לא הצביע בבחירות וביקש מחילה: כך השיב הרבי
המכתב שהגיע אל הרבי הכיל בקשה יוצאת דופן. הכותב לא השתתף בבחירות, וכעת ביקש שהרבי ימחל לו. שמו אינו מופיע באיגרת הנדפסת, וגם הנימוקים שהביא להימנעותו אינם מפורטים בה. אבל התשובה שקיבל, בי״ג באלול תשט״ו, הותירה מעט מאוד מקום לספק.
״במ״ש שאני אמחול על מה שלא השתתף בבחירות. הנה פשיטא שאין זה ענין פרטי שלי עאכו״כ קפידא שלי״, נכתב במענה שנשלח בשם הרבי.
בהמשך הוסבר מדוע: כאשר בעל זכות בחירה נמנע מלהצביע לרשימה החרדית, הוא מגדיל את משקלן היחסי של הרשימות המתנגדות לתורה. ההימנעות אינה מסתיימת בהחלטה אישית להישאר בבית. יש לה תוצאה ציבורית, וממילא גם אחריות.
לקראת הבחירות המתקרבות, שבנו אל האיגרות ואל ההוראות. מתוכן מצטיירת עמדה תקיפה ועקבית: חב״ד נשמרת מזיקה מפלגתית, והיחיד מחויב להשתמש בקולו כדי להשפיע.
כבר מהבחירות הראשונות
שורשיה של ההוראה מגיעים עוד אל הרבי הריי״צ. לקראת הבחירות הראשונות בישראל, בחורף תש״ט, נשאל על ההשתתפות בהן. בתשובתו, שנדפסה באגרות קודש שלו, כרך י׳, עמוד לב, כתב:
״בוודאי חובה על כל אחד ואחד שראוי לבחור לא יוותר על זכותו זה״.
הרבי הריי״צ התייחס גם לבחירת הרשימה: יש להשתדל לתמוך ביראים יותר, תוך הסתייגות ממי שמשתמשים בשם התורה והיראה לעשיית מחלוקת ופירוד לבבות.
כעבור כשנתיים, עוד לפני קבלת הנשיאות הרשמית בי׳ בשבט תשי״א, כבר נמסרה הוראה מפורשת של הרבי בנושא.
במכתב מזכירות מערב ראש חודש כסלו תשי״א, המופנה לרב שלמה יוסף זוין, נמסר כי ביום הקודם שוגר מברק בשם הרבי. הוא ביקש לפרסם את עמדתו בעד השתתפות המונית בבחירות לעיריות והצבעה לרשימות חרדיות, באופן שיבטיח את מספר הנציגים החרדים הגדול ביותר.
כבר בהוראה המוקדמת הזאת מופיע שיקול מעשי: כיצד להשתמש בפתק כדי להשיג השפעה ממשית.
״שלא ילך לאיבוד אפילו קול אחד״
לקראת הבחירות לכנסת השנייה קיבלה ההוראה ביטוי רחב עוד יותר. בכ״ד בסיוון תשי״א כתב הרבי לחברי הוועד הפועל של אגודת חסידי חב״ד בארץ הקודש על חובת ההשתתפות בבחירות, הן בהצבעה אישית והן בהשפעה על הזולת.
את היעד ניסח במילים חדות: ״שלא ילך לאיבוד אפילו קול אחד״.
הרבי העניק רשות וייפוי כוח לפרסם את דעתו בתקיפות, וקרא לפעול להגדלת מספר המצביעים לרשימות החרדיות ביותר. בהערה מעשית בסוף המכתב הוסיף שיש לפעול גם בקרב הנשים והצעירים, בלי להמתין להשלמת ההתארגנות של המחלקות שנועדו לעסוק בהם. הזמן, הבהיר, קצר.
המכתב מלמד שחובת ההצבעה לא נועדה להישאר ידיעה אישית. מי שיכול להשפיע על אחרים, נדרש להביא גם אותם אל הקלפי.
להצביע — ולהישאר מעל למפלגות
לצד ההוראות הללו שמר הרבי בקפדנות על עצמאותה של חב״ד. במכתב מט״ו בטבת תשי״ד הסביר כי ההימנעות מזיקה מפלגתית היא מיסודות דרכה של ליובאוויטש בעבודת הכלל. לעמדה הזאת היה גם מחיר. הרבי תיאר מקרים שבהם הותנה סיוע לחסידים בהצטרפות למפלגה. חב״ד נדרשה לשמור על דרכה גם מול לחץ כזה.
מכתב נוסף, מכ״ח בתמוז תשט״ו, מחדד את ההבחנה. הרבי תמך בהקמת חזית דתית טכנית לצורך הבחירות, אך הסתייג ממיזוג השקפות. באותו מכתב גם התנגד לכניסה לקואליציה שעליה דובר.
הוא הסביר שהצבעה מחזקת את האפשרות להגן על ענייני היהדות, בעוד כניסה לקואליציה עלולה להטיל אחריות לחוקים ולגזירות הנעשים במסגרתה. משום כך, הוראה נגד השתתפות בקואליציה אינה הוראה להימנע מהצבעה. הרבי עצמו הבחין בין הדברים במפורש.
החריגה שהוגדרה מראש
בתשמ״ט הגיעה הוראה יוצאת דופן: לפעול למען רשימת אגודת ישראל. בהודעה שנמסרה בשם הרבי הודגש שמדובר בחריגה לאותה מערכת בחירות.
חסידי חב״ד יצאו לפעילות נרחבת. אבל לאחר הבחירות נמסרה הוראה לשוב לעמדה המסורתית שמעל למפלגות ולעבודת הפצת התורה והחסידות. ההתגייסות המיוחדת לא הפכה את חב״ד לחלק ממנגנון מפלגתי.
בעוד ימים יעמדו שוב בעלי זכות הבחירה מאחורי הפרגוד. האיגרת מתשט״ו מזכירה כי גם מי שבוחר להישאר בבית וכתוצאה מכך תיבחר ממשלה ללא השתתפות דתית, מסייע בפעולות הנוגדות לדרך ההלכה.
מאפשרים לכם לקבל
