אלפים השתתפו ב"סיום הרמב"ם העולמי" כפי שסיום זה נקרא על ידי הרבי, שהתקיים ברוב פאר והדר בשכונת המלך, קראון היייטס, ביום ראשון בערב, כ"ב כסלו. אלפי המשתתפים היו עדים חיים לזה שלמרות שזה כבר הסיום השלושים ושלש, הרי שהסיום הולך ומתחזק משנה לשנה ורואים כאן במוחש את כוחו של הרבי, בעל התקנה, שעומד ומשמש כמאז ומקדם.

הסיום נפתח בקריאת פרק התהילים של הרבי, פרק קי"ג  כשכל הקהל נעמד על רגליו ועונה פסוק אחר פסוק.

שלשת מסכי הענק התחילו את מלאכתם. והנה רואים את פני הקודש, והנה שומעים את הקול הקדוש... 

הרבי מדבר בארוכה על הקשר המיוחד בין הרמב"ם ואדמו"ר הזקן בספריהם בנגלה ובפנימיות, ובקטרוגים שהתעוררו עליהם מצד חוגים אחרים בבני ישראל, אחרי זה עוברים לעוד שיחה שבה הרבי מדבר על השפעתו של הרמב"ם גם בעולם ה'לא יהודי', ובענין 'שבע מצוות בני נח'.

ובסיום רואים שיחה מיוחדת שבה הרבי מדבר על הבסיס והיסוד לתקנת לימוד הרמב"ם על אף פסק הדין של אדמו"ר הזקן שצריך ללמוד "הלכות בטעמיהן" דוקא, והרבי מבאר שזהו רק כשלומדים בעיון וכו', באופן שאחרי זה ידמה "מילתא למילתא", אבל כשבאים ללמוד הלכות פסוקות, הנה לא על זה דיבר אדמו"ר הזקן. זהו כמו לומר  שכשבאים לרב עם שאלה והוא לא אומר את הסיבה לפסק, זה בסתירה לפסק הדין של אדמו"ר הזקן...

הצפייה בהתוועדות של הרבי במשך כחצי שעה, גורמת לקהל ל'היכנס לענין' ולראות את ה'להט' וה'קאך' שבו הרבי מדבר על הרמב"ם ולימודו, ומכניס חשק ומחיה את הרצון להתחיל שוב את הרמב"ם מהתחלתו בחיות מחודשת, ובעיקר, מלבה ומעורר את הרגש של כל חסיד בקהל, ש'דאלאי גלות', ו'רצוננו לראות את מלכנו' בגאולה האמיתית והשלימה!

המנחה, יו"ר "צעירי אגודת חב"ד המרכזית" ו"סיום הרמב"ם העולמי", הרב שמואל מנחם מענדל בוטמאן,מציין את הייחודיות של הסיום בשנה זו בכך שזהו סיום הן במסלול של ג' פרקים ליום והן במסלול של פרק א' ליום, כך שדברי הרבי ביסוד וטעם התקנה, שעי"ז מתאחדים סביב לימוד ענין אחד בתורה - מתקיימים ביום זה ביתר שאת ויתר עז כשכל לומדי הרמב"ם, בכל מסלוליו, לומדים היום את אותן ההלכות, פרק י"ב מהלכות מלך המשיח וגם באותו הלימוד בהתחלת הקדמת הרמב"ם. וכל זה בנוסף לעצם האחדות שכולם חוגגים "גמרה של תורה" יחד.

הוא מציין עוד, שהשנה אוחזים בסיום הל"ג, "עֵד הגל הזה" - שפסוק זה, כמבואר בחסידות בקשר לל"ג בעומר, רומז על ביטול המחיצה בין 'עליונים' ו'תחתונים', דירה בתחתונים בגאולה האמיתית והשלימה וגם מה שהמשנה אומרת במסכת מקוואות "כיון שעבר עליה הגל טהורה" שאחרי שגמרנו ג"ל  פעמים הננו יכולים לצאת מן הגלות.

"פעם", אומר הרב בוטמן, "היה קל להביא אנשים לסיום הרמב"ם. הרבי ביקש ללכת וכולם צייתו כמובן. שנה אחת שנת תשמ"ו העזנו וביקשנו שהרבי יוציא דולרים בשביל המשתתפים. הרבי הוציא אז כמה אלפי דולרים, וחילקנו את כולם!...

