פוטרת אותו מלהתעסק בהצלת חבירו מ'ודאי מיתה'[3].
אולם בשולחן ערוך לא הובאו דברי הירושלמי להלכה, וכתבו הפוסקים שזאת משום שלדעת התלמוד הבבלי 'ספק מוות' שלי גובר אף על 'מוות ודאי' של חברי[4].
לכן, למעשה אין אדם חייב להכניס את עצמו למצב של 'ספק מוות' אפילו בכדי להציל את חבירו ממוות בטוח[5].
למרות זאת העירו הפוסקים שעל האדם לשקול היטב האם באמת יש כאן 'ספק מוות', ולא ימהר לפטור את עצמו מהצלת חבירו בטענה מדומה כזו, אלא אדרבה עליו להשתדל למצוא לעצמו חובה לעסוק בהצלת חבירו, כי כבר לימדונו חז"ל שהמחזר למצוא לעצמו 'פטור' מלסייע לחבירו הזקוק לעזרתו – סופו לעמוד באותו מקום של חבירו חס ושלום, ומאידך, המציל את חיי חבירו עליו אמרו "כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא"[6].
במקרה שפעולת ההצלה אכן כרוכה ב'ספק מוות', יש שכתבו שלא רק שהאדם פטור מלהציל אלא חל עליו אף איסור להציל והעושה כן נקרא חסיד שוטה[7], ויש הסוברים שאין כאן אלא 'פטור' אבל אם רוצה להחמיר על עצמו רשאי[8]. אדמו"ר הזקן נוקט כדעה הראשונה – שאין לאדם להיכנס למצב של 'ספק מיתה' כדי להציל את זולתו אפילו ממוות בטוח[9].
כשההצלה תגרום למציל צער גופני או הפסד ממון
אם אין למציל אפילו 'ספק מיתה' אלא שהצלת חבירו תעלה לו ב'צער גופני', אין זו סיבה לפוטרו מכך[10].
כמו-כן החיוב לעסוק בהצלת יהודי מסכנת נפשות הוא גם אם הדבר כרוך בהפסד כספי גדול (ואפילו יפסיד את כל ממונו[11], אלא שלאחר מכן חייב הניצל לפצות אותו באם יש לו ממה לשלם)[12].
להלן מקרים שונים בהם הכללים האמורים יכולים לבוא לידי ביטוי:
הרואה מחבל תוקף יהודי (היל"ת): חייב לעשות כל שביכלתו למנוע את חבירו ממיתה. אם יש לו כלים למנוע את המחבל מלפגוע בחבירו מבלי להכניס את עצמו אפילו ל'ספק מוות' – חייב לעשות זאת באופן המהיר ביותר (כולל על ידי הריגת המחבל). אין בידו אפשרות לעצור בעד המחבל בעצמו – ימהר להזעיק עזרה מאחרים. גם אם יש בידו לעצור את המחבל, אך קיים חשש סביר שחייו ייפגעו תוך כדי המאבק – לא יתעמת עם המחבל אלא ימהר להזעיק עזרה.
השומע על יהודי שזקוק בדחיפות להשתלת כליה: לפני כ-50 שנה כתבו כמה פוסקים[13] שאין לתרום לו כליה, מאחר ובאותה תקופה נחשבה הוצאת כליה בניתוח ככניסה ביודעין למצב של 'ספק מוות'.
אבל בזמננו, עם התקדמות עולם הרפואה והניתוחים, ההנחה המקובלת היא שהסיכון לתורם הכליה הינו מזערי ורחוק ביותר, ואינו מוגדר אפילו 'ספק מוות'. מאידך גיסא, מאחר ומדובר על כריתת איבר מגוף האדם, ובנוסף לכך לא בטוח שתרומתו אכן תציל את חיי החולה, נוטים הפוסקים לומר שאמנם אין לאדם חובה לאבד איבר מגופו בכדי להציל חיים של יהודי אחר[14], אבל מידת חסידות בוודאי יש בכך[15], ומי שתרם כליה לחבירו קיים מצוה גדולה של 'גמילות חסדים בגופו' (תרתי משמע) ונחשב מציל נפש מישראל שכאילו קיים עולם מלא[16]
____________
[1] חו"מ סי' תכו. שוע"ר הלכות נזקי גוף ונפש ס"ז.
[2] בבא מציעא סב, א.
[3] ראה סמ"ע שם ס"ק ב.
[4] פתחי תשובה שם ס"ק ב.
[5] שוע"ר הלכות נזקי גוף ונפש ס"ז.
[6] פתחי תשובה שם וערוך השולחן שם ס"ד.
[7] איסור והיתר שער נט אות לח. שו"ת הרדב"ז סי' תרכז (ח"ג סי' א'נב).
[8] משמעות ערוך השולחן שם ומשנה ברורה סי' שכט ס"ק יט. שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סי' קעד ענף ד.
[9] שוע"ר סי' שכט ס"ח.
[10] מגן אברהם סי' קנו ס"ק ב.
[11] שו"ע יו"ד סי' קנז ס"א ברמ"א.
[12] שוע"ר שם.
[13] שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' קג. שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' מה.
[14] ראה ש"ך יו"ד סי' קנז ס"ק ג.
[15] ראה שו"ת הרדב"ז שם. שו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' תשלג. ואין הכרח משוע"ר שאינו מסכים לכך (דלא אסר בסי' שכט ס"ח אלא להכניס עצמו ל'ספק מיתה', ולא ב'סכנת אבר' בלבד).
[16] שו"ת יחוה דעת ח"ג סי' פד. שולחן שלמה רפואה ח"ג עמ' מד.
מאפשרים לכם לקבל
