מערכת COL
|
יום י"ג אדר א ה׳תשע״ד
13.02.2014
הצצה מפעימה להתכתבות מאלפת בין מקושרים ● בנימין ליפקין
משעה שהגיעה החוברת לידי, לא נתתי שינה לעיניי עד שקראתיה כולה, מהחל ועד כלה. ועדיין, למרות שקראתי הכול, לרבות כל ההערות בשולי הגיליון, לא הסרתיה משולחני. מפעם לפעם, אני מוצא עצמי שוב מעלעל בה ומתבונן בתיאורים האותנטיים המותירים בקורא טעם מיוחד ● בנימין ליפקין על התשורה המקפלת בין דפיה הקטנים תוכן עשיר רב כמות ואיכות התכתבות מאלפת בין מקושרים
מימין: הרב צימר ויבדלחט"א הרב בלוי
בנימין ליפקין
חוברת מיוחדת, בת 77 עמודים, חולקה בשבוע שעבר לבאי שמחת הנישואין של החתן הת' ישראל אריה לייב (בן השליח והסופר הנכבד, הרב מרדכי מנשה לאופר מאשדוד) וב"ג הכלה מרת חיה מושקא (בת איש החינוך, המשפיע הרב יעקב קטן מכפר חב"ד) לאופר. חוברת המקפלת בין דפיה הקטנים תוכן עשיר רב כמות ואיכות.
משעה שהגיעה החוברת לידי, לא נתתי שינה לעיניי עד שקראתיה כולה, מהחל ועד כלה. ועדיין, למרות שקראתי הכול, לרבות כל ההערות בשולי הגיליון, לא הסרתיה משולחני. מפעם לפעם, אני מוצא עצמי שוב מעלעל בה ומתבונן בתיאורים האותנטיים המותירים בקורא טעם מיוחד.
זהו תכריך מכתבים (שחלק מהם מופיע ב'כפר חב"ד' שראה אור הבוקר) מאת החסיד הנודע, איש הקולמוס וההגות, רבי אוריאל צימר ע"ה, אל ידיד נפשו, הסופר החב"די הוותיק, הגה"ח רבי טוביה בלוי יבלחט"א. המכתבים, המתפרשים על פני יריעת השנים תשט"ו-תשכ"ב, בהן עשה ר' אוריאל צימר בבית חיינו, מספקים הצצה מפעימה לקשר דו סטרי בין חסיד ומקושר הצמא ומשתוקק לדעת עוד ועוד על הנעשה בד' אמותיו של הרבי לבין ידידו הטוב, הקרוב אל הקודש, המרווה את צמאונו בדרכו הייחודית.
מבין שורותיו של ר' אוריאל צימר נמצאת למד מה מטריד את החסיד שמעבר לים וכמים הפנים לפנים, כיצד הוא עצמו משיב את נפשו הסוערת, המשתוקקת, שאינה יודעת שובע.
כזו היא למשל פיסקה מאלפת באותנטיות שלה. "השיעול ששמעת על התקליט לא תמידי ח"ו, אף שבימי החורף נוטה מאוד להשתעל. התקליט הנ"ל (כיון שלפי ידיעתי יש רק אחד, ודאי זה הוא) הוקלט בי' שבט. ביום זה – ובייחוד אותה שנה – היה שלג וקור נורא, ובבוקר סיפרו לי עדי ראיה שעמד שעתיים בלי נוע על הציון – וכמנהגו, בלי נעלים".
● ● ●
כדאי להיזכר, ולוּ בקצרה, מיהו הכותב ומה מעמדו. יהודי מלומד ומשכיל, בר אוריין במידה מעוררת השתאות, בקי בלא פחות מחמש עשרה שפות (בתור שכזה היה בעל תפקיד במזכירות הרבי, לתרגם את המכתבים המגיעים לרבי בשפות שונות ומהרבי לאותן שפות), האיש שהיה מיוצקי היסודות לעריכת 'לקוטי שיחות', ידען ובעל מעמד בחוגים חרדיים שונים כמו גם במוסדות האו"ם.
