מערכת COL
|
יום י"ג שבט ה׳תשע״ז
09.02.2017
פרקים מחייה ופטירתה של הרבנית שטרנא שרה ע"ה ● מיוחד
לרגל י"ג שבט, יום היארצייט של הרבנית הצדקנית שטערנא שרה ע"ה, אשתו של אדמו"ר הרש"ב ואמו של אדמו"ר הריי"צ נ"ע, אנו מגישים חלקים מרתקים מהספר החדש "הקצרים הרבניות" מאת הרב יצחק כהן ● הצעת השידוך בגיל 4, העתקת 'הנחות' שהרבי הריי"צ שמע מאביו אדמו"ר המהר"ש, סיוע בענייני הכלל, ועד לפטירתה הפלאית הרבנית שטרנא שרה ע"ה
"זה הקטן יגדל ממך!"
הרבנית הצדקנית מרת שטערנא-שרה נולדה בליובאוויטש בשנת תר"כ לאביה הר' יוסף יצחק - בנו של הרבי ה'צמח צדק' - וזוגתו הרבנית חנה.
הרבנית חנה הייתה בתם של הרב הקדוש רבי יעקב ישראל מצ'רקס וזוגתו הרבנית דבורה לאה, בתו של אדמו"ר האמצעי.
הצעת השידוך בגיל 4
בשנת תרכ"ה, בהיותה ילדה קטנה, ובעלה לעתיד, הרבי הרש"ב, היה ילד בגיל ארבע, הציע הסבא, הרבי ה'צמח-צדק', לשדך בין השניים. ביום ראשון, י' לחודש סיוון תרכ"ה, נכתבו 'ראשי הפרקים' בין אבי החתן, הרבי מהר"ש, לבין אבי הכלה הרה"ק רבי יוסף יצחק, במעמד אביהם הרבי ה'צמח צדק'.
שמא לכשיגדל לא יהיה ראוי לה? השיבו הרבי: זה הקטן יגדל ממך!
בילדותו, שהה הרבי הרש"ב כמעט כל היום בבית ה'צמח צדק'. פעם, כשהייתה שם בת דודו בתו של הרב הקדוש ר' יוסף יצחק מאוורוטש (הרבנית שטערנא שרה) - התבטא ה'צמח צדק' עליהם: 'חתן וכלה'. שאל הרה"ק רבי יוסף יצחק את אביו: שמא לכשיגדל לא יהיה ראוי לה? השיבו הרבי: זה הקטן יגדל ממך!
חתונתה
זמן החתונה נקבע ל"קיץ שנת תרל"ה בירושלים". במוצאי שבת קודש, י"א באלול תרל"ה, התקיימה החתונה באוורוטש, מקום מגוריה של הכלה.
בשל סיבות שונות, לא נסע הרבי מהר"ש לחתונה, ולחתן התלוותה אמו, הרבנית רבקה. הרבי התבטא אז: "עכשיו הגילוי הוא בבחינת 'מוחין דאימא', ולכן נוסעת אם החתן; ואילו לעתיד לבוא, שאז יתגלה 'מוחין דאבא' - אהיה גם אני עצמי שם".
הרבנית רבקה הביאה מתנה לכלתה - כובע חדש. המתנה הייתה מונחת בקופסא בתוך העגלה. הרבי מהר"ש שאל מה יש בקופסא, וכשנאמר לו שזהו כובע עבור הכלה, ביקש לראותו.
כשמסרו לו את הכובע, הסיר הרבי ממנו את הפאר (אולי הכוונה היא לנוצה שעיטרה את הכובע. המו"ל.)...
עצים נמוכים נותנים פירות טובים יותר
סיפרה הרבנית שטערנא-שרה: "כשהגעתי מאוורוטש לליובאוויטש ככלתו של הרבי מהר"ש, שמתי לב כי כל הילדים היו גבוהים, ואילו אני הייתי נמוכת-קומה. בהקשר לכך אמר לי פעם חותני: 'אל תפלי ברוחך, אנו רואים כי עצים נמוכים, טובים ביותר לפירות, הם נותנים פרי טוב'".
בשנתיים הראשונות לבואה לליובאוויטש, אחרי חתונתה, הייתה הרבנית מעתיקה את ה'הנחות' של מאמרי החסידות שרשם בעלה על המאמרים ששמע מאביו (הרבי מהר"ש).
להגיע למחוז חפצינו...
גם בענייני הנהגתו, סייעה הרבנית לבעלה הרבי: כאשר היה נוסע מחוץ לעיר, הייתה הרבנית מעתיקה את מכתביו בענייני הכלל, ומסייעת בידו בכל ענייני הכלל.
אדמו"ר הרש"ב היה פעיל ביותר בארגון אסיפת הרבנים בעיר הבירה פטרבורג, והשקיע בזה הרבה כוח והרבה זמן. פעם אמרה לו זוגתו הרבנית: "לשם מה אתה משקיע בעניין זה כל כך הרבה כוח, הרי לא ניתן לשנות את כל העולם כולו"...
