משכורות זעומות ומחיר חינוכי כבד: שערוריית הישיבות
אנחנו מפקידים בידיהם את האוצרות היקרים ביותר שלנו, ומצפים מהם שידאגו שהילדים שלנו יגדלו כתמימים, יראי שמיים, חסידים ולמדנים. אבל האם הנהלות הישיבות מעניקות לאנשי הצוות את התנאים הדרושים כדי לעמוד במשימה?
תחקיר מיוחד של COL צולל אל תנאי העבודה והשכר של הר"מים והמשפיעים בישיבות חב"ד.
"הורה התקשר אליי אתמול והתלונן שאני לא משקיע מספיק בילד שלו", סיפר ל־COL ר"מ מוכר באחת מישיבות תומכי תמימים המובילות בארץ. "והאמת? הוא צודק. אבל אני פשוט לא מצליח למצוא את הזמן ואת פניות הדעת הדרושה לכך. מהרגע שאני קם בבוקר ועד שאני הולך לישון, אני נמצא במרדף בלתי פוסק אחרי הפרנסה. גם כשאני יושב בישיבה, הראש שלי טרוד בשאלה מאיפה אביא עוד כסף כדי לפרנס את המשפחה. אני מקבל מהישיבה משכורת של 5,000 שקלים בחודש, שבקושי מספיקה לשכר הדירה. איך אפשר במצב כזה להיות שקוע באמת בחינוך של הבן שלו, להבין מה עובר עליו ולחשוב איך לעזור לו להתקדם?"
זו סוגיה שכמעט לא מדברים עליה, אף שהיא נוגעת לכל משפחה חב"דית: שכרם הנמוך של אנשי הצוות בישיבות. המציאות הזו מרחיקה מהתחום אנשי חינוך מוכשרים, וגם את מי שבוחרים להתמסר לשליחות החינוכית היא מאלצת לנהל מרדף בלתי פוסק אחר מקורות הכנסה נוספים, על חשבון הזמן, הכוחות ופניות הדעת הנדרשים לעבודתם. ומי שמשלמים את המחיר הם הילדים שלנו.
משכורות רעב
מסקירה שערכנו בקרב רוב ישיבות תומכי תמימים בארץ עולה תמונה מדאיגה: ר"מ משתכר במקרים רבים בין 4,500 ל־5,000 שקלים בחודש. אצל המשפיעים הסכומים נמוכים אף יותר, ונעים בסביבות ה-3,000 שקלים בלבד.
ברוב הישיבות, אנשי הצוות אינם מקבלים תשלום על השעות הנוספות שהם מקדישים לתלמידיהם: שיחות אישיות עם בחורים, התוועדויות הנמשכות שעות ארוכות וליווי אישי גם מעבר לשעות הלימודים. כל אלה הם חלק בלתי נפרד מהשליחות החינוכית, אך אינם באים לידי ביטוי בתלוש השכר.
לכך מצטרפת בעיה נוספת: ברבות מהישיבות כמעט שלא קיים מנגנון מסודר של תוספת ותק. איש צוות יכול להקדיש עשר ואף עשרים שנה מחייו לחינוך הבחורים, למסור אלפי שיעורים וללוות דורות של תלמידים, ועדיין להשתכר כמעט את אותו הסכום שקיבל כשהיה אברך צעיר.
אמנם ישנן ישיבות שבהן נעשה מאמץ לשלם לאנשי הצוות משכורות גבוהות יותר, הנעות בין 7,000 ל־8,000 ואף 9,000 שקלים בחודש, ונעשה מאמץ להתאים את השכר לשנות הוותק. אולם מהבדיקה שערכנו עולה כי במרבית הישיבות המציאות עדיין רחוקה מכך.
וכששכר הדירה לבדו עשוי להגיע ל־5,000 שקלים ויותר, אנשי צוות רבים נאלצים למצוא מקור פרנסה נוסף. דווקא האנשים שמהם אנחנו מצפים להתמסר לחינוך ילדינו מוצאים את עצמם מתרוצצים בין הישיבה לעבודות נוספות, בניסיון לסגור את החודש.
