קול התורה הנישא מתוך הבניין הנאה, ברחוב דוד ילין בירושלים, מבשר כי במקום שוכנת ישיבה. אבל כשנכנסים פנימה וסוקרים את פניהם של כמאה הלומדים במקום, מבינים מיד כי אין זו עוד ישיבה. מכון 'מעיינות', שיציין החודש עשור להקמתו, הוא מסגרת ייחודית לסטודנטים יהודים מחו"ל, המבקשים לקחת פסק-זמן מהאקדמיה – לתקופה שבין חצי שנה לשנתיים – ולהתוודע ליהדותם. אצל רובם מתקיים הביטוי 'הציץ ונפגע'

"בנינו תכנית לימוד מיוחדת, שבסופה יכול כל תלמיד להיקלט במסגרת ישיבתית רגילה", אומר הרב כתריאל שם-טוב, המנהל את המכון לצידו של הרב שלמה גשטטנר. ואכן, במשך השנים נקלטו מאות מבוגרי המכון בישיבות גבוהות. מיותר לציין כי הללו המשיכו לאחר מכן באותו מסלול והקימו בית יהודי נאמן.


שליחות במישיגן

שנים רבות עוסק הרב שם-טוב (39), אב לשישה, יליד שכונת קראון-הייטס בברוקלין, בקירוב לבבות. על מקרה בלתי-נשכח שקרה בחנוכה, לפני עשרים שנים, סיפר השבוע: בערב חנוכה תשמ"ז יצאנו, עשרה תלמידים מחצר הרבי מליובאוויטש, למדינת מישיגן, להפיץ בה את אור החנוכה. נחלקנו לצמדים, ולכל צמד ניתנה רשימת ערים לפעול בהן. אני וחברי יצאנו לאזור הצפוני ביותר של המדינה (אפר-פנינסלה), שהוא אזור קר ונידח מאוד, ובו מעט מאוד יהודים. עברנו ממקום למקום, מדליקים עוד נר ועוד ניצוץ יהודי.

אור ליום חמישי, נר שישי של חנוכה, הגענו להוטן, עיר הבנויה על צלע הר תלול. שלג ירד והיה מסוכן לנוע בכבישים. התלבטנו אם לחתום את מסענו ולשוב לניו-יורק לקראת שבת. בינתיים נכנסנו לאכסניה מקומית.

פעילות במסעדה

"התקשרנו למרכז השידורים של חב"ד בניו-יורק. בדיוק באותם רגעים נשא הרבי שיחה בבית-מדרשו. והנה אנו שומעים את הרבי אומר: "הדלקת נרות חנוכה 'על פתח ביתו מבחוץ' פועלת גם על אומות- העולם, ובלשון הגמרא 'עד דכליא ריגלא דתרמודאי', והפירוש הפנימי בזה הוא שנר חנוכה מבטל ('כליא') את מציאות המרידה בה' ('תרמודאי')...".

החלטנו לצאת ולפעול במקום, גם אם לא נפגוש יהודים. לאחר חיפוש קצר הגענו למסעדה. עם כניסתנו השתררה במקום דממה. ניצלנו זאת וסיפרנו לסועדים בקצרה על חג החנוכה. הוצאנו חנוכייה והדלקנו בה נרות. לאחר מכן השמענו כמה מילים על חשיבותן של 'שבע מצוות בני נח'. זכינו לתשואות סוערות וחזרנו לאכסניה.

"אני חוזר"

בשעה חמש בבוקר קמנו לצאת לדרכנו. הכול היה עטוף שלג. לפתע שמענו צעקה, כמו טובע הזועק להצלה: "ר-ב-י!... ר-ב-י!...". כעבור רגע הגיע אלינו אדם בריצה. "אתם הייתם בלילה במסעדה", שאל-אמר. הוא דיבר עברית. ישראלי שירד מהארץ, התחתן עם גויה ומתגורר בעיר הנידחת הזאת. היהודי ביקש את עצתנו איך לשוב לחיי היהדות ולהיפרד מהאישה הלא-יהודייה. הוא היה נסער כולו, ובטרם נפרדנו חיבק אותנו חיבוק עז ביותר. "אני חוזר לארץ!", אמר בטון נחוש ובעיניים דומעות. נסענו לדרכנו אפופי התרגשות, חשים שותפים להצלתה של נפש יהודית מאבדון.

מאז חלפו עשרים שנה, והרב שם-טוב מוסיף לעורר את הניצוץ החבוי בליבם של צעירים יהודים. לא רק בחנוכה.