השיב לה הרבי: כאשר ספינה נוסעת בלב ים, ורב החובל רואה שהיא נוטה מהדרך, הוא נותן פקודה להטותה הטיה קלה בלבד, אך הטיה קלה זו מביאה לשינוי של כמה אלפים מיל. צריכים לשנות את היסוד וההתחלה, ואז נגיע למחוז חפצינו בעזרת השם".
המשרתת שבקשה ברכה
פעם באה לרבנית נכריה אחת, שעבדה בעבר בתור משרתת בבית הרב, וסיפרה כי בעלה ברח מהבית ועקבותיו לא נודעו, ומכיון שהיא זוכרת מתקופת שירותה בבית הרבי, שנשים שבעליהם עזבום פנו אליו ונושעו, לכן באה גם היא לשטוח את בקשתה לפני הרבי.
כל הסבריה של הרבנית שעניין זה אינו שייך אצל אינם יהודים, לא הועילו.
נכנסה הרבנית לרבי ובקשה בעבור אותה נכריה. הרבי השיב מיד שעליה לחפש במוסקבה. האשה נסעה מיד למוסקבה, והתיישבה בגן ציבורי במרכז העיר, כשבנה לצדה.
לפתע, הגיעה קבוצה של חיילים שבאו להתאמן בגן. בעודה מסתכלת בהם, צדו עיניה את בעלה! מיד החלה לצעוק: הנה בעלי! מצאתי!... מפקד הפלוגה ביקש ממנה לגשת מאוחר יותר למשרד, ושם יברר את העניין.
כאשר ניגשה למשרד, ניסה בעלה להכחיש את הדבר, אך לאחר סטירת לחי מצלצלת מהמפקד, הודה על האמת. לאחר מכן, אמר לה: מהיכן ידעת שאני כאן? כשענתה לו שהרבי הוא ששלח אותה, אמר: ידעתי. לולא הרבי לא היית יודעת היכן אני, אפילו לאחר מאה שנה.
מתנה עבור הבן
סיפר הרבי בשמחת-תורה תשי"ב: בבית הרב היה הרבה פעמים המצב הגשמי דחוק ביותר, ולפעמים גרוע יותר מדחוק, אבל העולם לא ידעו מזה, ובחיצוניות הייתה ההנהגה בהתרחבות ובהתפשטות, מבלי הבט על המצב הדחוק שבבית.
סיבת הדבר – לא שמעתי, וגם לא שאלתי, אבל כך היה.
בין העניינים שבחיצוניות התנהלו בהתרחבות, אפילו בזמנים שבהם היה המצב דחוק – היה גם עניין הנסיעות, שלעתים קרובות היו נוסעים לחוץ-לארץ. על-פי רוב, הייתה הסיבה בגלוי מצד טעמי בריאות הגוף, אבל בפנימיות היו טעמים אחרים.
הסתלקותה
בשנת ת"ש הגיעה הרבנית, יחד עם בנה, לחופי ארצות הברית.
הרבנית סבלה ייסורי גלות קשים, גלות אחר גלות, יותר משאר הרבניות: היא הייתה בליובאוויטש ולאחר-מכן ברוסטוב, מרוסטוב לפטרבורג, מפטרבורג לריגה, מריגה לאטוואצק, מאטוואצק לניו יורק. ונשארה שלימה בכל ענייניה.בשנתיים האחרונות לימי חייה, הייתה חלושה מאוד והייתה תחת השגחת הרופאים. בשלושת החודשים האחרונים לימי חייה הייתה רתוקה למיטתה וגם אז הייתה שומרת על סדר עבודתה בקודש, בתפילה במתינות שלש פעמים ביום, באמירת תהלים קודם התפילה ולאחריה, ושיעורי לימוד במדרש, אגדה ודברי חסידות.
בשבת קודש פרשת בשלח, י"ג שבט תש"ב, בבוקר קודם התפילה אמרה הרבנית: "היום שבת שירה, והתפילה צריכה להיות אחרת".
באמצע התפילה כשהגיעה ל'נשמת כל חי' נסתלקה והשיבה את נשמתה אל האלוקים, כשסידור התפילה בידיה.
בעת הסתלקותה היה הרבי הריי"צ בעיר שיקגו, לשם הגיעה הידיעה על פטירת אמו רק במוצאי שבת קודש. באותה שבת ערך הרבי התוועדות חסידית, ובין השאר דיבר על מעלת נשי ובנות ישראל, כשהוא מציין שהפטרת היום היא שירת אשה, "ותשר דבורה".
"אין אני עושה מה שאני רוצה, רק מה שצריכים לעשות"
הרבי חשב לנסוע משיקגו עוד במוצאי שבת, אולם רבני העיר החליטו מטעמים שונים לבקש את הרבי לנסוע למחרת ביום ראשון.