לעיתים מציעות הנהלות הישיבות פתרון אחר: קבלת תפקיד נוסף בתוך הישיבה, תמורת הגדלת המשכורת. אלא שגם לפתרון הזה יש מחיר. איש צוות שהיה מופקד על כ־30 תלמידים נדרש כעת ללוות כ־60, ואף יותר תלמידים. האחריות מוכפלת, העומס גדל, והיכולת להעניק לכל תלמיד את תשומת הלב הדרושה לו מצטמצמת.
"נפלתי לחובות כבדים ונאלצתי לעזוב"
סיפורו של משפיע מוכר בחב"ד, שהגיע לידי COL, ממחיש את המציאות שמאחורי המספרים:
"במשך שנים עבדתי בישיבה כמשפיע וכמשיב בסדר נגלה. השקעתי את הנשמה בתלמידים, אבל המשכורת שלי נשארה בדיוק כפי שהייתה בשנה הראשונה לנישואיי: 4,500 שקלים בחודש. במשך השנים הצלחנו איכשהו להסתדר. רעייתי עבדה קשה, ואני יכולתי להמשיך להתמסר לחינוך הבחורים. אבל כשהתחלנו לחתן את הילדים הכול השתנה. ההוצאות גדלו, החובות תפחו, והגענו למצב שבתקופות מסוימות פשוט לא היה לנו כסף לקנות מצרכים לשבת. נאלצנו להתארח אצל ידידים."
"ניסיתי שוב ושוב לדבר עם ההנהלה", הוא משחזר בכאב, "אבל התשובה הייתה תמיד אותה תשובה: אין כסף. בשלב מסוים הבנתי שאין לי ברירה ונאלצתי לעזוב את המשרה. היום אני עובד במקום אחר, פחות שעות, ומשתכר בממוצע כ־10,000 שקלים בחודש — יותר מפי שניים ממה שקיבלתי בישיבה".
לא נותנים למשפיע להשפיע
בשנים האחרונות נשמעות לא מעט טענות כלפי הישיבות. הורים מספרים על בחורים שנופלים בין הכיסאות, על הידרדרות רוחנית שאולי הייתה יכולה להימנע אילו מישהו היה מבחין בה בזמן, ועל תלמידים שנכנסו לישיבה מלאי כוחות, אך לא הצליחו לפרוח בתוכה.
מטבע הדברים, הטענות מופנות אל מי שנמצאים בקשר ישיר עם הבחורים: המשפיעים, הר"מים והמשגיחים. אלא שהתחקיר שלנו מעלה שאלה נוספת: האם ניתנים לאנשי הצוות הכלים והתנאים הדרושים כדי למלא את תפקידם?
כשמשפיע מסיים את סדר יומו בישיבה וממהר לעבודה נוספת, מתי בדיוק הוא אמור למצוא את הזמן לשיחה ארוכה עם בחור שמתקשה בלימוד? וכשר"מ טרוד בדאגות הפרנסה, כמה פניות דעת נותרת לו לחשוב על תלמיד שמצבו הרוחני מדאיג אותו?
אין בכך כדי לפטור איש מאחריות חינוכית. מי שקיבל על עצמו לחנך בחורים נושא באחריות עצומה, ושכר נמוך אינו יכול להצדיק הזנחה של תלמיד. אבל גם אי אפשר להתעלם מהתנאים שבהם נדרשים אנשי הצוות למלא את שליחותם.
השאלה אינה רק כמה מרוויח ר"מ או משפיע, אלא איזו ישיבה אנחנו רוצים עבור הילדים שלנו. אנחנו מצפים מאיש צוות להכיר כל בחור, לזהות משבר לפני שהוא מתפרץ, לשבת עם תלמיד לשיחה גם בשעת לילה מאוחרת ולהמשיך לחשוב עליו הרבה אחרי שהסדר הסתיים. כל אלה דורשים הרבה יותר מארבע שעות עבודה ביום — הם דורשים אדם שהראש והלב שלו פנויים לתלמידיו.
אי אפשר לבקש מסירות נפש כאידיאל, ולהפוך אותה לשיטת שכר.
