מערכת COL
|
יום ל' כסלו ה׳תשע״ד
03.12.2013
המיזם החב"די שסחף אלפי בני נוער יהודים מכל העולם
אלפי שיתופים למכתב מרגש ומקורי של נערה יהודייה אי שם בעולם, שהתעוררה בעקבות הפרויקט החדש של המרכז לעניני חינוך לחג החנוכה 'שתף את האור' ● גולשים מכל העולם הוזמנו להשתתף בתחרות של אור, ולתייג עצמם ברשתות החברתיות מדליקים נרות חנוכה ● ההצלחה הסוחפת של השיתוף הויראלי הפתיע אפילו את המארגנים סיפורה של רחל בתרגום מלא לעברית
קמפיין ייחודי שעוצב במיוחד בהתאם למגמות הרווחות בקרב הנוער הצעיר של 2013, שמבלה את מרבית הזמן שלו ברשתות חברתיות, ומשתף תמונות בקצב של שניות, עודד מיליוני יהודים ברחבי העולם לשתף תמונה אישית בהדלקת נר חנוכה, על ידי העלאת החוויה האישית של חג החנוכה לחשבון האישי ולתייג אותו.
ברשתות המדיה השונות עלו עוד ועוד תמונות של צעירים יהודיים בכל פינה אפשרית בעולם. כאלו שקשורים לבתי חב"ד או לשלוחים, וגם הרבה שמעולם לא ראו יהודי אחר בחייהם.
המטרה הייתה כמובן להגביר את המודעות, ולהביא קהלים חדשים לקיים את מצוות החג, ולהיות חלק מ'מבצע חנוכה' של חב"ד ליובאוויטש על פי הוראותיו של הרבי.
בתור דחיפה ועידוד, הוצע על ידי מטה הקמפיין תחרות שמזכה בפרסים יקרי ערך, בין כל אלו שמשתפים תמונות של חג.
ואז, פתאום הגיע התיוג מהחשבון האישי של רחל. תמונה וסיפור חיים.
המיוחדות של הפוסט שלה, הביאה לכך שהוא שותף מיידית על ידי אלפים אחרים, והביא להתעוררות מחודשת.
רחל, שמתגוררת במדינת ניו יורק, פרסמה שהיא הדליקה בפעם הראשונה בחייה נרות חנוכה עם ברכה. וזה סיפור חייה המרגש:
אני יהודייה. אני יהודייה בגלל רצף של נשים יהודיות שקדמו לי בדורות הקודמים. אני יהודייה כי על פי הדת היהודית, בלי שום קשר לכל דבר אחר, אם האמא שלך יהודייה, גם את\ה יהודי\ה כברירת מחדל.
מסיבות שונות, למרות שנולדתי כיהודייה, ובגלל נישואיה של אמי לנוצרי קתולי, הוטבלתי לנצרות וחונכתי כל ימי חיי כקתולית. זאת הייתה האווירה בבית. יותר בכיוון רוחני. אולם בגיל צעיר מאוד, משהו פנימי דחף אותי לעזוב את העולם הזה.
התחלתי מסע אישי לחיפוש אמיתי, מי אני ומה אני, ולאחר נבירה בשורשי המשפחה, גיליתי שאני יהודייה כשירה לכל דבר. כך נפלתי בחזרה אל חיק היהדות.
גם אנשים שנולדו וגדלו כיהודים, נוטים הרבה פעמים ליפול למלכודת של כותרות, של מגזרים ועדות, השתייכויות של קהילה ומפלגה. וזה מסחרר. אבל זה לא נכון. אני לא רפורמית, ולא קונסרביטיבית, ולא קונסרטאודוקס. אני יהודייה. אני יהודייה שלומדת תורה, שמקיימת מצוות, שמתחברת לקדוש ברוך הוא. אני יהודייה שממלאת את תפקידי בעולם, להיות אור לגויים.