וכל הידע העצום שבו הוא ניחן, כשרון הכתיבה הנדיר בו התברך (שבמסגרתו היה כותב בקביעות בשורה של עיתונים וכתבי עת), כל אלו מתגמדים לעומת שורות ארוכות וצפופות שהוא מקדיש למעקב מתמיד אחר הליכותיו בקודש של הרבי. הימים הם ימי טרום עידן הווידיאו, בקושי תמונות עוברות, גם שידור טלפוני מההתוועדויות איננו מועבר. ור' אוריאל מספק לר' טוביה טיפין טיפין של מידע.
אתאפק לא אוכל להעתיק עוד כמה שורות מתוך קטעים מאלפים: "הביקור בבית אמו, כמו רוב הילוכו – רגלי, בלי ליווי... רק בימי יחידות (א-ג-ה) כשחוזר מאוחר בלילה, מלווהו הרב חודוקוב הגר בסמוך. ובעיני ראיתי פעם אחת כשבא כולו רטוב מגשם שוטף, אף שדבר קל להשיג מכונית. בזמן האחרון רכש 'המרכז' מכונית לרשות כ"ק אדמו"ר שליט"א, אבל משתמש בה רק לנסיעות יותר רחוקות (כגון לציון) או במגז אויר גרוע.
"בכלל כל הליכותיו בהצנע לכת מאוד בלי משמשים וגבאים, ואף מדבר עם אנשים שפוגש ברחוב לפעמים – והוא הדין בכל העניינים. רק ע"י סיבות צדדיות – למשל – נודעו כמה התנהגויות שנוהג מזה שנים בהסתר (כגון: הנחת ד' זוגות תפילין או חגירת אבנט נוסף כל היום מתחת למלבושים וכן כל מיני תעניות) ועד היום לא רבים היודעים על כך. אפילו בשעת התפילה – כשמתפלל בציבור – אין שום היכר חיצוני, פרט לאמירת ההפטרה אשר על אף השתדלותו אינו יכול לעצור בעד ההתרגשות והדמעות".
רבים מספור הם התיאורים הרוויים במכתבים הללו. והבריח התיכון העולה מהם מתומצת כולו במילה אחת: התקשרות. זוהי הוכחה מוחשית לכך שכשחסידים ביקשו להפליא דמות מסוימת, התואר הבכיר ביותר שניתן לו היה "מקושר". כל השאר טפל ובטל לכך.
● ● ●
המכתב האחרון נושא את התאריך ערב יום הכיפורים תשכ"ב. בט' כסלו של אותה שנה, כתוצאה מהידרדרות חמורה במצבו הבריאותי, נפטר ר' אוריאל צימר, והוא בן 42 שנים בלבד. מילותיו האחרונות שאותן השמיע פעמים רבות, בשעות האחרונות שלפני השיבו את נשמתו לבוראה, היו: "רבי! רבי!" - - -
חוברת מיוחדת, בת 77 עמודים, חולקה בשבוע שעבר לבאי שמחת הנישואין של החתן הת' ישראל אריה לייב (בן השליח והסופר הנכבד, הרב מרדכי מנשה לאופר מאשדוד) וב"ג הכלה מרת חיה מושקא (בת איש החינוך, המשפיע הרב יעקב קטן מכפר חב"ד) לאופר. חוברת המקפלת בין דפיה הקטנים תוכן עשיר רב כמות ואיכות.
משעה שהגיעה החוברת לידי, לא נתתי שינה לעיניי עד שקראתיה כולה, מהחל ועד כלה. ועדיין, למרות שקראתי הכול, לרבות כל ההערות בשולי הגיליון, לא הסרתיה משולחני. מפעם לפעם, אני מוצא עצמי שוב מעלעל בה ומתבונן בתיאורים האותנטיים המותירים בקורא טעם מיוחד.
זהו תכריך מכתבים (שחלק מהם מופיע ב'כפר חב"ד' שראה אור הבוקר) מאת החסיד הנודע, איש הקולמוס וההגות, רבי אוריאל צימר ע"ה, אל ידיד נפשו, הסופר החב"די הוותיק, הגה"ח רבי טוביה בלוי יבלחט"א. המכתבים, המתפרשים על פני יריעת השנים תשט"ו-תשכ"ב, בהן עשה ר' אוריאל צימר בבית חיינו, מספקים הצצה מפעימה לקשר דו סטרי בין חסיד ומקושר הצמא ומשתוקק לדעת עוד ועוד על הנעשה בד' אמותיו של הרבי לבין ידידו הטוב, הקרוב אל הקודש, המרווה את צמאונו בדרכו הייחודית.