"בשנת תשנ"ב סיום הרמב"ם היה עוד בחודש תשרי, וכשהכנסתי את הדו"ח לרבי הרבי ענה "וימשיך בזה ובשמחה ובטוב לבב", אז זה היה מאוד תמוה לי, מה פתאום הרבי כותב "שימשיך בזה", וכי מה הקס"ד? זה מאוד הפריע לי אז.

ובמשך השנים זה נעשה יותר ויותר מובן. באותם השנים הי' ארגון הסיום מאוד קל מכיוון שהרבי הביא את הקהל. הרבי אמר ללכת ל'סיום' וכולם הגיעו. אבל עכשיו זה קצת יותר קשה ולכן הרבי כתב  "שימשיך בזה", ואע"פ שישנה אפשרות שעכשיו זה יהיה לא כל כך בשמחה ובטוב לבב, שהרי: "כבר עברו שלושים ושלוש שנה" ו"רצוננו לראות את מלכנו" ו"עד מתי" -- שכולם טענות צודקות, אעפ"כ דורש הרבי ש"נמשיך" בזה ונעשה זאת "בשמחה ובטוב לבב!".

שלושת הרבנים, מרי דאתרא וחברי הבד"צ דק"ק קראון הייטס, הרב ר' אברהם אזדאבא שליט"א, הרב ר' אהרון יעקב שווי שליט"א והרב ר' יוסף ישעיה ברוין שליט"א, מתעכבים ומתפלפלים בדבריהם על נקודות שונות בדברי הרמב"ם, ומעוררים על החשיבות והזכות בקיום התקנה של הרבי בלימוד הרמב"ם.

הרב יצחק רבינוביץ שליט"א, נציג חסידות בויאן מדבר בין השאר על חילוקי הלשונות בחז"ל בין "יש לו חלק לעולם הבא" הנאמר על כל יהודי, "מזומן לעולם הבא" שנאמר על משהו מסויים במסכתא כתובות, שהכוונה בזה היא שזה יהיה בלא יסורים, ו"הוא בן עולם הבא" שנאמר על "כל השונה הלכות בכל יום", שהכוונה בזה היא שכאן בעולם הוא נחשב כבר "בן עולם הבא", הוא זוכה להתענג מזיו השכינה.

"כשיהודי לומד תורה, עאכו"כ כשהוא מסיים את כל התורה כולה ע"י לימוד ארבעה עשר ספרי הרמב"ם, צריכה להיות כבר שמחה גדולה ועצומה, עד כדי כך שהוא מרגיש כבר 'בן עולם הבא'".

הרב בוטמן מודה להרב יעקב ברוך לעדערייך שליט"א, רב דק"ק דחסידי סטולין בבורו פארק וגיסו של הרבי מסטולין שליט"א על השתתפותו במעמד סיום הרמב"ם, ומוסר איחולים לגיסו האדמו"ר מסטולין לרפואה שלימה וקרובה, ו"יאריך ימים על ממלכתו" מתוך בריאות איתנה.

הרב מרדכי לייב ווייס שליט"א, שליחו וגיסו של הרבי ממונקאטש מאריך בכך שעל אף שלגבי קדושת ירושלים והר הבית ישנו דיון ומחלוקת בין הראשונים,  הנה לכל הדעות, קדושת ישראל היא נצחית. ומגיע ל'תנועת ליובאוויטש', בעקבות הרבי, אות כבוד על ההסתכלות שלה על כל יהודי, והפעילות וההשתדלות לפעול עם כל יהודי באשר הוא, לקרבו ולגלות אצלו את קדושתו העצמית כחלק מ"ממלכת כהנים וגוי קדוש".

הרב אליעזר בוים שליט"א, ראש ישיבת "יגדיל תורה", נציג חסידות גור מספר על השגחה פרטית שקרתה אתו ביום הסיום. "היום בצהרים עוד לא ידעתי מה לדבר, והנה בארבע אחר הצהריים ניגש אלי אברך ואומר לי שהיות והנני מתעסק בחינוך אני צריך לדעת שכשאני רואה לעיתים בחור שמתלהב בתפילתו וכיו"ב אני צריך לדעת שזה מגיע מהנשמה. ה"נר הוי' נשמת אדם" שבו התעוררה, היא מאירה בו.