היום זה חנוכה. חג שמציץ מכל פינה. אבל לגביי הוא לא אמר כלום. עד שגיליתי ברשת את הקמפיין הזה #SharetheLights, בדיוק כשלקחתי כמה דקות של שקט ועברתי לבדוק מה חדש. הבנתי במילים ספורות ופשוטות את המטרות ואת האמצעים של הקמפיין. כל כך חכם פשוט ותכליתי. 'לשתף את האור' כל יהודי בכל מקום בעולם, עם כל החברים והמכרים שלו, יהודים ושאינם יהודים כאחד. אור. זה דבר אוניברסלי.
אסור לשפוט אף פעם ספר לפי העטיפה שלו. צריך לבדוק מה יש בפנים. ישנם הרבה יהודים שבאופן חיצוני לא נראים אולי כיהודים, אבל אסור לשפוט לפי מראה חיצוני. כי אם רק מראה חיצוני, המון כמוני נידון ליפול בין הכסאות, גם בחג החנוכה הזה. גם אני הייתי אתמול אחת כזאת.
אבל פתאום נתנו לי הזדמנות. לחגוג כיהודיה. והסבירו לי איך. החלטתי. השגתי חנוכייה, הנחתי אותה על אדן החלון, הדלקתי. צילמתי. והנה, אני משתפת.
העליתי גם את הוידאו הקצרצר Maccabeats בדף שלי, כדי להסביר לחברים שלי מדוע משחקים בסביבון החג הזה. לכל מי שמוכן להקשיב. אני חושבת לאחר מה שקראתי ולמדתי בשעות האחרונות, שחנוכה זה הזמן שמסמל יותר מכל את המשימה שלנו כאומה. זוהי התגלמות המושג 'אור לגויים'. כל נר שמודלק על אדן החלון, ובכל מקום בו הוא מאיר החוצה, לסביבה החשוכה.
מה חשבתי בעת ההדלקה? את האמת, כשמדליקים נר, אני מאמינה שאפשר לחשוב על כל דבר. רוצים לדעת מה אני חשבתי?
ובכן, מאוד קוויתי שבורא עולם לא שם לב לעברית הרצוצה שלי, כשניסיתי שוב ושוב להגות את מילות הברכה. ברכה ראשונה, שנייה ושלישית. לקח לי חמש פעמים, עד שבסוף נראה לי שאמרתי את זה נכון.
ואז כשהצלחתי סוף סוף, והשלהבת נתפסה בפתילה, התרגשתי. התמלאתי שמחה. כל האקט הזה אומר דבר אחד ויחיד: "אנחנו יהודים. אנחנו כאן. אנחנו מאז ולתמיד. אנחנו כאן כדי ליצור אור, וכדי לשתף את האור בעולם. להיות אור לגויים. כל שנה, עד שיבוא המשיח.
הערת מערכת: אין בפרסום הכתבה משום עידוד לשימוש ברשתות החברתיות.
ברשתות המדיה השונות עלו עוד ועוד תמונות של צעירים יהודיים בכל פינה אפשרית בעולם. כאלו שקשורים לבתי חב"ד או לשלוחים, וגם הרבה שמעולם לא ראו יהודי אחר בחייהם.
המטרה הייתה כמובן להגביר את המודעות, ולהביא קהלים חדשים לקיים את מצוות החג, ולהיות חלק מ'מבצע חנוכה' של חב"ד ליובאוויטש על פי הוראותיו של הרבי.
בתור דחיפה ועידוד, הוצע על ידי מטה הקמפיין תחרות שמזכה בפרסים יקרי ערך, בין כל אלו שמשתפים תמונות של חג.
ואז, פתאום הגיע התיוג מהחשבון האישי של רחל. תמונה וסיפור חיים.
המיוחדות של הפוסט שלה, הביאה לכך שהוא שותף מיידית על ידי אלפים אחרים, והביא להתעוררות מחודשת.
רחל, שמתגוררת במדינת ניו יורק, פרסמה שהיא הדליקה בפעם הראשונה בחייה נרות חנוכה עם ברכה. וזה סיפור חייה המרגש:
אני יהודייה. אני יהודייה בגלל רצף של נשים יהודיות שקדמו לי בדורות הקודמים. אני יהודייה כי על פי הדת היהודית, בלי שום קשר לכל דבר אחר, אם האמא שלך יהודייה, גם את\ה יהודי\ה כברירת מחדל.