מבין שורותיו של ר' אוריאל צימר נמצאת למד מה מטריד את החסיד שמעבר לים וכמים הפנים לפנים, כיצד הוא עצמו משיב את נפשו הסוערת, המשתוקקת, שאינה יודעת שובע.
כזו היא למשל פיסקה מאלפת באותנטיות שלה. "השיעול ששמעת על התקליט לא תמידי ח"ו, אף שבימי החורף נוטה מאוד להשתעל. התקליט הנ"ל (כיון שלפי ידיעתי יש רק אחד, ודאי זה הוא) הוקלט בי' שבט. ביום זה – ובייחוד אותה שנה – היה שלג וקור נורא, ובבוקר סיפרו לי עדי ראיה שעמד שעתיים בלי נוע על הציון – וכמנהגו, בלי נעלים".
● ● ●
כדאי להיזכר, ולוּ בקצרה, מיהו הכותב ומה מעמדו. יהודי מלומד ומשכיל, בר אוריין במידה מעוררת השתאות, בקי בלא פחות מחמש עשרה שפות (בתור שכזה היה בעל תפקיד במזכירות הרבי, לתרגם את המכתבים המגיעים לרבי בשפות שונות ומהרבי לאותן שפות), האיש שהיה מיוצקי היסודות לעריכת 'לקוטי שיחות', ידען ובעל מעמד בחוגים חרדיים שונים כמו גם במוסדות האו"ם.
וכל הידע העצום שבו הוא ניחן, כשרון הכתיבה הנדיר בו התברך (שבמסגרתו היה כותב בקביעות בשורה של עיתונים וכתבי עת), כל אלו מתגמדים לעומת שורות ארוכות וצפופות שהוא מקדיש למעקב מתמיד אחר הליכותיו בקודש של הרבי. הימים הם ימי טרום עידן הווידיאו, בקושי תמונות עוברות, גם שידור טלפוני מההתוועדויות איננו מועבר. ור' אוריאל מספק לר' טוביה טיפין טיפין של מידע.
אתאפק לא אוכל להעתיק עוד כמה שורות מתוך קטעים מאלפים: "הביקור בבית אמו, כמו רוב הילוכו – רגלי, בלי ליווי... רק בימי יחידות (א-ג-ה) כשחוזר מאוחר בלילה, מלווהו הרב חודוקוב הגר בסמוך. ובעיני ראיתי פעם אחת כשבא כולו רטוב מגשם שוטף, אף שדבר קל להשיג מכונית. בזמן האחרון רכש 'המרכז' מכונית לרשות כ"ק אדמו"ר שליט"א, אבל משתמש בה רק לנסיעות יותר רחוקות (כגון לציון) או במגז אויר גרוע.
"בכלל כל הליכותיו בהצנע לכת מאוד בלי משמשים וגבאים, ואף מדבר עם אנשים שפוגש ברחוב לפעמים – והוא הדין בכל העניינים. רק ע"י סיבות צדדיות – למשל – נודעו כמה התנהגויות שנוהג מזה שנים בהסתר (כגון: הנחת ד' זוגות תפילין או חגירת אבנט נוסף כל היום מתחת למלבושים וכן כל מיני תעניות) ועד היום לא רבים היודעים על כך. אפילו בשעת התפילה – כשמתפלל בציבור – אין שום היכר חיצוני, פרט לאמירת ההפטרה אשר על אף השתדלותו אינו יכול לעצור בעד ההתרגשות והדמעות".
רבים מספור הם התיאורים הרוויים במכתבים הללו. והבריח התיכון העולה מהם מתומצת כולו במילה אחת: התקשרות. זוהי הוכחה מוחשית לכך שכשחסידים ביקשו להפליא דמות מסוימת, התואר הבכיר ביותר שניתן לו היה "מקושר". כל השאר טפל ובטל לכך.
● ● ●
המכתב האחרון נושא את התאריך ערב יום הכיפורים תשכ"ב. בט' כסלו של אותה שנה, כתוצאה מהידרדרות חמורה במצבו הבריאותי, נפטר ר' אוריאל צימר, והוא בן 42 שנים בלבד. מילותיו האחרונות שאותן השמיע פעמים רבות, בשעות האחרונות שלפני השיבו את נשמתו לבוראה, היו: "רבי! רבי!" - - -
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