"שאלתי אותו: יש לך קשר לליובאוויטש? הוא אמר לי שלא, אבל אחרי קצת בירורים הוא אמר לי שבנו הוא ליובאוויטשער... בקשתי ממנו לספר לי משהו 'טוב' מליובאוויטש והוא סיפר לי סיפור שסיפר לו בנו".

היה בחור שחזר בתשובה ונכנס ללמוד בישיבה. המשפיע שם לב שמידי כמה ימים הבחור נעלם לכמה ימים ואז חוזר לישיבה, וחוזר חלילה, כשהוא התעניין אצלו לפשר הדבר, התברר בסופו של דבר שהוא חי עם גויה, רח"ל. כשהמנהל ראה שאין לא מה לעשות בנידון הוא דחף אותו להיכנס ליחידות לרבי.

"מה אני אגיד לרבי?" שאל הבחור. "לא אומרים לרבי. הרבי אומר לך!" פסק לו המשפיע. כשהוא נכנס ליחידות הרבי אמר לו שהוא מקנא בו. הבחור הסתכל על הרבי המום, ושאל את הרבי בצער, "הרבי יודע איפה אני 'נמצא' בעולם? אני חי עם גויה", אז הרבי ענה לו: "זה מה שאמרתי. שאני מקנא בך. מה חשבת, שזה בחינם?". והרבי הסביר לו שזה שיש לו ניסונות כאלו גדולים, שאין לרבי, זה מפני שיש בו נשמה גבוהה מאוד, ולכן הרבי מקנא בו.

הבחור יצא מיחידות, חזר לישיבה ומאז לא עזב. הוא התגבר על עצמו ועזב את הגויה.
המשיך הרב בוים: "אמרתי לו" לאברך הנ"ל, "זה לא מספיק לי. סיפרת לי סיפור יפה על הנשמה הקדושה, אבל אני צריך לדבר על הרמב"ם, והרי הרמב"ם מסיים בענין של "לדעת את ה", "כמים לים מכסים". ספר לי משהו בקשר לזה. אז הוא אמר לי: אתה יודע מה, אני אספר לך סיפור שיבטא איך חסיד צריך ללמוד רמב"ם, איך נראה חסיד שמציית לרבי, ומה הפירוש בסיום הרמב"ם. הוא סיפר לי כך". 

בשנת 1968 היתה הפעם הראשונה שאשה כושית נבחרה לקונגרס. היא קיוותה לקבל לידים שלה את תיק החינוך או הכלכלה, אבל בסוף הביאו לה את תיק החקלאות, היא מאוד התעצבנה ולא ידעה מה לעשות. מה לה ולחקלאות? ועוד בניו יורק, שלא גודל בו כלום... סתם פיטרו אותה עם 'שם' בלי שום משמעות.

יום אחד היא מקבלת טלפון מהמזכירות של הרבי ואומרים לה שהרבי רוצה לראותה. כשהיא הגיעה הרבי אמר לה שהוא שמע שהיא עצובה מכך שהיא קיבלה את התיק הזה. היא הגיבה: "לא. אני לא עצובה, אני פגועה!".

הרבי הסביר לה שכאשר מאמינים בקב"ה, מבינים שבכל משימה שאנחנו מקבלים ניתן לקיים את השליחות שלנו, והרבי המשיך ואמר לה כך. "בארצות הברית ישנם מיליוני ילדים שאין להם מה לאכול. ומצד שני בארצות הברית יש עודפי אוכל, וכמויות עצומות של אוכל הולך לפח. את, עם כשרונותייך הטובים, צריכה לדאוג לחבר בין שתיהם. שלילדים הרעבים יהיה מה לאכול".

כשהיא יצאה מהרבי היא לא הבינה איך ליישם את הדבר הזה. לאחר כמה ימים היא נפגשה עם מישהו מפקידי הממשל בטקסס, שאמר לה שבטקסס יש המון ירקות וכו' שהולכים לפח והא מחפש דרך לעצור את זה. היא מיד תפסה את עצמה, "וואו, יש לי כאן 'שליחות'!". הם ישבו יחד ועשו תוכנית, ובאותו שנה התחיל ה'פוד סטמפס', ובמשך השנים התחילו עוד תוכניות שעזרו ועוזרים עד היום לאנשים בניו יורק שאין להם אמצעים מספיקים לקנות אוכל.