מסיבות שונות, למרות שנולדתי כיהודייה, ובגלל נישואיה של אמי לנוצרי קתולי, הוטבלתי לנצרות וחונכתי כל ימי חיי כקתולית. זאת הייתה האווירה בבית. יותר בכיוון רוחני. אולם בגיל צעיר מאוד, משהו פנימי דחף אותי לעזוב את העולם הזה.
התחלתי מסע אישי לחיפוש אמיתי, מי אני ומה אני, ולאחר נבירה בשורשי המשפחה, גיליתי שאני יהודייה כשירה לכל דבר. כך נפלתי בחזרה אל חיק היהדות.
גם אנשים שנולדו וגדלו כיהודים, נוטים הרבה פעמים ליפול למלכודת של כותרות, של מגזרים ועדות, השתייכויות של קהילה ומפלגה. וזה מסחרר. אבל זה לא נכון. אני לא רפורמית, ולא קונסרביטיבית, ולא קונסרטאודוקס. אני יהודייה. אני יהודייה שלומדת תורה, שמקיימת מצוות, שמתחברת לקדוש ברוך הוא. אני יהודייה שממלאת את תפקידי בעולם, להיות אור לגויים.
היום זה חנוכה. חג שמציץ מכל פינה. אבל לגביי הוא לא אמר כלום. עד שגיליתי ברשת את הקמפיין הזה #SharetheLights, בדיוק כשלקחתי כמה דקות של שקט ועברתי לבדוק מה חדש. הבנתי במילים ספורות ופשוטות את המטרות ואת האמצעים של הקמפיין. כל כך חכם פשוט ותכליתי. 'לשתף את האור' כל יהודי בכל מקום בעולם, עם כל החברים והמכרים שלו, יהודים ושאינם יהודים כאחד. אור. זה דבר אוניברסלי.
אסור לשפוט אף פעם ספר לפי העטיפה שלו. צריך לבדוק מה יש בפנים. ישנם הרבה יהודים שבאופן חיצוני לא נראים אולי כיהודים, אבל אסור לשפוט לפי מראה חיצוני. כי אם רק מראה חיצוני, המון כמוני נידון ליפול בין הכסאות, גם בחג החנוכה הזה. גם אני הייתי אתמול אחת כזאת.
אבל פתאום נתנו לי הזדמנות. לחגוג כיהודיה. והסבירו לי איך. החלטתי. השגתי חנוכייה, הנחתי אותה על אדן החלון, הדלקתי. צילמתי. והנה, אני משתפת.
העליתי גם את הוידאו הקצרצר Maccabeats בדף שלי, כדי להסביר לחברים שלי מדוע משחקים בסביבון החג הזה. לכל מי שמוכן להקשיב. אני חושבת לאחר מה שקראתי ולמדתי בשעות האחרונות, שחנוכה זה הזמן שמסמל יותר מכל את המשימה שלנו כאומה. זוהי התגלמות המושג 'אור לגויים'. כל נר שמודלק על אדן החלון, ובכל מקום בו הוא מאיר החוצה, לסביבה החשוכה.
מה חשבתי בעת ההדלקה? את האמת, כשמדליקים נר, אני מאמינה שאפשר לחשוב על כל דבר. רוצים לדעת מה אני חשבתי?
ובכן, מאוד קוויתי שבורא עולם לא שם לב לעברית הרצוצה שלי, כשניסיתי שוב ושוב להגות את מילות הברכה. ברכה ראשונה, שנייה ושלישית. לקח לי חמש פעמים, עד שבסוף נראה לי שאמרתי את זה נכון.
ואז כשהצלחתי סוף סוף, והשלהבת נתפסה בפתילה, התרגשתי. התמלאתי שמחה. כל האקט הזה אומר דבר אחד ויחיד: "אנחנו יהודים. אנחנו כאן. אנחנו מאז ולתמיד. אנחנו כאן כדי ליצור אור, וכדי לשתף את האור בעולם. להיות אור לגויים. כל שנה, עד שיבוא המשיח.
הערת מערכת: אין בפרסום הכתבה משום עידוד לשימוש ברשתות החברתיות.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
