חב"ד איננה פתק בקלפי! | חסיד כאוב בטור נוקב ערב הבחירות
מדי מערכת בחירות חוזר המחזה המוכר, המפלגות מחזרות אחר קולותיהם של חסידי חב"ד, עסקנים מפרסמים הצהרות, ואישים בעלי מעמד ציבורי מסבירים לציבור איזו רשימה ראויה לתמיכתו.
כשלעצמו, זהו חלק מן המציאות הציבורית, אלא שהבעיה מתחילה כאשר העדפה מפלגתית, או פרשנות אישית להוראות הרבי, מוצגת כהוראה מחייבת בשם הרבי. הרבי הורה - עלינו לקיים, אך איש מאיתנו לא קיבל בכך סמכות להוסיף הוראות בשם הרבי מדעת עצמו.
חובת ההצבעה איננה רישיון להשתייכות מפלגתית
אין כל ספק באשר לעמדתו הברורה של הרבי בדבר עצם ההשתתפות בבחירות, באגרות קודש חלק ד' עמ' שמ"ה, באיגרת מכ"ד בסיוון ה'תשי"א, מורה הרבי על חובת ההשתתפות בבחירות וההצבעה בעד הרשימות החרדיות ביותר, ואף מעניק רשות לפרסם את דעתו.
גם בהמשך השנים שב הרבי והבהיר את חשיבות ההצבעה ואת אמת המידה שלפיה יש להכריע, במענה שנדפס באגרות קודש חלק י"א עמ' רע"ט, הורה הרבי על השתתפות בבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות, ועל הצבעה לרשימה היותר חרדית, תוך השפעה גם על הזולת להשתתף בהצבעה. הדברים ברורים!
אבל שאלה אחת נותרת פתוחה, מי הוא המוסמך להכריע איזו רשימה, במציאות פוליטית מסוימת, עומדת בדרישות הללו, באופן שהכרעתו תוצג כהוראה של הרבי?
יש מקום לבירור הלכתי וציבורי, יש מקום לשמוע דעת רבנים, ויש מקום לשיקול דעת רציני. אולם הכרעה של אדם, גם אם היא מבוססת על ניתוח מעמיק, איננה הופכת מעצמה להוראה חדשה של הרבי.
מיסודות שיטת ליובאוויטש
כאן מגיעים ליסוד שאין להקל בו ראש, במכתבו מט"ו טבת ה'תשי"ד מבהיר הרבי את הזהירות המיוחדת של ליובאוויטש מכל זיקה מפלגתית, והעמיד את הדברים כחלק מיסודות שיטתה בעבודת הכלל .ובאגרות קודש חלק ח', עמ' נ"ט, מבהיר הרבי שוב את הקו שלפיו אין לקבל על עצמם עניין שיש בו זיקה מפלגתית.
לא מדובר בשיקול תדמיתי או בהנהגה שנועדה להקל על היחסים עם הציבור, זוהי שיטה עקרונית, ליובאוויטש אינה סניף של מפלגה, בית חב"ד אינו מטה בחירות, הרבנים, המוסדות, השלוחים והפעילות הציבורית אינם שייכים למחנה מפלגתי זה או אחר.
הרבי רצה שחב"ד תהיה כתובת לכל יהודי, כאשר חב"ד הופכת מזוהה עם מפלגה, עלולה להיפגע עצמאותה, ועמה היכולת לפעול למען כלל ישראל.
ואין זו השערה בלבד, יש מענה של הרבי על הצעה להתחייב כי פעילות הבחירות וקולות חב"ד יינתנו לאגודת ישראל במסגרת הסדר הנוגע לבית ספר בלוד' הרבי שלל את עצם ההצעה מתוך הדגשת על־מפלגתיותה המפורסמת של חב"ד (ספר שליחות כהלכתה עמ' 504).
זאת היא הדרך שהתווה הרבי, ואין כל סיבה להניח שהיא חדלה להיות מחייבת כאשר מתקרבות הבחירות.
שלוש השלמויות - אין חצי שלימות!
אחת הטענות המרכזיות הנשמעות בעת מערכות בחירות היא כי מפלגה מסוימת נאמנה במיוחד לשלמות הארץ, לשלמות התורה או לשלמות העם, ומשום כך על חסידי חב"ד לתמוך בה, אלא שכאן טמונה טעות יסודית בהבנת עניינן של שלוש השלמויות.