אחרי שהרבה טובים יושבים בבית כי אין להם מה לתת במסגרת שמור לי ואשמור לך
כך נראים המוסדות שלנו
"כי לא הטובים לטייס"
א. 9000 שח זה גם לא משכורת למי משלם שכירות 4500 ויש לו אשה וילדים
ב. במשרד החינוך משלמים יותר מכפול מהישיבות
הטענה של הישיבות תעשו תוארים כמו במשרד החינוך ותקבלו יותר
בפועל התוארים האלו 95 אחוז מהם לא רלוונטי לר"מ ומשפיע בתומכי תמימים
וגם העליה בשכר לא ניתנת כמו שבשמשרד החינוך אלא הרבה פחות לפי ההחלטה של המנהל
זה משום שהמשכורת משולמת על ידי הישיבה ולא על ידי משרד החינוך
השכר ניתן לפי משרד החינוך והמנהל חייב להעביר את מה שמקבל ממשרד החינוך, אם הוא לא מעביר זה גניבה. זה כמובן לא סיבה למה לא לעשות תארים.
המצב כיום לא יכול להימשך. אני מכיר רמים שעובדים בשלוש עבודות! רק כדי להביא אוכל לילדים שלהם!
כמו שכתבתם ר"מ אבל בעיקר משפיע לא יכול לעבוד ולהתמסר לעבודתו הקדושה כמו שנידרש. יישר כוח, מאמין שהתחקיר יכול להיות יותר גדול
בדיוק בשביל זה נועדו גבירים מסביב לעולם זה דורש לעבור מאחד לשני לגייס לאסוף ובשביל זה בדיוק נועדו ראשי הישיבות
תמיד ההרגשה היא לבד במערכה
ההתמסרות היא 24/7
והשכר לעומת השעות בפועל הוא אפילו לא שכר של עובד מכולת....
שליחות שליחות, אבל עלינו לגדל את ילדינו בכבוד.
אני בעצמי רואה את זה. בישיבות מסוימות איך שהמשפיעים רוצים להתמסר מעבר לשעות הרגילות ולדבר עם התמים על מצבו הרוחני וכו.
שהיום הדברים האלה קצת בכללי צריכים חיזוק.
השיחות האלה חשובות ומועילות יותר ממה שחושבים כדי להציל בחור משאול תחתית ר"ל.
זה צריך להיכנס לחלק בלתי נפרד בשכר של המשפיע או הרמ ואפילו מעבר לכך!
ברור לי כשמש שאם ר"ם בישיבה מרוויח 20 אלף ועוד וותק וכל מיני הטבות, היה לנו צוות מהכי טובים,
אבל
א. לא דובר בכלל על יוקר המחיה והמצב הכללי הלא פשוט
ב ועיקר. אלפי מכתבי הרבי בנושא מי עושה טובה למי גודל הזכות לעבוד במוסדות רבותינו נשיאינו והברכה בבריאות הצלחה נחת מהילדים וכו'
שכר הלימוד נועד בשביל המשכורות, אם תמשיכו לבקש הנחות לא יהיה איך לשלם למשפיעים
האם אתם רוצים להציע פתרון?
לשבת על המקלדת לחקור ולהתלונן זה הכי קל
להאשים שהצוות לא יכול לדאוג לבחור כי.... זה גם קל
אבל האמת היא שגם הישיבות מתמודדת קשה עם קיצוצי התקציבים, עם הרבה! הורים המבקשים הנחות.
במצב כזה גם ידי הישיבות קצרים מלעזור.
אם רוצים שההנהלות יעלו את שכר הלימוד זה יוכל אולי להוסיף.
הבעיה היא שאין הבטחה שהכסף יגיע לצוות.
אולי כדאי שההורים שאכפת להם יעבירו כסף לאיש הצוות.
בשביל שיהיה מקום שאין בו אנשי חינוך שיפריחו את הבחורים??
בשביל שלא יהיה לא מקום שמגדלים בו תורה ולא מקום שמגדלים בו תפילה??