בשנת 1986 היא פרשה לגמלאות, ובדרשה שהיא אמרה באירוע הפרידה היא אמרה שהדבר הזה, העזרה למיליוני ילדים וכו', אינו נזקף לזכותה אלא לרבי מליובאוויטש שיושב בברוקלין, שכשהיא היתה פגועה הרבי עודד אותה והסביר לה שיש לה תפקיד.
וסיים הרב בוים: "האברך הנ"ל סיים ואמר לי, זה רבי שיש לו ראיה על כל אמריקה, שבזכות זה היום אברך בכולל יכול ללמוד בשקט ובבית יש אוכל, ובכלל מיליוני ילדים שנתמכו ונתמכים עי"ז. והרבי הזה אומר שצריך ללמוד רמב"ם ולעשות סיום הרמב"ם. אני אומר לכם זה לא ענין פשוט. זה לא רק לימוד הרמב"ם וכמובן התקשרות ודביקות ברבי עי"ז, אלא יש בזה סוד גדול - בזה שלומדים רמב"ם בזמן זה דעקבתא דמשיחא".
הרב יששכר דב איינהארן שליט"א, דיין של חסידות סקווירא  מסיים את הרמב"ם בקריאת ההלכה האחרונה ע"ד המעמד ומצב דלעתיד לבוא תוך כדי שהוא מבאר את דברי הרמב"ם בבהירות.

הרב איינהארן פותח את דבריו בסיפור שהוא שמע לאחרונה מחסיד 'שומר אמונים' מירושלים. בשנת תשמ"ט, בפעם היחידה שבו הרבי יצא בקריאה ללכת לבחירות ולבחור במפלגת ג' למען כבוד הבעש"ט וההולכים בדרכיו, פרסמו בארץ שהרבי מבטיח למי שילך לבחור 'זרעא חיא וקיימא'. אביו של המספר, חסיד 'שומר אמונים', שכידוע הם מה'קנאים' שאינם הולכים לבחירות, לא היו לא ילדים והוא החליט ללכת לבחור בגלל ההבטחה של הרבי. עבר משך זמן מאז הבחירות ובניו לא נפקדו, אז כשאביו פגש קרוב משפחה חב"דניק הוא ביקש ממנו לכתוב על כך לרבי.

הרבי ענה שהוא אף פעם לא הבטיח כזאת הבטחה, "אבל", הוסיף הרבי, "בזכות האמונה הטהורה שלו, הוא יזכה ל'זרעא חיא וקיימא'", וכעבור שנה נולד להם בנם יחידם!

הרב איינהארן מאריך בדבריו, המתובלים בצורה בהירה בדברי הש"ס, ראשונים ואחרונים, בדבר מעלתו הנפלאה והעצומה של סיום בתורה בכלל, ובפרט של סיום הרמב"ם ע"י רבבות אלפי ישראל בכל העולם כולו, ומסיים, שברור שביום זה יש לרבי נחת רוח גדול, בפרט בהיותו תקנה 'אישית' שלו, "וכשהרבי שמח, כל העולמות שמחים יחד איתו, ובמילא מובן שיום זה מסוגל לישועות בכל הענינים, ב"בני חיא ומזוני רויחא"", וכמובן לענין הכי עיקרי, גאולה האמיתית והשלימה.

הרב מיכל דאסקאל שליט"א, ראש ישיבת 'צמח צדיק', נציג חסידות ויז'ניץ סיפר שהרבי מוויזניץ שליט"א, שהי' כמה פעמים אצל הרבי ביחידות ביקש שימסור בסיום הרמב"ם את מה שהוא 'מרגיש' כלפי הרבי, וציין ל'תנא דבי אליהו' "וכן כל חכם וחכם מישראל ש: א. יש בו דברי תורה לאמיתו, ב. מתאנח על כבודו של הקב"ה ועל כבודו של ישראל כל ימיו, ג. מְחַמֵד ומתאוה כל ימיו על כבוד ירושלים ועל בית המקדש ועל הישועה שתצמיח בקרוב בימינו ועל כינוס גלויות - מיד שורה רוח הקודש בקרבו"!...