השיב להם הרבי: אנהג כפי שאתם מורים לי. שכן, מאז יום הסתלקותו של אבי נ"ע, נלקח ממני ה'אני' שלי, אין אני עושה מה שאני רוצה, רק מה שצריכים לעשות, וכאשר רבנים אומרים לי לעשות כך - אעשה כדעתם.
"לו ידעו מה היה באותה מעטפה, היו מעריכים אותה אחרת לגמרי"...
ההלוויה התעכבה עד לשובו של הרבי הריי"צ ביום שני, ט"ו בשבט.
מנוחתה כבוד בחלקת חב"ד בבית החיים מונטיפיורי (הרבנית הייתה הראשונה שנקברה בחלקה זו).
כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו קרא לרב ר' שלמה אהרון קזרנובסקי, והורה לו לקנות חלקת קבר, מתוך כוונה שחלקה זו תהפוך אחר כך לחלקת חב"ד. הרבי גם נקב בשמו של בית העלמין על שם מונטיפיורי.
לאחר חיפושים מצא הרב קזרנובסקי ארגון מסויים שהיה מוכן למכור חלק חשוב מחלקה שבבעלותו, והקנין סוכם. למחרת, ביום שני, רצה הרב קזרנובסקי להצטרף לחסידים שנסעו לפגוש את הרבי הריי"צ.
אך הרבי נשיא דורנו נתן לו אלף דולר, והורה לו לנסוע ולתת את הכסף כמקדמה עבור הקרקע.
כשחזר לעיר, החלה כבר הטהרה. בסיומה, אמר לו הרבי כי היות וזכה לעסוק בקניית המקום, יזכה במצוה נוספת. הרבנית, אמר לו הרבי - הכינה את עצמה לדרך וביקשה לשים משהו בידה, והרבי נתן לו מעטפה סגורה לשים בידי הנפטרת.
לגבי מעטפה זו התבטא הרבי הריי"צ: "לו ידעו מה היה באותה מעטפה, היו מעריכים אותה אחרת לגמרי"...
"הלוואי עלי כזאת פטירה"...
בי"ג שבט תש"ג, יום היארצייט הראשון, לאחר סיום התפילה, סיפר הרבי הריי"צ:
"בעת הסתלקות הסבתא, הרבנית רבקה, היו אבי ואמי במנטון שבצרפת (בגלל מצב בריאותו של אבי), ואני עסקתי בסידור ההלוויה והקבורה.
"לאחר מכן נסעתי לאבי, לניחום אבלים, ואבי התעניין איך בדיוק הייתה ההסתלקות. סיפרתי כי הפטירה הייתה מיד לאחר התפילה. הסבתא ביקשה סידור, התפללה, החזירה את הסידור, ביקשה כוס מים, ומיד יצאה נשמתה הטהורה.
"אמי, ששמעה את הסיפור, הפטירה: הלוואי עלי כזו פטירה"...
(חסידים מוסיפים כי בקשתה אכן קויימה, וגם הסתלקותה הייתה באותה צורה. הפטירה הייתה בשעת התפילה, וגם היא בקשה כוס מים.
באותה שנה יסד הרבי הריי"צ – לעילוי נשמתה - רשת של בתי ספר לבנות בשם 'בית שרה', על שמה של אמו הרבנית.
בהתוועדות י"א בשבט תשכ"ד סיפר הרבי שני סיפורים על הרבנית שטערנא-שרה סיפור אחד בנוגע לתורה ופנימיות התורה והסיפור השני בנוגע לצדקה: בנוגע לתורה - כפי שסיפר בעל ההילולא שכאשר היו צריכים להעתיק מאמרי חסידות במהירות, הנה כיון שהיה לה כתב מהיר וטוב, הייתה היא מעתיקה את המאמרים. ועד שיש כמה מאמרים משנים האלו, אשר, עד כמה שידוע לי, נשארה רק ההעתקה שנרשמה בכתב-ידה של אמו של בעל ההילולא.
ובנוגע לצדקה - כפי שסיפר בעל ההילולא, שהיו זמנים שהמצב בנוגע להוצאה היה דחוק ביותר, עד כדי כך, שהפרוטה לא הייתה מצויה בכיס. ואעפ"כ, כשהיה נכנס עני, ולא היה כסף לתת - הייתה נוטלת פיסת לחם שחור שהיה מיועד לארוחת הערב, צהריים או בוקר, ונותנת לעני, והייתה עושה זאת בשמחה ובסבר פנים יפות.
- ולהעיר, שבסיפור זה יש גם הוראה: שלא כדעת הטועים לומר, שכיון שהרבי דואג לספק את הצרכים הרוחניים, הרי פשוט שאצלו לא חסר מאומה, לא ברוחניות ולא בגשמיות. ובכלל, מה צריכים לדאוג לרבי, בה בשעה ש"אין על גביו אלא ה' אלקיו"...
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