והטיעון שהורים שאכפת להם שיעבירו את הכסף ישירות, מגוחך מעיקרו, כפשוט. כי הרי א) בניהם בדרך ממילא יקבלו יחס מועדף ולא זה מה שאנחנו מחפשים. ב) הרי כמה יעבירו? נניח שיש כיתה עם 30 בחורים ושכר של 5000 בחודש. וישנם 6 הורים שגם אכפת להם, וגם כיסם תפוח במידה. נניח שכל משפחה משקיעה 100 ש''ח בחודש - לכולנו ברור שזו בדיחה אחת גדולה...
וד''ל.
יש כלל ופרט- האם להשקיע ביהודי אחד או האם להשקיע בקהילה רכבה, ופחות צומת לב לכל אחד.
הכל בעצם חשוב גם השליח צריך שיהיה לו כסף
וגם האיש חינוך. שניהם אנשי עשייה שצריכים את הכסף למען אותה המטרה,
ככה גם לדרוש מגביר לתרום יותר לישיבות זה לא נכון.
מצפים מאיש צוות הרים וגבהות
במציאות הוא מקבל גרושים מביכים ולא מעניין למה,זה מה שהוא מקבל בשטח
כל בעל השפעה או רעיון-יותר מראוי להעלות כאן.
לדעתי אם לכל התרמה אנשים יודעים לשים כסף-
מינימום לבצע כמו קרן שמיועדת לאיש צוות
הוא שם את כל הנשמה וגם בלי זה מגיע לו משכורת הוגנת
בחשבון פשוט-אם כל הורה בכיתה נותן כתף לעניין 20 הורים × 150 שקל בחודש=3000 שזה כבר מוזיז משמעותית את המאזן(אולי ניתן מכספי מעשר)
מה שבטוח שמי שמשלם את המחיר העיקרי זה ההורים, כי מה שלא מצמיחים-נובל,
אם רוצים שהילדים שלנו יקבלו צמיחה הם צריכים השקייה מהצוות שזקוק להשקייה שלנו.
מומלץ להתעורר!
כמעט כולם ללא יוצא מן הכלל
ומאידך אין באמת פתרון, גם השכר המתוקצב של משרד החינוך לעיתיים לא מספק, וכל שכן כאן שמדובר המוסדות לא מתוקצבים במלואם.
חלק גדול מהישיבות בשנים האחרונו מביאות כספים אדירים לפיתוח, אך אין הקומץ משביע את הארי ובוודאי שלא מספיק גם בשביל העלאות שכר ועיבוי צוות הישיבה.
דיברתי עם אחד ממנהלי המוסדות שטען לי שהמחיר שעולה להאכיל בחור במשך חודש זה לבד תופס את רוב השכר לימוד, עוד לפני שאר ההוצאות.
הפתרון היחיד זה להמציא סורוצקין חבד"י :- ) כמו המשולחים שהיו פעם לחלק מהישיבות.
ב. בהמשך להנ"ל אם יש קושי מוגדר ומאובחן יש דבר כזה שעות סיוע/סל/וכדו' שהמוסד יכל לקבל ולתת לצוות
ג. אולי יש מקום לתת לבחורים עבודות ואחראויות כמטרה חינוכית ולחסוך המשכורת של עוזר טבח מנקה ועוד
ד. אולי לפרסם חזק שאפשר לשלם מכספי מעשר לכתחילה
ה. לשלם לצוות גם בדרכים יצירתיות שלא חייבות להראות בתלוש כמו אוכל מהמטבח ועוד משחקים שאין לי מושג
ו. לייצר תחרות בין הישיבות על אנשי צוות על ידי נרמול האופציה לעבור
ז. יצירת תחרות בין הישיבות על ידי עידוד פתיחת עוד ישיבות
כמה פשוט.
י''ז-י''ז
פשוט להתאגד כמה מנהלי ישיבות ולקחת קורסים ולהתעסק בגיוס כספים בצורה מסודרת
בצורות של הוראות קבע וכו
תסתכלו בשאר החסידויות, הם הרבה על זה ומצליחים בה
אצלנו רבה העזובה בנושא זה
אף אחד לא מחזיק אותם בכוח.
אולי הגיע הזמן שהורים בעלי יכולת יתארגנו בכל ישיבה ויוסיפו סכום ייעודי ישירות לשיפור שכר הצוות, אפילו כפיילוט לפני תשרי וניסן. התנאי: פיקוח הדוק ומקצועי שיוודא שכל הכסף מגיע למחנכים ולא נעלם בדרך.