שלמות התורה, שלמות העם ושלמות הארץ אינן שלוש סיסמאות נפרדות שאפשר לבחור מתוכן את הנוחה לנו ביותר, הן שלושה יסודות הקשורים זה בזה, ומשלימים זה את זה.
אין לדבר על שלמות העם תוך התעלמות משלמות התורה, המגדירה את מהותו וקדושתו של עם ישראל, כמו שאין לדבר על שלמות התורה תוך התעלמות מן ההוראות הנוגעות לשלמות הארץ, באותה מידה שאין להציג את שלמות הארץ כעניין העומד בפני עצמו, במנותק ממכלול הוראות התורה ומאחריותנו לכלל ישראל.
בשיחת שבת פרשת מטות־מסעי - מבה"ח מנ"א ה'תשמ"ב ביאר הרבי את הקשר בין שלמות העם ושלמות התורה, ואת הזכייה בשלמות הארץ בגאולה האמיתית והשלמה. הדברים נדפסו בתורת מנחם - התוועדויות ה'תשמ"ב חלק ד', עמ' 1933, ושוב בשיחת שבת פרשת מקץ - שבת חנוכה ה'תשד"מ (בה הרבי זעק מקירות ליבו על ההסכם של קעמפ דייויד) הובאו שלוש השלמויות זו בצד זו כמכלול אחד, כמו כן בתורת מנחם - התוועדויות ה'תשד"מ חלק ב', עמ' 703 - 705, ועוד.
שלימות פירושה שלימות, חלק מן השלימות איננו שלימות.
ומכאן עולה שאלה נוקבת, כיצד ניתן להעניק למפלגה מסוימת חותמת של נאמנות להוראות הרבי רק משום שהיא מדגישה אחת משלוש השלמויות?
האם די בנאומים נלהבים למען שלמות הארץ, אם בנושאים הנוגעים לשלמות התורה נוקטת אותה מפלגה דרך אחרת? האם די בהצהרות בדבר שמירת התורה, כאשר בפועל מתקבלות החלטות שיש לבחון את השלכותיהן על שלמות העם או על שלמות הארץ?
ובאותה מידה, האם די בהצהרות ובסיסמאות, גם כאשר הן נשמעות בכל שלושת התחומים, בלי לבחון את המעשים בפועל?
מי שמבקש לבחון נאמנות לשלוש השלמויות חייב לבחון את שלושתן יחד, ולא לבחור את התחום המתאים להשקפתו הפוליטית ולהעלים עין מן השאר.
ומכאן גם המסקנה העקרונית, לא ייתכן להפוך את אחת משלוש השלמויות למכשיר שבאמצעותו מעניקים למפלגה מסוימת את הבעלות על נאמנותם של חסידי חב"ד.
השאלה איזו מפלגה פועלת בהתאם להוראות הרבי מחייבת בחינה של מעשים, החלטות, התחייבויות ותוצאות, זו בחינה מורכבת, שאנשים שונים עשויים להגיע בה למסקנות שונות.
ולפיכך, גם מי שהגיע למסקנה ברורה בדבר הרשימה הראויה ביותר להצבעתו, אינו רשאי להציג את אותה מסקנה האישית כהוראה מפורשת של הרבי.
ה'תשמ"ט, דווקא החריג מוכיח את הכלל
יש המזכירים את בחירות ה'תשמ"ט, שבהן ניתנה הוראה מיוחדת מהרבי לפעול למען אגודת ישראל, ואכן, אין להתעלם מתקדים זה, אך אין להתעלם גם מן האופן שבו ניתנה אותה הוראה, היא הוגדרה במפורש כהוראה יוצאת מן הכלל, לאותה מערכת בחירות, בהתאם לכך התגייסו רבני ועסקני חב"ד לפעול למען הרשימה.
לאחר שהסתיימה המשימה, התקבל מענה הרבי לרב יוסף יצחק אהרונוב, שלפיו הסתיימה התעסקות צעירי אגודת חב"ד בנושא הבחירות, ועליהם לשוב לעבודתם במבצעים.
הוראה חריגה, מפורשת ומוגבלת בזמן אינה יכולה להפוך מאליה לתקדים המתיר מעורבות מפלגתית קבועה, אדרבה, כאשר הרבי ראה לנכון לחרוג מן הדרך הרגילה, ניתנה על כך הוראה מיוחדת.