הרב דאסקאל ממשיך ומספר שבחודש אדר ראשון תשנ"ב הוא הגיע עם מספר אברכים יחד עם הרבי הקודם של ויז'ניץ זצ"ל לניו יורק לביקור קצר. הגיע יום ראשון, זה היה כ"ו אדר ראשון, כשהוא עבר הוא ביקש מהרבי גם בשביל ילדיו, הרבי שאל אותו כמה ילדים יש לו, וכשהוא ענה שש, הרבי ספר שבע דולרים בשביל ילדיו.

הרב דאסקאל מציין בדרך אגב שכמובן שתוך כדי הוא חטף כמה דחיפות רציניות מהמזכיר ר' לייבל גרונר, ומוסיף שהלואי והיינו זוכים גם היום לכאלה דחיפות, אנחנו מתגעגעים לזה...

הרב דאסקאל מאריך ומפליא שהוא מרגיש שיש כאן יד ההשגחה הנעלית מכל שכל והגיון. הרבי נתן לו בתשנ"ב שבע דולרים, והוא שומע איך שהרב בוטמן מספר שבתשנ"ב הרבי כתב לו שימשיך עם הסיומים בשמחה ובטוב לבב,  ושמתחילים את מחזור הל"ד, שבמספר קטן זה שבע!...

הרב דאסקאל ממשיך ומפליא את העבודה הנפלאה של הרבי בבחינת "מתאנח . . על כבודו של ישראל כל ימיו", שהרבי דואג לכל ישראל, מהגדול שבגדולים ועד לקטן שבקטנים. הוא מציין כדוגמא את המכתב שמופיע ב'אגרות משה' מהגאון ר' משה פיינשטיין, שבו הוא מודה לרבי על כך שאחרי שהרבי שמע שהוא הפסיק מסיבות מסוימות להניח תפילין דר"ת הרבי שלח לו סופר מומחה לכתוב לו תפילין, וכן ע"י כל השלוחים בכל רחבי תבל שעל ידם הרבי פועל על כל 'סוגי' היהודים באשר הם.
והרב דאסקאל ממשיך ומאריך על דבר הנתינת כח העצומה שהשלוחים מקבלים מהרבי, ומבלי שיאונה להם כל רע, ושמצליחים לגדל את משפחותיהם לתורה ומצוות וכו' וכו', שזהו ע"י הנתינת כח ש"נראה להם דמות דיוקנו של אביו", עי"ז שזוכרים כל הזמן בשליחות מי הולכים, ושהרבי נמצא איתו כל הזמן, ושענין זה, ההרגשה והידיעה ש"דמות דיוקנו של אביו" נמצא איתו בכל זמן ומצב, הוא התקשרות ונתינת כח שלמעלה מכל ענין של שכל והגיון.

הרב שלמה לייזער שליט"א,  רב דקהל שפע חיים דצאנז-קלויזענבערג, ונציג חסידות קלויזענבורג  פותח את דבריו בכך שהוא רוצה לשתף את הקהל ב'הרגש' פנימי שהיה לו בתקופה האחרונה. לפני תקופה קצרה ביקר אצלו אחיו שהוא רב באה"ק, באלעד, ולפני שנסע לארץ אמר לו אחיו שמכיון שהוא מחתן עוד מעט את בנו הוא מרגיש שהוא צריך לפעול איזה שהוא 'ישועה' לפני נסיעתו...

ענה לו הרב לייזער "בוא ניסע לרבי". זה היה בשתים בלילה והם נסעו לאוהל הקדוש. הרב ליייזער מתאר באריכות את ההרגשה הנעלית והמרוממת שהיתה לו בעומדו שם ומספר שביציאתם הם החליטו לשבת וללמוד משהו מתורתו של הרבי. הם פתחו לקוטי שיחות, ואחיו מיד קפץ ממקומו. זה נפתח בשיחה לפרשת ויחי, והובאו שמה דברי רש"י בפרשה שיוסף הצדיק הראה ליעקב "שטר אירוסין ונישואין". הרי בדיוק בשביל זה הוא הגיע לבקש ברכה!...