השקעה אמיתית בר״מים ובמשפיעים תאפשר להם לעבוד במנוחת הנפש והגוף, וממנה ירוויחו בראש ובראשונה התמימים. אם הצלנו את נפשות המחנכים והמחונכים — דיינו.
שהרמי"ם והמשפיעים יעשו תארים בחינוך ויקבלו משכורת נורמלית. ההתמקצעות היא לא רק בשביל הכסף. גישה חינוכית וכלים חינוכיים נכונים לא נוצרים מאליהם ללא לימוד והשקעה.
זוכר בבירור איזו גישה זוועתית בחינוך הייתה לצוות כשאני למדתי בישיבה. כמובן מחוסר ידע מתאים.
מורים בבתי ספר שרוצים לקבל משכורת נורמלית, לומדים תארים ומשתלמים כל הזמן. אי אפשר גם לא להתמקצע וגם לבקש יותר כסף מהנהלת הישיבה. עמותות לא יכולות להחזיק הכל וגם לתת משכורות גבוהות.
גם הנהלות הישיבות צריכות להעסיק צוות חינוכי מקצועי שיטפל ויקדם את חינוך התלמידים.
לא לכל ר"מ ומשפיע יש את הידע והיכולת לכך
ולא הכל צריך ליפול עליהם.
יש היום המון חבר'ה חבדניקים שלמדו בישיבות ועובדים בהייטק שיכולים לתרום המון.
חוצמזה שבעולם מתוקן המורים, המשפיעים והגננות היו אמורים לקבל משכורות כמו בהייטק, הם מגדלים את האוצרות שלנו. אבל העולם עדיין לא מתוקן...
הם הרי מכירים המון בחורים
תודה על העלאת המודעות בעניין.
ישיבה ומוסד- צריכים להתנהל כמו עסק.
אנשים רציניים עם חזון ותוכניות עבודה, הייתי לדוגמא באחד מבתי החב״ד בעולם, והתפעלתי מהסדר, השליח הראשייושב לישיבת צוות עם השלוחים מידי שבוע, עולים רעיונות לשיפורים, והתוצאות בהתאם, היום הבית חב״ד מכסה את עצמו, יש חנות כשרה, מאפיה, מסעדות, מלון, וכמובן, בית כנסת מפואר, מקווה לגברים ונשים, גן ילדים וכו׳.
זה כמובן דורש חזון, התמדה, אחריות- אבל שווה את המאמץ.
גם התורמים מעריכים אנשים רציניים- בן אדם ממוקד מטרה, מקדם את האינטרסים של המוסד שלו - ואנשים שמחים לתרום למקומות רציניים.
עלו והצליחו!
הוא אמר לי - אני לא איש חינוך, אני איש עסקים. העסק שלי זה ישיבה. אני צריך שזה ישגשג וישתלם כלכלית לכולם.
לכן כל איש צוות מעל זמן מסוים בישיבה ראוי להיות שנורר ולקבל 30%, ור"מים שלא עוזבים אצלם מקבלים בונוס סוף שנה ועוד. אגב יש הורים רבים שלא יכולים לשלם - הוא שולח אותם ישירות להגביר פלוני או אלמוני והם מסדירים מולו שישלם עבורם מול המוסד ולא נותן הנחה אוטומטית.
לא אומר שכך נכון, רוצה להגיד שזה הביזנעס של מנהל הוא לנהל ולא להצליח לקיים את הישיבה, לא כל השלוחים דורשים בפני קהל ועושים נפשות בחרן - יש כאלה שיושבים מול אקסל ומתמקחים עם ספקים ורצים מאירוע לאירוע אצל הגבירים. וזאת שליחותם!
כשראש ישיבה יודע שאם הוא חפץ בישיבה הוא צריך לכתת רגליו בין נדיבי עם בתוספת התקציבים שמקבל ומחזיק את הצוות ברמה שלא יצטרכו לדאוג למאומה כל ימי חייהם מלבד לתלמידים הוא יזכה הן לצוות מסור והן לתלמידים ...
מאפשרים לכם לקבל