אם כן, מי נתן למאן דהוא את הסמכות להכריז כיום על חריגה חדשה? גם מעמד תורני חשוב אינו מקנה סמכות לדבר בשם הרבי.
כאן מצויה הנקודה הרגישה ביותר, כבודם של רבנים ותלמידי חכמים, במקומו עומד, ובוודאי יש להתייחס בכובד ראש לדעת תורה ולסמכותם של רבנים בענייני הלכה, אבל יש להבחין הבחנה ברורה בין הוראה שנותן רב מכוח סמכותו לבין הוראה שהוא מייחס לרבי.
אלו שני דברים שונים, רב יכול להורות במסגרת סמכותו, הוא יכול להביע את דעתו באשר לבחירות, ואף לנמק מדוע לדעתו מפלגה מסוימת עדיפה על חברתה, אולם אין לאיש - גדול ככל שיהיה - רשות להציג את דעתו כהוראה חדשה של הרבי, ללא מקור מפורש לכך.
אין זו פגיעה בכבוד הרבנים ח"ו, זוהי שמירה על הגבולות שבין סמכות אישית לבין ייחוס הוראה לנשיא הדור, נאמנות לרבי מחייבת אותנו לדייק בדבריו, ולא פחות מכך להיזהר מלהכניס לפיו דברים שלא אמר.
הבחירה שלנו, ולא ההצהרה שלנו
ומכאן למסקנה המעשית, שאולי דווקא היא החשובה ביותר, הרבי הורה להשתתף בבחירות, עלינו לקיים את הוראתו.
אבל האם פירוש הדבר שכל חסיד צריך להכריז ברבים למי הצביע? האם חובת ההצבעה כוללת גם חובה להפיץ מודעות, לפרסם הצהרות ולשכנע את הציבור כי פתק מסוים הוא הפתק החב"די? אין כל הכרח בכך.
אדרבה, על רקע ההקפדה המיוחדת של הרבי על על־מפלגתיותה של חב"ד, יש טעם רב לשמור את ההכרעה המפלגתית האישית הרחק מן הבמה הציבורית, ולהימנע מהפיכתה להצהרה בשם החסידות.
חייבים לעמוד בתוקף על שלוש השלמויות, חייבים להשמיע דעת תורה בעניינים ציבוריים, ומעל הכל - חייבים לקיים את הוראות הרבי, אבל לא כל עמדה חייבת להפוך לתעמולת בחירות, ולא כל הכרעה אישית זקוקה לפרסום.
יש דברים שדווקא השתיקה יפה להם, והפתק האישי שאנו מניחים מאחורי הפרגוד הוא בהחלט אחד מהם.
חב"ד אינה עומדת לבחירה
מפלגות מתחלפות, קואליציות קמות ונופלות, הבטחות ניתנות ונשכחות, אולם שליחותה של ליובאוויטש עומדת מעל חילופי השלטון ומערכות הבחירות.
ואולי דווקא בשעה שבה הכול מבקשים לגייס עוד תומכים, עוד קולות ועוד אישים בעלי השפעה, מחובתנו להזכיר כי השם ליובאוויטש איננו נכס העומד לרשותו של אדם כלשהו.
אי אפשר למסור אותו למפלגה, אי אפשר לצבוע אותו בצבע פוליטי, ואי אפשר להפוך הכרעה אישית, חשובה ככל שתהיה, להוראה בשם הרבי.
ובשורה התחתונה:
צריך לבחור מפני שהרבי הורה לבחור. צריך לבחון את מכלול הוראות הרבי, ובכללן את שלוש השלמויות שאינן ניתנות להפרדה. צריך להיזהר מייחוס הוראות לרבי ללא מקור מפורש, בלי קשר למעמדו של מי שמביע את דעתו. וצריך לשמור על על־מפלגתיותה של חב"ד, גם כאשר הרוחות הפוליטיות סוערות.
ביום הבחירות נכנס אל מאחורי הפרגוד, נכריע לפי הבנתנו וההדרכה המוסמכת שקיבלנו, ונקיים את חובתנו, וכשנצא מן הקלפי, נמשיך בשליחותנו כחסידי חב"ד, בלי להפוך את שמה של ליובאוויטש לתווית מפלגתית.
כי הפתק בקלפי הוא שלנו.
ליובאוויטש איננה שלנו כדי למסור אותה למפלגה, חב"ד איננה פתק בקלפי!
מאפשרים לכם לקבל