הרב לייזער ממשיך לתאר את ההתפעלות העצומה שיש לכל אחד שלומד, אפילו קצת, בתורתו של הרבי. תורת הרבי בלולה מהכל, פשט רמז דרוש וסוד, והכל ברור ומאיר באור יקרות. והוא מספר שאחרי שאחיו כבר חזר לארץ והם דיברו בטלפון, הוא אמר לו שהוא איננו מצליח לשכוח את החוויה שהוא עבר...

הרב ליייזער ממשיך ומבאר באריכות, בקשר עם פרשת השבוע, את 'תכונותיו' וגישתו של מנהיג אמיתי, שהוא יודע להנהיג את עדתו באופן שלכתחילה לא יפלו לבוץ, לכתחילה לא ימעדו בדרך, והוא מאריך לתאר שרואים זאת בצורה מוחשית אצל הרבי, ומביא כדוגמא את פרשת 'מיהו יהודי' שהרבי מעורר עליו כבר משנות הלמ"דים, והיום כולם רואים את הנזק, וכבר אינם יודעים איך לצאת מזה...

הרב לייזער ממשיך ומספר שרק לפני כמה שבועות סיפר לו יהודי, ששייך לחוג שאינם אוהדי ליובאוויטש בלשון המעטה, שלפני בערך ארבעים שנה, בהיותו אברך צעיר, ובלי יותר מידי שכל... הוא דיבר פעם בצורה בוטה על הרבי ודרכו בקודש בקירוב יהודים וכו'. עברו שנים וליהודי הזה היה בן שירד מהדרך, ופרק מעליו עול מלכות שמים בצורה מוחלטת, והנה, פגש הבן בשליח חב"ד שהניח אתו תפילין ובמשך הזמן החזירו בתשובה שלימה.

מתוך חרטה על העבר, ומתוך רצון לבטא את הכרת הטוב שלו לרבי הוא נסע לרבי. כשהוא עבר הוא אמר לרבי שהוא מבקש סליחה על כך שפעם הוא דיבר בצורה לא יפה על הרבי ושיטתו, ושהוא הרגיש על בשרו את הצער מבנו שירד מהדרך וששלוחיו של הרבי קירבוהו, ולכן הוא הגיע להגיד תודה.

פנה אליו הרבי ואמר: "אצל מו"ח אדמו"ר היה כל יהודי כמו בן יחיד!..."
הרב גרשון טענעבוים שליט"א, המנהל של 'איגוד הרבנים' מאריך בדבריו על החשיבות והצורך באהבת חינם כדי להביא את הגאולה האמיתית והשלימה ומסיים ש'כינוס השלוחים העולמי' שהתקיים כאן לא מזמן, בו השתתפו אלפי שלוחים, הוא הביטוי והמפגן הכי גדול של אהבת ואחדות ישראל שקיים, שכל השלוחים האלו מקבלים את כוחותיהם מהרבי ע"י קיום הוראותיו, שמהם הוא לימוד הרמב"ם בהתמדה ושקידה.
הרב בוטמן חותם את המעמד בהודעה שסיום הרמב"ם  הבא יהי'  בו' כסלו תשע"ו, והסיום יעשו הרמב"ם והרבי בגאולה האמיתית והשלימה, נאו!

הרב בוטמאן מודה לבנו הרב יוסף יצחק בוטמאן על הארגון המיוחד של סיום הרמב"ם.
בסוף הסיום נהנו המשתתפים ממקהלה מיוחדת "קאפעליע" בניהולו של ר'  יוסי כהן.
תם ולא נשלם. משתתפי הקהל העצום הלכו לבתיהם שמחים וטובי לב. "איפה יש לנו עוד הזדמנות כזאת לשמוע דבריהם של נציגי חצרות החסידים מדברים על הרבי בערגה כזו" אמר חסיד בהתפעלות. זה הי' ממש מפגן עצום של השתתפות רבנים, ראשי ישיבות, אורחים ונציגי חצרות חסידים באופן נפלא, וכולם נקבצו ובאו לעודד את לימוד הרמב"ם ולהתחמם לאורו של מחולל התקנה שמכין את העולם לגאולה, ויוציא אותנו מהגלות תיכף ומיד ממש!